פתיחת התפריט הראשי

בראשית רבה

מדרש אגדה על ספר בראשית

בראשית רבה הוא מדרש אגדה אמוראי על ספר בראשית, שנוצר בארץ ישראל ונערך או במאה הרביעית[1] או במאה החמישית[2] או במאה השישית[3]. נקרא גם "אגדת ארץ ישראל". לפי החוקרת ע. רייזל מדרש זה הוא החשוב שבמדרשי האמוראים.[4] סופו של המדרש הוא כנראה תוספת מאוחרת שנאגדה עם מדרש רבה המקורי בסביבות המאה האחת עשרה או השתים עשרה[5].

תוכן עניינים

שם המדרשעריכה

לשמו של המדרש כמה מקורות אפשריים. החוקר י.ל. צונץ הביא את האפשרויות כי שמו נבע תחילה מהפרשייה הראשונה בספר: "רבי הושעיה רבה פתח", ובהמשך שם זה קוצר לבראשית רבה. לאחר מכן מציע צונץ כי נשכח הדבר, ונוצרה נורמה בציבור כי שמו של המדרש בא לבטא את היותו פירוש גדול של החומש המקראי 'בראשית'[6]. א.ה. וייס וכן ח. מאק שיערו כי השם נוצר על מנת להבדיל את מדרש רבה ממדרש אחר, קדום יותר שהיה מצומצם יותר בהיקיפו[4].

מאפייניםעריכה

מבנה ותוכןעריכה

מדרש בראשית רבה מחולק למאה פרשיות. רוב הפרשיות מותאמות לפרשיות הפתוחות והסתומות שבתורה המצויה בידינו, לכן ההשערה הרווחת היא כי מקור החלוקה הוא בחלוקת הפרשיות שבתורה. זאת על אף שאין לתורה של ימינו לכידות של מאה אחוזים עם החלוקה בבראשית רבה. מבחינה מבנית כל פרשיה מכילה לרוב סט של פתיחתאות, לאחריהן דרשות על רצף הפסוקים ולפעמים ישנו גם דבר סיום בסוף הפרשה. רוב הפרשיות בנויות משתיים שלוש פתיחתאות, אך ישנן מעט פרשיות המתחילות ללא פתיחתא[3]. הסיום יכול להתבטא בכמה צורות אך לרוב יכיל או דברי פורענות או דבר טוב. לעיתים במקום להכיל דבר סיום הפרשייה תסתיים בפסוק המתחיל את הפרשה הבאה. מאפיין נוסף של בראשית רבה הוא תופעת הכפולים. תופעה זו הייתה נפוצה בתלמודים ובמדרשים התנאיים, ובמסגרתה ניתן למצוא יחידות דרשנית החוזרות בשניים - שלושה מקומות שונים בטקסט. כמו כן היחידות מועתקות במלואם אף אם רק חלק מהדרשה מתאים למקום החדש. לעיתים ניתן למצוא דרשות מוכפלות במקום אשר לא מתאים להן מבחינה רעיונית, והמקור להכפלה מסוג זה עדיין אינו ברור דיו לחוקרים. משום כך מהוות הדרשות המוכפלות גם כיום מושא למחקר.

הפתיחתאותעריכה

המדרש נוהג לפתוח את הפרשיות במבנה הנקרא פתיחתא- מבנה סגור מבחינה ספרותית העומד בפני עצמו. בפתיחתא הקלאסית מקשרים בין פסוק רחוק לפסוק אותו מפרשים בפרשיה. הפסוק הרחוק לרוב ילקח מספר תהילים או משאר ספרות הכתובים, ורק במקרים בודדים ניתן למצוא פתיחתאות המתחילות בפסוק מהתורה אשר לא שייך לפרשייה אותה המדרש מפרש[7]. את הקישור עצמו מבצע הדרשן באמצעות היקישים, משחקים מילוליים ומשלים תוך חיזוק דבריו מפסוקים מהתנך. הפתיחתא לפעמים מתחילה במונחים ישירים כמו: " ר' פתח.... פתח ואמר" ''כתיב'' או "הדא הוא דכתיב", ולעיתים היא תתחיל ישירות מהשוואת הפסוקים. מלבד הפתיחתאות הקלאסיות ניתן לזהות מעט דרשות מעגליות בחיבור. דרשות אלה בסוף הקישור בין הפסוקים חוזרות לפסוק הרחוק הפותח, ולא מסתיימות בפסוק השייך לפרשייה הנידונה.

בבראשית רבה הפתיחתא עצמה לוקחת חלק קטן מהדרשה,וברוב הפעמים היא תהיה אנונימיות. אי לכך לרוב הפתיחתא תתחיל ישר מהשוואת הפסוקים[8][9]. לדעת רוב החוקרים בדרך כלל אין מקור הפתיחתאות בבית המדרש או בית הכנסת אלה הם מומצאות על ידי הכותב[8], אך ישנה הסכמה כי חלק מהן כן היו דרשות אותנטיות של החכמים הנזכרים, אשר נאמרו בשלל נסיבות[1]. לעומתם החוקר י. היינמן טוען כי הפתיחתאות כל הפתיחתאות נוצרו משיח בין הדרשן לקהילה, וכהוכחה לכך הוא מציג את הפיתולים אשר מאולץ הדרשן לעשות כדי לחבר בין הפסוקים אשר אינם קשורים בעליל. לטענתו לו היו הפתיחתאות מומצאות, לא היה בוחר הדרשן בפסוקים אשר קשרם כה חלש.

דוגמה לפתיחתא מייצגת:

"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים" (בראשית ב, ז), כְּתִיב (משלי כט, ד): "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וגו' ", מֶלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים". (משלי כט, ד): "וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה", זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְנִקְרֵאת חַלָּה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם וגו' ", אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קְצַרְתָּה, כָּאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשַׁקְשֶׁקֶת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְהַגְבָּהַת חַלָּתָה מִבֵּנְתַיִם, כָּךְ בַּתְּחִלָּה וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו' ".

בראשית רבה יא א

פתיחתה זו מהווה חטיבה עצמאית מבחינה ספרותית, ניתן לראות את דחיסותה הרבה, וכן שאין דורש הפתיחתא מצוין. כמו כן, ניתן לראות את הפסוק בבראשית בתחילת הפרשיה, לאחר מכן מילת הקישור 'כתיב', ואז את הפסוק ממשלי. הדרשן פותח בהליך הקישור, ראשית הוא מראה שבמשלי אין מדובר על מלך בשר ודם אחרת היה יכול לכתוב "דבר במשפט יעמיד ארץ", לאחר המסקנה הזאת ניתן לומר שה' ברא את העולם במשפט כלומר בכוח הדין. כוח הדין זה לשון קשה והשם המותאם לה לרוב בספרות חז"ל יהיה שם אלוקות והוא מוכיח מפסוק מבראשית שאכן בבריאה היה כתוב שם אלוהים המסמל לשון תקיפה. לאחר מכן מקשר הדרשן לאדם הראשון בכך שהוא נענש בתקיפות כיוון שהיה הקצה של החלה של עולם דהיינו חלקו המשובח של העולם. ומכאן שקודם שייצר ה' את האדם היה זה בתהליך של כמו אפיית חלה, של ערבוב אד העולה מן הארץ עם האדמה[10]. לאחר הבנת תהליך הקישור ניתן לראות את הפיתולים שעובר הדרשן במהלך הדרשה על מנת לקשר בין הפסוקים.

מדרש פרשניעריכה

מדרש בראשית רבה הוא מדרש פרשני כלומר הוא מגולל את פירושו של כל פסוק אחד אחרי השני ומבנהו דחוס בדומה למדרשי ההלכה התנאיים, אך בניגוד להם הוא כמעט ואינו מכיל הלכות. אין הפירוש בעל לכידות תמטית ויכול להיות פירושים לפסוקים שונים הסותרים זה את זה, ואף פתיחתאות שונות הסותרות זו את זו. לדוגמה:

"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ" (בראשית ג, ב), וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אַבָּא בַּר קוֹרְיָיה אָמַר נִתְעַסֵּק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְיָשַׁן לוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ כָּאן בֵּית נֶטַע, כָּאן בֵּית זֶרַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, ו): בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם, לֹא יָשַׁב אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁם. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן וגו' וְלֹא תִגְעוּ בּוֹ (בראשית ג, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, ו): אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר שֶׁלֹא יִפֹּל וְיִקְצֹץ הַנְּטִיעוֹת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וגו'", וְהִיא לֹא אָמְרָה כֵּן, אֶלָא (בראשית ג, ג): אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו, אָמַר לָהּ הָא לָא מִיתַת, כְּמָה דְּלָא מִיתַת בְּמִקְרְבֵיהּ, כֵּן לָא מִיתַת בְּמֵיכְלֵיהּ, אֶלָּא (בראשית ג, ה): "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם וגו'".

בראשית רבה פרשה פרשה יט, ג.

בדרשה זו ניתן לראות כי המבנה דחוס ואינו מכיל הלכות כלל, פירושם של אבא בר קורייה ושל רבנן סותרים זה את זה, אך הן ניצבים זה לצד זה. ניתן לראות בסיום הדרשה פסוק הבא לחזק את הנאמר. ומיד אחר כך בא הפירוש לפסוק הבא, תוך הבאת סימוכין לפירושו מפסוק במשלי כמו כן ניתן לראות שילוב של מילים ארמיות בלשון העברית.

לשוןעריכה

הלשון שבה כתוב מדרש בראשית רבה היא עברית מעורבת בארמית גלילית ומשולבות בו גם מילים ביווניות[3]. לשונו דומה ללשון ויקרא רבה, ללשון התלמוד הירושלמי וללשון פרקי דרבי אליעזר. הלשון היא מאוד תמציתית.

תיארוךעריכה

החוקרים מתארכים את בראשית רבה כמדרש הנע בין המאה הרביעית לשישית. מבחינת החכמים המופיעים בו ניתן לראות אמוראים ארץ ישראלים המתוארכים לסוף המאה הרביעית, ומעט אמוראים בבלים מהמאה השלישית. לכן מוסכם על החוקרים כי המדרש הוא ארץ ישראלי. כמו כן אישוש נוסף לקביעה מגיע מהשפה בה הוא כתוב עברית מעורבת עם ארמית גלילית, המכילה הרבה ביטויים יווניים. המדרש כנראה שאב חלק ממקורותיו מן התלמוד הירושלמי ומתוארים בו אירועים שיכלו להתרחש רק בימי הקיסר יוליאנוס, וגם עליהן מעיד המחבר כי הם כתובים מפרספקטיבה של זמן מהמאורע. נוסף על כל אלה ישנן עדויות כי המחבר היה מודע לאבות דרבי נתן - וכן את סדר אליהו.[3] כמו כן מלבד שישה מקומות וכמה הגהות מציין צונץ כי אין תוספות מאוחרות[9].

בראשית רבה על פרשת ויחיעריכה

כל הנאמר לעיל תקף לרוב הספר מלבד לחמש הפרשיות האחרונות אשר ככל הנראה נלקחו מספר אחר ואחודו עם בראשית רבה המקורי. זאת על סמך כמה מאפיינים המבדילים בין הפרשיות הללו לשאר הפרשיות במדרש. ראשית ההתחלות של הפרשיות שונות והביטויים המאפיינים את המדרש משתנים. לדוג': פרשיה צ"ז פותחת במילים: "יראו את ה' קדושיו א"ר עזריה בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף. .." ביטויים כמו אמרו חכמים[11], אמרו רבותינו[12] וכן ריבוי של הביטוי 'דבר אחר'[13]. הקבלות רבות של תוכן המתאים לתנחומא, הופעה מרובה של נוסחות כפולים תוך סימון בלישנא אחרינא[14][15], כמו כן כמעט כל פרשה צח היא ליקוט מתוך פרשה צ"ט. לכן החוקר י.ל. צונץ קובע את תיארוך חמש הפרשיות האחרונות למאות האחת עשרה והשתים עשרה[5].

מהדורותעריכה

כתב היד הקדום ביותר של מדרש בראשית רבה, שאפשרי כי נוצר במאה העשירית, נמצא בספריית הוותיקן.[16]

לבראשית רבה חוברו מהדורות שונות. באחדות מופיעים פרשנים שונים, ואחרות ללא פירוש. המהדורות הנפוצות הן:

  • מהדורת וילנא תרל"ח, ומהדורות צילום שלה.
  • מהדורת ברלין תרס"ג, ומהדורות צילום שלה.
  • יהודה תיאודור, חנוך אלבק, בראשית רבה, א-ג, ירושלים, 1936.
  • מדרש רבה המבואר, הרב אברהם צבי שטינברגר

פירוש המיוחס לרש"יעריכה

לדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה. מסקנתם זו מתבססת על כמה ראיות. ראשית, מחברים שונים בימי הביניים מביאים קטעים מהפירוש אך לא מייחסים אותו לרש"י. שנית, שום חכם מימי הביניים לא מזכיר פירוש שכתב רש"י למדרש. בנוסף, מחבר הפירוש הביא כמה אזכורים מספרים שנראה שרש"י לא הכיר, וכן נראה ששלט ביוונית ואיטלקית, לשונות שרש"י לא השתמש בהם אף פעם וכנראה לא הכירן.[17]

לקריאה נוספתעריכה

מאמרים

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 65.
  2. ^ י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 הערה 50 לפרק עשירי עמוד 338.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 77.
  4. ^ 4.0 4.1 ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 105, תשע"א.
  5. ^ 5.0 5.1 י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 123-124.
  6. ^ י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 78.
  7. ^ ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 66.
  8. ^ 8.0 8.1 ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 109, תשע"א.
  9. ^ 9.0 9.1 י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 78.
  10. ^ עץ יוסף על המדרש
  11. ^ בראשית רבה פרשה צ"ו, ד.
  12. ^ בראשית רבה פרשה צ"ו, ה.
  13. ^ בראשית רבה פרשה צ"ו.
  14. ^ בראשית רבה פרשה ק', יב.
  15. ^ בראשית רבה פרשה צ"ט, ה.
  16. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 211.
  17. ^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 3, עמ' 904.
  18. ^ ביקורת: יצחק לאורמה היה לפני הראשית, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
  19. ^ ביקורת: שולמית ולר, המדרש – ספרות על ספרות, עתון 77, מס' 19, 1988, עמ' 107-106.