ברהובה
בֶרֶהוֹבה (בֶרֶהוֹבוֹ) או בֶרֶגְסַס (באוקראינית: Берегове, בהונגרית: Beregszász, ביידיש: בערעגסאס, בערגסאז) היא עיר במערב מחוז זקרפטיה שבאוקראינה, סמוך לגבול המדינה. נכון ל-2013 חיים בעיר כ-25,000 תושבים. כמחציתם בעלי זהות אתנית הונגרית, והיתר אוקראינים, צוענים ורוסים.
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 זקרפטיה | ||
| שטח | 19 קמ"ר | ||
| גובה | 115 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 23,732 (נכון ל־1 בינואר 2019) | ||
| ‑ צפיפות | 1,397.58 נפש לקמ"ר (2004) | ||
| קואורדינטות | 48°12′N 22°38′E / 48.200°N 22.633°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| http://www.bereg.net.ua | |||
  | |||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך עוסק רק בקהילה היהודית, שאינה קיימת עוד.
| |
הקהילה היהודית בברהובהעריכה
_Great_synagogue.jpg)
קיימות עדויות לקיום יהודים בברהובה כבר מהמאה ה-17. התארגנות ראשונית של קהילה מסודרת קיימת מהמאה ה-18. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בשנת 1867, עם החלת חוק הזכויות לשוויון זכויות ליהודים. מאותה תקופה ועד ראשית מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את עמוד השדרה של חיי המסחר והכלכלה בעיר. בברהובה התקיימו מוסדות חינוך יהודיים ותלמודי תורה. כמעט כל תנועות הנוער הציוניות פעלו בברהובה. ערב השואה מנתה הקהילה היהודית כ-10,000 משפחות יהודים[1][2]. הקהילה הונצחה בספר יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות של יהושע הלוי.
השואהעריכה
בשנת 1938, עם קבלת הסכם וינה, עברה העיר ברהובה מצ'כוסלובקיה להונגריה. הונגריה במלחמת העולם השנייה הייתה בת ברית של גרמניה הנאצית וחלק ממדינות הציר. בשנת 1941 גורשו לפולין מאות יהודים שלא הוכח שהם אזרחי הונגריה. רובם נרצחו שם בטבח בקמניץ-פודולסקי, לצד אלפים מיהודי מהונגריה. משנת 1942 גויסו כמעט כל הגברים היהודים לעבודות כפייה עבור הצבא ההונגרי. רוב המגויסים נספו במהלך שירותם מעינויים, קור ורעב. במרץ 1944 כבשה גרמניה את הונגריה. שארית בני הקהילה שנותרו, נשים זקנים וילדים, גורשו לבית החרושת ללבנים סמוך לתחנת הרכבת. במאי 1944 נלקחו 12,000 היהודים, בשלושה משלוחים אל מחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו רובם. רק כאלף יהודים מתושבי העיר, שרדו את השואה.
רבני העירעריכה
רב העיר הראשון היה הרב יצחק רוכליץ. הרב השני שכיהן משנת 1861 היה הרב אברהם יהודה לייב הכהן שוורץ, מתלמידי החת"ם סופר. משנת 1883 כיהן כרב העיר הרב שלמה שרייבר סופר, בנו של הכתב סופר ונכד החת"ם סופר, שהתפרסם בחיבוריו על משפחתו: אגרות סופרים וחוט המשולש. חתנו, הרב שלמה הירש, נספה בשואה והיה רבה האחרון של הקהילה.
בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קבע האדמו"ר ר' אהרן ראטה את מושבו בברהובה, עד עלייתו ארצה בשנת 1940. תלמידו, הרב יוסף מאיר פולק, ריכז את קבוצת חסידיו שנותרו בעיר, עד שנספה בשואה. בנו, הרב אברהם אלטר פולק, הקים את החצר מחדש בפתח תקווה, ללא חסידים רבים.
לקריאה נוספתעריכה
- סוזן מ. פאפ, ברגסאס, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 318–319), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ברהובה- ברגסס (Beregszász), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- יהושע הלוי, ספר יזכור לקהילת יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות, בספריית העיר ניו יורק, תל אביב-נתניה, 1989
- על תנועות הנוער הציוניות בברהובה לפני השואה, באתר יד ושם
- ברהובה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ חיבת צבי, מו"ל כולל שומרי החומות, ברוקלין, תש"ע
- ^ דף הקהילה ברהובה מתוך מפקד קהילות הונגריה