ברוך מרזל

פוליטיקאי ישראלי

ברוך מאיר מרזל (נולד בט"ו בניסן ה'תשי"ט, 23 באפריל 1959) הוא פעיל ימין רדיקלי ישראלי.

ברוך מרזל
לידה 23 באפריל 1959 (בן 64)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה כך, חזית יהודית לאומית, עוצמה יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרזל נעצר פעמים רבות בידי המשטרה והורשע בפלילים. היה מזכיר סיעת כך בכנסת ויו"ר התנועה לאחר הירצחו של הרב מאיר כהנא. מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר אדר ובהקמת התנחלות בעיר שכם. עמד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית. בבחירות 2013 מוקם במקום השלישי ברשימת "עוצמה לישראל" ובבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום הרביעי במפלגת יחד. בשתי הפעמים לא נבחר לכנסת.

ביוגרפיה עריכה

מרזל נולד בבוסטון שבארצות הברית ועלה לישראל עם משפחתו כתינוק. בגיל 20, לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית, התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית בחיל השריון והשתתף בקרבות בקרבת כביש ביירות-דמשק. בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא לארצות הברית כשליח הסברה וגיוס עולים ומתנדבים, במסגרת פרויקט 'שר-אל'.

פעילות פוליטית עריכה

מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של "כך", תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות התנועה, ולדבריו כהנא השתתף בחגיגת בר המצווה שלו. מרזל שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשר שנים. כאשר נבחר כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת (1988) נאסר על "כך" להתמודד בנימוק שמצעה גזעני.

לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה "כך" לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של מאיר כהנא) ו"כך", בראשות מרזל. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת, אך הרשימה נפסלה שוב על ידי ועדת הבחירות המרכזית ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהתנועה הוכרזה כארגון טרור בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.

בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל "כך", אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, כ־11 אלף קולות פחות מהנדרש על-פי אחוז החסימה, ולכן לא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חזית יהודית לאומית (המוכרת מאז 2015 בשם עוצמה יהודית), והוא עמד בראשה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

 
מודעת תמיכה במרזל וחזית יהודית לאומית לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

במסגרת מערכת הבחירות לכנסת ה-17 ובמחאה על אירועי עמונה, הכריז מרזל כי יבקר בסכנין במטרה "לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום". שיירתו של מרזל נבלמה על ידי משטרת ישראל במבואות העיר, והאירוע זכה להד תקשורתי.

מרזל עצמו לא התמודד בבחירות לכנסת ה-18, אך מפלגתו חברה למפלגת ארץ ישראל שלנו שהתמודדה במסגרת האיחוד הלאומי, והכניסה לכנסת את מיכאל בן ארי.

 
ברוך מרזל בכרזה בבחירות 2015

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הוצב כמקום השלישי ברשימת עוצמה לישראל - רשימה משותפת למפלגת התקווה וחזית יהודית לאומית[1]. גם בבחירות הללו המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

פסילה מהתמודדות בבחירות לכנסת עריכה

לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב מרזל כנציג עוצמה יהודית ברשימת יחד, לאחר שהרב מאיר מאזוז, מנהיגה הרוחני של המפלגה, לא אשר את מועמדותו של מיכאל בן ארי בטענה כי הוא נוהג לעלות להר הבית. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדותו[2], אולם בית המשפט העליון דחה את ההחלטה. גם בפעם הזו לא נבחר, מכיוון שהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצב מרזל כנציג עוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. מספר עתירות מטעם המרכז הרפורמי לדת ומדינה ומפלגות שמאל לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת הוגשו לוועדת הבחירות המרכזית בנימוק שהתבטא בגזענות. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כתב חוות דעתו שלפיה יש לפסול את מרזל. בתום דיון סוער דחתה הוועדה את הבקשה. לאחר הדחייה הגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה ערעור לבית המשפט העליון ובו הציג מאות מסמכים, הקלטות, סרטונים ומאמרים של מרזל. בית המשפט העליון החליט לפסול את מועמדותו, בפסק הדין כתבה הנשיאה חיות כי: ״מרזל משוכנע כי כל הערבים, ללא הבחנה, הם 'אויבים'. אחת האמירות המובהקות ביותר, מבין האמירות שצוטטו לעיל, המבטאות את עמדתו זו היא האמירה לפיה 'אני לא מהגזעניים שעושה הבדל בין ערבי כזה לכזה, ערבים זה ערבים'.״[3]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב במקום השני ברשימת "עוצמה יהודית", אך מועמדותו נפסלה בשנית בבית המשפט העליון בגין הסתה לגזענות[4].

עמדותיו עריכה

לעיתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים, גופי שלטון ושופטים באופן חריף. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, ששיאן היה בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות. כמו כן הוא הגיש, ביחד עם איתמר בן-גביר, מספר עתירות לבג"ץ. בשנת 2008 עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה למשטרה לאפשר לו לקיים צעדה בעיר אום אל-פחם, כפי שמתקיים מצעד הגאווה בירושלים וכפי שאנשי שמאל מפגינים בחברון[5]. בעקבות פסיקת בג"ץ התקיימו צעדות של אנשי ימין בפאתי העיר בשנים 2009 ו-2010. הצעדות לוו בעימותים בין תושבי העיר ובין המשטרה[6].

באוגוסט 2021 הורחק לצמיתות מהרשת החברתית "פייסבוק" לאחר שהוגדר כ"מסוכן" בעקבות תמיכתו בתנועות "כך" ו"כהנא חי" שנחשבות לארגוני טרור בישראל וארצות הברית.[7]

בערב חג החנוכה ה'תשפ"ד (7 בדצמבר 2023) ארגן מרזל תהלוכת מחאה בירושלים תחת השם "צעדת המכבים", בה קרא לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. התהלוכה קיבלה אישור ממשטרת ישראל, תחת מגבלות, למרות עיסוקה בזירת יהודה ושומרון במלחמת חרבות ברזל באותה עת. בשלב ההתכנסות בכיכר צה"ל לקראת התהלוכה הפרו המשתתפים את התנאים שהוצבו, ועקב כך החליטה המשטרה שלא לאפשר את המשך התהלוכה, למניעת חיכוך ושמירת הסדר הציבורי במקום[8][9].

מעצרים, משפטים ועתירות עריכה

הרשעתו הראשונה של מרזל הייתה בגיל 17 ומאז הורשע מספר פעמים. בשנת 1990 נעצר עם טירן פולק ונועם פדרמן בחשד של איומים על מעסיקי ערבים, אך שוחרר על ידי בית המשפט[10]. ב-1992 היה בין מארגני המהומות בבת ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל-8 חודשי מאסר על תנאי[11]. באותה שנה קרא בבית משפט לפייסל חוסייני רוצח ועל כך נידון לעונש מאסר בעבירת בזיון בית המשפט, אך בעקבות ערעור לבית המשפט העליון הומר לשלושה חודשי עבודות שירות[12].

ב-1994 הוחזק במעצר מנהלי במשך כמה חודשים לאחר טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין. לאחר ששוחרר היה נתון במעצר בית מנהלי במשך שלושה חודשים[13].

ב-23 במרץ 2000 נעצר מרזל, יחד עם נועם פדרמן, טירן פולק, יהודה עציון וברוך בן יוסף, כאשר ביקשו למחות על פגישת האפיפיור יוחנן פאולוס השני עם הרבנים הראשיים לישראל בהיכל שלמה במסגרת ביקורו בישראל. הם הועמדו לדין ונמצאו זכאים[14], ואף נפסקו להם פיצויים על הפגיעה בחירותם[15].

ב-2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות ולקנס על סך 5,000 ש"ח[16].

בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם איתמר בן-גביר, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד הגאווה בירושלים. העתירות נדחו[17].

במאי 2023 הורשע מרזל בהשתתפות בתגרה ונגזרו עליו שבוע מאסר על תנאי[18].

חיים אישיים עריכה

ברוך מרזל הוא בנו של שלמה מרזל, שהיה מנהל ישיבת נתיב מאיר ולאחר מכן מנהל מוסדות חורב, ויקיר ירושלים[19][20].

מרזל נשוי לשרה ואב לתשעה ילדים[21]. הוא מתגורר עם משפחתו בשכונת אדמות ישי בתל רומיידה שבחברון.

 
איתמר בן גביר וברוך מרזל בהפגנה נגד הפסקת האש במבצע צוק איתן. ירושלים, 15 ביולי 2014

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
  2. ^ אביאל מגנזי, על חודו של קול: גם ברוך מרזל נפסל, באתר ynet, 12 בפברואר 2015
  3. ^ פרידסון, יעל; קרני, מורן אזולאי ויובל (2019-08-25). "העליון הכריע: גופשטיין ומרזל פסולים מלהתמודד בבחירות". Ynet. נבדק ב-2024-01-24.
  4. ^ יעל פרידסון, מורן אזולאי ויובל קרני, העליון הכריע: גופשטיין ומרזל פסולים מלהתמודד בבחירות, באתר ynet, 25 באוגוסט 2019;
    ע"ב 5487/19 גיל סגל ואחרים נ' איתמר בן גביר ואחרים, ניתן ב־25 באוגוסט 2019
  5. ^ אביעד גליקמן, העליון דורש: לאפשר צעדת ימין באום אל פאחם, באתר ynet, 4 בספטמבר 2008
  6. ^ אחיקם משה דוד, עימותים בצעדת הימין הקיצוני באום אל-פחם, באתר nrg‏, 27 באוקטובר 2010
  7. ^ יובל מן, פרסום ראשון: ברוך מרזל ומיכאל בן ארי הורחקו לצמיתות מפייסבוק, באתר ynet, 11 באוגוסט 2021
  8. ^ משה נוסבאום, ‏הצועדים הפרו את תנאי המשטרה - "צעדת המכבים" בוטלה עוד לפני שיצאה לעיר העתיקה, באתר ‏מאקו‏, 7 בדצמבר 2023
  9. ^ אלון חכמון, ‏צעדת המכבים בירושלים: קריאות גזעניות נשמעו, עשרות מוחים לא נשמעו להוראות המשטרה, באתר מעריב אונליין, 7 בדצמבר 2023
  10. ^ כך בבית המשפט, מעריב, 28 בנובמבר 1990
  11. ^ הארץ, "מאסר על תנאי ל-2 אנשי הימין הקיצוני שהתפרעו אחרי רצח הלנה ראפ ב-92'", מאת קראו ניקול, 8 ביולי 1996
  12. ^ הארץ, "בית המשפט העליון המיר את עונש המאסר שנפסק לברוך מרזל בעבודות שירות" - מאת ריינפלד משה, 18 בפברואר 1997
  13. ^ הארץ, "העציר המינהלי ברוך מרזל שוחרר מהכלא; הפר את צו מעצר הבית שהוצא נגדו", מאת הטוני יוסי, דרור שלמה, 28 בספטמבר 1994
  14. ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2001
  15. ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-7 באוגוסט 2003
  16. ^ משה ריינפלד, עבודות שירות למרזל על תקיפת שוטר, באתר הארץ, 6 במאי 2003
  17. ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב־21 ביולי 2008
  18. ^ העונש לברוך מרזל לאחר שהודה בדחיפת ערבי לפני עשור: שבוע מאסר על תנאי, באתר ערוץ 7, 8 במאי 2023
  19. ^ שלמה מרזל באתר עיריית ירושלים
  20. ^ איטל קציר, ברוך דיין האמת: איש החינוך, שלמה מרזל ז"ל, 14 במאי 2011, באתר כיכר השבת
  21. ^ משפחת מרזל מפגינה נגד ההרחקה, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2002 - "שרה מרזל, רעיתו של ברוך מרזל מראשי פעילי כך ותשעת ילדיהם, קיימו ביום ב' משמרת מחאה..."