פתיחת התפריט הראשי

ברוך קטינקא

מהנדס בניין ישראלי
ברוך קטינקא
ברוך קטינקא (מימין) במעמד חתימת ההסכם לבניית ימק"א ירושלים

ברוך קטינקא (19 במרץ 188718 באפריל 1965) היה מהנדס בניין[1] ישראלי. הוא בנה מספר בתי ציבור בארץ, ובהם את בית ימק"א ירושלים ואת מלון פאלאס בעיר.

גרפיטי בבטן מערת צדקיהו שנכתב על ידי ברוך קטינקא

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

 
"הקרון האווירון". טייסים גרמנים על קרון הרכבת הממונע על ידי מנוע מטוס גרמני
 
קרון ששימש את משמר הרכבת

נולד בשנת 1887 בעיר ביאליסטוק לשמואל-מנשה קטינסקי ולטובה לבית לימן. משפחת קטינסקי היא מצאצאי מנשה בן ישראל. דודנו הוא ברוך קטינסקי, מראשוני תל אביב. למד בחדר ובבית ספר תיכון, וכן כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין. לאחר מכן למד בפוליטכניון שבעיר מיטוויידה (Mittweida). היה חבר "פועלי ציון" ומארגן אגודת הסטודנטים דוברי העברית "התקוה".

ב-1908 עלה קטינקא לארץ ישראל, והיה מהנדס בבית-החרושת לשמן ולסבון "עתיד" (שמן תעשיות) בחיפה. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס ושרת במסגרת צבא העות'מאני ברכבת העות'מאנית, ולימים היה למהנדס הטכני הראשי ברכבת החיג'אזית. בתפקידו זה תכנן והרכיב מנסרה מכנית, בה מנוע של קטר סובב דיסק חיתוך לחיתוך גזרי עץ להסקת הקטרים.[2] לקראת סוף 1917 הוצב בירושלים, ועם נסיגת הטורקים מירושלים קיבל הוראות להתייצבות בדמשק. בדרכו לדמשק, יחד עם שני מהנדסים יהודים שעבדו תחתיו, נודע לו שהוא הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר דין מוות. חרף כך המשיך בדרכו לדמשק, ושם הציג לשופט את מכתבי ההערכה וציוני השבח שקיבל במסגרת פעילותו בירושלים, ושוחרר ממאסר. עד סוף המלחמה המשיך לשרת במסגרת הרכבת החיג'אזית, ובתום המלחמה נלקח בשבי על ידי הבריטים.

קטינקא היה חבר ועדת המים לצדם של שמואל סלושץ והיו"ר ד"ר מאיר גורביץ משהוקמה בשנת 1918. הוא היה ממייסדי 'התאחדות המהנדסים בארץ ישראל' ב-1919 וממקימי שכונת בת גלים בחיפה. עוד היה חבר הנהלת מפלגת הציונים הכלליים.

בשנת 1927 פרסם המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני מכרז להקמת מלון פאלאס על אדמת הווקף מול בית הקברות המוסלמי הגדול באזור ממילא שבירושלים. גיוס כספי מוסלמים בעולם לשיפוץ מסגד אל אקצא וכיפת הסלע בהר הבית הותיר בידיו של המופתי הון שהיה בו די כדי לבנות את המלון, והוא יזם את הקמתו במטרה לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולהוות חיץ בין השכונות היהודיות הסמוכות. קטינקא העריך שלא יזכה בעבודה בשל היותו יהודי, ולכן הקים שותפות עם קבלן ערבי.[3] החברה הקבלנית של קטינקא ושל שותפיו (הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה והיהודי טוביה דוניה) "אלבינה, דוניה וקטינקא" זכתה במכרז, והמבנה נחנך בשנת 1929.[4] גם ביתו של המופתי נבנה על ידי החברה באותה עת. הקמת המלון לוותה במספר תקריות, שהידועה שבהן הייתה סירובו של ראש העירייה, ראע'ב נשאשיבי, מתנגדו של המופתי, לחבר את המתחם למערכת הביוב העירונית. קטינקא פתר זאת על ידי הקמת מערכת שאיבה וטיהור מים טרם פונו מהמתחם, והזרמתם מבית המלון אל מתחם בית הקברות.[3] עם חפירת בור המים במקום, גילה קטינקא עצמות שמקורן ככל הנראה בבית הקברות המוסלמי בממילא, אולם המופתי החליט לאשר את המשך העבודות למרות זאת, ולהעביר את העצמות מהמקום בתום העבודות. לימים הייתה החלטתו זו לחרב פיפיות[דרושה הבהרה].

בשנת 1940 זכה קטינקא במכרז לבניית שתי מצודות טגארט, במסגרת חלוקת הבנייה של המצודות בין קבלנים שונים.[5]

קטינקא נודע בחוש הומור שבא לידי ביטוי בסיפורים שכתב בספרו "מאז ועד הנה". אחד ממעלליו התרחש ברכבת העמק עת קבוצת חיילים גרמנים חנתה בזמן מלחמת העולם הראשונה באזור הקואופרציה במרחביה. החיילים ביקשו להגיע לחיפה ונזקקו ל'קרונועים'. הנהלת הרכבת לא סיפקה להם מנועים וקטינקא לקח מדחף ומנוע של מטוס, הניחו על קרונוע, חבש כובע טייסים ויחד עם טייס גרמני 'הטיס' את הרכבת על המסילה לחיפה.

התגורר רוב ימיו בירושלים בשכונת תלפיות עם אשתו ושלושת ילדיו.[6] בתו, גליליה, הייתה אלמנתו של הבמאי והשחקן גרשון פלוטקין. קטינקא נפטר בשנת 1965 בישראל לאחר מחלה.[7]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על אף שלא הוסמך לכך מעולם.
  2. ^ מגדל המים, אתרים בבאר שבע, משרד החינוך, מחוז דרום
  3. ^ 3.0 3.1 תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 228–229.
  4. ^ מלון פאלאס, אתר עירית ירושלים (הקישור אינו פעיל, 15.12.16)
  5. ^ להתחלת העבודה בהקמת בנייני המשטרה, דבר, 30 באפריל 1940; המשך
  6. ^ שולמית לסקוב, לפנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק 2010 עמ' 89
  7. ^ ברוך קטינקא, דבר, 19 באפריל 1965.