פתיחת התפריט הראשי
ברוך שוב 2016

ברוך שוב (Shub; נולד ב-1924, וילנה, ליטא) היה פרטיזן בתקופת מלחמת העולם השנייה והוא יושב ראש ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות בישראל, חבר בהנהלת יד ושם, בוועדת חסידי אומות העולם, בדירקטוריון ועידת התביעות ובמרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל.

בתקופת השואהעריכה

לאחר כיבוש וילנה על ידי ברית המועצות בשנת 1939, ועם סיפוחה בשנת 1940, הותר ליהודים לרכוש השכלה גבוהה. שוב ניצל זאת ולמד הנדסת מכונות בבית הספר הטכני הגבוה בעיר. עם כיבוש וילנה על ידי הגרמנים ביוני 1941 ותחילת רצח יהודי העיר בפונאר השיג שוב עבודה במוסך צבאי גרמני. לאחר כליאת יהודי העיר בגטו, בספטמבר, ברח שוב לרדושקוביצה, שם המשיך לעבוד במוסך צבאי גרמני. באביב 1942 היה שוב מיוזמי הקמתה של מחתרת בגטו. הוא קיבל מידע לפיו אמו עדיין חיה ווילנה ושב לווילנה, שם המשיך לעבוד במפעלים גרמניים. הוא הקים קבוצת מחתרת, היה שותף ברכישת אקדחים והצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד. לאחר אקציות שהתרחשו בספטמבר 1943 עזב שוב ליער רודניקי, שם לחם עם חבריו בשורות הפרטיזנים. לאחר מכן הצטרף ליחידה של הצבא האדום והשתתף בפעולות קרביות.

ביולי 1944 שב שוב לווילנה עם שחרורה אך לא מצא איש מבני משפחתו, שנרצחו בשואה. שוב הצטרף לצבא האדום, לחם ונפצע.

לאחר השואהעריכה

באוקטובר 1945 הגיע שוב לארץ ישראל באניית המעפילים "פטר 2".[1] הוא שירת ב"הגנה" ובמלחמת העצמאות היה טכנאי מטוסים בחיל האוויר. לאחר המלחמה עבד ב"אל על", היה מהנדס טיס ולימים מנהל מהנדסי הטיס באל על וכן עובד בכיר במגוון תפקידים עד פרישתו.

פעילות להנצחת זכר השואהעריכה

שוב הוא יושב ראש ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות בישראל, חבר בהנהלת יד ושם, בוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם, בדירקטוריון ועידת התביעות ובמרכז הארגונים של ניצולי השואה. בשנת 2010 הדליק משואה בטקס הממלכתי בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.[2]

מעבר לשמי העננהעריכה

מעבר לשמי העננה הוא ספר ביוגרפי שכתב ברוך שוב על סיפורו האישי כנער בגטו בוילנה שניסה להקים "מחתרת של שניים" והצטרף ללוחמים היהודים בתוך ומחוץ לגיטו. הספר יצא לאור בשנת 1995 בהוצאת מורשת, בית־עדות ע״ש מרדכי אנילביץ'.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סיפור הפלגת 'פטר ב', באתר הפלי"ם וההעפלה
  2. ^ ברוך שוב באתר יד ושם