ברוריה אבידן-בריר

עיתונאית, סופרת ושחקנית ישראלית

ברוריה אבידן-בריר (נולדה ב-13 באוגוסט 1939) היא עיתונאית, סופרת ושחקנית ישראלית.

ברוריה אבידן-בריר
ברוריה אבידן בריר.jpg
לידה 13 באוגוסט 1939 (בת 78)
תל אביב, המנדט הבריטי
מדינה ישראלישראל  ישראל
שנות פעילות 1960 ואילך
עיסוק עיתונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ברוריה אבידן-בריר, 2012

אבידן-בריר היא מוותיקות העיתונאיות בישראל, בין היתר שימשה כעיתונאית ועורכת משנה בשבועון הנשים "לאשה" של ידיעות אחרונות (2006-1960), שבו כתבה את מדור הרכילות הבולט "מלחשים ש...". בשנים האחרונות משמשת כעיתונאית במגזין הנשים "את", מבית "מעריב".

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

ילדות ונעוריםעריכה

ברוריה שטרכר נולדה בתל אביב, בת בכורה ליעקב וחימה, הורים בורגנים יוצאי רוסיה ופולין. לברוריה שני אחים: אח, יעקב שטרכר, הצעיר ממנה בחמש שנים ואחות, ענת לרמן, הצעירה ממנה ב-17 שנה. שטרכר למדה בבית הספר "לדוגמה", ואחר כך בתיכון עירוני ה'. בנוסף, למדה לנגן בפסנתר בקונסרבטוריון.

נישואיה לדוד אבידןעריכה

בגיל 17, והיא תלמידת כיתה י"א, הכירה את המשורר דוד אבידן. הוריה התנגדו לקשר ביניהם, הן בגלל היותו משורר והן בחששם שהיה נרקומן. גם עובדת המגורים המשותפים הוסתרה מהוריה, להם סיפרה כי היא נוסעת להתגייס לצה"ל. לאחר חשיפת הסוד, ניתקה אמה את הקשר עמה, ואילו אביה המשיך להפגש עמה בסתר. בתקופת הנישואין, למדה מקרא וספרות באוניברסיטת תל אביב, אך לא השלימה אותם ועבדה כמורה מחליפה בבית ספר "יהלום" ברמת גן. בהמשך עבדה כמגיהה במשמרת לילה בעיתון דבר וזמן מה לאחר מכן ככתבת השבועון לאשה של ידיעות אחרונות[1]. על הנישואין העיבו קשיי פרנסה, הנתק מההורים, וסכסוכים בין בני הזוג, עליהם העידה כי גלשו פעם אחת לאלימות[2]. הנישואין הסתיימו לאחרי שלוש שנים וחצי, שאז חידשה את הקשר עם הוריה, אולם שמרה על קשר חברי עם אבידן עד יום מותו, ושמרה על שם משפחתו מסיבות מסחריות.

נישואיה לאברהם ברירעריכה

בגיל 27 הכירה את אברהם בריר, עורך דין, גרוש ואב לילד. כעבור שנתיים וחצי, ב-4 באפריל 1967, נישאו בביתו של המו"ל של ברוריה אבידן, נח מוזס. נולדה להם בת. ארבעה ימים אחרי שילדה, שבה לעבודה בעיתון והוסיפה לשם משפחתה את שמו של בעלה.

בשני העשורים האחרונים חי אברהם בארצות הברית ועבד בתחומי הנדל"ן והנפט[2]. הם נהגו להתראות אחת למספר שבועות. כיום אברהם חזר לישראל והם שבו לחיים משותפים.

פעילות ציבוריתעריכה

כעיתונאיתעריכה

הקריירה העיתונאית של אבידן-בריר החלה בעקבות פגישה עם נח מוזס, מייסד ומו"ל ידיעות אחרונות, בהצגת בכורה בתיאטרון "הבימה". היא הייתה סטודנטית, וכששמע אותה מוזס מדברת על ההצגה ניגש אליה והציע לה לעבוד בעיתון לאשה. המשימה העיתונאית הראשונה שלה הייתה לראיין את הזמרת חנה אהרוני. לדבריה, במערכת לא האמינו שהיא כתבה את הכתבה ללא עזרתו של אבידן ומאז נדרשה לכתוב את הכתבות במשרדי המערכת[1].

 
ברוריה אבידן-בריר באירוע פרידה מעיתון לאשה, 2006

בשנותיה הרבות ב"לאשה", שימשה כתבת, כתבת ראשית, ראש כתבים ועורכת משנה. עם מרואייניה המפורסמים נמנים אריק ולילי שרון, לאה ויצחק רבין, עופרה חזה[3], רות דיין ובנימין נתניהו. היא עמדה מאחורי מדור הרכילות הידוע "מלחשים ש...". לדבריה, לא חתמה בשמה על המדור הפופולרי כי התביישה: "הייתי כתבת ראשית ועשיתי סקופים ובעלי התבייש. היה לנו הסכם שאם יושבים בבית של ראשי משק אני לא משתמשת במה שאני יודעת. אבל היה לי מספיק: היה מישהו שהביא לי סקופים מישיבות ממשלה"[2]. בגיל 65 עזבה סופית את לאשה במרץ 2006, ולמחרת עברה לכתוב בעיתון הנשים המתחרה, ירחון את של מעריב.

פעילות אחרתעריכה

  • לאחר הולדת בתה שרון כתבה ספר בשם "עולמה הקטן של שרון" אשר יצא לאור בשנת 1985.
  • עורכת משנה בתוכנית ראיונות בטלוויזיה של ג'ודי ניר מוזס שלום בערוץ 2.
  • השתתפה בתוכנית בערוץ הבידור ואף שיחקה במספר סדרות בתפקידי אורחת.
  • בשנת 2009 עלתה ההצגה "ראודה" פרי עטה, במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין. מונודרמה על אישה מוסלמית שהצליחה להשתחרר מהכבלים החברתיים.
  • כיום היא כותבת ספר על כתבת המשטרה של קול ישראל עדי מאירי ובו סיפורים המתארים את חייה של מאירי ככתבת שטח. הספר עתיד לצאת לאור בשנת 2014[דרושה הבהרה].

תפיסת מעמד האישהעריכה

בשנת 2002 עברה ניתוח פלסטי למתיחת צוואר ולסת תחתונה ותיעדה אותו בכתבה החושפת את כל שלבי התהליך. בראיון לעיתון הארץ אמרה: "כשהגיע זמן לתיקון חצות, החלטתי לשתף בזה נשים אחרות ולהעביר להן מסר חיובי וכוח"[4]. להגדרתה של ברוריה אבידן-בריר, היא "פמיניסטית בצאתה לעבודתה העיתונאית ואישה קטנה בבואה הביתה"[1]. לדעתה המפתח לקידום מעמד האישה הוא באמצעות חשיפת סיפוריהן של נשים מצליחות, תוך האדרתן והאדרת הנשיות, כדי שתהיינה מודל לחיקוי. היא מציינת כדוגמה כתבת שער שלה ב"לאשה" על לימור לבנת שהתמודדה אז לראשונה בפריימריז של הליכוד, כשהעיסוק בפוליטיקה בשבועון זה לא היה מקובל בזמנו.

תפקידי אורחת בסדרות טלוויזיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברוריה אבידן-בריר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ברוריה אבידן-בריר בראיון אישי עם שרון שחם, במסגרת פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", תל אביב, 14.1.2014.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 בר חיים, סופשבוע, מעריב.
  3. ^ ברוריה אבידן-בריר, "אני מבטיחה להתחתן בתוך שנתיים", לאשה, 28.9.1987.
  4. ^ אביבה לורי, ארץ הסיליקון, הארץ, 16.5.2007.