פתיחת התפריט הראשי
קבוצת בריחה באייר סור לה ליס, בטור דה פראנס ב-2012

בריחה במרוץ אופני כבישאנגלית: Breakaway, בצרפתית: Échappée, באיטלקית: Fuga) או "ניסיון בריחה", או "קבוצת בריחה", היא הטקטיקה המרכזית והנפוצה ביותר במרוץ אופניים,[1] ומתרחשת כמעט בכל מרוץ, הן במרוצים חד-יומיים והן בקטעים המרכיבים מרוץ קטעים. הבריחה מתרחשת כאשר קבוצה קטנה של רוכבים (מרוכב בודד ועד כ-20 רוכבים),[1] מצליחה להאיץ את הקצב ולהתנתק מהדבוקה שהיא הגוף העיקרי של הרוכבים. מטרתם המוצהרת של הרוכבים המצטרפים לבריחה היא ניצחון במרוץ, אך בדרך כלל, בעיקר כאשר מדובר בחלקו הראשון של המרוץ, מעורבים שיקולים נוספים בהצטרפות רוכבים לבריחה; שיקולים הנובעים ממטרות הקבוצה לה הם משתייכים, במרוץ הספציפי.

הפער בין הבריחה ובין הדבוקה נמדד בזמן ולא במרחק. פער זה נמדד על ידי שופטי המרוץ מדי פעם ומדווח לרוכבים ולרכבי הליווי. בשידורים החיים בטלוויזיה של המרוצים החשובים נמדד פער הזמן באמצעות GPS.

היווצרות הבריחהעריכה

 
קבוצת בריחה ומכוניות הליווי, טור נורוגיה 2016

בריחות יכולות להיווצר לאורך כל המרוץ. בדרך כלל, יש בריחה מרכזית המתגבשת בחלקו הראשון של המרוץ. במרוצים ברמות הגבוהות, בריחה זו מסתיימת פעמים רבות במחצית השנייה של המרוץ ואז, במקרים רבים, מתבצעים ניסיונות בריחה חדשים. במרוצים מקומיים שבהם הדבוקות הן קטנות יחסית והבדלי הרמות בין הרוכבים הם גדולים, יכולה בריחה שנוצרה בתחילת המרוץ על ידי רוכבים חזקים להחזיק מעמד עד סוף המרוץ.

מיד לאחר הזינוק במרוצי האופניים, קיים קטע מנהלתי (שאורכו משתנה ממרוץ למרוץ) שבו הרוכבים חייבים להישאר מאחורי מכונית מנהל המרוץ. בדרך כלל, מיד עם סימון מנהל המרוץ כי המרוץ פתוח, מתחילים ניסיונות הבריחה, כאשר רוכבים שהונחו מראש על ידי המנהלים הספורטיביים של קבוצותיהם להצטרף לבריחות, מנסים להאיץ וליצור קבוצת בריחה. על יצירת הבריחה הראשונית מקשים מספר אלמנטים: ככל שמספר המעוניינים להצטרף לבריחה הוא רב יותר, נוצר, למעשה טור חדש של רוכבים לפני הדבוקה (מכונה לעיתים "מיתר") וטור זה מונע היווצרות פער משמעותי מהדבוקה ומגדיל את המוטיבציה של רוכבים נוספים להצטרף לבריחה. כך, בסופו של דבר, הרוכבים הראשונים שניסו לברוח מאבדים את יכולתם לשמור על המהירות הגבוהה בה יצאו לבריחה, בזמן שמאחוריהם לא נוצר פער אמיתי וניסיון הבריחה מסתיים.

סיבה נוספת המקשה על יצירת הבריחה היא הרכב קבוצת הבריחה: תוך כדי ניסיונות יצירת קבוצת הבריחה, צופים רוכבי כל הקבוצות הנמצאים בחלקה הקדמי של הדבוקה, בהרכב הרוכבים והקבוצות הנמצאים בקבוצת הבריחה המתגבשת. במידה ויש קבוצות שאינן מרוצות מהרכב זה, הן רודפות באינטנסיביות אחרי הבריחה המתגבשת, מנטרלות את ניסיון הבריחה ובכך יוצרות כר לניסיון בריחה חדש של רוכבים חדשים. בצורה זו, הקילומטרים הראשונים של המרוצים נרכבים בצורה אינטנסיבית ומהירה מאוד. לעיתים אורכים ניסיונות יצירת הבריחה שעה שלמה ולעיתים רחוקות אפילו שעתיים. לעיתים, כאשר הניסיונות נמשכים זמן רב ועדיין יש קבוצה זוטרה יחסית שאיננה מרוצה מהרכב הבריחה ומנסה לרדוף, מתקדמים לראש הדבוקה רוכבי קבוצות בכירות ומכתיבים קצב נמוך המורה לכל הרוכבים בדבוקה כי גובשה קבוצת הבריחה המתאימה להיום, ובדרך כלל מצייתות שאר הקבוצות לתכתיב זה. אי הרצון של הקבוצות מהרכב הבריחה נובע משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהקבוצה לא הצליחה לשלוח רוכב שלה לתוך קבוצת הבריחה. השנייה היא רוכבים הנמצאים בבריחה ונראים לקבוצה כמסכנים את מטרותיה במרוץ. לדוגמה: במרוץ קטעים כמו הטור דה פראנס, קבוצה שרוכב שלה מחזיק בחולצה הירוקה, תרדוף, ככל הנראה, אחרי קבוצת בריחה הכוללת מתחרה של הרוכב שלה בדרוג הנקודות מחשש שיצבור נקודות בתחרות הודות להימצאותו בבריחה.

לאחר שהתבססה בריחה, שופטי המרוץ מאפשרים גישה למכוניות הליווי של הקבוצות אל רוכביהן הנמצאים בבריחה (מכונית אחת לכל קבוצה). מצב זה מתאפשר כל עוד הפער בין קבוצת הבריחה והדבוקה גדול מ-30 שניות.

שימוש טקטי בבריחהעריכה

לכאורה, מטרת כל הרוכבים המנסים להצטרף לבריחה היא ניצחון במרוץ ועל ידי הצטרפות לקבוצה קטנה הנמצאת בקדמת המרוץ הם מגדילים משמעותית את סיכוייהם לניצחון במרוץ. אולם למעשה, חלק גדול ממשתתפי הבריחה נמצאים בה למטרות טקטיות של קבוצתם. המטרות האפשריות להצטרפות לבריחה הן:

  • סיכוי משופר לניצחון במרוץ.
  • חשיפה תקשורתית - לקבוצות הנחשבות כחלשות יותר בדבוקה זו דרך מצוינת לזכות לחשיפה טלוויזיונית ותודעתית. מאחר שכל הקבוצות ממומנות על ידי גופים מסחריים, יש לכך גם חשיבות מסחרית ו"הישרדותית" מבחינת המשך התמיכה המסחרית בקבוצה.[2]
  • הורדת אחריות רדיפה מקבוצת האם - קבוצות להן מועמד בכיר לניצחון במרוץ אינן מעוניינות שאחד מרוכבי הבריחה ינצח במרוץ ולכן עליהן לרדוף אחרי הבריחה ולנטרל אותה. מצד שני, במידה ויעשו כך, יתישו את שאר חברי הקבוצה ואלו לא יוכלו לסייע לרוכב הבכיר בשלבים הקריטיים בסיום המרוץ. לכן, מעדיפה הקבוצה שמשימת הרדיפה אחר קבוצת הבריחה תוטל על קבוצות מתחרות. במידה וקבוצה מצליחה להכניס רוכב לקבוצת הבריחה היא "פטורה" מחובת המרדף, שכן לא יעלה על הדעת שתרדוף אחרי רוכב הקבוצה. בדרך כלל, משתף הרוכב פעולה עם קבוצת הבריחה ומשתלב בעבודת הצוות שבה, אולם לעיתים, בגלל סיבות שונות, הרוכב אינו משתף פעולה עם שאר חברי קבוצת הבריחה. הוא נמצא בחלקה האחורי ואינו עובד בחזית ומטרתו היא בעצם, לסכל את הבריחה על ידי הורדת המוטיבציה של שאר חברי קבוצת הבריחה, היודעים כי ברגע המכריע, יפרוץ רוכב זה קדימה ויהיה פחות עייף משאר חבריו לבריחה שעבדו במשך רוב המרוץ.
  • סיוע למוביל הקבוצה בהמשך המרוץ - כאשר קיימת הנחה כי בשלבים המאוחרים של המרוץ הדבוקה תדולל ויישארו רק הרוכבים המובילים, הרוכב הנמצא בקבוצת הבריחה שנמצאת עדיין לפני הדבוקה, אמור לסייע לרוכב המוביל בקבוצתו אשר נותר ללא פועלים.[3]

הרכב הבריחהעריכה

הרכב הבריחה הוא משמעותי מכמה בחינות:

  • מספר הרוכבים בבריחה - ככל שמספר הרוכבים נמוך יותר, כך בדרך כלל, רמת שיתוף הפעולה והלכידות בין רוכבי הבריחה תהיה גבוהה יותר. כאשר יש מספר גדול יחסית של רוכבים בקבוצת הבריחה, מצד אחד, גדל כוחה כי מספר רב של רוכבים מתחלקים במאמץ. מצד שני, גוברת נטיית חלק מהרוכבים להפחית בתרומה לקבוצת הבריחה ולשמור כוח רב יותר לשלבי הסיום, תופעה הגורמת לפחיתה בלכידות קבוצת הבריחה. תופעה זו מביאה לעיתים להתפרקות קבוצת הבריחה; אם בגלל הפסקה מוחלטת של שיתוף פעולה בין הרוכבים ואם על ידי ניסיונות בריחה מתוך הבריחה של רוכבים שמאסו בתפקוד הלקוי של הבריחה. קיימת טענה כי גודל קבוצת הבריחה האופטימלי הוא בין 4 ל-8 רוכבים.[1]
  • ייצוג הקבוצות בתוך קבוצת הבריחה - המצב המיטבי הוא כאשר כל רוכבי קבוצת הבריחה משתייכים לקבוצות שונות וכולם מחויבים להצלחת הבריחה. כאשר יש שניים או יותר רוכבים מקבוצה אחת הדבר נותן לקבוצה זו יתרון ועלול לפגוע בלכידות הבריחה. כמו כן, כאשר אחד מהרוכבים אינו משתתף בעבודת הצוות של קבוצת הבריחה בגלל משימות טקטיות שהטילה עליו קבוצתו, גם כן נפגעת לכידות הקבוצה.
  • תכונות הרוכבים שבבריחה - הרוכבים מכירים בדרך כלל את יכולותיהם של חבריהם לקבוצת הבריחה (במרוצים בהם מותר קשר רדיו הם גם מקבלים מידע זה ממכונית הליווי של הקבוצה), ויודעים איזה רוכב מצטיין במאוצים אל קו הסיום ותכונות אחרות של הרוכבים שעשויות להשפיע על תוצאת המרוץ היה וקבוצת הבריחה תצליח במשימתה ותגיע ראשונה לקו הסיום. הימצאותו של ספרינטר בקבוצת הבריחה פוגעת לא פעם בלכידות כיוון שסיכוייו לנצח גבוהים בצורה משמעותית מסיכוייהם של הרוכבים האחרים. תופעה זו מביאה לכך שבמידה וקבוצת הבריחה מרוחקת מספר קילומטרים מקו הסיום, יתחילו חברי הבריחה לנסות לברוח מתוך קבוצת הבריחה כדי להימנע ממאוץ מול הספרינטר. בדרך כלל, מרגע ניסיון הבריחה הראשון מתוך הבריחה, נפסקת הלכידות בקבוצת הבריחה וכל אחד מרוכביה מונע שוב רק מהאינטרסים האישיים והקבוצתיים שלו עצמו.

משך חיי הבריחהעריכה

ככלל, ניצחון של רוכב מקבוצת הבריחה הראשונה שנוצרה במרוץ נחשב כתלוי ברצון ובפעילות הדבוקה. על הנייר, כל דבוקה שעובדת בצורה נאותה מסוגלת לנטרל את קבוצת הבריחה הראשונית.[4] ניצחונה של קבוצת בריחה ראשונית יכול לנבוע ממספר סיבות:

  • אמדן מוטעה של רוכבי הדבוקה - בדרך כלל, לאחר שנוצרה קבוצת הבריחה, מאטה הדבוקה את קצב רכיבתה ופער הזמן והמרחק בינה ובין קבוצת הבריחה גדל במהירות. בשלב מסוים, על פי ניסיון רוכבי הדבוקה ומנהלי הקבוצות, מתחילות הקבוצות הרואות את עצמן כבעלות סיכויים לניצחון במרוץ להציב רוכבים בקדמת הדבוקה ולהגביר את קצב הרדיפה. הקבוצות הרודפות בדבוקה מתאמות פעמים רבות את קצב הרדיפה לקצב הרכיבה של קבוצת הבריחה, כך שקבוצת הבריחה לא תושג מוקדם מדי, שכן אז, קרוב לוודאי, תתפתח קבוצת בריחה חדשה עם רוכבים טריים יותר. לעיתים, הקבוצות הרודפות בדבוקה אינן אומדות את מצב המרוץ בצורה מיטבית וקבוצת הבריחה מגיעה ראשונה לסיום. במרוצי קטעים רבים מדובר לעיתים בהפרש של שניות בודדות, כאשר על קו הסיום, לפעמים רוכב מהבריחה מקדים בקושי את רוכבי הדבוקה ולפעמים רוכבי הדבוקה מנצחים ממש במטרים האחרונים. במרוצים חד-יומיים תופעה כזו כמעט שאינה קיימת.
  • גישור של רוכבים חזקים מהדבוקה אל קבוצת הבריחה, לקראת סוף המרוץ, מביא לחיזוק קבוצת הבריחה ומאפשר, לעיתים, לקבוצת הבריחה המחוזקת לנצח במרוץ.
  • רוח גב מסייעת לקבוצת הבריחה ואילו במצב של רוח פנים יש עדיפות לדבוקה.[4]
  • חוסר קשר עין בין הדבוקה ובין קבוצת הבריחה מסייע לבורחים.[4] מסלול שהוא על כבישים צרים ובעלי פניות רבות מסייע לקבוצת הבריחה.[4]
  • ויתור מראש של הדבוקה. במרוצי קטעים יש בדרך כלל קטעי ביניים גבעיים בין קטעים הרריים קשים, שבהם ההשערה הרווחת בין רוכבי הדבוקה היא שקטעים אלו אינם מתאימים לספרינטרים ומצד שני, רמת הקושי שלהם אינה מספקת כדי שיווצרו פערי זמנים בין הרוכבים המובילים בדרוג הכללי. מכאן, שאף קבוצה לא תרדוף בראש הדבוקה אחר הבורחים כל זמן שקבוצת הבריחה מורכבת מרוכבים שאינם ממוקמים גבוה בדרוג הכללי.

בקטעים מישוריים, במידה והדבוקה רוכבת במלוא כוחה, מקובל כלל אצבע האומר כי הדבוקה מסוגלת לסגור פער של דקה ב-10 ק"מ.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Jamie Smith and Chris Horner, Reading the Race: Bike Racing from Inside the Peloto, Chapter 5 - "Attacking ", Velopress, 2013
  2. ^ Boivin secures spot on Israel Cycling Academy's Giro d'Italia roster, באתר cyclingnews.com‏, 16 באפריל 2018
  3. ^ 1988 Paris-Roubaix: The day the breakaway won, בפסקה: "A sunny morning in Compiegne", באתר cyclingnews.com‏, 6 באפריל 2018
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Breakaway Strategies, באתר cyclingtips.com‏, 3 בנובמבר 2011