פתיחת התפריט הראשי
מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מרגנסבורג, שנת 1300 לערך.

ברית המילה היא אירוע מקראי המופיע בסוף פרשת לך לך שבספר בראשית, במהלכו כרת אברהם ברית עם ה' כאשר חלקו של אברהם בברית הוא מילת כל צאצאיו הזכרים, ואף מילת עבדיו וצאצאי עבדיו. חלקו של ה' בברית הוא הבטחה לריבוי עמים שייצאו מאברהם, להשגחתו המיוחדת של ה' על אברהם ועל זרעו מיצחק, מעבר להשגחה הרגילה שמשגיח ה' על ברואיו, ולמתן ארץ כנען לזרעו של יצחק, שבעת ישיבתם בה יהיו מושגחים על ידו.

הרקע לבריתעריכה

אברם, אבי האומה הישראלית, נצטווה על ידי ה' לעזוב את מולדתו[1] וללכת לארץ כנען, בה זרעו יפרה וירבה ויירש אותה. אולם במשך עשר שנות שהותו בארץ כנען עם שרי אשתו, לא זכו לילד. שרי הציעה לאברם שישא את שפחתה הגר, שאולי ממנה יזכה לפרי בטן. אברם נושאה, ואכן נולד לו ממנה ישמעאל. כעבור כשלוש עשרה שנים לאחר מכן, נגלה ה' אל אברם, משנה את שמו לאברהם וכורת עימו את ברית המילה. באותו מעמד משנה ה' גם את שם אשתו לשרה, ומתחייב לאברהם שייוולד לו ממנה בן שנה לאחר מכן, שייקרא יצחק, ושעִמו ועם זרעו הוא יקיים את הברית שכורת עם אברהם וזרעו. כעבור שנה אכן נולד יצחק, בהיות אברהם בן 100 ושרה בת 90.

תיאור הבריתעריכה

ה' נגלה אל אברם בהיותו בן 99 שנה, ופותח דבריו בקביעה ובהבטחה: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד"[2]. על פי רבים מפרשני המקרא, משמעות הקביעה היא שיש בידו של ה' לעשות כל שיחפוץ, ולכן אם יקיים אברהם את חלקו בברית, יפרהו ה' וירבהו בילדים נוספים, על אף גילו המופלג.

חלקו של ה' בבריתעריכה

לאחר שאברהם נפל על פניו בהאזנה לדברי ה', הציג ה' בפניו את חלקו של ה' בברית, המתחלק לשלושה חלקים:

  1. התחייבות שאברהם יהיה אב לאומות רבות, לאחר שינוי שמו מ'אברם' ל'אברהם': "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ". חלק זה התקיים בשנים עשר העמים[3] שיצאו מזרעו של ישמעאל, בששת העמים שיצאו מששת בניה של קטורה[4], בעמים שיצאו מזרעו של עשיו, ובעיקר בעם ישראל, שנבחר להיות העם המושגח על ידי ה'.
  2. התחייבות שה' יהיה אלוהיהם של אברהם וזרעו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ". חלק זה התקיים במעמד הר סיני, עת כרת ה' ברית עם עם ישראל שיהיה להם לאלוהים תחת שמירת מצוות התורה.
  3. התחייבות שזרעו של אברהם יירש את ארץ כנען לאחוזת עולם, ושם הוא ישגיח על זרעו ויהיה לו לאלוהים: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹוהִים". חלק זה התקיים בהורשת עם ישראל, בהנהגת יהושע, את ארץ כנען מידי הכנענים שישבו בה, והתיישבותם בכל מרחביה.

חלקם של אברהם וזרעו בבריתעריכה

לאחר שפרט ה' את התחייבויותיו במסגרת הברית, הציג בפני אברהם את חלקו של אברהם וזרעו בברית, והוא: מילת (חיתוך) הערלה העוטה את אבר המין הזכרי. חובת המילה כוללת גם עבדים שנרכשו על ידי זרעו של אברהם מאדם שאינו מזרעו (מקנת כסף), או שנולדו לעבדים שנקנו על ידי בני אברהם (יליד בית). עונשו של מפר הברית, דהיינו שנמנע מלמול את ערלתו, הוא כרת:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

בראשית פרק י"ז, פסוקים ט'-י"ד

שינוי שמה של שרי והבטחת הזרע ממנהעריכה

לאחר שסיים ה' את הצגת צדדי ההתחייבות בברית, הורה לאברהם ששמה של אשתו יהיה מעתה 'שרה' ולא 'שרי', והבטיח לו שייוולד לו ממנה בן שממנו ייצאו עמים ומלכים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית פרק י"ז, פסוקים ט"ו-ט"ז) .

אברהם התפלא בליבו, האיך לזקן בן 100 וזקנה בת 90 ייוולד בן לאחר עשרות שנות עקרות, ולכן ביקש מה' שבישמעאל תתקיים ההבטחה לריבוי הזרע: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית פרק י"ז, פסוקים י"ז-י"ח).

אולם ה' שב וקבע: משרה ייוולד לך בן, שייקרא 'יצחק', ועמו תתקיים ברית המילה. אך גם ישמעאל, אף שהתחייבות הברית איננה כלפיו, יזכה לברכת הרבייה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית פרק י"ז, פסוקים י"ט-כ"א).

ביצוע הברית על ידי אברהם וביתועריכה

לאחר שסיים ה' את דבריו לאברהם אודות כריתת הברית, לקח אברהם את ישמעאל[5] ואת כל עבדיו, הן ילידי ביתו והן מקנת כספו, ומל אותם יחד עמו: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹוהִים" (בראשית פרק י"ז, פסוק כ"ג).

אזכורים נוספים במקראעריכה

המילה נזכרת במקרא גם בסיפור מילת אנשי עירו של שכם כחלק ממעשה שכם ודינה, במילת ציפורה את בנה, לקראת ליל מכת בכורות כתנאי מקדים לאכילת קרבן פסח[6], ובמעמד המילה הגדול שבגבעת הערלות בעת כניסת עם ישראל לארץ בהנהגת יהושע בן נון.

מצוות המילהעריכה

  ערך מורחב – מצוות המילה
 
תינוק יהודי נימול על ידי מוהל. הכרית שעליה שוכב התינוק מונחת על ברכיו של הסנדק.

מלבד תיאור מעמד ברית המילה בספר בראשית, מעוגנת ברית זו גם במצוות עשה המופיעה בפרשת תזריע שבספר ויקרא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ספר ויקרא פרק י"ב, פסוק ג'). מצוות המילה ,יחד עם מצוות הקרבת קרבן פסח, הן שתי מצוות עשה שהמבטלן נענש בכרת.

כמו כן, מצוות המילה היא בין המצוות היחידות שקיומן דוחה את השבת, כפי שדרשו חז"ל מהפסוקים.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרשני המקרא (רמב"ן, ראב"ע, ועוד) נחלקו אם הציווי היה בעודו בעיר מולדתו, אור כשדים, או בחרן, אליה הגיע במהלך מסעו של אביו, תרח, לארץ כנען.
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק א'-ב.
  3. ^ נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ג-ט"ו).
  4. ^ וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ב').
  5. ^ שהיה אז בן 13 שנה (ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק כ"ה).
  6. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ח.