ברכה ליכטנברג אטינגר

צלמת צרפתייה
(הופנה מהדף ברכה אטינגר)

ברכה ליכטנברג אטינגרצרפתית: Bracha Lichtenberg Ettinger; נולדה ב-23 במרץ 1948) היא אמנית, ציירת, פסיכואנליטיקאית, פילוסופית וסופרת ישראלית-צרפתית. השתתפה בתערוכות מוזיאליות רבות ברחבי העולם. היא פרופסורית לאמנות ופסיכואנליזה בבית הספר האירופי לתארים מתקדמים בשווייץ (EGS) וב-GCAS.

ברכה ליכטנברג אטינגר
Bracha L. Ettinger
Bracha L. Ettinger 2009 (cropped).jpg
לידה 23 במרץ 1948 (בת 71)
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פריז 7 עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות European Graduate School עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ עמנואל לוינס, Félix Guattari עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ברכה ליכטנברג נולדה בתל אביב ב-1948. אביה, עוזיאל ליכטנברג, הוא ניצול השואה, ממייסדי מכון "משואה" וממייסדי קיבוץ ניצנים.

במהלך שירותה הצבאי בזמן מלחמת ששת הימים שירתה ביחידת מסוקים בתל-נוף. בהמשך סופחה לבסיס חיל האוויר באל-עריש. ב-21 באוקטובר 1967 טובעה המשחתת אילת על ידי חיל הים המצרי בעת שסיירה במים בינלאומיים בקרבת פורט סעיד. ליכטנברג, שהייתה תורנית בחדר המבצעים, הצליחה לקלוט את שידורי המצוקה של האונייה. היא יזמה מבצע הצלה, חילוץ ופינוי הפצועים על אף היעדרות מפקד הבסיס ועל אף התעלמות ה"בור" בקריה מהודעותיה. היא דאגה להזנקת מטוסים ומסוקים ותיאמה את פעולות ההצלה בין הים לחוף, לבסיס אל עריש ולבתי החולים, והקימה בית חולים שדה מאולתר בבסיס.[1] מאוחר יותר נשלח בית חולים על ציודו ואנשיו לאזור רומני.[2] על אף שחולקו ביוזמת מפקד חיל הים צל"שים למשתתפים באירוע מקרב הניצולים, ליכטנברג לא זכתה לכך וחיל האוויר התעלם מפעילותה. במהלך המבצע התמוטט לעברה מסוק בוער והיא נפצעה ולאחר מכן לקתה בהלם קרב. רק 51 שנה לאחר האירוע פרסם פומבית חיל האוויר את מעשה הגבורה שלה.

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כעוזרת מחקר של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.[3] ביוני 1975 נישאה ללוני אטינגר, ונולדה להם בת, השחקנית והמתרגמת לנה אטינגר. בשנים 1975–1979 למדה במרכז לונדון לפסיכותרפיה. חזרה לישראל בשנת 1979 ועבדה במרכז לבריאות הנפש שלוותה.

בשנת 1981 התגרשה, עברה לפריז שם עסקה בציור, רישום וצילום. בן זוגה היה איש התקשורת יואב טוקר ולהם בן, איתי טוקר. התמחתה בפסיכואנליזה באוניברסיטת פריז VII דידרו והשלימה דוקטורט באסתטיקה לאמנות מאוניברסיטת פריז VIII בשנת 1996.

השתתפה בתערוכות מוזיאליות רבות ברחבי העולם, בהן תערוכות במרכז פומפידו, פריז; מוזיאון סטדליק, אמסטרדם; מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון הרצליה בישראל, וכן הציגה תערוכות יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים; במוזיאון לאמנות מודרנית, אוקספורד; במוזיאון לאמנות של קאלה, צרפת; במוזיאון לאמנות של אנז׳ה, צרפת; במוזיאון פורי, פינלנד; במוזיאון מרכז הרישום, ניו-יורק; במוזיאון טאפייס, ברצלונה; במוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג; בבינאלה של איסטנבול, טורקיה (2015); בבינאלה של קוצ׳י, הודו (2018) ועוד.

אטינגר פירסמה עשרות מאמרים וכן מספר ספרים באנגלית, צרפתית, ספרדית ופינית. כתביה עוסקים באסתטיקה ואתיקה של אמנות, נשיות, זיכרון ושכחה. לצד עבודתה כאמנית קיימה ראיונות עם עמנואל לוינס, אדמון ז'אבס כריסטיאן בולטנסקי, פליקס גואטרי ונוספים ותירגמה לעברית מכתביו של ז'אק לאקאן.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הדס לבב, ‏לבד באל עריש, באתר חיל האוויר הישראלי, פברואר 2018
  2. ^ יצחק שתיל, "מבצע בזק להצלת חיי אדם", ידיעות אחרונות 23 באוקטובר 1967
  3. ^ "Bracha Ettinger Biography". egs.edu. The European Graduate School. אורכב מ-המקור ב-5 September 2015. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2015.