פתיחת התפריט הראשי

ברכה (ברברה) פוּלד (26 בדצמבר 1927, ברלין24 במרץ 1946, תל אביב) הייתה לוחמת ומפקדת בפלמ"ח, שנהרגה בליל וינגייט מאש הצבא הבריטי. מותהּ הפך לסמל במאבק תנועת המרי העברי נגד שלטון המנדט וגזירות הספר הלבן בעניין הגבלת העלייה של יהודים לארץ ישראל. בשל כך נקראה אוניית מעפילים ברכה פולד על שמהּ.

ברכה פוּלד
פלוגה ח א - מן השורה. ברכה פולד-156434.jpg
ברכה פולד, 1944–1945
לידה 26 בדצמבר 1927
ברלין, גרמניה
נהרגה 25 במרץ 1946 (בגיל 18)
ארץ ישראל
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
עלתה לישראל 1939
כינוי "ברברה", "בבס"[1]
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
תקופת שירות 19441946
תפקידים צבאיים
מ"כית
מלחמות וקרבות
ליל וינגייט
הנצחה
אוניית מעפילים, רחוב בתל אביב, ימי עיון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ברכה פולד
ברכה פולד, 1946
פלוגה ח' של הפלמ"ח. מעבר לברכה פולד, ניתן לראות בתמונה בין היתר את גדעון "ג'וני" פלאי, נחום אריאלי ושלמה גזית [דרושה הבהרה]
לוחית זיכרון לברכה פולד ול"ליל וינגייט" בתל אביב (הוסר)
לוחית זיכרון לברכה פולד בתל אביב

תוכן עניינים

נעוריםעריכה

ברברה (בארבל) פוּלד נולדה בברלין כבת שנייה למשפחה מתבוללת ואמידה. אביה, לותר פולד, היה קצין בחיל התותחנים הגרמני במלחמת העולם הראשונה. לבתו קרא ברברה על שם ברברה הקדושה, הקדושה הפטרונית של הארטילריה. ברברה הייתה ממשפחת הפרופ' גאורג צונדק.[2]

ברברה הצטיינה בלימודים ובספורט. היא למדה לקרוא בעצמה, מתוך מחברותיה של אחותהּ הגדולה הנלורה (ילידת 1924). הנלורה למדה בבית ספר גרמני ובארבל למדה בבית ספר יהודי לפי החלטת אמה לוטה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 החלה המשפחה לסבול מהתנכלויות אנטישמיות. המשפחה החליטה לשלוח את הנלורה לאחיה של לוטה בניו ג'רזי. לוטה התלוותה להנלורה לארצות הברית וחזרה דרך לונדון.

"ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) גרם לאביה של פולד שבר באמונו בגרמניה, שכתוצאה ממנו שלח יד בנפשו. לברברה לא סיפרו את האמת ואמרו לה שהוא נפטר בבית חולים מהתקף לב. באותהּ עת הייתה לוטה, האם, בלונדון בדרכה חזרה לגרמניה. בעזרת ידיד משפחה הוברחה ברברה ללונדון. לוטה השיגה לעצמה סרטיפיקט ועלתה לארץ ישראל. ברברה נשארה לבד והחלה ללמוד בפנימיה ליד לונדון. כעבור חודשים אחדים עלתה לארץ לבדה והתאחדה עם אמה. הן התגוררו בתל אביב, וברברה החלה ללמוד בגימנסיה "בלפור", שם שינתה את שמה לברכה. תוך זמן קצר שלטה פולד בשפה העברית אולם המשיכה לדבר גרמנית עם אמה, סבתה ובני משפחת צונדק.[3]

בארץ ישראלעריכה

גם בארץ ישראל הצטיינה בלימודים והשתלבה הן לימודית והן חברתית. היא הייתה חברה בתנועת "הצופים" ובתנועת "הבונים דרור". כמו רבים מחבריה הצטרפה לארגון "ההגנה", ושירתה כקשרית.

לאחר סיום לימודיה בתיכון, בקיץ 1944 הצטרפה לפלמ"ח, ושרתה בפלוגה ח' ששהתה בקיבוץ קריית ענבים. זאת על אף שבאזני חבריה הביעה את רצונהּ לצאת לארצות הברית ללמוד רפואה עם סיום הלימודים.

בקיבוץ הכירה את גדעון (ג'וני) פלאי והשניים התאהבו. פלאי נתפס על ידי הבריטים בדרכו לבית הערבה נושא נשק שלא ברישיון ונידון לשבע שנות מאסר. בזמן מאסרו התקיים בינו ובין ברכה קשר מכתבים וביקורים בבית הסוהר במגרש הרוסים בירושלים. פלאי נהרג שנתיים אחריה בקרב הקסטל בתש"ח.[4]

באותהּ תקופה יצאה ברכה לקורס מ"כים בג'וערה, הייתה בין הנשים היחידות בקורס והפכה למצטיינת הקורס. לאחר סיום הקורס הועברה לפלוגה ה' של הפלמ"ח, בקיבוץ משמר השרון.

מותהעריכה

בליל 24 במרץ 1946 השתתפה כמפקדת חוליה ב"ליל וינגייט" – מבצע משולב של פלמ"ח וחי"ש, שנועד להפגין נוכחות בתל אביב, לשבש את פעילות הצבא הבריטי ולאפשר להוריד את מעפילי הספינה "אורד וינגייט" בחוף תל אביב. חברי החוליה של ברכה התבצרו בבית ברחוב מרמורק. משוריין בריטי שסייר סביב שרונה ("הקריה") הבחין בפעילות החשודה באזור, וכשהתקרב פתחה עליו באש חוליית ההגנה בפיקודה של ברכה. כוח בריטי מן המחנה הסמוך נזעק לעזרת המשוריין. בחילופי האש נורתה ברכה פולד ממקלע הברן של המשוריין. היא נפצעה אנושות, ונלקחה על ידי הבריטים לחקירה במשטרת יפו, רק לאחר החקירה נלקחה לבית החולים הממשלתי, שבו נפטרה מפצעיה לאחר זמן קצר. גרסאות מסוימות טוענות כי ברכה פולד נורתה לאחר שנכנעה.

פולד הובאה למנוחות למחרת בחלקת ה"הגנה" של בית הקברות בנחלת יצחק. הלוויתה הפכה להפגנת מחאה ענקית נגד מדיניות הבריטים להגבלת העלייה לארץ ישראל.

כדי למנוע עריכת "לוויה ברוב-עם", ניסתה המשטרה הבריטית לקבור אותה בחשאי. אולם כשנודע הדבר במטה "ההגנה", הופצה השמועה בין תושבי תל אביב וקהל של אלפים כבר נאסף בבית העלמין עוד בטרם הגיע הארון עם גופתה בלווית אנשי המשטרה ומשפחתה.[5]

ברכה פולד הייתה לוחמת הפלמ"ח הראשונה שנהרגה בארץ ישראל (קדמו לה לוחמות היישוב חנה סנש וחביבה רייק שצנחו באירופה ב-1944).

הנצחת זכרהעריכה

 
כרוז ההגנה לזכר ברכה פולד - 25 במרץ 1947

העתונות בארץ פרסמה ידיעות נרחבות על אירועי אותו לילה ובטאון ההגנה "החומה" פרסם כרוז מיוחד לזכרה, דבר לא נפוץ באותה תקופה.

המוסד לעלייה ב' קרא על שמה אניית מעפילים: ברכה פולד. כאשר נתפסה כתב נתן אלתרמן שיר לזכרה במסגרת הטור השביעי[6] ובו בין היתר השורות:

היא חזרה מן הים אל חופה-מתמיד
והבריטים רודפים אחריה.
היא כאילו פשוט התחלפה בתפקיד
עם אותה אוניונת קיטור איטלקית
אשר לה היא מסרה את חייה

כמו כן, הקדיש לה אלתרמן מחזור שירים בספרו "עיר היונה".

תושבי הרחוב הסמוך למקום נפילתהּ החליטו על דעת עצמם לקרוא לרחובם על שמהּ, והפצירו בעיריית תל אביב יפו לקבל את שינוי השם כרשמי.[7] באוקטובר 1950 החליטה העירייה לקרוא לרחוב על שמהּ.

באזור התקרית, בפינת הרחובות אבן גבירול, מרמורק וחיים לסקוב, הוצב עמוד זיכרון לזכר ברכה פולד ולאירועים ב"ליל וינגייט". העמוד הוחלף בלוחית זיכרון בפינת הרחובות ברכה פולד ואבן גבירול.

ב-1958 יסדה משפחתה את "האוסף לזכרה של ברכה פולד" בספרייה הלאומית בירושלים.

למרות שלא תיארה עצמה ככזו, הפכה דמותה לדמות ה"צברית הפמיניסטית", כנס בנושא זה נערך לזכרה ב-14 במרץ 2005 במסגרת אירועי יום האישה הבינלאומי בבית אריאלה בתל אביב.

בקריית אונו הוקמה ב-1947 שכונה בשם "גבעת ברכה" המנציחה את זכרה של ברכה פולד. השכונה אוכלסה בעולים חדשים ממזרח אירופה, רובם מעפילים משוחררי מחנות המעצר בקפריסין. חלק מן המתיישבים בשכונה עלו לארץ באוניית המעפילים על שם ברכה פולד ולכן באחת מאסיפות השכונה הראשונות הוחלט לקבוע את שם השכונה על שמה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תום שגב, ימי הכלניות, ירושלים כתר ספרים, 1999, עמ' 363.
  2. ^ "במלוא העין" -מעולמו של רופא,ד"ר אפרים סיני, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ 1984, עמוד 171.
  3. ^ תולדוט אתר היסטוריה - גשרים בין אתמול ומחר : שלוש גיבורות
  4. ^ קורות החיים של גדעון פלאי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  5. ^ יגאל אלון, מערכות פלמ"ח : מגמות ומעש, 1965; עמ' 140.
  6. ^ נתן אלתרמן, ברכה פולד, דבר, 25 באוקטובר 1946
  7. ^ מכתב ממזכיר ועדת השמות לראש העיר תל אביב בנוגע להפצרותיהם של תושבי הרחוב, באתר עיריית תל אביב