בחוק הישראלי, בר רשות או בר רשות במקרקעין הוא בעל רשות להשתמש במקרקעין שלא על פי אחת מחמש הדרכים המנויות בחוק המקרקעין. זכויות בר הרשות אינן מוסדרות בחקיקה אלא רק בפסיקה.

מהות הזכות עריכה

בר רשות הוא בעל רשות להשתמש במקרקעין, באופן המבדיל אותו מפולש, המשתמש במקרקעין שלא ברשות. בכך, מעמד בר רשות מגן על המחזיק במקרקעין מטענות של הסגת גבול[1].

לרוב, הרשות במקרקעין היא הדירה, ועל כן בעל המקרקעין יכול לפנות את בר הרשות מהמקרקעין בכל עת, והגשת תביעה נגד בר הרשות נחשבת להודעה על סיום הרשות להשתמש במקרקעין. על פי חלק מהדעות, במקרים יוצאי דופן, יכולה הרשות במקרקעין להיות "בלתי הדירה" (בלתי חוזרת), כאשר בר הרשות קיבל מבעל המקרקעין הבטחה שלא יפונה מהמקרקעין. במקרים אלו, בעל הקרקע אינו רשאי לפנות את בר הרשות מן המקרקעין. עם זאת, על פי חלק מהדעות, מעמד של בר רשות מעניק למחזיק במקרקעין, משיקולי צדק, את הזכות להמשיך להחזיק במקרקעין עד קבלת פיצוי או לתקופה הנדרשת לצורך התארגנות[2]. השופט אנגלרד פסק שמתן הפיצוי אינו מהווה תנאי לפינוי[3]. לעומת זאת, קבע השופט צבי זילברטל[4]:

בפסיקה נקבע, כי יש להכפיף ביטולו של רישיון במקרקעין לעקרונות של צדק, בהתחשב בעיקר בציפייה הסבירה שנטע בעל המקרקעין אצל פלוני ובהסתמכותו על כך, וזאת לרוב באמצעות קביעה כי רשות שניתנה התגבשה לכדי רשות מכוח השתק, ולכן אינה ניתנת לביטול חד-צדדי. במקרים המתאימים, יבחן בית המשפט בהתאם לנסיבות כל מקרה ובהתבסס על שיקולי צדק, האם ראוי להקנות סעד לבר-הרשות, כאשר באמתחתו מגוון של סעדים – החל מהתניית ביטול הרישיון בתשלום פיצוי כספי בעבור השבחת המקרקעין וכלה בקביעה כי הרשות בלתי-הדירה ואינה ניתנת לביטול

מתוקף ההבדל בין בר רשות לפולש, אם בר הרשות השקיע בהשבחת המקרקעין, על בעל הקרקע לפצותו על השקעותיו במקרקעין. בר הרשות אינו זכאי לפיצויים על עצם הפינוי או על הוותק שלו בנכס[5][6].

מקור הזכות עריכה

בר רשות במקרקעין מקבל את זכותו להשתמש במקרקעין מבעל הקרקע. זכות זו יכולה להינתן מפורשות בהסכם בכתב או בעל פה, או להינתן מכללא (באופן עקיף), כאשר בר הרשות משתמש שנים רבות בקרקע בידיעת בעל הקרקע, ללא שבעל הקרקע מוחה על כך. לדוגמה, בעלי הזיכיון להפעיל את החוף השקט בשכונת בת גלים בחיפה, הקימו חניון על חלקת קרקע שנוצרה ליד החוף מהצטברות סחף. בית המשפט קבע שבעלי הקרקע העניקו לבעלי הזיכיון רשות במקרקעין מכללא, מכיוון שלא מחו על הקמת החניון[3].

רבים מאלו שקבלו מעמד של בר רשות מכללא עשו זאת בקרקעות של המדינה מתוקף שימוש בקרקע במשך שנים רבות. קבוצה שנייה של ברי רשות היא אגודות שיתופיות המקבלות זכויות בר רשות מרשות מקרקעי ישראל. קבוצה שלישית של ברי רשות מתקבלת בנכסים פרטיים, למשל כאשר הורים מרשים לילד שלהם להתגורר במגרש הסמוך לביתם.

קישורים חיצוניים עריכה


הערות שוליים עריכה

  1. ^ דן הלפרט, "בר רשות במקרקעין", באתר הארץ, 6 במאי 2008
  2. ^ בר רשות מכללא במקרקעין, באתר גלובס, 24 בפברואר 2002
  3. ^ 1 2 ע"א 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' יוסף כדורי, ניתן ב־25 בנובמבר 2002
  4. ^ ע"א 6757/13 מרים אביטסם נחום נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח, ניתן ב־19 באוגוסט 2015
  5. ^ ע"א 618/05 גדליהו דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות-מדינת ישראל, ניתן ב־21 במרץ 2007, גדליהו דיאמנשטיין נגד מחלקת עבודות ציבוריות – מדינת ישראל
  6. ^ בע"מ 1894/16 פלוני נ' פלוני, ניתן ב־10 במאי 2017

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.