בתוככי הרייך השלישי

בתוככי הרייך השלישי (בגרמנית: Erinnerungen, "זיכרונות") הוא ספר זיכרונותיו של אלברט שפר, אשר שימש בתקופת הרייך השלישי כאדריכל הראשי ושר החימוש, והיה אחד האנשים המקורבים ביותר לאדולף היטלר. הספר נכתב במהלך שהותו של שפר בכלא שפנדאו בברלין, לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו במשפטי נירנברג בעוון השימוש בעובדי כפייה במסגרת תפקידו כשר החימוש במשטר הנאצי. הספר יצא לאור לראשונה לאחר שחרורו בשנת 1969, ומהווה את אחד המקורות החשובים אודות התנהלות החוג הפנימי של ההנהגה הנאצית. עם זאת, שפר סילף או שיקר לגבי פרטים רבים במאמץ לשקם את תדמיתו ולהימנע מעונש מוות; לנוכח ממצאי המחקר המאוחר, התגלה בבירור שהספר מוטה מאוד ובמקרים רבים אינו אמין.

בתוככי הרייך השלישי
Erinnerungen

כריכת הספר בהוצאת בוסתן
מידע כללי
מאת	אלברט שפר
שפת המקור	גרמנית
סוגה	אוטוביוגרפיה
הוצאה
הוצאה	Orion Publishing Group
תאריך הוצאה	1969
הוצאה בעברית
תרגום	עדנה קורנפלד
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002089023

תוכן הספר

הספר כתוב בסגנון אוטוביוגרפי למחצה. הוא מתחיל בתיאור ילדותו של המחבר, וממשיך בתיאורים של פעילותו במסגרת המשטר הנאצי. על פי תיאורו הייתה התקדמותו בהירארכיה הנאצית תוצר של צירופי מקרים אשר גרמו בסופו של התהליך להתוודעות קרובה במיוחד בינו לבין היטלר, והפיכתו לאחד מחברי המעגל המקורבים ביותר שלו.

שפר מתאר בספרו כיצד בתחילת דרכו בצמרת הנאצית עסק בעיקר בתחום האדריכלות אולם עם מותו של פריץ טודט מונה על ידי היטלר לשר החימוש של הרייך, ובשלב מסוים ניהל ושלט על רוב הפעילות הכלכלית בגרמניה ובשטחים שנכבשו על ידה.

שפר מתאר כיצד במסגרת תפקידו כשר החימוש ישם רפורמות כלכליות אשר כבר יושמו במדינות המערב בשלבים קודמים של המלחמה כגון, העברת מפעלים אזרחיים ליצור מוצרים צבאיים, והגברת עבודת נשים, וכל זאת באמצעות השלטת כוח כמקובל במשטר דיקטטורי.

שפר טוען כי בשלבי הסיום של המלחמה כאשר תבוסתה של גרמניה הובררה באופן סופי, חלה אצלו התפכחות מאשליית הנאציזם, המלחמה, והיטלר עצמו. אף על פי שהיה אחד ממקורביו של היטלר פעל, לטענתו, כדי לחבל בפקודת ניהול מדיניות האדמה החרוכה שנקבעה על ידי היטלר. בסיומו של הספר מתפלמס שפר עם תוצאות משפטי נירנברג בהם הורשע ונידון כאחד מראשי המשטר הנאצי לעונש של 20 שנות מאסר.

חשיבות היסטורית

פרסומו של הספר בתוככי הרייך השלישי היווה מקור למידע רב אודות המשטר הנאצי ואופן פעילותו בהקשר של קבלת ההחלטות, ניהול המדיניות וענייני המדינה.

בתקופה שקדמה לפרסומו הייתה הסברה המקובלת בקרב ההיסטוריונים חוקרי התקופה כי גרמניה הנאצית התנהלה באופן אוטוריטארי-מונוליטי, לפחות לאורך התקופה שקדמה לתבוסותיה ככל שהתקדם מהלך המלחמה. לעומת זאת שפר חושף בסיפרו כי החל מהתחלת תקופת השלטון הנאצי, התחלקה השליטה בפועל בין גורמים שונים כאשר ההחלטות שהתקבלו בסופו של דבר הושפעו בעיקר מכוחם היחסי של הצדדים המעורבים לקידום האינטרסים שלהם, ובעיקר בהיבט של מידת השפעתם על קביעת החלטותיו של המנהיג העליון.

בעוד דמותו של היטלר הצטיירה כשל מנהיג דומיננטי אינטליגנטי והחלטי, מתאר אותו שפר בספרו כעצלן הנתון למצבי רוח משתנים אשר בהתאם להם נקבעות החלטותיו. שפר מתאר את היטלר כאדם לא מקצועי בהתנהלותו, פשטני במחשבתו וחסר שאר רוח לכל תכנון עתידי שאינו בעל אפקטיביות מיידית.

את חבורת מקורביו של היטלר מרבה שפר לתאר בעליבותם כרודפי שררה וכיבודים. גם כאשר "הבית בוער" הם מקפידים להתחנף להיטלר ולהשמיע באוזניו את מה שידוע להם כי הוא מבקש לשמוע, אינם עומדים על דעתם, מתרפסים, ומחפשים כל דרך כדי להימנע מלהיקלע לחמת זעמו ולשבט לשונו. שפר מספק לאורך הספר דוגמאות שונות כיצד כתוצאה מכך נגרם חוסר תפקוד של הממשלה, ולקבלת החלטות שגויה או חסרה לגמרי אשר הובילו בסופו של דבר לתבוסת גרמניה.

ביקורת

למרות שהיה מראשי המשטר הנאצי ואחד מחברי חוגו הקרובים ביותר של היטלר, מכחיש שפר בספרו כל קשר או מידע שהיה לו בקשר לשואה. לטענתו למרות שידע על קיומה של עבודת כפייה במפעלי היצור הרי שהוא פעל להטבת תנאי העובדים ולהשתמש פחות ככל האפשר בכוח עבודה זה. ההיסטוריון יואכים פסט שסייע בעריכת הספר טוען כי המידע בספר אינו עקבי עם עדותו של שפר במשפטי נירנברג ובעיקר בהקשר דבקותו בהיטלר עד לסוף המלחמה למרות הטענה בספר כי עשה זאת מתוך תחושת נאמנות אישית. שפר טוען בספרו כי שקל להצטרף לקושרים נגד היטלר אך לא נמצאה לכך כל הוכחה משמעותית.

היסטוריונים שבחנו את טענותיו לאורך השנים סתרו את התדמית הא-פוליטית ששפר ניסה לשוות לעצמו בספר. בין היתר, בניגוד לכתוב, היה מעורב עמוקות בתחרות הפנימית על שררה בתוך המפלגה ואף היה בעל-בריתו של ריינהרד היידריך. כמו כן, הסתיר את חברותו הקרובה עם קרל ברנדט, האחראי על תוכנית T4 - אותנסיה.

למרות ששימש כאחד מראשי המשטר הנאצי לאורך כל תקופת המלחמה, והיה שותף לתהליכים משמעותיים של ניהול הכלכלה, טוען שפר כי הוא חש אשמה בכל הקשור להשמדת העם שבוצעה, ומנסה להצדיק את פעולותיו ואת תמיכת העם במשטר ובפעולותיו. לקראת סוף חייו אף טען כי פעילותו במסגרת המשטר הנאצי הייתה בבחינת כריתת ברית עם השטן.

מבקריו של שפר טוענים כי כל טענותיו וניסיונות ההצטדקות שלו באו במטרה אחת בלבד והיא להימנע מהוצאה להורג במשפט נירנברג כפי שקרה לרוב שותפיו להנהגה הנאצית. הם מתארים את שפר כאדם אינטליגנטי במיוחד אשר יעשה הכל ויאמר הכל למען הגנתו האישית.

תיאור נוסף של העמדת הפנים הזו של שפר ניתן לראות בסרט התיעודי "שפר בדרך להוליווד" של הבמאית והמפיקה ונסה לאפא. הסרט מציג סרטונים מקוריים מהתקופה הנאצית ושיחות עם שפאר, בהם מתגלה הטיוח הגדול שהוא ניסה להציג במשפטי נירנברג ובספרו.

ראו גם

• שפר בדרך להוליווד

קישורים חיצוניים

• בתוככי הרייך השלישי, באתר OCLC (באנגלית)