פתיחת התפריט הראשי
קולנוע מוגרבי בפינת אלנבי ובן יהודה בימי זוהרו
קולנוע שדרות, 1955
קולנוע עדן, ינואר 2006
קולנוע תל אביב, אפריל 2008
הרס קולנוע תל אביב, נובמבר 2010
בנין בית הקולנוע אלנבי (מאי, 2014)
קולנוע "גת" לפני סגירתו, מאי, 2015
הבניין ביפו ששימש את קולנוע אלהמברה; בשנת 2011, בצורתו המחודשת. המבנה משמש היום כמרכז תנועת הסיינטולוגיה.
מראה על הדרייב אין מגבעת האוניברסיטה ברמת אביב ליד מרכז הירידים כמה שנים לפני שנהרס
סינמטק תל אביב המשמש בתור ארכיון סרטים ומרכז כנסים ופסטיבלי קולנוע
הבניין העגול ששימש את קולנוע הסינרמה

בתל אביב יפו 25 אולמות להקרנה מסחרית של סרטים הכוללים 4,757 מושבים, לאורך שנת 2009 ביקרו בבתי הקולנוע בעיר 909,247 אנשים מתוך 9,875,855 צפיות בכלל בתי הקולנוע בישראל (9.2%).למרות זאת, בשני העשורים האחרונים חלה ירידה בולטת במספר בתי הקולנוע בעיר ובמספר הביקורים בהם[1].

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

לאורך השנים היו בתל אביב בתי-קולנוע רבים, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות ה-50 וה-60, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. ב-1960 הגיע מספר הביקורים בבתי הקולנוע בתל אביב ל-12,662,000[2]. בתי הקולנוע היו בבעלות פרטית, וכל בעלים קנה או שכר סרטים להקרנה לפי יכולתו ולפי הערכת הכדאיות. הסרטים הוצגו תחילה בבתי הקולנוע הגדולים בעיר, ואחרי כמה שבועות, כשכוח משיכתם התחיל להתדלדל, היו עוברים אל בתי הקולנוע השכונתיים, הקטנים. המושג של קומפלקס אולמות בגדלים שונים במקום אחד עוד לא נודע אז, וכמוהו לא היה עוד המצב של רשתות גדולות, המקרינות בעת ובעונה אחת אותם סרטים בכל הארץ. הסרטים המצליחים היו עוברים מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, והמצליחים שבהם היו מגיעים להקרנות חוזרות. גם הסינמטק טרם הוקם, וסרטי איכות היו מוקרנים על פי רוב בקולנוע פריז ברחוב הירקון.

רוב בתי הקולנוע היו דומים: כיסאות עץ מתקפלים, חורקים, שנטו לצבוט אצבעות לא זהירות, ועל המסך הייתה מוקרנת תמיד האזהרה: "גברת, היזהרי בקומך פן תיתפס שמלתך בכיסא". במעברים חשופי הרצפה היו בני הנוער, ה"פושטקים" שבהם מגלגלים בקבוקי זכוכית בהפסקה ולפעמים גם באמצע הסרט, בעיקר ברגעי מתח או לקראת הנשיקה הנכספת, ובמערבונים הייתה נשמעת תדיר הקריאה: "תיזהר, מאחוריך!" ברגע המתאים. את קץ עידן הכיסאות החורקים והרצפות החשופות בישר בשנת 1958 קולנוע תל אביב, שנפתח ברחוב פינסקר, סמוך לכיכר דיזנגוף. מושביו היו כורסאות מרופדות, רצפתו כוסתה בשטיח רך ונעים לדריכה, שגם בקבוקים לא היה טעם לגלגל עליו כי לא היה רעש, ולפני בד ההקרנה היה תלוי מסך ארגמני ועתיר קפלים, שהואר לפני הסרט באורות נעימים לעין, בלוויית מוזיקה ערבה לאוזן. כל המאפיינים האלה היו אז בגדר חידוש מוחלט.

לפני הסרט, בכל האולמות, היו מקרינים יומן חדשות – בחלקם של יומני כרמל, באחרים של יומני גבע. בימים של טרום הטלוויזיה הייתה זו ההזדמנות היחידה של הצופה הישראלי לראות במו עיניו את מנהיגי היישוב, כיבוש השממה, גדולי עולם באים לביקור וכיוצא באלה. הגעת הטלוויזיה בשנות ה-70, ולמעשה קיצור משך הזמן בין האירוע לבין היכולת להציג אותו באופן ויזואלי שהתלוה לה, ולכן גם הגברת העומס החדשותי אצל הצופה, בטלו את הצורך, והרצון, לצפות ביומנים. אחרי היומן היה "בקרוב" – הסרט הבא הצפוי באותו אולם קולנוע – ואחר כך הסרט עצמו, בלי פרסומות. אלה הגיעו רק בשנות ה-70. הצגה יומית הייתה אחר הצהריים במחיר מוזל.

רק החל מסוף שנות ה-70, עם השינוי הכללי בהתייחסות לבילוי, התרה בסטטוס קוו, ובכפוף להפרעה מינימלית לבנינים סמוכים, התאפשרו הצגות חצות, וקולנוע ביום שישי בערב או בשבת. עד אמצע שנות השמונים לא חל עדיין איסור עישון בבתי הקולנוע, ולעיתים קרובות היו האולמות אפופי עשן סיגריות.

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, אך ייתכן שכבר החל מחדירת הטלוויזיה לישראל באופן מוגבר בשנות ה-70, התערער מעמדם של בתי הקולנוע כמטרה לבילוי מחוץ לבית. עם חדירת הטלוויזיה הרב ערוצית בשנות ה-90, עליה יחסית במחיר הבילוי הכולל, יחד עם עליה ניכרת בערכה הנדל"ני של הקרקע עליה בנוי בית הקולנוע, והתפתחות תרבות הבילוי בקניונים, חלה נסיגה ניכרת במעמדם של בתי הקולנוע שהיו בעיר. חלקם חולקו למספר גדול יותר של אולמות קטנים ומפוארים, עם ציוד אור-קולי משוכלל, במקום האולמות הגדולים יותר שהיו בהם קודם.

את מקום בתי הקולנוע שנסגרו ובתי הקולנוע שנהרסו תפסו קומפלקסים שהוקמו בקניונים בעיר, כגון דיזנגוף סנטר בו הוקמו שני בתי קולנוע, קולנוע לב וקולנוע דיזנגוף (נסגר בסוף 2011), מרכז עזריאלי (הקומפלקס נסגר כאמור בסוף 2009) וקניונים מחוץ לתל אביב. את אולמות הקולנוע בקניונים החלו להחליף קומפלקסי ענק מחוץ למרכזי הערים כדוגמת "סינמה סיטי" שהוקם ברמת השרון, "יס פלאנט" שהוקם בקניון איילון ברמת גן ובקניון לב המפרץ בחיפה, בראשון לציון, באר שבע, חיפה וזכרון יעקב, ו-"G סינמה סיטי" בראשון לציון, שנפתח במרץ 2010[3]. אלו מהווים מתחרים חזקים במיוחד לבתי הקולנוע הקטנים.

בתי קולנוע שנסגרו ועדיין עומדים במקומם אך אינם פעילים עודעריכה

  • עדן – ברחוב לילינבלום 2 פינת רחוב פינס בשכונת נווה צדק, קולנוע פתוח, שמושביו תחת כיפת השמים, בית הקולנוע הראשון של תל אביב, נחנך ב-1914 ונסגר ב-1974.
  • שחף – בכיכר אתרים. נפתח ב-1977 על ידי קבוצת "גולן-גלובוס" ונסגר בשנות ה-90[4].
  • ששת המופלאים – בית קולנוע בעל שישה אולמות שפעל בין יוני לנובמבר 1998 בקומה הראשונה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.
  • מרכז – בנווה שאנן ברחוב סלומון ליד התחנה המרכזית הישנה. נפתח ב-1956 ונסגר ב-2004.
  • הוד – בפסאז' ברחוב דיזנגוף פינת רחוב פרישמן, נפתח ב-1961, פוצל לארבעה אולמות בשנות התשעים ונסגר ב-2007. בשנת 2010 רכשה עיריית תל אביב את הקולנוע, והוא הוסב לאולם תיאטרון ובו 430 מקומות ישיבה, כחלק ממתחם תיאטרון בית ליסין[5][6]
  • רב חן מגדל האופרה - מתחם של חמישה אולמות קולנוע במגדל האופרה בטיילת תל אביב. נסגר ב-2012[7].
  • רב חן גת - ברחוב אבן גבירול פינת רחוב צייטלין (ליד כיכר רבין ובסמוך לקריית מאיר). עבר שיפוץ בשנים 2007-2008 ובעבר נקרא "גת". ההקרנה האחרונה הייתה ב-26 במאי 2015.
  • אורלנדו סינמה - שכן בבית ציוני אמריקה. נפתח ב-2012[8]. שני אולמות שהכילו 200 ו-100 מקומות, בהם הוקרנו סרטי איכות וסרטי תעודה. לרשת היה גם סניף במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב שנפתח בינואר 2014 והכיל 220 מקומות. (באוגוסט 2014 פתחה גם סניף בירושלים בבית שמואל באולם שהכיל 400 צופים). בתי הקולנוע של הרשת נסגרו בסוף אוגוסט 2015[9].
  • גן העיר 1 וגן העיר 2 – פעלו בשנות התשעים בקניון גן העיר.
  • גורדון – ברחוב בן יהודה פינת רחוב גורדון. נבנה בסוף שנות השישים במרתפי מלון דבורה. פעל לסירוגין עד שנות השמונים. שימש לאחר מכן למטרות מסחריות שונות לפרק זמן קצר.
  • דקל – בשכונת בבלי בצפון תל אביב. נסגר בלחץ השכנים.
  • סינימה קלאב – ברחוב הירקון פינת ירמיהו, במבנה "המועדון" של רפי שאולי. הוקם בהשקעה כספית גדולה וכלל שני אולמות הקרנה קטנים ומפוארים מאד, עם כורסאות נוחות, ושירות מלצריות לפני ההקרנה ובהפסקה. פעל כשנתיים ונסגר עקב חוסר כדאיות כלכלית.
  • הקולנוע – פעל בשנות ה-80 ובשנות ה-90 באולמות בבית ציוני אמריקה והתמחה בסרטי איכות. בפברואר 2012 נפתח שוב קולנוע בבית ציוני אמריקה "קולנוע אורלנדו"[10].

בתי קולנוע שנסגרו ונהרסו ומה שנבנה במקומםעריכה

  • בית העם – ברחוב בן יהודה, נפתח ב-1925. נהרס ב-1959 ובמקומו נבנה בית אל על.
  • אילת – ביפו סמוך לשוק הפשפשים. נפתח ב-1954 ונסגר ב-1970. כיום בניין מגורים.
  • אביב – קולנוע כמעט שכונתי ששכן ברחוב המרד 3 ביפו מתחת למבנה מגורים, מול המקום בו שוכן כיום מכון אבני. הבניין נהרס על ידי העירייה ב-1974 על מנת לאפשר סלילת כביש מהיר המחבר את יפו עם תל אביב.
  • שדרות – בשדרות רוטשילד בין רחוב בלפור לרחוב מזא"ה. נהרס בסוף שנות ה-70 ונבנה במקומו סניף של בנק מסד. הקולנוע הונצח בסרט "אסקימו לימון".
  • אופיר – ברחוב גרוזנברג, הוקם על ידי משה קרסו. נחנך ב-1928, ונסגר ב-1980. בשנות ה-80 שימש כמועדון ("ליקוויד"). הבניין נהרס בראשית שנות ה-90 ובמקומו הוקם חניון. במקום הוקם מתחם מגורים.[11]
  • קסם – בכיכר הכנסת ליד הטיילת. נפתח ב-1945. במהלך מלחמת העצמאות שימש את מפקדת חיל הים. במהלך 1949 התנהלו בו ישיבותיה של הכנסת הראשונה, ומשנת 1958 משכנה של האופרה הישראלית. נהרס ב-1988 ונבנה במקומו מגדל האופרה שכולל מספר קומות מסחריות ומגדל מגורים.
  • מוגרבי – במפגש הרחובות אלנבי ובן יהודה, נפתח ב-1930. גגו היה נפתח בהפסקות לאיוורור. בצמוד לקולנוע הייתה כיכר מרכזית חשובה שנקראה על שמו "כיכר מוגרבי" ואף הייתה מקום התרחשותו של הסרט תעלת בלאומילך. ב-1986 פגעה בו שריפה קשה וב-1989 הוא נהרס ונבנה חניון במקומו. במרתף קולנוע מוגרבי, באולם ששימש לפני כן כתיאטרון, פעל החל מסוף שנות ה-60 קולנוע נוסף בשם "סטודיו", שהכניסה אליו הייתה נפרדת – מרחוב פינסקר.
  • סטודיו – במרתף של מוגרבי, באותו בניין, במפגש הרחובות אלנבי ופינסקר. סופו היה כסופו של קולנוע מוגרבי.
  • אוריון – ברחוב מכבי ליד רחוב המלך ג'ורג'. נפתח ב-1943. בתחילת שנות ה-70 שונה שמו ל"אורלי" וב-1991 נסגר ונהרס ובמקומו נבנה חניון.
  • צפון – ברחוב לואי מרשל פינת דה האז, נסגר ונהרס בסוף שנות ה-90 ובמקומו נבנה בניין מגורים.
  • מתמיד – לשעבר "אולם יאשה חפץ" (אולם הבית של תיאטרון "לי-לה-לו") בסימטת בית השואבה ליד רחוב אלנבי בין גרוזנברג למונטיפיורי, ב-2001 נהרס ובמקומו נבנה בניין מגורים.
  • תל אביב – ברחוב פינסקר. נפתח ב-1957 ונסגר ב-2000. היה בית הקולנוע בעל מספר המקומות הגדול ביותר בעיר. בין השאר התמחה בהצגות יומיות של סרטים בגרמנית, שכונו "סרטים אוסטריים" אף על פי שרובם היו דווקא מגרמניה, כדי לא לפגוע בניצולי השואה. נהרס ב-1 בנובמבר 2010, במקומו ייבנה בניין מגורים[12].
  • הדרייב אין – שוכן בעבר הירקון, בשטח שבין משולש מסילות הרכבת. קולנוע פתוח שהופעל בשיטת הדרייב אין. הוא נפתח ב-1973 ונסגר ב-2000. בימי שישי בלילה הוקרן במקום סרט פורנו, וצופים רבים העדיפו לצפות בו מגבעת האוניברסיטה. לאחר סיום השימוש בו להקרנות סרטים, נעשה שימוש במקום לאימוני רוכבי אופניים. האתר נהרס ב-2012 ובמקומו הוקם אצטדיון כדורסל המשמש את קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב.
  • הסינרמה – נפתח ב-1966 ונסגר ב-1971, שכן בשכונת יד אליהו בתל אביב, בפינת רחוב יצחק שדה ורחוב יגאל אלון. במקור היה אמור להחליף את הזירהטרון, ששימש מעין אולם מופעים לקרקסים ומופעי ריוויו ושכן סמוך לדרך ז'בוטינסקי שברמת-גן, אבל בהמשך הוחלט להסב את הבניין לקולנוע בשיטת סינרמה, שהתבססה על שימוש במסך קעור גדול מידות כשהסרט מצולם בשלוש מצלמות מיוחדות מסונכרנות ומוקרן באמצעות שלושה מקרנים מתאימים. עם שכלול השיטה (שבינתיים התיישנה ונעלמה כמעט לחלוטין) עברו להקרנה במקרנה אחת בלבד. משנת 1986 ועד 1999 פעל במקום מועדון בשם "מועדון הסינרמה". היה בית הקולנוע היחידי בארץ שהקרין סרטים בתוך מבנה עגול בשיטת "הסינרמה". נהרס ב-2016.
  • אלנבי – ברחוב אלנבי ליד כיכר מגן דוד נפתח ב-1934. אחרי שנסגר פעל במקום מועדון "אלנבי 58". הבניין נהרס ב-17 באוקטובר 2017[13], ובמקומו צפוי להיבנות בניין מגורים בן 6 קומות.
  • פארוק – הוקם בשנת 1940 בצמוד לקולנוע אלהמברה בשדרות ירושלים ביפו. מקימיו היו חוסייני וממדוח נבלוסי, מעשירי ונכבדי יפו וממנהלי חברת הקולנוע "סינמה פלסטין" של אותם הימים. לאחר קום המדינה ננטש בית הקולנוע ונהרס בחלקו לצורך בניית בניין מגורים בין שתי קומות בו שוכנו עולים מבולגריה. בחלק של המבנה שנותר עד היום נפתחו כמה חנויות. בין המבנים של קולנוע פארוק וקולנוע אלהמברה עובר שביל להולכי רגל וקיוסק עומד בתחילתו[14].
  • מגדלור – ברחוב בן יהודה פינת רחוב אלנבי. נהרס ובמקומו נבנה בניין משרדים הקרוי על שמו, "בית מגדלור".
  • גן רינה – ברחוב בן יהודה 25 פינת רחוב שלום עליכם. קולנוע פתוח, ב-1956 נערך בו נשף בחירת מלכת היופי של ישראל[1]. נהרס ובמקומו עומד היום מגדל ישרוטל.
  • תכלת – ברחוב נחום ליד הקצה הצפוני של רחוב בן יהודה. נהרס לטובת בניין מגורים.
  • ארמון דוד – ברחוב דיזנגוף פינת ארלוזורוב. עם סגירתו נרכש במלואו על ידי סטודיו הצילום פוטו פרג'. בתחילת שנות האלפיים נהרס החלק העליון (אולם הקולנוע עצמו) ובמקומו נבנה בית דירות.
  • דרום – בשכונת התקווה. כיום נמצא במקום חניון.
  • ארגמן – בשכונת פלורנטין, דרך סלמה פינת אברבנאל. נהרס ובמקומו נבנה בניין מסחר ומשרדים בעל שבע קומות.
  • רם- בשכונת רמת החייל רחוב עולי הגרדום, בצפון-מזרח תל אביב. שימש בשנות התשעים ובתחילת המאה הנוכחית כאולפן טלוויזיה. נהרס וכיום עומד במקומו בניין מגורים.
  • תל ברוך – בשכונת תל-ברוך בצפון העיר. שימש בשנות ה-80 וה-90 כאולפן טלוויזיה ("מימד").
  • מור – בשיכון דן שבצפון מזרח העיר. כיום, בניין משרדים.
  • תמר – ברחוב אלנבי 111, דרומית לשדרות רוטשילד, במרתף הפסאז'. היה הקולנוע הראשון שהקרין סרטים ברצף במשך כל שעות היום, בסוף ימיו התמקד בהקרנת סרטים פורנוגרפיים למבוגרים בלבד.

בתי קולנוע שנסגרו ושינו תפקודעריכה

 
מלון סינמה שבו פעל קולנוע אסתר - מבט מכיכר דיזנגוף המוגבהת; נובמבר 2006.
  • נוגה – בשדרות ירושלים ביפו. הוקם בשנת 1922 בשם "קולנוע נביל", על-שם בעליו. בשנת 1986 שופץ לצורך הפיכתו לאולם תיאטרון. המקום שופץ פעם נוספת בשנת 2000 וכיום זהו משכנו של תיאטרון גשר.
  • אלהמברה – בשדרות ירושלים ביפו. הוקם ב-1936 ושימש כבית קולנוע ואולם מופעים מרכזי של ערביי יפו. בשנות השישים פעל בו בית קולנוע בשם יפאור. בשנות השבעים הפך המקום לתיאטרון של גיורא גודיק ולמופעי תיאטרון אחרים עד שנסגר. שימש לאחר מכן תקופה קצרה כסניף בנק. הבניין עבר שיפוץ נרחב, ומשמש כמרכז לסיינטולוגיה בישראל.
  • אורה - בית קולנוע שפעל בין השנים 1942 -1944 באולם נחמני שברחוב נחמני 4, אז הפך לאולם התיאטרון של התיאטרון הקאמרי.
  • צליל – בשדרות ירושלים ביפו, נפתח ב-1947 בשם "סינמה ראשיד". לאחר קום המדינה שונה שמו לצליל. בשנות ה-60 שופץ והוסתרה ממנו חזיתו המקורית. כיום זהו מועדון ריקודים בשם "מועדון התיאטרון".
  • זמיר – ברחוב אלנבי מול רחוב בן-יהודה. נפתח ב-1952 ונסגר בשנות ה-80. כיום משמש מועדון של עמותת "זמיר", אשר שמה לה למטרה לקרב בני נוער לעשייה חברתית דרך יצירה ומוזיקה[15].
  • מקסים – בשדרות בן ציון פינת המלך ג'ורג'. נפתח ב-1956. כיום משמש כחנות של רשת "האוזן השלישית".
  • ירון – ברחוב יונה הנביא 2 בטיילת. נפתח ב-1958, נקרא גם "קריקטריון" טרם שפוצל לשני אולמות בשנות ה-70 ושמו שונה ל"סינמה 1" ו"סינמה 2". בשנות ה-80 פוצל שוב לשלושה אולמות ושינה את שמו פעם נוספת לקולנוע "טיילת". שימש זמן קצר כמועדון ריקודים. כיום פועל במקומו מועדון ה"סטייג'".
  • זוהר – בדרך שלמה פינת שדרות הר ציון. התמקד בהקרנת סרטים הודיים וטורקיים. נסגר בראשית שנות ה-80. כיום פועל במקומו מועדון.
  • דן – ברחוב הירקון פינת רחוב טרומפלדור. בנוסף שמו היה גם בשנות ה-70 "אורדן" ו"רויאל". נסגר ב-1980 לטובת מועדון ריקודים, שנקרא באותו שם.
  • פאר – ברחוב ירמיהו על שפת הירקון, נפתח ב-1958, חולק בשנות ה-90 לאולמות קטנים יותר ושמו שונה ל-"רב-פאר". נסגר ב-2007. כיום פועלים במקומו שני עסקים - סופרמרקט בקומת הכניסה, ומכון כושר (המשמר את השם "קולנוע פאר") בחלל שהיה אולם הקולנוע עצמו.
  • לימור – פעל בשנות ה-70 וה-80 בקומת המרתף של מרכז לונדון מיניסטור. ב-16 במאי 1993 פרצה שריפה במתחם לונדון מיניסטור ואולם הקולנוע ניזוק קשות, ולאחר מכן נסגר. בשנת 2004 נפתח הקולנוע מחדש לאחר שעבר שיפוץ, ושונה שמו ל"לונדון".ב-2006 לאחר שנתיים של פעילות, נסגר הקולנוע בעקבות הפסדים כספיים. כיום פועל במקומו מועדון "אולמל'א".
  • לב – פעל בקניון רמת אביב, נסגר ב-2007 ותחתיו נפתחו מספר חנויות.
  • גלובוס תל אביב - קומפלקס של שמונה אולמות שפעל במרכז עזריאלי מאז הקמת המרכז ב-1999 עד סוף 2009[16].
  • רמת אביב – במרכז ברודצקי ברמת אביב הישנה. בשנות ה-80 המוקדמות שמו שונה לקולנוע "תמוז". נסגר בסוף שנות ה-80 ובמקומו פעל במקום בית הספר לעיתונאות ותקשורת "כותרת". עם סגירתו של "כותרת" עמד שומם תקופה מסוימת ולאחר מכן הושכר לארגון העוסק בחינוך ולימודי יהדות הפועל שם כיום.
  • אסתר – בכיכר דיזנגוף פינת רחוב זמנהוף. כיום הבניין הוא בית מלון "סינמה", המשמר פריטים שונים מבתי הקולנוע של תל אביב.
  • בן יהודה – כיום פועל במקום מכון הכושר "פיור".
  • פריז – ברחוב הירקון. בשנותיו האחרונות התמחה בהקרנת סרטי פולחן (בין היתר, עליו נכתב השיר "הקונפורמיסט" של מוניקה סקס). כיום פועל במקום ספא טיפולים.
  • גלרון – ביפו. כיום, מרכז גריאטרי.

בתי קולנוע שפעילים עד היוםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד שליט, מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים, רסלינג, 2006.
  • דוד שליט, אולם שכולו טוב - זיכרונות הקולנוע של הישראלים, הוצאת אינסרט, 2011.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שנתון ססטיסטי מס' 49, עיריית תל אביב- יפו.
  2. ^ "תנודות במספר המבקרים בקולנוע", "הארץ", 5.9.1961
  3. ^ אילנית חיות ומיכל מרגלית, G סינמה סיטי בראשון לציון יניב לגזית ישראל 35 מיליון שקל בשנה, 21 בפברואר 2010, באתר גלובס
  4. ^ "שחף" -אולם קולנוע ותיאטרון חדש ייחנך הערב בתל אביב, מעריב, 17 במרץ 1977
  5. ^ מרב יודילוביץ', קולנוע "הוד" יוסב לאולמות תיאטרון, באתר ynet, 24 במרץ 2010‬
  6. ^ ציפי שוחטקולנוע הוד יוסב לאולם תיאטרון בית ליסין: עיריית תל אביב רכשה את אולם הקולנוע במסגרת שיפוץ תיאטרון בית ליסין שיכלול הוספת אולם ושיקום של הפסז' ברחוב דיזנגוף, באתר הארץ, 1 בינואר 2012
  7. ^ רוני אפרת, עצוב: הקולנוע במגדל האופרה ייסגר, באתר וואלה!, 7 בפברואר 2012
  8. ^ רוני אפרת, קולנוע אורלנדו נפתח: אנטי-תזה לסינמה סיטי?, באתר וואלה!, 6 בפברואר 2012
  9. ^ וואלה! תרבות‏, עיר עם הפסקה: רשת אורלנדו סינמה סוגרת את שעריה, באתר וואלה! NEWS‏, 19 באוגוסט 2015
  10. ^ רוני אפרת, קולנוע אורלנדו נפתח: אנטי-תזה לסינמה סיטי?, באתר וואלה!, 6 בפברואר 2012
  11. ^ שלומית צור, תל אביב: קולנוע אופיר לשעבר הופך למתחם מגורים, וואלה, 3/03/2013
  12. ^ נועם דביר, המסך ירד על קולנוע תל אביב: בניין מגורים יוקרתי ייבנה במקומו, באתר הארץ
  13. ^ יעל דראל‏, עוד מוסד מיתולוגי נעלם: קולנוע אלנבי נהרס לטובת בניין מגורים, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באוקטובר 2017
  14. ^ קולנוע פארוק - שדרות ירושלים 41-43 - עוד על "פארוק" באתר "השדרה הראשונה" של הסטודיו לשימור, באוניברסיטת תל אביב
  15. ^ מירב שלמה-מלמד, מועדון תרבות לנוער ייפתח במבנה קולנוע זמיר, 13 באוקטובר 2009, באתר Mynet
  16. ^ אמיר שגב, שני קולנועי גלובוס גרופ יסגרו, ורשת אופנה חדשה תחליפם, 19 ביולי 2009, באתר אידיבי