בת הרב ואמה

בַּת הָרַב וְאִמָהּ היא בלדה עברית, שנכתבה על ידי שאול טשרניחובסקי וראתה אור ב-1942. זוהי השנייה משבע בלדות במחזור "בלדות ורמיזא", שנכתבו בידי המשורר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והשואה.

בת הרב ואמה

אִמִּי, אִמִּי! הִנֵּהוּ שׁוּב,
הִנֵּהוּ הָאַבִּיר!
הוּא פֹּה בַּיּוֹם, הוּא פֹּה בַּלֵּיל,
נֶחְבָּא בְּצֵל הַקִּיר.
בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי!
אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!
יוּאַר הַיּוֹם רָאָה אוֹתָךְ
אוֹתוֹ אַבִּיר, הַגּוֹי.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי:
אָרוּר עַמִּי מֵאֵל,
בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא,
חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל.
בִּתִּי, בִּתִּי! אָרוּר הָאִישׁ
אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל,
בַּת רַבָּנִים – עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת –
אַתְּ בַּת-רַב בְּיִשְׂרָאֵל.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי:
קָסוֹם קָסַמְתִּי לוֹ;
אֵינוֹ אוֹכֵל, אֵינוֹ יָשֵׁן,
אָבַד יוֹמוֹ, לֵילוֹ.
בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי,
אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!
סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹר,
סָגַר מִצֵּאת, מִבֹּא.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי:
יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,
יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב, –
תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ.
בִּתִּי, בִּתִּי! בִּרְבִיד זָהָב,
עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,
בָּךְ יִסְתַּכֵּל מִן הַגְּזֹזְטְרָה,
כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ.

היצירה פורסמה לראשונה בעיתון הארץ ב-8 במאי 1942, ולאחר מכן הופיעה בקובץ שיריו כוכבי שמים רחוקים (תש"ד 1944).

תוכן הבלדהעריכה

הבלדה מתארת דו-שיח בין בת הרב ואִמהּ הרבנית. בת הרב מחוזרת על ידי אביר העומד בצל מחוץ לביתם. הבת מצטטת את דברי האביר על עמה - "אָרוּר עַמִּי מֵאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא, חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל." דבריו מזכירים את התעמולה הנאצית האנטישמית. הבת מוחמאת מחיזוריו של האביר, ומדבריו על אהבתו אליה, ומהבטחתו למתנות יקרות שיעניק לה. מאידך היא אינה מתחננת לאמה לאפשר לה את הזוגיות ביניהם.

מנגד אשת הרב מזועזעת מהסיטואציה. היא מסבירה לבת שהדבר לא ייתכן כיוון שהיא בת עשרים דורות של רבנים. האביר שייך לדת שעל מייסדה נאמר "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל" (רמז ל"אותו האיש" – ישו). על חיזורי האביר אומרת האם - "אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי! סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹר",[1] האם לא מאמינה להבטחות לתכשיטים יקרים והיא כאשה ריאליסטית רואה בדבר סכנת מוות "כי ישרפוך באש".

מקומה של הבלדה ביצירת טשרניחובסקיעריכה

הבלדה בת הרב ואמה פורסמה לראשונה בעיתון הארץ ב-8 במאי 1942. הבלדה "בת הרב ואמה" היא השנייה במחזור של שבע בלדות הנקראות "בלדות ורמיזא". כולן נכתבו בידי המשורר בעיצומה של השואה בשנת 1942. אף על פי שהן מתארות לכאורה את האירועים בעיר וורמייזא בימי הביניים בה היו פרעות בידי הצלבנים בשנת תתנ"ו (1096) ובמאה ה-14 עקב מגפת הדבר השחור, יש בהן רמז עבה לשואת יהודי אירופה, שמאורעותיה ומוראותיה הגיעו כבר באותו זמן לארץ ישראל.[2] השיר השלישי במחרוזת הבלדות, העוקב על בלדת בת הרב ואמה הוא "בתו היפה של הרב". כאן כבר מתואר גורלה של בת הרב היפה שהאבירים חושקים בה – עם פתיחת קברו של הרב מתברר ש-"עַל יַד הָרַב מוּטֶלֶת, בִּּתוֹ זוֹ הַיָפָה". בשיר מוקדם (מ-1924) מתאר המשורר גם את גורל בת הרב. בשיר – "בת הרב" מנסה מנהיג של הקוזאקים (כנראה בגזירות ת"ח ת"ט) לשכנע את בת הרב להתנצר ולשאת אותה לאשה. שם בת הרב מבקשת ממנו לירות בה כדור, באמתלה שבלחש כלשהו היא מסוגלת לעצור את הכדור.

פרסומה הראשון בספר של הבלדה היה בספר כוכבי שמים רחוקים שיצא בשנת תש"ד (1944).

לחןעריכה

זמן קצר אחר פרסומו זכה השיר ללחן של נחום נרדי והוא זכה לביצועים רבים.

לחן נוסף נכתב על ידי שמוליק קראוס ושמעון שגיא, והוא הושר בפי ג'וזי כץ.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בגירסה הראשונה בטקסט היה כתוב –"סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹד".
  2. ^ בבלדה "נרות האלמונים" המשורר אומר בפירוש – "מי באש ומי במים, בחץ או על גרדם, לפני שנים אלפים, מחר, אולי היום?".