בלה דואגת

בלה דואגת
מדינה	ישראל
מטה הארגון	תל אביב-יפו
תקופת הפעילות	1994–הווה (כ־30 שנה)
	www.beladoeget.org

בלה דואגת הוא ארגון להט"בי ישראלי פנים-קהילתי אשר הוקם בשנת 1994 על ידי קבוצת פעילים מקהילת הלהט"ב ומטרתו היא קידום המודעות לנגיף ה-HIV, עידוד מין בטוח ומוגן ושימוש באמצעי מניעה בקרב חברי הקהילה הגאה וניהול מאבק בהתפשטות הנגיף בקרב קהילת הלהט"ב.

רקע עריכה

הארגון הוקם בשנת 1994 על ידי קבוצת פעילים להט"בית והוקם בתחילתו כזרוע בתוך אגודת הלהט"ב, אשר שמה לה למטרה להגביר את המודעות לנגיף ה-HIV, הגברת המודעות לקיום יחסי מין מוגנים בקרב קהילת הלהט"ב, וליצירת מרחב תומך ומקבל לאנשים אשר חיים עם הנגיף. הארגון הוקם כ"תת ארגון" תחת אגודת הלהט"ב, אך הארגון היה ארגון עצמאי אשר מפעיליו הם אלו שקיבלו את החלטותיו באמצעים דמוקרטיים.

בתחילה התמקדה פעילות הארגון בהפקה והפצה של חומרי הסברה אשר יועדו לקהילה הגאה ונוסחו ב"שפתם", אך עד מהרה הרחיב פעילותו לתחומים נוספים.

בשנת 2002 הצטרף הארגון לוועד למלחמה באיידס^[1] על בסיס החלטתם של פעילי בלה דואגת שהתקבלה בהצבעה. בעקבות המעבר חדל הארגון לתפקד כתת-ארגון והפך לזרוע ההסברה לקהילה הגאה בתוך הוועד למלחמה באיידס, ומאז הוא פועל כחלק מהוועד. הארגון מופעל על ידי מתנדבים מקרב קהילת הלהט"ב אשר מקיימים הסברה במקומות מפגש של הקהילה הגאה; כל מתנדבי הארגון עוברים הכשרה מקצועית על ידי הוועד למלחמה באיידס.

הלוגו של בלה דואגת הוא למעשה הסמל של המאבק באיידס (הסרט האדום) משולב בצבעי הגאווה.

מטרות העל של הארגון עריכה

עידוד מין בטוח ומוגן בקרב חברי הקהילה הגאה ושימוש באמצעי מניעה- הדבר בא לידי ביטוי באמצעות חלוקת אמצעי מניעה על ידי מתנדבים במסיבות ובמוקדי הבילוי של הקהילה הגאה, הפצת חומרי הסברה בנושאים אלו ושיתוף פעולה עם ארגונים נוספים דוגמת איגי - ארגון נוער גאה, חושן וארגונים קהילתיים נוספים, וקיומם של אירועי הוויגסטוק בישראל.
עידוד החשיבות לבדיקת HIV תקופתית – כיום מוסכם כי שימוש באמצעי מניעה נותן מענה חשוב למניעת התפשטות ה-HIV, אך לא מספיק. נגישות הקהילה לבדיקות HIV היא קריטית לגבי מניעת הדבקות חדשות, וזאת משום שסיכויי העברת הנגיף מבן אדם המתגלה כחיובי בבדיקת HIV ומתחיל בטיפול תרופתי יורדים משמעותית ובכך מורידים את העומס הנגיפי (NONDEDUCTIBLE HIVׂ) בקהילה הגאה. לכן מפעיל הארגון כמעט בכל סוף שבוע ניידת בדיקות דם בסמוך למוקדי הבילוי באזור תל אביב, וזאת למעשה על מנת להנגיש את הבדיקות לאנשי קהילת הלהט"ב. הסביבה היא פרו-גאה והבדיקות מתקיימות באנונימיות וללא עלות כספית. בנוסף מקיים הארגון בכל יום רביעי בשעות הערב, בדיקות לגילוי נגיף ה-HIV ומחלות מין לקהילה הגאה במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב.^[2] בנוסף מפעיל הארגון מרכז בדיקות אנונימי נוסף אשר נמצא בשכונת פלורנטין ופועל בימי ראשון בשעות הערב, מיקומו של המרכז אינו מפורסם בעקבות רגישותו של הנושא והרצון לשמור על מרכז זה חשאי, שכן לא מעט מן הנבדקים אינם מגיעים למרכז הבדיקות בגן מאיר בעקבות פומביותו של המקום וזיהויו עם קהילת הלהט"ב, פרטים על מיקומו של המקום נמסרים לפונים לארגון באמצעים השונים. החל מחודש פברואר 2017, החל לפעול מרכז בדיקות נוסף, בבית הקהילות לגאווה ולסובלנות בעיר חיפה, הפועל בימי ראשון.
אחריות קהילתית - הארגון מאמין כי "מחיר השתיקה" יהא גבוה יותר וכי על הקהילה הגאה להתמודד בגלוי עם נושא ה-HIV, הגם שמדובר בנושא מורכב ורגיש. הארגון שם למטרה עידוד וקידום של השיח בנושא על ידי יצירת שיתופי פעולה בין ארגוני קהילת הלהט"ב ועבודה רציפה מול התקשורת שתכליתה להביא את הנושא לסדר היום הציבורי.

פרויקטים ומאבקים עריכה

בשנת 1994 הוקם פרויקט שנקרא "קפה פלוס", שיהיה למעשה בית קפה שפעל אחת למספר שבועות לטובת נשאים, קרוביהם ובני זוגם. במקום נערכו הופעות והרצאות במגוון נושאים והוא פעל לסירוגין במשך כ-8 שנים.

בשנת 1997 החליט משרד האוצר בראשותו של יעקב נאמן שלא להכליל את תרופות הקוקטייל בסל הבריאות. בעקבות ההחלטה, בלה דואגת, הוועד למלחמה באיידס וארגונים נוספים יצאו למאבק כנגד ההחלטה, מה שהוביל לבסוף לביטול ההחלטה ואישור תרופות הקוקטייל בסל הבריאות.^[3]

בשנת 1998 הקימה האגודה את ה"קו לנשא" - קו חירום אשר העניק מענה ותמיכה אנונימית לנשאים ולסובבים אותם, הקו נסגר לאחר שנתיים בעקבות חוסר מעורבות קהילתית.

בשנת 2010 יזם הארגון קמפיין נוסף בשם "גונחים עד שהסטיגמה תיגמר" שגם הוא, ככל הקמפיינים, יועד להגברת המודעות לנגיף.^[4]

בשנת 2011 גייס הארגון אנשי לילה מובילים למען המאבק להעלאת המודעות ל-HIV והפיק לוח שנה "בלה דואגת" בהשתתפותם. אנשי לילה רבים ומובילים התגייסו למאבק להעלאת המודעות ל-HIV והצטלמו ללוח השנה של "בלה דואגת" לאותה השנה.^[5] בין המשתתפים היו: שמעון שירזי, אליוט, טלולה בונט, קיי-לונג ומובילי דעת קהל ואנשי לילה נוספים בקהילה הגאה.

בשנת 2015 יזם הארגון קמפיין נוסף להגברת המודעות למחלות מין בהשתתפותם של אורי גוטליב ודורון מירן^[6] לצידם של נשאיי הנגיף^[7] שהסכימו להיחשף,^[8] אשר בעקבותיו הודיעה הכנסת במסגרת "יום זכויות להקהילה הגאה" במהלך שנת 2016 על הוספת תרופות מונעות הדבקה ב-HIV ׁׁ(פרפ).^[9]

בשנת 2016 בעקבות עליה במספר הנדבקים במחלת העגבת אצל הטרוסקסואלים ולהט"בים כאחד החליט הארגון לצאת בקמפיין נוסף להגברת המודעות למחלה. זו הפעם הראשונה בה קמפיין של הארגון מופנה גם כלפי הטרוסקסואלים. בנוסף לכך, הארגון החל ביצוע בדיקות למחלת העגבת ללא עלות.^[10]

במהלך שנת 2017, לאחר מאבק ארוך שניהל הארגון, ובעקבות הלחץ הציבורי, הכניסו קופות החולים את טיפול ה-PrEP במסגרת ביטוחי השב”ן (טיפול תרופתי אשר מפחית את סיכויי ההדבקה בנגיף ה-HIV-1), והחל מספטמבר יוכלו המבוטחים לפנות לקופה ולקבל טיפול זה במחיר מסובסד של כ-300–500 ש“ח בחודש (תלוי קופה וסוג הביטוח).^[11]

על אף ההישג המשמעותי ממשיך הארגון במאבק להכנסת הטיפול לסל התרופות הממלכתי, מאחר שגם לאחר סיבסוד הקופות המחיר עומד עדיין על כמה מאות שקלים בחודש, מה שמקטין את כמות המשתמשים הפוטנציאלית בטיפול לאור מחירו הגבוה.

הטיפול בנשאי HIV נעשה במימון מלא של המדינה, ומאחר ותרופות בסל התרופות נמכרות בעלות מסובסדת בטווח הארוך מדובר בחסכון רב לקופה הציבורית, שכן עלויות הטיפול בנשאים גבוהות, כמו גם הפחתת מספר הנדבקים בנגיף שכן במדינות בהן הטיפול הוא חלק מסל הבריאות או נמכר במחיר סמלי, אחוזי ההדבקה ירדו באופן ניכר.

אירועי הוויגסטוק בישראל עריכה

משנת 1995 הפיק הארגון את אירוע ה"וויגסטוק" בדומה לאירועי הוויגסטוק שהתקיימו בניו יורק, בהם הופיעו דראג קווינס ואומנים מהשורה הראשונה. האירוע הופק כאירוע התרמה לארגון, מה שהפך למסורת שנתית שהתקיימה ברציפות עד לשנת 2002. האירועים התקיימו אחת לשנה בימי שישי בצהריים, בגן העצמאות בתל אביב.

פנינה רוזנבלום מנחה את טקס אירועי הגאווה "וויגסטוק" במרכז הגאה, 2016

במאי 1998 וזאת לאחר שהופק אירוע הוויגסטוק בפעם השלישית ברציפות, ולאחר זכייתה של הזמרת דנה אינטרנשיונל בתחרות האירוויזיון הופסק האירוע על ידי משטרת ישראל מוקדם מהמתוכנן בטענה כי האירוע מחלל את קדושת השבת ומפריע לשכנים, טענה שעוררה זעם בקרב הקהילה הלהט"בית בעקבות חוסר הסבירות שלה, שכן האירוע התקיים ביום שישי בצהריים בתיאום עם הרשויות ותל אביב אינה עיר "דתית" במהותה, אלא עיר חילונית בה מתקיימים חיי מסחר כמעט מלאים גם בשבתות וחגים.

היחסים הטעונים ממילא שהתקיימו באותה העת בין המשטרה לקהילת הלהט"ב גררו תגובה ספונטנית וחריפה מצד באי האירוע. מלכת הדראג ליידי סמנת'ה (סמי ג'אבר) קראה לבאי האירוע לחסום את צומת הרחובות ז'בוטינסקי והירקון ביציאה מגן העצמאות, ולקיים הפגנה כנגד החלטת המשטרה. רבים ממשתתפי האירוע נענו לקריאתה והתיישבו על הכביש על מנת למנוע תנועת רכבים בציר. במשך שעתיים נחסמה הצומת וכוחות משטרה גדולים הוזעקו למקום ותנועת הרמזורים בעיר הופסקה. במהלך ההפגנה נשמעו קריאות בגנות מדיניות המשטרה ודגל הגאווה הונף על ניידת משטרה.

במהלך העימותים השתמשו חלק מהשוטרים בכפפות גומי והאירוע תועד בכלי תקשורת רבים.

בסוף ההפגנה הגיעו מארגני האירוע והמשטרה לידי הסכמה, כך שניתן אישור לחברי הקהילה לצעוד לעבר כיכר רבין דרך רחוב ז'בוטינסקי, אבן גבירול ומשם לכיכר.

המפגינים שהגיעו לכיכר רבין הניפו את דגל הגאווה לצד דגלה של מדינת ישראל ובכך הסתים האירוע.

סדרת "אירועי וויגסטוק 1998" זכתה לסיקור תקשורתי נרחב והציגו את התנהלותה הבעייתית של המשטרה תוך מתיחת ביקורת על התנהלותה.^[12]

חודש לאחר מכן חל יום הגאווה הבינלאומי ובעקבות אירועי הוויגסטוק החליטה הקהילה הגאה לראשונה באותה השנה לקיים את מצעד הגאווה בישראל, שלא התקיים עד אז. מסלול המצעד נקבע כצעדה הפוכה למסלול אותו צעדו מפגיני הוויגסטוק כחודש לפני כן ובכך נוסד מצעד הגאווה הראשון במדינת ישראל.

בין השנים 2002 ל-2010 לא התקיימו אירועי הוויגסטוק בעיקר בגלל קשיי הפקה ומעורבות נמוכה יחסית מצד הקהילה הגאה.

בשנת 2010 הופק לראשונה שוב האירוע על ידי "בלה דואגת" והתקיים בגן מאיר לצד המרכז העירוני לקהילה הגאה. הפעם היה מדובר באירוע להעלאת מודעות בלבד (ללא גיוס משאבים משמעותי) בתקופה שבה נראה שנושא המודעות ל-HIV נדחק לשוליים הקהילתיים.

מאז בכל שנה מתקיימים אירועי הוויגסטוק ואף התרחבו למוקדים נוספים בארץ כמו חיפה, ירושלים ובאר שבע.