ג'וי דיוויז'ן

ג'וי דיוויז'ן (Joy Division) הייתה להקת פוסט-פאנק בריטית מפורסמת, ונחשבת אחת החלוצות של סוגה זו. הלהקה נוסדה בשנת 1976 במנצ'סטר, בריטניה והתפרקה במאי 1980 לאחר התאבדותו של סולן הלהקה איאן קרטיס, ערב יציאתם לסיבוב הופעות בצפון אמריקה. החברים הנותרים הקימו את להקת ניו אורדר מספר חודשים מאוחר יותר. הלהקה ידועה בעיסוקם בנושאים קשים כמו ניכור, דיכאון ואובדניות.

ג'וי דיוויז'ן
Joy Division 2.jpg
מוקד פעילות מנצ'סטר, אנגליה
שנות פעילות 19761980
סוגה פוסט-פאנק, רוק גותי
חברת תקליטים פקטורי רקורדס
joydivisionofficial.com
חברים
איאן קרטיס
ברנרד סאמנר
פיטר הוק
סטפן מוריס

היסטוריהעריכה

1976עריכה

בהשראת הופעה של הסקס פיסטולס במנצ'סטר ב-20 ביולי 1976 החליטו הגיטריסט ברנרד סאמנר (הנזכר בעטיפות התקליטים גם בשמות "ברנרד דיקן", "ברנרד אלברכט" או "ברנרד אלברכט-דיקן") והבסיסט פיטר הוק להקים להקה משלהם עם חברם טרי מייסון, שניסה לתופף אך לא נשאר בלהקה זמן רב.

השלושה פרסמו מודעה בחנות תקליטים בעיר, ודרכה הגיע אליהם הסולן איאן קרטיס. קרטיס הכיר את סאמנר, הוק ומייסון מהופעות קודמות והיה נוכח אף הוא באותה הופעה של הסקס פיסטולס ביחד עם אשתו, דבורה.

1977עריכה

בשנת 1977 החליף את מייסון מתופף בשם טוני טאבק, אף על פי שלא היה מנוסה בסגנון הפאנק. הלהקה החלה להתאמן על בסיס קבוע, אף על פי שעוד לא המציאה לעצמה שם. זמן קצר לפני הופעתם הראשונה ב-29 במאי 1977 כלהקת חימום לבאזקוקס ולפנטריישן במועדון ה"אלקטריק סירקס", החליטה הלהקה על השם "וורסו" (Warsaw - ורשה), אף על פי שעל הפרסומות למופע הם הוצגו בשם "סטיף קיטנס" (מאנגלית: stiff kittens, חתלתולים קשים), שם שהציעו להם ריצ'רד בון ופיט שלי, מתופף הבאזקוקס. אחרי אותה הופעה, הם ויתרו סופית על השם הקודם והחליפו את שמם לוורסו. שינוי שם הלהקה ל-Warsaw הושפע לכאורה משירו של דייוויד בואי Warszawa, מהאלבום Low מ-1977.

חמישה שבועות ושש הופעות לאחר מכן, טאבק הוחלף במתופף הפאנק סטיב ברות'רדייל מלהקת פאנק אחרת בשם פאניק (Panik). הם הקליטו את "The Warsaw Demo" ב-18 ביולי 1977, שכלל חמישה שירי פאנק גולמיים.

אחרי אותה הקלטת דמו, פיטרו חברי הלהקה את ברות'רדייל לאחר ששלחו אותו לתקן תקר בגלגל על הכביש המהיר, והמשיכו לנסוע בלעדיו. ברות'רדייל ניסה לשכנע את איאן קרטיס להצטרף ללהקתו, פאניק, אך קרטיס סירב. סטיבן מוריס, שענה למודעה התלויה על חלון חנות תקליטים, התקבל ללהקה כמחליף. הוא התקבל בעיקר בגלל שקרטיס זכר אותו מימי לימודיו האקדמיים, שם למד מוריס שנתיים מתחת לקרטיס באותו בית הספר. שלא כמו המתופפים הקודמים, מוריס הסתדר היטב עם שלושת חברי הלהקה האחרים. סגנון התיפוף המטרונומי שלו הושפע יותר מסגנון הקראוטרוק מאשר מהסגנון האגרסיבי הטיפוסי של מתופפי פאנק אחרים. כדי להימנע מבלבול על להקת Warsaw Pakt הלונדונית, שינו את שם הלהקה בסוף שנת 1977 לג'וי דיוויז'ן. השם לקוח משם היחידה של עובדות מין בכפייה במחנות הריכוז הגרמניים כפי שמתוארות בספר בית הבובות של ק. צטניק. הלהקה אף מתייחסת לספר זה בשירה No Love Lost שיצא שנה לאחר מכן.

באותה תקופה החל להתבסס סגנונם המוזיקלי, והקלטותיהם מדצמבר 1977 נשמעות שונות משמעותית מה-Warsaw Demo. עיקר ההבדל הוא שזנחו את הפאנק הגולמי לטובת סגנון מעודן יותר ואימצו את האסתטיקה התעשייתית והמנוכרת של עיר הולדתם באמצעות שימוש במקצב פחות אגרסיבי, אפקטים של הד על השירה והגיטרה שמייצרים תחושת ריחוק, וליריקה שעוסקת בניכור.

1978עריכה

הלהקה הופיעה לראשונה בשם ג'וי דיוויז'ן ב-25 בינואר 1978. הם הופיעו באופן קבוע בצפון אנגליה במהלך השנה, ולאחר מכן הקליטו מספיק חומרים להוצאת אלבום בכורה. בעקבות החלטה עצמאית של טכנאי אולפן להוסיף לשירים באלבום צלילי סינטיסייזר, הלהקה החליטה שלא להוציא את אותו אלבום, שיצא לאחר מכן ב-1982 כבוטלג ובאופן רשמי רק 10 שנים לאחר מכן.

רוב גרטון הפך לאמרגנה של הלהקה במאי, 1978. בעשרים השנים שחלפו מאז, תרומתו הפכה לחלק אינטגרלי במורשת של ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר.

השיר הראשון של ג'וי דיויז'ן שראה אור על תקליט ויניל היה באלבום אוסף מ-1978 בשם Short Circuit. אף על פי ששמם על העטיפה היה ג'וי דיוויז'ן, מדובר היה בשיר שהוקלט ב-1977 כששם הלהקה היה עדיין וורסו. ביוני, 1978, יצאו הקלטותיהם מדצמבר 77' על EP בקוטר 7 אינץ' תחת השם An Ideal For Living. בסוף אותה שנה, עברו אותן הקלטות שיפורים ויצאו שוב על תקליט 12 אינץ'.

ב-20 בספטמבר 1978, הופיעה הלהקה בתוכנית הטלוויזיה Granda Reports, ולאחר מכן בדצמבר של אותה שנה הופיעו באלבום האוסף A Factory Sample עם שני שירים חדשים שהוקלטו מספר חודשים לפני כן. אותו EP נחטף מהמדפים ואזל מהמדפים בתוך כחודשיים, והיה ההוצאה הראשונה שתיעדה את הצליל והאווירה הייחודיים שפיתחו ג'וי דיוויז'ן מהקיץ שעבר.

בשנה זו קרטיס גם סבל התקף האפילפסיה החמור הראשון שלו. ב-27 בדצמבר, ברכב בדרך חזרה מהופעה בלונדון הוא חווה התקף חזק ונאלץ להתאשפז בבית חולים. מחלת האפילפסיה הלכה והחמירה ככל שהלהקה התפרסמה, ככל הנראה בגלל מיעוט השינה ועודף העבודה בסיבובי ההופעות.

1979עריכה

בתחילת 1979 החלה לצבור ג'וי דיוויז'ן פופולריות. איאן קרטיס הופיע בעמוד השער של מגזין המוזיקה NME. ג'וי דיוויז'ן הקליטו בינואר קטע לתוכנית של מנחה הרדיו הנודע ג'ון פיל בתחנת הרדיו בי.בי.סי 1. ב-4 במרץ של אותה שנה הם חיממו את להקת הקיור במועדון מרקי (Marquee) הגדול בלונדון.

באפריל 1979, החלה הלהקה להקליט את אלבום הבכורה Unknown Pleasures. האלבום היה אפל ומדכא יותר מהמקובל באותה תקופה עם גיטרת הבס של פיטר הוק ככלי המוביל במלודיה, תופים מהדהדים באפקט reverb מקפיא, הגיטרה המשוננת של אלברכט וקול הבריטון של קרטיס. בעוד רוב להקת הפוסט פאנק של אותה תקופה היו מוחצנות ואגרסיביות, ג'וי דיוויז'ן היו יותר מופנמים ואישיים.

עטיפת האלבום עוצבה על ידי פיטר סוויל והתבססה על תמונת גרף של 100 פעימות רדיו עוקבות מכוכב הפולסר הדועך CP 1919 שנמצאה על ידי ברנרד אלברכט בספר אסטרונומיה. העטיפה נחשבת לקלאסיקה בתחום עיצוב העטיפות המינימליסטי. Unknown Pleasures יצא ביוני בזמן שג'וי דיוויז'ן הקליטו חמישה שירים לפיקדילי רדיו.

הם הופיעו בתוכנית Granada TV שוב ביולי, הופיעו את הופעתם הראשונה והאחרונה בתחנת טלוויזיה כלל-ארצית בספטמבר, חיממו את הבאזקוקס בסיבוב הופעות בריטי במהלך אוקטובר ונובמבר, והופיעו שוב בתוכנית הרדיו של ג'ון פיל ב-BBC בדצמבר.

בעוד Unknown Pleasures נמכר היטב וקיבל ביקורות טובות מהתקשורת, האפילפסיה של קרטיס החמירה. על הבמה הוא נתקף בהתקפים שגרמו לו לעוויתות ואף איבוד הכרה, או התקפי היעדרות (absence seizures) שגרמו לעצירות דמויות-טראנס פתאומיות, לעיתים בזמן הופעה. חלק ממעריציהם האמינו שזה חלק מהמופע. אפילו לאחר שנפטרו מהאורות החזקים בהופעותיהם, קרטיס המשיך לסבול מאותן בעיות והלהקה החליטה לקחת הפסקה למנוחה בתקופת חג המולד.

1980עריכה

בינואר 1980, ג'וי דיוויז'ן יצאו לסיבוב הופעות באירופה. מספר תאריכים באותו סיבוב בוטלו עקב מחלת האפילפסיה של קרטיס שהחמירה בגלל מחסור בשינה. הוא חווה התקפים בזמן הופעות שגרמו לו לחוש בושה רבה וחוסר שליטה.

עם מרטין הנט, שאף הפיק את Unknown Pleasures, החלה הלהקה להקליט את אלבומה השני Closer בסוף הסיבוב באירופה בחודש מרץ. הם הוציאו את שירם המפורסם ביותר Love Will Tear Us Apart (שנבחר לסינגל הטוב בכל הזמנים בסקר של ה-NME בשנת 2003) באפריל. למרות הביקורות המצוינות שקיבל הסינגל, הוא לא הצליח להשתחל למצעדים מעבר למצעד האלטרנטיבי.

ב-7 באפריל קרטיס ניסה להתאבד באמצעות פנוברביטל, תרופה שקיבל כדי להתמודד עם מחלתו. יום למחרת הלהקה הייתה אמורה לנגן ב-Derby Hall בעיירה Bury. קרטיס שר מספר שירים, ואת השאר נאלץ לשיר אלן המפסטל, סולנה של להקת החימום "קריספי אמבולנס". לקראת סוף המופע, כשאלן הפסטל עלה שוב לבמה, הקהל החל לזרוק בקבוקי בירה על הלהקה.

ההתאבדותעריכה

הלהקה הייתה מתוכננת לצאת לסיבוב הופעות בצפון אמריקה במאי 1980. קרטיס הביע התרגשות לקראת סיבוב ההופעות, אך יחסיו של קרטיס עם אשתו החלו להתערער. דבורה הרגישה לא שייכת במעגל החברים של הלהקה, ואיאן החל לקיים רומן עם עיתונאית מוזיקה בלגית בשם אניק הונורה, אותה פגש בסיבוב ההופעות האירופי. קרטיס גם דאג שמא הקהל האמריקאי לא יגיב טוב להתקפי האפילפסיה שלו.

אחרי הופעה בתחילת מאי, לקחה הלהקה הפסקה של שבועיים לפני שסיבוב הופעותיה בארצות הברית תוכנן להתחיל. ב-17 במאי 1980, ערב לפני יציאתם של הלהקה לארצות הברית, קרטיס חזר לביתו לדבר עם דבורה. הוא ביקש ממנה לבטל את תיבעת הגרושין ולהשאיר לו את הבית עד שיצא לכיוון הרכבת למחרת. בשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי, אחרי שראה את הסרט Stroszek של ורנר הרצוג והאזין לאלבום הסולו הראשון של איגי פופ, The Idiot, קרטיס התאבד בתליה בביתו. דבורה קרטיס מצאה אותו מאוחר יותר באותו היום, כאשר חזרה לביתה.

ההתאבדות זעזעה את חברי הלהקה ואת ההנהלה. וילסון אמר ב- 2005: "אני חושב שכולנו טעינו כשחשבנו שהוא לא באמת הולך להתאבד. לא הערכנו נכון את הסכנה. היינו טיפשים". ג'ון סאבאג', שנודע לימים כהיסטוריון של הפאנק, כתב בהספדו את קרטיס כי "אף אחד לא יזכור את חלקו בג'וי דיויז'ן כפי שהיה בחייו. הוא יתפס כטראגי, במקום להתפס כאמיץ".

מורשתעריכה

הלהקה החליטה בשלב מסוים שאם אחד מחבריה החליט לעזוב, או לא יכל להמשיך עם הלהקה מכל סיבה שהיא, הם יתפרקו או יחליפו את שם הלהקה. בקיץ של 1980 הוצאה מחודשת של Love Will Tear Us Apart נכנסה למקום ה-13 במצעד הסינגלים הבריטי, הצלחתה הגדולה ביותר של הלהקה במצעדים עד לאותה תקופה. בחודש יולי של אותה שנה, יצא האלבום Closer לחנויות וזכה לביקורות חיוביות. האלבום אף נכנס למצעד האלבומים הבריטי למקום ה-6. מכירות האלבום Unknown Pleasures עלו אף הן.

במבט ראשון, נראה כי התאבדותו של קרטיס הייתה תוצאה ישירה של הדיכאון ממנו סבל וממצבו הבריאותי. ספרה של דבורה קרטיס, Touching From A Distance, נותן את הרושם שקרטיס תמיד שאף למות בגיל צעיר. קרטיס היווה השראה למוזיקאים רבים בני ימינו, ביניהם קורט קוביין, בילי קורגן, טרנט רזנור ורוברט סמית', הטוען כי התאבדותו של קרטיס מנעה את התאבדותו שלו.

למרות התאבדותו של קרטיס, הלהקה לא התפרקה ב-1980. חברי הלהקה הנותרים יצאו בכל זאת לסיבוב הופעות נוסף והמשיכו להקליט מוזיקה. לבסוף החליפו החברים הנותרים את שם הלהקה ל"ניו אורדר", והמציאו את עצמם מחדש. בשילוב מעורר הערכה בין גיטרה-בס-תופים לצלילים אלקטרוניים, הצליחה הלהקה להגיע לקהל מאזינים מגוון. ניו אורדר נחשבת במקומות רבים לאחת מלהקות הסינתפופ, טכנו ומוזיקת דאנס המובילות בתקופתה.

חשיבותה המתמשכת של ג'וי דיוויז'ן נראתה בבירור עם תחילת המילניום כאשר ג'ון פיל ביקש ממאזיניו להצביע ל-50 המכובדים (Festive 50) של כל הזמנים. במקום הראשון היה השיר המהפנט "Atmosphere", בעוד "Love Will Tear Us Apart" הגיע למקום השלישי. ברשימה המלאה הופיעו שלושה שירים נוספים של הלהקה.

חלק גדול מההיסטוריה של ג'וי דיוויז'ן הוצג בסרט הקולנוע "אנשי המסיבות". הסרט עקב אחר עלייתה ונפילתה של חברת התקליטים פקטורי רקורדס, בה היו חתומים גם ג'וי דיוויז'ן וגם ניו אורדר. בשנת 2005 נחשפו אף תוכניות ליצירת סרט קולנוע המבוסס על חייו של איאן קרטיס. הסרט, אשר נקרא Control ויצא לאקרנים ב-2007, צולם על ידי הצלם אנטון קורביין ההולנדי (אשר צילם את התמונה המופיעה בראש העמוד. התמונה צולמה כשבועיים לפני התאבדותו של קרטיס). את קרטיס מגלם השחקן האנגלי הצעיר סאם ריילי.

השפעה על תת-התרבות הגותיתעריכה

ג'וי דיוויז'ן תוארה כלהקה "גותית" על ידי מנהליה בשנת 1979, בהשוואה ללהקות הפופ של אותה תקופה. אחדים מחשיבים אותם כלהקה שהחלה את ז'אנר המוזיקה הגותית. למרות העובדה שחברי ג'וי דיוויז'ן לא התלבשו באותה תקופה בסגנון שנחשב לגותי בימינו, הז'אנר היה רק בתחילת דרכו באותה תקופה, ועוד לא אימץ לעצמו דימוי ספציפי. חוץ מגות', הלהקה וצלילה המקורי קוטלגו עם מספר להקות נוספות בעלות סגנון אקלקטי תחת מטריית הפוסט פאנק והניו וויב.

מקור השםעריכה

שם הלהקה (בעברית: חטיבת התענוגות) לקוח מספרו של ק. צטניק (יחיאל די-נור) "בית הבובות" שיצא בשנת 1955. השם מתאר קבוצה של נשים במחנות הריכוז הנאציים שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי.

חברי ההרכבעריכה

דיסקוגרפיהעריכה

אלבומי אולפןעריכה

בתרבות הפופולריתעריכה

  • מעצב משחקי הווידאו הידאו קוג'ימה קרא לחנות שוק שחור במשחק Snatcher שעיצב בשם "ג'וי דיוויז'ן" כמחווה ללהקה. השם שונה בגרסת ההפצה האנגלית של המשחק על מנת להימנע מתביעות אפשריות.
  • שמו של משחק אחר של קוג'ימה, Metal Gear Solid 2: Substance הוא מחווה לאלבומה של הלהקה, Substance.
  • בשנת 2007 יצא הסרט "קונטרול", שמגולל את סיפורה של הלהקה ושל איאן קרטיס בפרט. הסרט בוים על ידי אנטון קורבין, וזכה לביקורות אוהדות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'וי דיוויז'ן בוויקישיתוף