ג'וליו אנדראוטי

ג'וליו אנדראוטי (באיטלקית: Giulio Andreotti;‏ 14 בינואר 1919 - 6 במאי 2013) היה מבכירי המדינאים האיטלקים שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא כיהן כראש ממשלת איטליה בשנים 1972-1973, 1979-1976 ו-1985-1992. כמו כן שימש בתפקיד שר ההגנה, שר החוץ ושר הפנים. החל משנת 1991 כיהן אנדראוטי כסנטור לכל החיים בפרלמנט האיטלקי.

ג'וליו אנדראוטי
Giulio Andreotti

לידה	14 בינואר 1919 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	6 במאי 2013 (בגיל 94) רומא, איטליה
שם לידה	Giulio Andreotti
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
מקום קבורה	קמפו ורנו
השכלה	ספיינצה – אוניברסיטת רומא
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, Union of the Centre, European Democracy, מפלגת העם, For the Autonomies
בן או בת זוג	Livia Andreotti (1945–?)
www.giulioandreotti.org
סנאטור לכל החיים 1991 – 6 במאי 2013 (כ־22 שנים)
ראש ממשלת איטליה ה־41 22 ביולי 1989 – 28 ביוני 1992 (3 שנים) סגן ראש ממשלת איטליה קלאודיו מארטלי תחת נשיא איטליה פרנצ'סקו קוסיגה אוסקר לואיג'י סקאלפרו → צ'יריאקו דה מיטה ג'וליאנו אמאטי ←
29 ביולי 1976 – 4 באוגוסט 1979 (3 שנים) סגן ראש ממשלת איטליה אוגו לה מלפה תחת נשיא איטליה ג'ובאני לאונה סנדרו פרטיני → אלדו מורו פרנצ'סקו קוסיגה ←
17 בפברואר 1972 – 7 ביולי 1973 (שנה ו־20 שבועות) תחת נשיא איטליה ג'ובאני לאונה → אמיליו קולומבו מריאנו רומור ←
שר התרבות ואיכות הסביבה 12 באפריל 1991 – 28 ביוני 1992 (שנה ו־11 שבועות) תחת ראש ממשלת איטליה ג'וליו אנדראוטי → פרדיננדו פאצ'יאנו אלברטו רונצ'י ←
שר החוץ 4 באוגוסט 1983 – 22 ביולי 1989 (6 שנים) תחת ראשי ממשלת איטליה בטינו קרקסי אמינטורה פנפאני ג'ובאני גוריה צ'יריאקו דה מיטה → אמיליו קולומבו דג'אני דה מיקליס ←
שר הפנים 11 במאי 1978 – 13 ביוני 1978 (4 שבועות ו־6 ימים) תחת ראש ממשלת איטליה ג'וליו אנדראוטי → פרנצ'סקו קוסיגה וירג'יניו רוגנוני ←
18 בינואר 1954 – 8 בפברואר 1954 (3 שבועות ויום) תחת ראש ממשלת איטליה אמינטורה פנפאני → אמינטורה פנפאני מריו סקבלה ←
שר התכנון והתקציב 23 בנובמבר 1974 – 29 ביולי 1976 (שנה ו־35 שבועות) תחת ראש ממשלת איטליה אלדו מורו → אנטוניו גיאוליטי תומאסו מורלינו ←
שר ההגנה 14 במרץ 1974 – 23 בנובמבר 1974 (36 שבועות ו־3 ימים) תחת ראש ממשלת איטליה מריאנו רומור → מריו תאנסי ארנלדו פורלאני ←
פרסים והוקרה
פרס העיתונות הבינלאומי של איסקיה (1987) מדליית רובר שומאן (1987) הצלב הגדול של ההצטיינות הימית - עיטור לבן (1959) הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של פורטוגל (31 באוקטובר 1987) מסדר הזהב האולימפי (1990) הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו (12 בספטמבר 1990) הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה (29 ביוני 1990) הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית אביר הצלב הגדול של מסדר הבז אביר הצלב הגדול של מסדר הקבר הקדוש אביר במסדר הצבאי של איטליה Order of Merit (South Tyrol) הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית
חתימה

חייו

אנדראוטי נולד ברומא וסיים בה את לימודי המשפטים. לאחר מלחמת העולם השנייה וכינון הרפובליקה האיטלקית הצטרף אנדראוטי לשורות המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. אנדראוטי נחשב לבן-חסותו של מנהיג המפלגה, שהייתה מפלגת השלטון באיטליה במשך שנים רבות, אלצ'ידה דה גספרי (Alcide De Gasperi). אנדראוטי נבחר לפרלמנט האיטלקי בשנת 1946. כאשר נבחר להיות ראש ממשלת איטליה בפעם השנייה הוא מינה את טינה אנסלמי כשרה בממשלתו, בפעם הראשונה בתולדות המדינה. הוא היה ראש ממשלת איטליה האחרון מטעם המפלגה הדמוקרטית-נוצרית, ותקופת הכהונה האחרונה שלו כראש ממשלה (1985-1992) התאפיינה בגילויי שחיתות רבים במפלגת השלטון, דבר שהביא לבסוף למפלתה בבחירות, ולהתפרקותה בשנת 1994.

בשנת 1993 נחקר אנדראוטי בחשד לקיום קשרים עם המאפיה האיטלקית, חקירה אשר הובילה למשפט שזכה לתהודה תקשורתית רבה באיטליה. בסרט "הסנדק חלק שלישי", מופיעה הדמות דון ליצו לוקאזי, פוליטיקאי רם-דרג בעל קשרים למאפיה. דמות זו בוססה בצורה מסוימת על דמותו של אנדראוטי. בסרט, קודם שלוקאזי נרצח, לוחש לו הרוצח: "כוח מחליש את מי שאין לו את זה" (משפט שנטבע על ידי אנדראוטי עצמו, כפרפרזה על אמרתו של יריבו הפוליטי ג'נקראלו פייטה: "כוח מחליש אותך").

אנדראוטי סבל מעקמת, דבר שלא מנע ממנו להיות פוליטיקאי מצליח ואהוד. הוא כונה בעקבות כך "הגיבן". אנדראוטי גם כונה באיטליה "ג'וליו האלוהי" (Divo Giulio - כינוי שמקורו מיוליוס קיסר) וזאת בזכות הוותק הרב שהוא צבר בפוליטיקה האיטלקית, אופיו הסמכותי וכושר המנהיגות שלו.

סרט בשם "Il Divo" הופק על חייו של אנדראוטי, וזכה בפרס המבקרים בפסטיבל קאן בשנת 2008. בשנת 2006, בגיל 87, נענה אנדראוטי לבקשה להציג את מועמדותו לתפקיד נשיא הרפובליקה האיטלקית, אך הפסיד.

אנדראוטי נודע בקשריו ההדוקים עם מוסדות הכנסייה הקתולית באיטליה וכן עם הוותיקן. יש הטוענים כי אנדראוטי לא עשה את המירב כדי להציל את חייו של ראש ממשלת איטליה לשעבר וחברו למפלגה, אלדו מורו אשר נחטף על ידי ארגון הבריגדות האדומות והוצא להורג על ידם בשנת 1978. בשנת 2009 צוין באיטליה יום הולדתו ה-90 של אנדראוטי במגוון רחב של כתבות בתקשורת. אנדראוטי כתב ספרים רבים ולעיתים מאמרים בעיתונות האיטלקית. אנדראוטי נודע באימרותיו הציניות, בהן:

• "מלבד במלחמות הפוניות, שבהן הייתי צעיר מדי, האשימו אותי בהכל".
• "הפוליטיקה היא מחלה שאף אחד לא רוצה להירפא ממנה".
• "אתה חוטא כאשר אתה מדבר סרה על אנשים, אולם לפעמים אתה עושה את הדבר הנכון".

נפטר ב-6 במאי 2013 בביתו שברומא, והוא בן 94 במותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וליו אנדראוטי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'וליו אנדראוטי
• מת ראש ממשלת איטליה לשעבר אנדראוטי, באתר הארץ, 6 במאי 2013
• ג'וליו אנדראוטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'וליו אנדראוטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)