ג'ומאנה אל-חוסייני

ציירת ופסלת ממוצא פלסטיני

ג'ומאנה אל-חוסייני (2 באפריל 193211 באפריל 2018) הייתה ציירת ופסלת ממוצא פלסטיני. זכתה בפרסים רבים והציגה בתערוכות רבות במרחבי העולם[1]. ג'ומאנה אל חוסייני נולדה בירושלים וחיה ועבדה בפריז. היא ידועה בעיקר בציוריה על ירושלים, בתיה ואנשיה[2].

ג'ומאנה אל-חוסייני
جمانة الحسيني
אין תמונה חופשית
לידה 2 באפריל 1931
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באפריל 2018 (בגיל 87)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה האמריקנית בביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 11 באפריל 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ג'ומאנה אל-חוסייני נולדה בירושלים בשנת 1932. הוריה, ג'מאל אל-חוסייני ונימאטי אל-עלמי, באו ממשפחות פלסטיניות בעלות שם. כילדה למדה ברמאללה בבית ספר לבנות[3]. היא גדלה בבית סבה, בבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות ירושלים. בשנת 1948 ביקרה המשפחה בבירות ואז פרצה מלחמת השחרור והיא נשארה שם עד לאחר נישואיה[4].

משפחת אביה של אל-חוסייני חיה בירושלים מאז המאה ה-13 ורבים במשפחה היו אנשי דת ופוליטקה מקומיים. אביה היה מזכיר הוועד הפועל של הקונגרס הערבי-פלסטיני ומזכיר המועצה המוסלמית העליונה, ומאוחר יותר גם יושב ראש המפלגה הערבית הפלסטינית, ובשנת 1936 עמד בראש המשלחת הפלסטינית ללונדון. אמה של אל-חוסייני באה גם היא ממשפחה ירושלמית וממנה ירשה את הכשרון האומנותי שלה[5].

בין השנים 56–1953 למדה אל-חוסייני לימודי תעודה במדעי המדינה בקולג' לנשים בבירות. בתקופת לימודיה עודדו אותה המורים לעסוק באומנות והיא החלה ללמוד ציור, קרמיקה ופיסול. לאחר מכן המשיכה את לימודיה בפריז ובשנת 1965 הציגה שם לראשונה. מאוחר יותר, היציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד בארצות ערב, במיוחד בירדן, ביפן ובאיטליה וגם בירושלים מקום הולדתה[1].

בשנת 1950 נישאה לאורפן באיאזיד ונולדו להם שלושה בנים[3].

עבודותיהעריכה

בפריז, מספר קורסים באומנות פתחו בפני אל-חוסייני עולם חדש והיא החלה לצייר תמונות מימי ילדותה בירושלים – ציפורים, פרחים, פרפרים, צמחיית האזור, את ים המלח, בתים, חלונות, דלתות ושמיים. תחילה ציירה לעצמה, אבל כבר בבירות החלה להציג בתערוכות. התערוכה הבינלאומית הראשונה שלה נערכה בשנת 1965 בלונדון[6]. בשנת 1973 הציגה בתערוכת יחיד בגלריה ברומא ובירושלים. בשנת 1979 השתתפה בביאנלה בוונציה, בשנת 1988 בטוקיו ובשנת 1994 במוזיאון לנשים בוושינגטון DC. כמו כן היא הציגה ברחבי העולם הערבי[7].

בפריז השתתפה אל-חוסיינו, בשנת 1966, בתערוכה של ציירים פלסטינים צרפתיים, ובשנת 1998 בתערוכה של אומנות פלסטינית בסטוקהולם שם קיבלה את הפרס הפלסטיני Badran לאמנות חזותית. היא חברה The Sakakini’s General Assembly[8].

הציורים הראשונים של אל-חוסייני היו ממוסגרים במסגרות גדולות ומרובעות והיא קראה להם "מסגרות זיכרון". בשנת 1967 היא חזרה לביקור בירושלים והחלה ברישום ישיר מהביקור ולא רק מזיכרונה – היא רשמה את הארכיטקטורה, המנהגים והמסורת המשתנים של העיר כאילו לשמר דרך חיים מאותגרת. מתוך רישומים אלו צמחו ציורים של ירושלים, יריחו, יפו, חיפה, מכה ומדינה. בציורים יש סמלים רבים המתייחסים לדרך החיים של הפלסטינים. לדוגמה, סוסים מסמלים חזרה למקום המגורים וריח האדמה, נמר בתוך קקטוס מסמל את הרוח הפלסטינית הממולכדת, רימונים מסמלים נשואים, מזל ופריון[3].

אל-חוסייני הייתה ערה למצב הפוליטי במזרח התיכון ובציוריה מבטא הצבע את רגשותיה. לעיתים סגנונה השתנה בהתאם לנסיבות. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בבירות, בשנת 1975, במקום לצייר היא רקמה את ההיסטוריה המשפחתית וגם סמלים שונים בתוך צעיפים ותלבושות פלסטיניות מסורתיות. העיסוק ברקמה היה עיסוק מסורתי של נשות הכפר הפלסטיניות והוא קשור להיסטוריה ולתרבות הפלסטינית. הצבעים, הדגמים והעיצוב של הרקמה הצביעו על מעמדה של האישה בחברה, למי היא נשואה והעושר בו היא מחזיקה. לכל כפר היו דוגמאות רקמה ייחודיות לו והם הועברו מאם לביתה במשך דורות. אל-חוסייני למדה את מלאכת הרקמה מאימה[3].

החל משנת 1987, החל הציור של אל-חוסייני להשתנות ולהיות מופשט וכהה יותר. אנשים וערים פינו מקום לדימויים המחפשים לידה מחודשת ( rebirth). בציורים ניתן לראות צורות גאומטריות השטות בחלל מוגדר - שדות מרחב שבהם עומדים סימני כתב ייחודיים, המבוססים על הקליגרפיה המסורתית של הכתב והאומנות הערבים, ומשרים הרגשה של ריחוף על פני אור פיזי ורוחני. המשחק בין המשטחים השונים תלוי בסימני הכתב שבהם השתמשה. דרך סימני הכתב השונים נראה שהמרחב המופשט בין זמננו מתערבב עם המופשט הערבי של ימי הביניים. הציורים מזכירים ערים מזרח תיכוניות בשעות הלילה. הם זוהרים והופכים לסמל של תקווה[3] [9]

בשנת 1991 למדה אל-חוסייני לעבוד גם בויטראז'ים[3].

תערוכות יחידעריכה

  • Galerie Imlanbachhaus, Munich, Germany - 1971
  • Galerie Antiquaire, Beirut, Lebanon - 1973
  • Galleria Delta, Rome - 1973
  • Redec Gallery, Jedda, Saudi Arabia - 1981;
  • Arab Heritage Gallery, Dhahran, Saudi Arabia - 1984
  • Addison/Ripley Gallery, Washington - 1989
  • Sviet Friendship Center, Moscow - 1989
  • Galerie Étienne Dinet, Paris - 1990
  • Argile Gallery, London - 1990
  • Shoman Gallery, Amman, Jordan - 1990
  • Gallery Anadiel, Jerusalem - 1993.

תערוכות קבוצתיותעריכה

  • Traveling to Algeria, Morocco, and Tunisia- 1975
  • Japanese Society for Afro-Asian Artists, Tokyo, Japan - 1978
  • United Nations, Geneva, Switzerland - 1979
  • National Museum, Madrid, Spain - 1980
  • Ausstellungs Zentum, Fransektum, Berlin, Germany - 1980
  • Museum of Modern Art, Warsaw, Poland - 1980
  • Kunstnernes Hus, Oslo, Norway - 1981
  • Museum of Modern Art, Tokyo, Japan - 1988
  • Centre des Unions Cretiennes, Geneva, Switzerland - 1986
  • Salle d'Exposition de Sépulere, Caen, France - 1986
  • Grand Palais, Paris, France - 1992
  • The National Museum of Women in the Arts, Washington, DC - 1994.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Palestine-Family.net, Palestine-Family.net, palestine-family.net
  2. ^ Darat al Funun, daratalfunun.org
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Jumana El Husseini English, www.jumanaelhusseini.com
  4. ^ Saudi Aramco World : Three From Jerusalem, archive.aramcoworld.com
  5. ^ Jumana El Husseini - I am from Palestine, iamfrompalestine.com
  6. ^ Saudi Aramco World : Three From Jerusalem, archive.aramcoworld.com
  7. ^ De Artisto, Jumana El Husseini, http://sugestart.over-blog.com/ (בצרפתית)
  8. ^ Visual Art - Jomana Hoseini, web.archive.org, ‏2011-08-12
  9. ^ Review II by Samia A. Halaby of the book "Palestinian Art"., www.art.net