ג'ון פקסון

שחקן כדורסל אמריקאי

ג'ון מקבת' פקסוןאנגלית: John MacBeth Paxson; נולד ב-29 בספטמבר 1960) הוא כדורסלן עבר ומנהל קבוצות אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1983–1994. בעונות 19911993 זכה ב-3 אליפויות NBA רצופות כשחקן שיקגו בולס, וממוצעיו הכוללים לאורך 11 עונותיו בליגה הם 7.2 נקודות, 3.6 אסיסטים ו-1.2 ריבאונדים למשחק.[1]

ג'ון פקסון
John Paxson
ג'ון פקסון בשנת 2009
פקסון בשנת 2009
לידה 29 בספטמבר 1960 (בן 60)
דייטון, אוהיו, ארצות הברית
עמדה רכז
גובה 1.88 מטרים
מספר 4, 5
מכללה אוניברסיטת נוטרדאם
דראפט בחירה מספר 19, 1983
סן אנטוניו ספרס
קבוצות כשחקן
1983–1985
1985–1994
סן אנטוניו ספרס
שיקגו בולס
הישגים כשחקן
3 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1991–1993)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2003–2009 שיקגו בולס

בין השנים 2003–2009 היה הג'נרל מנג'ר של הבולס. בין מאי 2009 לאפריל 2020 שימש בקבוצה כ"נשיא לענייני כדורסל", ומאז הוא משמש כיועץ של הארגון.[2]

אחיו המבוגר, ג'ים פקסון, שיחק ב-NBA בין השנים 1979–1990, ואביו ג'ים פקסון האב שיחק בה בשנים 1956–1958.

קריירת תיכונים ומכללותעריכה

פקסון נולד בדייטון שבאוהיו, ולמד ב"תיכון ארכיבישוף אלטר" אשר בקטרינג הסמוכה. בסיום עונתו האחרונה בקבוצת הכדורסל של התיכון, 1978/1979, נבחר להשתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן, בו שיתף פעולה עם חברי היכל התהילה של הכדורסל לעתיד אייזיאה תומאס, ג'יימס וורת'י, רלף סמפסון ודומיניק וילקינס.[3]

בין השנים 1979–1983 למד באוניברסיטת נוטרדאם אשר באינדיאנה, ושיחק בקבוצת הכדורסל שלה. בעונת 1980/1981 העפיל עם הקבוצה לשלב שמינית גמר טורניר אליפות המכללות (NCAA Sweet Sixteen), לצדם של אורלנדו וולרידג' וקלי טריפיוקה. בעונות 1982 ו-1983 הוביל את קבוצתו עם ממוצעים של 17.0 נקודות ו-3.8 אסיסטים למשחק, ובשתיהן נבחר לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).[4]

קריירת משחקעריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1983 נבחר פקסון בבחירה ה-19, על ידי סן אנטוניו ספרס.[5] בשתי עונותיו בקבוצה מיעט לקבל דקות משחק, ותרם 4.9 נקודות בממוצע למשחק.

לקראת עונת 1985/1986 חתם על חוזה בשיקגו בולס, במדיה שיחק במשך 9 עונות. בעונות 1986/1987 קבע שיאי קריירה של 11.3 נקודות ו-5.7 אסיסטים למשחק. בעונת 1990/1991 סייע לבולס לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה, כשחקן חמישייה קבוע לצדם של מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, הוראס גרנט וביל קרטרייט. בסדרת הגמר מול לוס אנג'לס לייקרס הצטיין עם ממוצע של 13.4 נקודות למשחק, כולל 20 נקודות במשחק החמישי אשר הכריע את סדרת הגמר לטובתה של שיקגו (4–1).[6] בעונה העוקבת זכה עם הבולס באליפות נוספת כשחקן חמישייה, ולאורך סדרת הגמר מול פורטלנד טרייל בלייזרס שוב הצטיין כקלעי השלישי של קבוצתו (אחרי ג'ורדן ופיפן) עם 10.3 נקודות בממוצע למשחק.[7]

בעונת 1992/1993 אמנם איבד פקסון את מקומו בחמישייה הפותחת לבי. ג'יי. ארמסטרונג, אולם קלע את הזריקה החשובה ביותר של סדרת הגמר מול פיניקס סאנס; כאשר נשארו כ-4 שניות לסיום המשחק השישי, קלע פקסון שלשה אשר קבעה את תוצאת המשחק 99–98 לטובת הבולס, שזכו בכך באליפות השלישית ברציפות.[8] בסיום עונת 1993/1994, בה הודחה שיקגו מהפלייאוף בחצי גמר המזרח, פרש פקסון ממשחק, בגיל 33.

קריירת אימון וניהולעריכה

בעונת 1995/1996 שימש כעוזר מאמן בשיקגו בולס, תחת פיל ג'קסון. באותה עונה זכתה הקבוצה באליפות ה-NBA הרביעית של המועדון, והראשונה מתוך 3 אליפויות רצופות. בסיום עונתו היחידה בתפקיד עזב את הקבוצה לטובת קריירה כפרשן כדורסל בטלוויזיה וברדיו.[9]

באפריל 2003 מונה לג'נרל מנג'ר של הבולס, במקומו של ג'רי קראוס אשר החזיק בתפקיד ב-18 העונות הקודמות.[9] בדראפט 2003 בחר פקסון את קירק היינריך (בחירה שביעית), בדראפט 2004 צירף את בן גורדון (בחירה שלישית), לואול דנג (7) וכריס דוהון (38), ובאוגוסט 2004 החתים את הרוקי אנדרס נוצ'יוני – כולם שחקני מפתח של הבולס בשנים הבאות. חמשת השחקנים המוזכרים, יחד עם אדי קרי וטייסון צ'נדלר בני ה-22, הובילו את הקבוצה למעמד פלייאוף ה-NBA בעונת 2004/2005, לראשונה מאז זכייתה באליפות עונת 1997/1998. בסדרת הפלייאוף הראשונה הודחו הבולס על ידי וושינגטון ויזארדס, בין היתר בשל היעדרות של דנג וקרי הפצועים. בעונה העוקבת הודחו הבולס פעם נוספת בסיבוב הפלייאוף הראשון, על ידי מיאמי היט.

עם הבחירה השנייה בדראפט 2006 בחר פקסון את למרכוס אולדרידג', אולם מיד העביר אותו בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס בתמורה לטיירוס תומאס (שנבחר רביעי) ווויקטור חריאפה.[10] בעוד אולדרידג' נבחר לאורך הקריירה 7 פעמים למשחק האולסטאר, תומאס התקשה להשאיר חותם בשיקגו, ועזב את הקבוצה לאחר כ-3 עונות וחצי עם ממוצעים מאכזבים של 7.8 נקודות ו-5.1 ריבאונדים למשחק. כמו כן באותו הקיץ חתם בקבוצה הסנטר הוותיק בן וולאס על חוזה בסך כ-60 מיליון דולר ל-4 עונות.[11] גם מהלך זה התברר בדיעבד ככושל; כבר לאחר עונה וחצי עם הבולס נשלח וולאס לקליבלנד קאבלירס, במסגרת טרייד שהביא לשיקגו את לארי יוז ודרו גודן.[12] בפלייאוף 2007 גברו הבולס על האלופה היוצאת מיאמי היט בתוצאה 4–0, הודות ליכולת שיא של דנג (26.3 נקודות למשחק) וגורדון (25.5 נקודות למשחק), אולם בסיבוב השני נכנעו לדטרויט פיסטונס בתוצאה 2–4.

בדראפט 2007 צירפה שיקגו את ג'ואקים נואה בבחירה התשיעית, ובדראפט 2008 זכתה בבחירה הראשונה, וניצלה אותה כדי לבחור את יליד שיקגו דריק רוז. על אף יכולת טובה של רוז, אשר זכה בתואר רוקי העונה, שוב הודחו הבולס מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון, על ידי בוסטון סלטיקס.

במאי 2009 מונה גאר פורמן לג'נרל מנג'ר של הקבוצה במקומו של פקסון, אשר עבר לתפקיד "סגן נשיא המועדון לענייני כדורסל". עונתה המוצלחת ביותר של הקבוצה בשנים הבאות הייתה עונת 2010/2011, בה רשמה את המאזן הטוב ביותר בליגה (62–20) והעפילה לגמר האזור המזרחי בהובלת ה-MVP של העונה הסדירה דריק רוז, וזוכה פרס מאמן העונה טום ת'יבודו. באפריל 2020 הוחלף בתפקידו על ידי ארתוראס קרנישובאס, ועבר לשמש כ"יועץ לענייני כדורסל".[2]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ון פקסון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה