ויקיפדיה

ג'ונתן פרידלנד

סופר בריטי

ג'ונתן סול פרידלנד (באנגלית: Jonathan Saul Freedland; נולד ב-25 בפברואר 1967)[1] הוא עיתונאי בריטי, הכותב טור שבועי בעיתון הגרדיאן ומנחה את סדרת ההיסטוריה העכשווית של רדיו BBC 4, "‏The Long View". פרידלנד כותב גם מותחנים, בעיקר תחת שם העט סם בורן.

ג'ונתן פרידלנד
Jonathan Freedland
לידה 25 בפברואר 1967 (בן 57)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה
  • ודהאם קולג'
  • בית ספר יוניברסיטי קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק הגרדיאן, BBC Radio 4, וושינגטון פוסט, דיילי מירור, The New York Review of Books, ג'ואיש כרוניקל, ניו יורק טיימס, איבנינג סטנדרט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
טוויטר Freedland
www.jonathanfreedland.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פרידלנד הוא הצעיר מבין שלושה ילדיהם של הביוגרף והעיתונאי מייקל פרידלנד ושרה לבית הוכרמן (ילידת ישראל).[2] הוא התחנך בבית הספר "יוניברסיטי קולג'", בית ספר עצמאי לבנים בהמפסטד, לונדון. בילדותו ליווה פרידלנד מעת לעת את אביו לעבודות שידור. באחת הפעמים אביו ראיין את הקומיקאי אריק מורקם, שהניח באופן קומי כי פרידלנד בן ה-10 נשוי.[3] לאחר שנה בה עבד בקיבוץ מטעם תנועת הבונים דרור (שם היה מדריך של סשה ברון כהן).[4] למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה (PPE) במכללת וואדהאם באוקספורד. בהיותו באוקספורד, הוא ערך את ביטאון הסטודנטים "Cherwell".

קריירה עיתונאית עריכה

פרידלנד החל את הקריירה שלו בעיתון קצר-הימים Sunday Correspondent. בשנת 1990 הצטרף ל-BBC ככתב חדשות ברדיו ובטלוויזיה, כולל עבור " World at One" ו-"Today" ברדיו 4. בשנת 1992 הוענקה לו מלגת לורנס שטרן[5] בהיותו חבר סגל הוושינגטון פוסט. הוא היה כתב בוושינגטון עבור הגרדיאן מ-1993 עד 1997, עת חזר ללונדון בתור סופר ובעל טור.

בין השנים 2002–2004, פרידלנד היה בעל טור מזדמן בדיילי מירור ובשנים 2005–2007 כתב טור שבועי ב-"London Evening Standard". הוא כותב טור חודשי עבור "ג'ואיש כרוניקל". ברבות השנים הוא פרסם גם בניו יורק טיימס, "New York Review of Books", ניוזוויק וניו ריפבליק.

בשנת 2002, פרידלנד נבחר ככותב הטורים של השנה במסגרת פרסי "What What Papers Say", ובשנת 2008 הוענק לו פרס דייוויד וואט לעיתונות,[6] כהוקרה למסה "ההישג המדהים של בוש", שפורסמה ב-"New York Review of Books".[7] לאחר שבע פעמים בהן הועמד לבחירה, זכה פרידלנד בפרס אורוול במאי 2014, זאת על הישגיו העיתונאיים.[8][9] בשנת 2016 זכה בפרס "פרשנות השנה".[10]

פרידלנד היה העורך הראשי של מדור הדעות בגרדיאן ממאי 2014 ועד תחילת 2016 וממשיך לכתוב את טורו המתפרסם בימי שבת.[11][12]

בנובמבר 2019 התנצל פרידלנד על כך ש"שגה קשות" בדיווח שווא שעסק במועמד פוטנציאלי לפרלמנט מטעם הלייבור, ואשר נידון לקנס בגין אמירות אנטישמיות בפייסבוק. הוא ייחס את הזיהוי השגוי בכך שבלבל בין שני עורכי דין בעלי אותו שם ל"מקור לייבור מהימן לשעבר" שאת המידע ממנו "העביר בחיפזון יתר".[13][14]

פרידלנד מנחה את הפודקאסט "Unholy" מבית N12, במשותף עם יונית לוי.

קריירה כסופר עריכה

פרידלנד הוציא עשרה ספרים: שתי עבודות עיון בשמו ותשעה רומנים, שמונה מהם בשם הבדוי סם בורן.

"להביא הביתה את המהפכה: המקרה של הרפובליקה הבריטית" (1998), ספרו הראשון של פרידלנד, טען כי על בריטניה להשיב לעצמה את האידיאלים המהפכניים שייצאה לאמריקה במאה ה-18, ולעבור שיפוץ חוקתי ותרבותי. הספר זכה בפרס סומרסט מוהם על ספרות עיונית ומאוחר יותר הופקה על בסיסו סדרה בת שני חלקים ל-BBC.

"המתנה של יעקב" (2005) הוא ספר זיכרונות המתאר את חייהם של שלושה דורות של משפחתו היהודית של פרידלנד, וכן חוקר שאלות זהות ושייכות רחבות יותר.[15] בשנת 2008 שידר סדרה בת שני חלקים לרדיו BBC 4 - "יהודים בריטים וחלום ציון" וכן שני סרטי תעודה טלוויזיוניים, עבור ערוץ BBC 4: "איך להיות נשיא טוב"[16] ו"הנשיא הוליווד".

"הצדיקים" (2006), הוא מותחן דתי שיצא לאור תחת שם העט סם בורן. הספר עוסק בכתב חדשות שחייו מקבלים תפנית כאשר אשתו נחטפת בזמן שהוא מדווח על איש מיליציה שנמצא מת. ככל שקורות יותר רציחות של 'צדיקים' ברחבי העולם, ויל מוצא עצמו במהרה באמצעה של מזימה שסופה יום הדין.

לאחר מכן הופיע כותר נוסף של סם בורן, "הברית האחרונה" (2007), על רקע תהליך השלום במזרח התיכון. הוא נשען על קורותיו של המחבר באזור זה ככתב במשך למעלה מעשרים שנה, ועיתון של הגרדיאן בחסות דיאלוג שהשפיע רבות על יוזמת ז'נבה. הדמות המרכזית מוצאת את עצמה מעורבת בתמהיל של המצב הפוליטי המודרני ושל גילויים עתיקים. "החישוב הסופי" (2008) התבסס על סיפורם האמיתי של הנוקמים, קבוצה של ניצולי שואה שביקשו נקמה נגד רודפיהם הנאצים, וכמעט הוביל את רשימת רבי המכר של סאנדיי טיימס.

מעט בטרם פרסום הספר "הנבחר" (2010), המותחן הרביעי תחת שם העט סם בורן, העיתון The Bookseller דיווח כי הרפר קולינס חתם עם פרידלנד על הוצאה עתידית שלושה ספרים נוספים בשם העט בורן.[17] הרפר קולינס פרסמה את "פנתיאון" (2012), את "האישה השלישית" (2015) ואת "להרוג נשיא" (2017).[18] הרומן השביעי בשם העט בורן, "להרוג את האמת", פורסם בפברואר 2019 בהוצאת קוורקוס,[19] שפרסמה גם את הספר השמיני, "להרוג אדם", במרץ 2020.

השקפותיו עריכה

ישראל, ציונות ואנטישמיות עריכה

בתור ציוני ליברלי מוביל בבריטניה,[20] כתב פרידלנדר בשנת 2012 כי הוא משתמש במילה ציונות לעיתים רחוקות, בהיותה מילה שלא מובנת כהלכה ונתפשת כנחלתם של אנשי האגף הימני.[21] בנוגע למבצע צוק איתן, הוא סבר כי הפעולה הצבאית מנציחה את הסכסוך וקרא למשא ומתן למען סיום מעגלי האלימות.[22] הוא מגן על זכות קיומה של ישראל למרות "גירוש הפלסטינים",[23] אך מקווה שישראל תכיר ב"מחיר הגבוה" שמשלמים הפלסטינים.[23]

פרידלנד האשים את מפלגת הלייבור בבריטניה בהכחשה בנושא האנטישמיות.[24][25] הוא דחק בשמאל להתייחס ליהודים "כמו שאתה מתייחס לכל מיעוט אחר",[23] וכן התייחס לביטויים האנטישמיים שיוחסו לג'רמי קורבין והמביעים הלך רוח של עוינות ליהודים מצד חברי לייבור חדשים.[26][27][28][29] פרידלנד עורר ביקורת מסוימת בשל דעותיו.[30][31][32][33][34][35][36]

מורשת יהודית עריכה

פרידלנד תומך בפרויקטים המבקשים לשמור על הזהות והמורשת היהודית. הוא כתב לא אחת על חשיבות אמונתו ומורשתו התרבותית.[37] כמו כן, הוא פעל במסגרת קמפיינים להצלת המורשת היהודית הבריטית.

נושאים אחרים עריכה

פרידלנד ביקר את תפקידה של הרשות המקומית וחברת הניהול בתקופה שקדמה לשרפה במגדל גרנפל.[38] הוא סבור כי לציבור הבריטי נמאס ממשך מדיניות הצנע ומהשפעותיה.[39] כמו כן, הביע את דאגתו מכך שההשפעה של הוריקן הארווי בארצות הברית זכתה לפרסום רב יותר מאירועים חמורים יותר באסיה. פרידלנד מודאג גם מהמלחמה בתימן ומתפקידן של ממשלות המערב באספקת נשק לערב הסעודית.[40] הוא טוען כי מימון מופחת של המשטרה מאפשר טרור בבריטניה ומאשים את חברות האינטרנט הגדולות בכך שלא מנעו את התפשטותם של תוכני טרור.[41]

חיים אישיים עריכה

פרידלנד נשוי לשרה פיטרס, מפיקת רדיו ופודקאסטים. יש להם שני בנים, ג'ייקוב וסם, והם מזוהים עם היהדות הקונסרבטיבית.[42]

ביבליוגרפיה עריכה

ספרים עריכה

עיון עריכה

  • להביא הביתה את המהפכה: המקרה לרפובליקה הבריטית (האחוזה הרביעית, 1998) ISBN 1-85702-547-4
  • מתנת יעקב: מסע אל לב השייכות (המיש המילטון, 2005),ISBN 0-241-14243-1

ספרות בדיונית עריכה

  • הצדיקים (הרפר קולינס, 2006) ISBN 0-00-720328-4
  • הברית האחרונה, שפורסמה במקומות אחרים כ"סוד ירושלים" (הרפר קולינס, 2007) ISBN 978-0-00-720333-8
  • החישוב הסופי (הרפר קולינס, 2008) ISBN 978-0-00-726649-4
  • הנבחר (הרפר קולינס, 2010)
  • פנתיאון (הרפר קולינס, 5 ביולי 2012)
  • האישה השלישית (הרפר קולינס, 4 באוגוסט 2015) ISBN 978-0062207555 (פורסם לראשונה תחת שמו האמיתי)
  • להרוג את הנשיא (הרפר קולינס, 12 ביוני 2017) ISBN 978-0007413720
  • להרוג את האמת (קוורקוס, 21 בפברואר 2019) ISBN 978-1787474895
  • להרוג אדם (קוורקוס, 19 במרץ 2020) ISBN 978-1787474956

מאמרים עריכה

  • "הנדנדה של טראמפ בירושלים" (סקירה של אנשיל פפר, ביבי: חייו והזמנים הסוערים של בנימין נתניהו, Basic Books, 2018), ניו יורק סקירה של ספרים, כרך. LXV, מס '13 (16 באוגוסט 2018), עמ' 32–34. "כפי שמסיק פפר, 'מורשתו האולטימטיבית [של נתניהו] לא תהיה אומה בטוחה יותר, אלא חברה ישראלית שבורה מאוד, שחיה מאחורי חומות'".

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ונתן פרידלנד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "'FREEDLAND, Jonathan Saul', Who's Who 2012, A & C Black, 2012; online edn, Oxford University Press, December 2011; online edn". נבדק ב-9 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Jonathan Freedland, "In death – as in life – my mother was rescued by love", The Guardian, 18 May 2012.
  3. ^ Freedland, Jonathan (3 במאי 2018). "A lifetime of life writing". The Jewish Chronicle. נבדק ב-3 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Conversations with friends about their lives: Guardian columnist Jonathan Freedland". 20 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "List of previous fellows". Laurence Stern Fellowship. City University.
  6. ^ "Awards 2008". The Guardian. London. 23 ביוני 2009. נבדק ב-22 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Freedland, Jonathan. "Bush's Amazing Achievement". The New York Review of Books.
  8. ^ Williams, Martin (21 May 2014), "Two Guardian journalists win Orwell prize for journalism", The Guardian.
  9. ^   Katie Rosseinsky, ‏Double win for Alan Johnson as This Boy receives the Orwell Prize, The Telegraph, 21 May 2014
  10. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2016. נבדק ב-9 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  11. ^ Jason Deans "Janine Gibson appointed editor-in-chief of theguardian.com", theguardian.com, 7 March 2014
  12. ^ "Are Blairites being purged from the Guardian?". The Spectator. 21 בינואר 2016. נבדק ב-2 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Gayle, Damien (8 בנובמבר 2019). "General election: Nicola Sturgeon launches campaign for 'most important election in our lifetimes' – as it happened". The Guardian. נבדק ב-9 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Sabin, Lamiat (8 בנובמבר 2019). "The Guardian smears Labour councillor as anti-semite in case of mistaken identity". Morning Star. נבדק ב-9 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Anthony Juluius "The bearers of memory", The Guardian, 19 February 2005
  16. ^ Freedland, Jonathan (14 בספטמבר 2008). "How to be a good president". Documentary. BBC. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Page, Benedicte (16 באפריל 2010). "Three Sam Bournes for HC". The Bookseller. נבדק ב-22 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "To Kill the President: The most explosive thriller of the year | Harper Collins Australia". Harper Collins Australia (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-06-16.
  19. ^ "To Kill the Truth". נבדק ב-9 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Lerman, Antony (22 August 2014), "The End of Liberal Zionism: Israel’s Move to the Right Challenges Diaspora Jews", New York Times.
  21. ^ Freedland, Jonathan (18 July 2012), "Yearning for the same land", New Statesman.
  22. ^ Freedland, Jonathan (26 ביולי 2014). "Israel's fears are real, but this Gaza war is utterly self-defeating". The Guardian. נבדק ב-9 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 3 Freedland, Jonathan (29 באפריל 2016). "My plea to the left: treat Jews the same way you'd treat any other minority". The Guardian. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Freedland, Jonathan (17 בספטמבר 2018). "Friends who are enemies". The Jewish Chronicle. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Freedland, Jonathan (27 בספטמבר 2017). "Labour's denial of antisemitism in its ranks leaves the party in a dark place". The Guardian. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Freedland, Jonathan (18 במרץ 2016). "Labour and the left have an antisemitism problem". The Guardian. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Mance, Henry (1 ביוני 2016). "Jeremy Corbyn warns of Brexit risk to workers' rights". Financial Times. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Doherty, Rosa (1 ביוני 2016). "Corbyn takes aim at Jewish journalist in new documentary". The Jewish Chronicle. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Rosenberg, Yair (3 ביוני 2016). "Jeremy Corbyn Slams Jewish Journalist for Writing About Anti-semitism in Labour Party". The Tablet. נבדק ב-25 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Alcott, Blake (13 בפברואר 2015). "Why Jonathan Freedland Isn't Fit to be the New Editor-in-Chief of the Guardian". Counterpunch. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ White, Ben (16 במאי 2014). "Excusing ethnic cleansing: Liberal Zionists, Israel and the Nakba". Ben White. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Cronin, David (11 במרץ 2015). "How The Guardian told me to steer clear of Palestine". Electronic Intifada. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Cook, Jonathan (8 באוגוסט 2018). "Labour's crisis is over Israel, not anti-semitism". Jonathan Cook. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Cook, Jonathan (8 באוגוסט 2018). "As battle rages in UK Labour Party, Moshe Machover expelled after asserting 'Anti-Zionism does not equal anti-Semitism'". Jonathan Cook. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Wimborne-Idrissi, Naomi (30 בספטמבר 2017). "Freedland's gymnastics over Labour and antisemitism". Jewish Voice for Labour. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Cymru, Nation (2 במאי 2019). "Guardian columnist criticised for 'mocking' Welsh in antisemitism article". Cymru Nation. נבדק ב-26 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "A sense of belonging". Times Series (באנגלית). נבדק ב-2021-09-19.
  38. ^ "Grenfell Tower will forever stand as a rebuke to the right", The Guardian.
  39. ^ Freedland, Jonathan (21 June 2017), "Here’s what the Queen’s speech needed to say – but didn't", The Guardian.
  40. ^ Freedland, Jonathan (1 September 2017), "There's a disaster much worse than Texas. But no one talks about it", The Guardian.
  41. ^ Freedland, Jonathan (20 September 2017), "It isn’t just tech giants that disown responsibility for terrorist attacks", The Guardian.
  42. ^ Freedland, Michael (29 ביוני 2019). "Freedland on Freedland". Jewish Chronicle. נבדק ב-27 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ונתן_פרידלנד&oldid=37426478"