ג'ורג'ו מורנדי
ג'ורג'ו מורנדי (באיטלקית: Giorgio Morandi; 20 ביולי 1890 בבולוניה שבאיטליה – 18 ביוני 1964) היה צייר, בעיקר של טבע דומם ויוצר הדפסים. הציורים שלו מאופיינים בצבעים רכים והנושאים שצייר היו כלים פשוטים: בעיקר כדים, בקבוקים וקערות וגם פרחים ונופים.[1]
 | |
| ג'ורג'ו מורנדי | |
| לידה |
20 ביולי 1890 בולוניה, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 1964 (בגיל 73) בולוניה, איטליה |
| מקום קבורה |
מנזר בולוניה  |
| לאום | איטלקי |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות היפות של בולוניה |
| תחום יצירה | ציור והדפסים |
| זרם באמנות | ריאליזם, פוטוריזם, אמנות מודרנית ואמנות מטאפיזית |
| הושפע על ידי |
פול סזאן |
| פרסים והוקרה |
פרס רובן (1962) |
|
giorgiomorandi | |
  | |
_-_BEIC_6333212.jpg)
תולדות חיים עריכה
ג'ורג'ו מורנדי נולד בבולוניה לאנדריאה מורנדי ולמריה מקפרי. ביתו הראשון היה בוויה למה (Via Lame) שם נולדו אחיו ג'ספה שנפטר ב-1903 ואחותו מריה. בבית המשפחה השני בוויה אווסלה (Via Avessale) נולדו שתי אחיותיו הנוספות: דינה ב-1900 ומריה תרזה ב-1906. בין השנים 1907 - 1913 למד מורנדי באקדמיה לאומנויות יפות בבולוניה. ב-1909 מת אביו, המשפחה עברה לוויה פונדצה (Via Fondazza) וג'ורג'ו הפך לראש המשפחה. באקדמיה, שבה הלימודים היו מבוססים על ציור המאה ה-14 (הרנסאנס), מורנדי עסק גם בלימוד עצמי של חריטה בעזרת ספריו של רמברנדט. הוא הצטיין בלימודיו אף על פי שמוריו לא אהדו את שינויי הסגנון שלו בשתי שנות הלימוד האחרונות. אף על פי שכל חייו עברו עליו בבולונה, הוא הושפע, בעיקר באמצעות כתבי עת אמנותיים, מעבודותיהם של סזאן, פיקאסו, ודרן. בשנת 1910 ביקר בפירנצה ויצירות שפגש שם, של אמנים מסטרים כמו ג'וטו, מסצ'יו, פיירו דלה פרנצ'סקה ופאולו אוצ'לו עשו עליו רושם עז. בשנים 1913- 1914 סגנונו השתנה, סטה, לכוון הסגנון הפוטוריסטי. באותה שנה הוא גם התמנה למפקח על הציור בבתי הספר היסודיים בבולוניה. משרה שעסק בה עד 1929. ב-1915 התגייס לצבא ממנו שוחרר לאחר התמוטטות. בשנות המלחמה חל שינוי בסגנונם של ציורי הטבע הדומם של מורנדי. שינוי שנגרם בעקבות השפעתם של סזאן ודוניי רוסו Dounier Rousseau: ציירים צרפתיים בני אותה תקופה שהוא העריץ. הקומפוזיציה של הציורים צומצמה - הכילה פחות מרכיבים וצורתם של המרכיבים הפכה פשוטה, נקייה יותר.
בשנים 1918 - 1922 היה סגנון ציוריו מטאפיסי, אחר כך עד סוף חייו חזר לצייר טבע דומם של חפצים יומיומיים כמו בקבוקים וכלי חרס שמספרם בקומפוזיציה פוחת עם השנים כשהוא מתמקד פחות בחפצים ויותר במדרגים של גוונים רכים. במחצית השנייה של שנות ה-20 חבר לקבוצה פשיסטית מחוזית בשם סטרפאזה (Strapaese, בתרגום: סופר ארץ, ארץ על) שהדגישה תרבות ומסורות מקומיות. הוא אהד את הפשיזם ולמרות זאת נעצר ב-1943 בגלל חבריו האנטי פשיסטים. בפריז ביקר בפעם הראשונה בחייו ב-1956. עד מותו מסרטן ריאות ב-18 ביוני 1964 המשיך לגור עם שלוש אחיותיו בבית המשפחה בוויה פונדצה בבולוניה, למשפחה היה בית קיץ בעיירה בשם גריצאנה (Grizzana) במרחק שעת נסיעה מבולוניה שם בילה כ-15 קייצים בחייו וחלק ממלחמת העולם השנייה. בעיירה משמרים את ביתו הצנוע וגם שינו את שם העיירה לגגריצאנה מורנדי.[2] הוא נקבר בקבר משפחתי עם שלוש אחיותיו בבית הקברות בבולוניה. למרות אופיו השקט והצנוע מורנדי היה צייר מוערך בזכות כישרונו, אישיותו האופטימיות אבל המסתורית משהו.[3]
תערוכות עריכה
_-_BEIC_6333421.jpg)
בשנים 1926 ו-1929 השתתף בתערוכות המאה ה-20 לאמנות מודרנית Novecento Italiano exhibitions. החל מ-1928 מורנדי משתתף בחלק מהביאנאלות בוונציה (1928, 1930, 1934), בקואדריאנלה ברומא (בשנים 1931, 1935 ו-1939 אז הוקדש לו שם חדר מיוחד), וכן בערים שונות באיטליה ומחוצה לה. ב-1929 אייר את ספרו של וינצנזו קרדרלי (Vincenzo Cardarelli) "השמש בשיאה" (Il sole a picco), שזכה בפרס השנתי האיטלקי לספרות. בשנים 1929, 1933 ו-1936 זכה בפרס קרנגי בפיטסבורג, וב-1948 זכה בביאנלה בוונציה בפרס הראשון עבור ציור. בשנים 1953 ו-1957 זכה בשני פרסים ראשונים, ה-Grand Prize בביאנאלה של סאן פאולו. עבור ציור וחריטה. ב-1962 הוענק לו פרס רובנס על ידי העיר זיגן (siegen), עיר אוניברסיטאית בגרמניה.[4][5]
הערכה ומורשת עריכה
ג'ורג'ו מורנדי היה אמן פורה. השאיר אחריו כ-1,350 ציורי שמן וכ-133 תחריטים, במהלך שנות יצירתו התמקד בציורי טבע דומם ונופים. ציוריו מאופיינים בצבעים רכים ובהירים, ברגישות לגוונים, ובקומפוזיציות מאוזנות.[6] הוא חזר וצייר שוב ושוב את אותם כלים וחפצים בסגנון פיקטוריאלי (pictorial, תמונתי, כפי שהם נראים) מיוחד לו, ב"חיסכון" בפרטים. נטייה להפשטה. בזכות האופי המיוחד של יצירותיו: החפצים הפשוטים והחוזרים והשימוש המצומצם בצבעים וברקעים מורנדי מתואר כמנבא או מבשר המינימליזם. הוא נמנה בין גדולי הציירם האיטלקיים של המאה ה-20.[7]
שורה ארוכה של מבקרי אמנות כתבו עליו. פדריקו פליני חלק לו כבוד בסרטו "החיים הטובים" ב-1960. שני ציורי שמן שלו שנבחרו על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה ב-2009 והם היום חלק מאוסף האמנות של הבית הלבן. באוסף מוזיאון תל אביב יש תמונה שלו. ב-1993 הוקם בבולוניה מוזיאון ג'ורג'ו מורנדי. במוזיאון יצירות שנתרמו על ידי אחותו תרזה, האטלייה שלו ושחזור הסטודיו שבו עבד.[8]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ורג'ו מורנדי- ג'ורג'ו מורנדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ורג'ו מורנדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ג'ורג'ו מורנדי תמונות, באתר vikiart
- ^ דרור בורשטיין, הסטודיו של מורונדי - מתחת לשולחן, באתר דרור בורשטיין
- ^ מורנדי ביוגרפיה, באתר בית מכירות קטרקונצט
- ^ אביטל בורג, צייר לא רק של ציירים - בורג במערכת, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2015
- ^ ג'ורג'ו מורנדי, באתר אמנות באמיליה רומנה
- ^ ג'ורג'ו מורונדי תמונות, באתר גוגל, חיפוש
- ^ אביטל בורג, צייר לא רק של ציירים - בורג במערכת, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2015
- ^ מוזיאון ממבו בבולוניה