פתיחת התפריט הראשי

ג'ורג' מייקן

כדורסלן אמריקאי

ג'ורג' לורנס מַייקן הבןאנגלית: .George Lawrence Mikan Jr;‏ 18 ביוני 19241 ביוני 2005) היה כדורסלן ויזם ספורט אמריקאי, אשר נחשב לאחד מאבות הכדורסל המקצועני.[1]

ג'ורג' מייקן
George Mikan
מייקן במדי אוניברסיטת דה פול, 1945
מייקן במדי אוניברסיטת דה פול, 1945
לידה 18 ביוני 1924
ג'ולייט שבאילינוי, ארצות הברית
פטירה 1 ביוני 2005 (בגיל 80)
סקוטסדייל שבאריזונה, ארצות הברית
עמדה סנטר
גובה 2.08 מטר
מספר 99
מכללה אוניברסיטת דה פול
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1959
קבוצות כשחקן
1946–1947
1947–1954
1956
שיקגו אמריקן גירס
מיניאפוליס לייקרס
מיניאפוליס לייקרס
הישגים כשחקן
ב-NBA/BAA:
5 זכיות באליפות (1949, 1950, 1952–1954)
6 בחירות לחמישיית העונה (1949–1954)
4 בחירות למשחק האולסטאר (1951–1954)
זכייה ב-MVP של משחק האולסטאר (1953)
3 פעמים מלך הסלים (1949–1951)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
ב-NBL:
2 זכיות באליפות (1947, 1948)
MVP של העונה (1948)
פעמיים מלך הסלים (1947, 1948)
קבוצות כמאמן
1957–1958 מיניאפוליס לייקרס
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1954–1957 מיניאפוליס לייקרס

מייקן, אשר התנשא לגובה 2.08 מטר, שיחק בעמדת הסנטר והיטיב לשלוט מתחת לסל. עליונותו מתחת לסל היא שהובילה לעריכת מספר שינויים בכללי המשחק בליגת ה-NBA, ביניהם הגדלה של אזור הצבע,[2] איסור על חסימה בלתי-חוקית (גולטנדינג)[1] ויישום של שעון זריקות.[3] במהלך 7 עונותיו ב-NBA זכה ב-5 אליפויות, נבחר 6 פעמים לחמישיית העונה והעמיד ממוצעים של 23.1 נקודות, 13.4 ריבאונדים ו-2.8 אסיסטים למשחק.[4]

כיזם, היה מהאבות המייסדים של ליגת ה-ABA, והנציב (קומישינר) הראשון שלה.[1]

בשנת 1959 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל,[5] וב-1996 נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[6]

תוכן עניינים

נעורים וקריירת מכללותעריכה

מייקן נולד וגדל בעיר ג'ולייט שבאילינוי, להורים ממוצא קרואטי. עד סיום לימודיו התיכוניים צמח לגובה של 2.08 מטרים, אך לא שיחק כדורסל מכיוון שהיה גמלוני, כבד והרכיב משקפיים בשל ליקוי רוחק ראייה.[7]

בשנת 1942 החל ללמוד באוניברסיטת דה פול אשר בשיקגו, בה פגש את מאמן קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, ריי מאייר, אשר שכנע את מייקן להצטרף אליה. תחת מאייר התמקד מייקן בפיתוח זריקת וו אפקטיבית, וכן לקח שיעורי ריקוד והתאמן באיגרוף ובקפיצה בחבל על מנת לשפר את הקואורדינציה ואת כושרו הגופני.[8] באותה תקופה החל להשתמש באימון זריקות אשר נודע בהמשך כ"אימון מייקן", והפך ברבות השנים לאימון בסיסי של שחקני כדורסל גבוהים; האימון כולל עמידה מתחת לסל, זריקת הכדור לסל דרך הקרש עם יד אחת, תפיסת הכדור וזריקתו לסל באותה צורה עם היד השנייה, וכן הלאה, במשך דקות ארוכות.[9] עבודתו האינטנסיבית של מאייר בניסיון לפתח את מייקן ככדורסלן הייתה יוצאת דופן; באותה תקופה נשלט משחק הכדורסל על ידי שחקנים נמוכים ואתלטיים, בעוד שחקנים גבוהים שימשו בעיקר כשחקני הגנה.[10]

בעונתו הראשונה בקבוצת האוניברסיטה (ה"בלו דימונס") קלע מייקן 11.3 נקודות בממוצע למשחק, וסייע לה להעפיל לשלב הפיינל פור של טורניר אליפות המכללות, לראשונה בתולדותיה. ב-3 העונות הבאות הפך לאחד משחקני המכללות הדומיננטיים ביותר בכל ליגת המכללות, הודות ליתרון הפיזי בו החזיק ביחס ליתר השחקנים וליכולת הסיום שלו מתחת לסלים.[10] כמו כן בלט מייקן כחוסם מצטיין, טרם הוחל חוק הגולטנדינג; עד אותה תקופה חסימת גולטנדינג הייתה חוקית מכיוון שנחשבה כבלתי-אפשרית, הן רובם המוחלט של השחקנים לא היו מסוגלים פיזית להגיע לגובה הנדרש כדי לבצע אותה. מייקן סיפר על תקופתו עם הבלו דימונס: "היינו שומרים הגנה אזורית עם ארבעה שחקנים מסביב לאזור הצבע, ואני הגנתי על הטבעת. כששחקן יריב זרק לסל, פשוט קפצתי והסטתי את הכדור החוצה".[1] כתוצאה מהדומיננטייות של מייקן כחוסם הוחל בשנת 1944 חוק הגולטנדינג בליגת המכללות, ולאחר מכן גם ב-NBL וב-NBA.[11]

בעונות 1944 ו-1945 זכה מייקן בתואר שחקן העונה בליגת המכללות ("Helms Player of the Year"), ובעונות 1945 ו-1946 הוביל את כל קלעי ליגת המכללות עם ממוצעים של 23.3 ו-23.1 נקודות בממוצע למשחק, בהתאמה.[12] בעונת 1945 הוליך את קבוצתו לזכייה באליפות ה-"National Invitation Tournament"‏ (NIT), שנחשב אז לטורניר כדורסל המכללות היוקרתי ביותר.

בשנת 2006 הונצח מייקן בהיכל התהילה של כדורסל המכללות, כחלק מהמחזור הראשון שלו.[13]

קריירת משחקעריכה

 
מייקן, בגופיה עם המספר 99, במדי אוניברסיטת דה פול

שיקגו אמריקן גירסעריכה

בסיום לימודיו האקדמיים בשנת 1946, החל מייקן לשחק עבור קבוצת שיקגו אמריקן גירס מליגת ה-NBL. בעונתו היחידה בשיקגו הוביל את כל קלעי הליגה עם ממוצע של 16.5 נקודות למשחק, והוליך את קבוצתו לזכייה באליפות ה-NBL. בסדרת הגמר גברה שיקגו על רוצ'סטר רויאלס בתוצאה 3–1.

בסיום עונת 1946/1947 התפרק מועדון ה"אמריקן גירס", ושחקני הקבוצה חולקו באופן אקראי ליתר קבוצות ה-NBL. מייקן הוענק לקבוצת מיניאפוליס לייקרס אשר הוקמה והצטרפה ל-NBL באותה שנה.[1]

מיניאפוליס לייקרסעריכה

בעונתו הראשונה עם במיניאפוליס שבר מייקן את שיא ה-NBL עם ממוצע של 21.3 נקודות למשחק, זכה בתואר ה-MVP של העונה, ותחת המאמן ג'ון קנדלה הצעיד את הלייקרס לזכייה באליפות ה-NBL. בסדרת הגמר שוב גבר מייקן על רוצ'סטר רויאלס, אשר שיחקו בשורותיה חברי היכל התהילה לעתיד ארני רייזן, בובי וונזר, אל סרבי, בוב דייוויס ורד הולצמן.

בעונה הבאה, 1948/1949, עברו הלייקרס לשחק בליגת ה-BAA, במסגרתה המשיך מייקן להציג דומיננטיות כשקבע שיא ליגה עם 28.3 נקודות בממוצע למשחק. במקביל אליו הצטרף לליגה אחיו הצעיר, אד מייקן, אשר שיחק ב-BAA וב-NBA עד עונת 1954. בפלייאוף 1949 גברה מיניאפוליס על שיקגו סטאגס (2–0), רוצ'סטר רויאלס (2–0) ווושינגטון קפיטולס (4–2) בדרך לזכייתה הראשונה באליפות ה-BAA, והשלישית ברציפות של מייקן. בעונת 1949/1950, בה הפכה ליגת ה-BAA לליגת ה-NBA, הצטרפו ללייקרס שחקני הרוקי ורן מיקלסן וסלייטר מרטין, אשר לצד מייקן וג'ים פולארד היוו את שלד הקבוצה בשנים הבאות. גם בעונה זו הוליך מייקן את כל קלעי הליגה, עם 27.4 נקודות למשחק, וזכה עם הלייקרס באליפות נוספת. בסדרת הגמר קלע מייקן 32.2 נקודות בממוצע למשחק, מול סירקיוז נשיונלס אותה הוביל דולף שייס.[14]

במהלך עונת 1950/1951 שבר את שיאו האישי, שהיה גם שיא הליגה, עם ממוצע של 28.4 נקודות בממוצע למשחק. ב-22 בנובמבר 1950 השתתף במשחק ה-NBA בו נקלע מספר הנקודות הנמוך אי פעם, בהפסד קבוצתו מול פורט ויין פיסטונס; לאחר שהפיסטונס הובילו בתוצאה 19–18, המשיכו שחקני הקבוצה להתמסר ביניהם ולהחזיק בכדור עד סיום המשחק, על מנת למנוע מהלייקרס אפשרות לתפוס את ההובלה. במשחק קלע מייקן 15 נקודות, שהיוו 83.3% מסך נקודות קבוצתו.[15] משחק חריג זה תרם רבות להוספת שעון זריקות בליגת ה-NBA, כ-3 שנים מאוחר יותר.[3] בשלב גמר המערב של פלייאוף 1951 סבל מייקן משבר ברגלו הימנית, ועל אף שהמשיך לשחק, הציג יכולת חלשה יחסית (23.8 נקודות למשחק) וקבוצתו הפסידה לרוצ'סטר רויאלס בתוצאה 1–3.

לקראת עונת 1951/1952 הגדילה ה-NBA את רוחבו של אזור הצבע, בו אסור לשחקנים להישאר במשך יותר מ-3 שניות רצופות, מ-1.83 מטרים ל-3.66, במטרה להגביל שחקנים גבוהים כגון מייקן מלהתמקם בקרבת הסל ובכך להקטין את הדומיננטיות שלהם. שינוי זה מכונה "חוק מייקן".[2] למרות הרחבת אזור הצבע המשיך מייקן להישאר אחד הקלעים המובילים בליגה, כשקלע לאורך העונה ממוצע של 23.8 נקודות למשחק. ב-20 בינואר 1952 קלע שיא קריירה של 61 נקודות במשחק מול הרויאלס.[16] בפלייאוף 1952 גברה מיניאפוליס על אינדיאנפוליס אולימפיאנס (2–0), רוצ'סטר רויאלס (3–1) וניו יורק ניקס (4–3) בדרך לזכייתה השלישית באליפות ה-NBA.

בעונות 1953 ו-1954 הוביל מייקן את הלייקרס לשתי זכיות נוספות באליפות ה-NBA, אשר היו הרביעית והחמישית של הקבוצה ב-6 עונותיה בליגה. בסיום פלייאוף 1954 הודיע על פרישה ממשחק, באמרו: "יש לי משפחה לגדל, והחלטתי להיות איתם. זה מרגיש לי כמו הזמן הנכון להתחיל עם העולם המקצועי שמחוץ לכדורסל".[17]

בינואר 1956, כשנה וחצי לאחר פרישתו, חזר מייקן ללייקרס ושיחק עמה עד סיום עונת 1955/1956. ב-37 המשחקים בהם השתתף קלע 10.5 נקודות בממוצע למשחק, וקבוצתו הודחה מול סנט לואיס הוקס בשלב הפלייאוף הראשון. בסיום אותה עונה פרש מייקן ממשחק באופן סופי.

בעת פרישתו ניצב במקום הראשון בתולדות ה-NBA בסך נקודות בקריירה (10,156),[18] ובמקום החמישי בריבאונדים (4,167), אשר נרשמו באופן רשמי רק החל מעונתו השלישית בליגה (1950/1951).[19]

סטטיסטיקות הקריירה ב-NBAעריכה

מקרא
= הוביל את ה-NBA בעונה זו
= זכה באליפות ה-NBA בעונה זו
מודגש = שיא קריירה

בעונה הסדירהעריכה

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1948/1949 מיניאפוליס 60 0.416 0.772 3.6 28.3
1949/1950 מיניאפוליס 68 0.407 0.779 2.9 27.4
1950/1951 מיניאפוליס 68 0.428 0.803 14.1 3.1 28.4
1951/1952 מיניאפוליס 64 40.2 0.385 0.780 13.5 3.0 23.8
1952/1953 מיניאפוליס 70 37.9 0.399 0.780 14.4 2.9 20.6
1953/1954 מיניאפוליס 72 32.8 0.380 0.777 14.3 2.4 18.1
1955/1956 מיניאפוליס 37 20.7 0.395 0.770 8.3 1.4 10.5
קריירה 439 34.4 0.404 0.782 13.4 2.8 23.1
אולסטאר 4 25.0 0.350 0.815 12.8 1.8 19.5

בפלייאוףעריכה

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1948/1949 מיניאפוליס 10 0.454 0.802 2.1 30.0
1949/1950 מיניאפוליס 12 -.383 0.788 3.0 31.3
1950/1951 מיניאפוליס 7 40.8 0.800 10.6 1.3 24.0
1951/1952 מיניאפוליס 13 42.5 0.379 0.790 15.9 2.8 23.6
1952/1953 מיניאפוליס 12 38.6 0.366 0.732 15.4 1.9 19.8
1953/1954 מיניאפוליס 13 32.6 0.458 0.813 13.2 1.9 19.4
1955/1956 מיניאפוליס 3 20.0 0.371 0.769 9.3 1.7 12.0
קריירה 70 36.6 0.404 0.786 13.9 2.2 24.0

לאחר הפרישה ממשחקעריכה

בשנת 1956 התמודד מייקן לתפקיד נציג מדינת מינסוטה בבית הנבחרים של ארצות הברית, מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך לא נבחר.[20]

לקראת עונת 1957/1958 מונה למאמן הלייקרס, במקומו של מאמן הקבוצה ב-9 העונות הקודמות ג'ון קנדלה. על אף יכולת טובה של שחקני האולסטאר לארי פאוסט ודיק דרמייקר, רשמו הלייקרס מאזן מאכזב של 9 ניצחונות ו-30 הפסדים תחת מייקן, אשר התפטר באמצע העונה והוחלף על ידי קנדלה.[21]

לאחר מכן עבר לקריירה במשפטים, התמחה בדיני תאגידים ובמקרקעין, והחל לעסוק בשיפוץ ומכירה של בניינים במיניאפוליס.[1]

בשנת 1967 חזר לעולם הכדורסל, כאשר מונה לקומישינר הראשון של ליגת ה-ABA. ה-ABA הוקמה אז כמתחרה של ליגת ה-NBA, ועל מנת למשוך אליה קהל צופים הוסיף מייקן את קשת השלוש ואת הכדורסל הצבעוני, בצבעי כחול, אדום ולבן. לאחר שנתיים כקומישינר ה-ABA התפטר מייקן מתפקידו.[1]

במהלך שנות ה-80 פעל מייקן להקמת קבוצת NBA במיניאפוליס, לאחר עזיבת מועדון הלייקרס ללוס אנג'לס בשנת 1960. לקראת עונת 1989/1990 הוקמה בעיר קבוצת מינסוטה טימברוולבס.

בשנותיו האחרונות חלה בסוכרת, בגינה נאלץ לעבור קטיעה חלקית של רגלו הימנית, וכן סבל מאי-ספיקת כליות. בשל הטיפולים הרפואיים שעבר התדרדר מצבו הכלכלי, והוא מכר את מרבית הפרסים בהם זכה לאורך הקריירה.[8] מייקן נפטר ב-1 ביוני 2005, כשבועיים לפני יום הולדתו ה-81, בעיר סקוטסדייל שבאריזונה.[3][21]

הוכרהעריכה

סוכנות הידיעות "Associated Press" בחרה במייקן כ"כדורסלן הגדול ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20".[1] בשנת 1959 הונצח מייקן בהיכל התהילה של הכדורסל, כחלק מהמחזור הראשון שהוצג בו,[5] וב-1996 נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[6]

בשנת 2001 הוקם פסל בדמותו, זורק זריקת וו, בפתח הטארגט סנטר, אולמה הביתי של מינסוטה טימברוולבס.[22] בשנת 2002 העלתה לוס אנג'לס לייקרס לתקרת אולמה, הסטייפלס סנטר, את גופייתו של מייקן (#99), לצד אלו של חבריו לקבוצה ג'ים פולארד, ורן מיקלסן, קלייד לאבלט וסלייטר מרטין. גופיות חמשת השחקנים מתנוססות בתקרת האולם אך לא "הופרשו" על ידי הקבוצה באופן רשמי.[23]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' מייקן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 פרופיל, במדור ההיסטוריה של אתר ה-NBA,‏ 25 ביולי 2011
  2. ^ 2.0 2.1 ג'ורג' מייקן נגד הניקס, באתר ה-NBA
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ההודעה על פטירתו של מייקן, באתר USA Today,‏ 2 ביוני 2005
  4. ^ סטטיסטיקות הקריירה של מייקן ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  5. ^ 5.0 5.1 ביוגרפיה, באתר היכל התהילה של הכדורסל
  6. ^ 6.0 6.1 ‏50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, באתר ה-NBA,‏ 3 בנובמבר 2017
  7. ^ ביוגרפיה, בארכיון אתר hickoksports.com
  8. ^ 8.0 8.1 Mikan was first pro to dominate the post, באתר ESPN,‏ 3 ביוני 2005
  9. ^ Legends profile: George Mikan, באתר ה-NBA
  10. ^ 10.0 10.1 The M and M Boys, באתר chicagosportsreview.com,‏ יולי 2005
  11. ^ RULE NO. 11: Basket Interference – Goaltending, באתר ה-NBA
  12. ^ סטטיסטיקות המכללות של מייקן, באתר sports-reference.com
  13. ^ ביוגרפיה, באתר היכל התהילה של כדורסל המכללות
  14. ^ סטטיסטיקות סדרת גמר ה-NBA‏ 1950, באתר basketball-reference.com
  15. ^ סטטיסטיקות המשחק בין הלייקרס לפיסטונס, באתר basketball-reference.com
  16. ^ סטטיסטיקות המשחק בין הלייקרס לרויאלס, באתר basketball-reference.com
  17. ^ ג'ורג' מייקן, באתר לוס אנג'לס טיימס, 12 בפברואר 2011
  18. ^ הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון ל-1956, באתר basketball-reference.com
  19. ^ הריבאונדרים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון ל-1956, באתר basketball-reference.com
  20. ^ Blocked Shot, באתר minnesotamonthly.com,‏ 13 באוקטובר 2006
  21. ^ 21.0 21.1 ההודעה על פטירתו של מייקן, באתר ניו יורק טיימס, 2 ביוני 2005
  22. ^ הסיפור מאחורי פסלו של מייקן, באתר מינסוטה טימברוולבס, 11 באוגוסט 2011
  23. ^ L.A. to Honor Great Minneapolis Lakers Teams and Players, בארכיון אתר הלייקרס, 7 באפריל 2002