ג'ורג' פורמן

ג'ורג' פורמן
George Edward Foreman
	ג'ורג' פורמן בשנת 2007
	ג'ורג' פורמן בשנת 2007
לידה	10 בינואר 1949 (בן 75); מרשל, טקסס, טקסס, ארצות הברית
מידע כללי
מדינה	אמריקני
השכלה	תיכון ויטלי
גובה	1.92 מטר
	www.georgeforeman.com
ספורט
ענף ספורט	איגרוף
משקל	משקל כבד
תקופת הפעילות	1969 (כמקצוען) – 1997
הישגים
דירוג שיא	אלוף העולם הבלתי מעורער
פרסים והוקרה	פרס הורשיו אלג'ר (1984); The Ring magazine Comeback of the Year (1994); אתלט השנה של AP (1994); אות כבוד מוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית ;
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הברית
איגרוף
המשחקים האולימפיים

ג'ורג' אדוארד פורמן (באנגלית: George Edward Foreman; נולד ב-10 בינואר 1949) הוא מתאגרף עבר אמריקני שהיה פעמיים אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד (מעל 90.72 ק"ג). פורמן הוא המתאגרף המבוגר ביותר שזכה אי-פעם בתואר אלוף העולם במשקל כבד (בגיל 45) ולדעת ירחון האיגרוף "הזירה" הוא נמנה עם 25 המתאגרפים הגדולים בכל הזמנים^[1]. הוא מכונה "Big George" ("ג'ורג' הגדול"). לאחר שפרש מאיגרוף היה לאיש עסקים מצליח וכומר נוצרי המנהל כנסייה משלו.

שנותיו הראשונות עריכה

פורמן נולד בעיר מרשל, טקסס שבארצות הברית למשפחה אפרו-אמריקאית נוצרית עם שישה ילדים וילדות. הוא גודל על ידי אמו ננסי ואביו החורג ג.ד.פורמן, אביו הביולוגי היה לירוי מורהד. בנעוריו נקלע לא אחת להיתקלויות עם רשויות החוק ונודע כנער בעייתי שעסק במעשי גנבה, שוד ותקיפה. הוא וחבריו היו מעורבים לעיתים במלחמת כנופיות ופורמן נודע כאחד האנשים האלימים ביותר בשכונתו, שנדרש לחקירה על ידי המשטרה לעיתים תכופות^[2]. לדבריו, נקודת התפנית בחייו באה כאשר ערב אחד, בניסיון להימלט מן המשטרה, התחבא תחת בית ושטף עצמו במי ביוב מצינור שבור, כדי להסתיר את ריחו מכלבי המשטרה. הוא נשבע לעצמו באותו רגע כי ישנה את חייו.

פורמן הצטרף לתוכנית הכשרה מקצועית של משרד העבודה האמריקני ונשלח כחניך למדינת אורגון, שם נודע בהתנהגותו המרדנית ובמריבות שלו עם חניכים אחרים בתוכנית. בשלב זה הבחינו בכישרון האיגרוף הטבעי שלו והוא קיבל עידוד להתחיל ולהתאגרף כספורט. הוא החל להתאמן כחובב במועדון איגרוף בסן פרנסיסקו.

בשנת 1968 ייצג את ארצות הברית באולימפיאדת מקסיקו וזכה במדליית זהב באיגרוף במשקל כבד בהיותו בן 19 בלבד. בעודו צועד בזירה, מניף את דגל ארצות הברית, נשמעו לעברו קריאות גנאי של אמריקאים שחורים שכינוהו "הדוד תום", על שלא הראה הזדהות עם מחאת האתלטים האמריקנים השחורים באולימפיאדה זו. לתדמית זו תרמו עקיצותיו של מוחמד עלי שרמזו כי פורמן מייצג את השחור הכנוע, החפץ ביקרו של האדם הלבן^[3].

כמתאגרף מקצוען עריכה

פורמן הפך למתאגרף מקצועי בשנת 1969, ובקרב הראשון שלו הביס בנוקאאוט בסיבוב השלישי את דונלד וואלהיים בניו יורק. בשנתו הראשונה כמקצוען התאגרף ב-12 קרבות, 11 מהם סיים בנוקאאוט. אף בשנת 1970 התאגרף וניצח ב-12 קרבות, 11 מהם בנוקאאוט. בשנת 1971 ניצח בשבעה קרבות נוספים, מאזנו הכולל בסוף השנה היה 32 ניצחונות, ללא הפסדים, והוא דורג שני בעולם על ידי ארגוני האגרוף ה-WBA וה-WBC. בשנת 1972 ניצח בחמישה קרבות נוספים בנוקאאוט.

אלוף העולם במשקל כבד עריכה

ב-22 בינואר 1973 התייצב פורמן לקרב על תואר אלוף העולם נגד ג'ו פרייז'ר, שניצח בשנת 1970 את ג'ימי אליס והחזיק בתואר מאז, כשהוא גובר בין השאר על מוחמד עלי. הקרב נערך בעיר קינגסטון בג'מייקה. במהלך הקרב הפיל פורמן את פרייזר שש פעמים במהלך שני סיבובים, ניצח בנוקאאוט במה שנחשב אותה עת לאחת ההפתעות הגדולות בעולם האיגרוף, והוכתר כאלוף העולם הבלתי מעורער. היה זה קרב האיגרוף הראשון ששודר על ידי רשת הטלוויזיה HBO. מכת האיגרוף שסיימה את הקרב נחשבת אחת ממכות האיגרוף המרשימות ביותר שהונצחו בטלוויזיה.

כאלוף עולם לא זכה פורמן לאהדת העיתונות, והיו שראו את התנהגותו כמתנשאת ובלתי חברותית. שנים מאוחר יותר הסביר פורמן כי אימץ את דפוסי התנהגותו מסוני ליסטון, אלוף עולם אחר שלו שימש כיריב אימון.

פורמן הגן בהצלחה פעמיים על תוארו. הקרב הראשון בו הגן על התואר התרחש בטוקיו, נגד הפורטוריקני חוזה רומן. הקרב הסתיים בנוקאאוט תוך 55 שניות והיה לקרב הקצר ביותר על תואר אלוף העולם במשקל כבד באיגרוף. בשנת 1974, בקראקס, ונצואלה, התייצב פעם נוספת להגן על תוארו נגד קן נורטון, שנודע בסגנון האיגרוף המוזר שלו. פורמן ניצח את נורטון בשני סיבובים. לאחר קרב זה היה פורמן בלתי מנוצח כמתאגרף מקצועי, עם 40 ניצחונות, 37 מתוכם בנוקאאוט. באותה עת, רבים ראו בפורמן כמתאגרף בעל מכת האיגרוף החזקה ביותר בהיסטוריה של האיגרוף, ולדעת רבים היה, בטרם התמודד עם עלי, המתאגרף הגדול בכל הזמנים.

"רעם בג'ונגל" ("Rumble in the Jungle") עריכה

קרב ההגנה השלישי של פורמן על כתר אלוף העולם, בו התייצב מול מוחמד עלי, היה לאחד הקרבות הבולטים ביותר בהיסטוריה של האיגרוף וזכה לכינוי "רעם בג'ונגל" (באנגלית: Rumble in the Jungle). עלי התייצב לקרב עם 42 ניצחונות ושני הפסדים (לפרייזר ולקן נורטון), בעוד לפורמן היו 40 ניצחונות, ללא הפסדים, ובמסגרת ניצחונותיו הביס את שני המתאגרפים היחידים שניצחו את עלי עד לאותה עת.

בקיץ 1974 נסע פורמן לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (אז היה שמה זאיר), שנקבעה כמקום הקרב. בעת אחד מקרבות האימון שערך נחתך בגבת עינו ועקב פציעתו נדחה הקרב בחודש ימים. עלי ניצל את הזמן לטייל ברחבי זאיר ולהתחבב על ההמונים וכן להתגרות ביריבו בכל הזדמנות. למרות זאת, רבים העריכו כי פורמן יזכה בקרב.

הקרב נערך לבסוף ב-27 באוקטובר 1974, באצטדיון 20 במאי בקינשאסה^[4]. עם תחילת הקרב החל עלי מרקד סביב פורמן, אולם פורמן התקיפו ללא לאות והצמידו לחבלים, כשהוא מכה בגופו של עלי ללא רחם. למרות ניסיונותיו, פורמן לא הצליח להנחית, ולו מכה חזקה אחת, לראשו של עלי. על אף שהוצמד לחבלים, חבלי הזירה, שהיו רפויים במידה לא אופיינית, אפשרו לעלי להישען אחורנית ולהתחמק ממכות רבות (סגנון לחימה אותו כינה עלי מאוחר יותר בשם: Rope-a-dope, מעין "ריקוד חבלים"). עלי אף הרבה לחבק את פורמן ובכך הגביל את יכולתו להכות בחוזקה ואף התיש את כוחו בניסיון להיחלץ מן החיבוק. תוך כדי ניסיונות התחמקות בהישענות על החבלים, הצליח עלי להנחית מכות אגרוף לפניו של פורמן. לאחר שפורמן שלט בקרב בסיבובים הראשונים, הוא החל להתעייף ובסיבוב השמיני כבר נטל עלי את השליטה. לקראת סופו של הסיבוב החל עלי בסדרת מהלומות לראשו של פורמן עד שהנחית מכה ישירות לסנטרו של פורמן. פורמן כשל בזירה והתמוטט. הוא הצליח לקום על רגליו, אולם השופט הפסיק את הקרב. היה זה הפסדו הראשון של פורמן כמקצוען ועלי נותר המתאגרף היחיד שהביסו במכת נוקאאוט.

פרישות וחזרות לזירה עריכה

לאחר שהפסיד את תואר אלוף העולם, פרש פורמן מן הזירה למשך למעלה משנה ולא התאגרף בשנת 1975. בשנת 1976 נפגש לקרב נגד רון לייל בלאס וגאס. בסיבוב הראשון ספג פורמן אגרוף חזק אשר הימם אותו, אך לא הפילו. בסיבוב השני פורמן חבט בלייל, שנשען על החבלים, ולולא נשמע צלצול הפעמון בטעות, דקה לפני מועדו, ייתכן שפורמן היה מפיל את לייל. פורמן המשיך להכות בלייל גם בסיבוב השלישי. בסיבוב הרביעי החליפו המתאגרפים מהלומות חזקות שבמהלכן נפל פורמן לקרשים. הוא הספיק לקום על רגליו ולייל תקף פעם נוספת. כאשר נראה היה כי פורמן קרוב לתבוסה, הוא הנחית מהלומה לצדי ראשו של לייל ושלחו לקרשים, אך לייל קם על רגליו בזמן. שוב הלם לייל בפורמן וזה נפל לקרשים בפעם השנייה ושוב הצליח לעמוד על רגליו בזמן. בפתיחת הסיבוב החמישי המשיכו שני המתאגרפים להכות זה בזה, כשהם מזניחים את הגנותיהם ואז הפסיק לייל להכות, כנראה מעייפות, ופורמן פתח בסדרת מהלומות ללא מענה, בסופן התמוטט לייל. השופט הפסיק את הקרב ופורמן הוכרז כמנצח. ירחון האיגרוף "רינג" הכתיר קרב זה בתואר "הקרב של השנה".

בקרב הבא פגש פורמן בג'ו פרייז'ר לקרב חוזר. פרייזר הצליח להחזיק מעמד בקרב זה עד לסיבוב החמישי, אז הופל פעמיים והקרב הופסק. פורמן נלחם בשני קרבות נוספים באותה שנה, ובשניהם ניצח בנוקאאוט.

את שנת 1977 פתח פורמן בניצחון בנוקאאוט ב-4 סיבובים, קרב שנערך בפלורידה, נגד פדרו אגוסטו. בקרב הבא, הפסיד בהחלטת שופטים לאחר 12 סיבובים נגד ג'ימי יאנג, בפוארטו ריקו. עם סיום הקרב חש פורמן ברע בחדר ההלבשה. הוא סבל מתשישות וממכת חום ומספר שחווה חוויית סף מוות. הוא סיפר מאוחר יותר כי מצא עצמו במקום דמוי גיהנום ואז החל מתחנן לאל לעזור לו, וחש שהאל מצווה עליו לשנות את חייו ודרכיו. לאחר מאורע זה הפך פורמן לנוצרי מאמין ובמשך עשור השנים הבא חי חיי דת. אף שלא הכריז על פרישתו מאיגרוף, פורמן הפסיק להתאגרף והפך לכומר מוסמך בכנסייה משלו, בעיר יוסטון שבטקסס^[5]. את רוב זמנו הקדיש למשפחתו ולאנשי קהילתו. פורמן אף פתח מרכז נוער הקרוי על שמו^[6].

פורמן כמתאגרף בשנות ה-80 וה-90 עריכה

בשנת 1987, לאחר שנעדר מזירת האיגרוף במשך כ-10 שנים, הפתיע פורמן רבים כאשר הכריז כי בכוונתו לחזור ולהתאגרף בגיל 38. בקרב הראשון הביס בנוקאאוט את יריבו לאחר 4 סיבובים. פורמן שקל בקרב למעלה מ-120 ק"ג וניכר היה שאינו בכושר גופני. רבים טענו כי החלטתו לשוב בגילו לזירה היא שגיאה, אולם הוא השיב כי בא להוכיח שגיל אינו צריך להוות מכשול להשגת יעדיו של אדם. פורמן המשיך וניצח ב-4 קרבות נוספים באותה שנה, אף שאיש מיריביו לא היה מתאגרף בולט.

פורמן ניכר באיטיות תנועתו בזירה, אולם אף בתקופתו הראשונה בזירה, פורמן לא התאפיין במהירות תנועה והיה מתאגרף כבד המסתמך על עוצמת אגרוף ולא על זריזות תנועה. עם זאת, שלא כמו בתקופתו הראשונה, התקשה בצירוף מכות ולאחר אגרופים רבי-עוצמה התקשה לשמור על יציבות רגליו. הוא לא איבד את יכולתו להנחית מכת אגרוף אדירה ובודדת. מנגד, העייפות שאפיינה אותו כמתאגרף צעיר יותר, בשלבים מאוחרים של קרבות שנמשכו 12 סיבובים, נעלמה עתה ונראה שהוא מצליח בקלות רבה יותר להישאר פעיל גם בקרב ארוך.

בשנת 1989, בעודו ממשיך להתאגרף, החל אף ליזום עסקים והפך למקדם מכירות טלוויזיוני של מגוון מוצרים, החל ממתקני צליית בשר ועד למפלטי כלי רכב. להבדיל מימיו כמתאגרף צעיר, שבהם נודע בגישתו היהירה והמרוחקת, פורמן הפך לדמות חייכנית וידידותית. הוא ומוחמד עלי הפכו לידידים קרובים וכמו עלי, אף פורמן הפך לדמות מוכרת מחוץ לזירת האיגרוף.

פורמן המשיך בשרשרת של חמישה ניצחונות בשנת 1989. בשנת 1990 נפגש בזירה באטלנטיק סיטי עם ג'רי קוני, שהיה מדורג בעבר שני בעולם. קוני בא לקרב זה לאחר תקופה של חוסר פעילות והיה ידוע כמתאגרף בעל כושר ספיגה נמוך יחסית, אולם הוא נודע בכוח אגרופיו. בסיבוב הראשון הצליח קוני להמם את פורמן באגרוף חזק, אולם פורמן לא נפל. בסיבוב השני הנחית פורמן כמה מכות אגרוף אדירות שהיממו את קוני ומהן הוא נפל לזירה פעמיים ונוצח. פורמן המשיך וניצח ב-4 קרבות נוספים, בשנת 1990.

בשנת 1991, אף שרוב ניצחונותיו לא היו על מתאגרפים בולטים, קיבל פורמן הזמנה לקרב על תואר אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד, נגד איוונדר הוליפילד, שהיה אז בכושר שיא. הקרב שודר בשיטת שלם וצפה. מעטים מהמומחים נתנו לפורמן, בן 42, סיכוי כלשהו בקרב, אולם פורמן הופיע לקרב במשקל 117 ק"ג ובכושר מצוין. פורמן לחץ על הוליפילד במהלך הקרב, אולם הוליפילד הצליח להתחמק ממכותיו ולהנחית מכות משלו. הקרב הסתיים בהחלטת שופטים, לאחר 12 סיבובים, שהעניקו את הניצחון להוליפילד. לאחר הקרב אמר פורמן לעיתונאים כי הגשים מחצית מחלומו לאחר שהראה לעולם כי אנשים, גם בשנות ה-40 לחייהם, יכולים להתמיד ולהשיג יעדים. אף שהפסיד בקרב, רבים העריכו את כושר עמידתו ואת השקעתו.

בשנת 1992 פורמן פגש בזירה את אלכס סטיוארט, שהפסיד למייק טייסון בסיבוב הראשון. פורמן הצליח להפיל את סטיוארט לקרשים פעמיים במהלך הסיבוב השני, אולם בהמשך התעייף וספג מהלומות קשות. בסוף הסיבוב ה-10 היו פניו של פורמן מלאות דם ונפוחות, ולמרות זאת זכה בניצחון בנקודות בהחלטת רוב השופטים. עם תום הקרב, רבים קראו לו לפרוש מאיגרוף.

בשנת 1993 זכה פורמן להזדמנות נוספת להילחם על תואר אלוף העולם במשקל כבד. התואר היה של ארגון האיגרוף ה-WBO, שנחשב לתואר פחוּת בחשיבותו מזה של ארגוני האיגרוף המובילים. יריבו היה טומי מוריסון, מתאגרף צעיר שנודע בעוצמת אגרופיו. לאכזבת הצופים ולאכזבתו של פורמן, מוריסון ניהל קרב נסוג לאורך כל הסיבובים, הוא סירב להחליף מהלומות עם פורמן. סגנון קרב זה הועיל למוריסון היות שהצליח לצבור נקודות רבות מפורמן באגרופים ממרחק ומוריסון זכה בקרב לאחר 12 סיבובים.

אלוף עולם בשנית עריכה

בשנת 1994 קיבל פורמן הזדמנות נוספת לקרב על תואר אלוף העולם של ה-IBF וה-WBA, בקרב שנערך ב-5 בנובמבר בלאס וגאס. פורמן התחרה נגד מייקל מורר, שניצח את הוליפילד, ומעטים ראו בפורמן מועמד לניצחון. במשך תשעה סיבובים היה למורר יתרון בולט על פורמן בנקודות, בתחילת הסיבוב העשירי פיגר פורמן על פי הניקוד של כל שופטי הזירה. אז, באופן פתאומי, מכת אגרוף ששלח פורמן נחתה על קצה לסתו של מורר, פצע נפער בשפתו התחתונה והוא התמוטט לזירה. מורר לא קם אף לאחר שהשופט סיים למנות עשר.

פורמן, ששב והיה לאלוף עולם, ניגש לפינתו, כרע על ברכיו ונשא תפילה, בעוד ההמון מריע לו. בגיל 45 פורמן היה לאלוף העולם במשקל כבד המבוגר ביותר בהיסטוריה והיה אף לאלוף החוזר עם פער השנים הגדול ביותר בין שתי זכיותיו.

פורמן סירב להגן על תואר אלוף העולם של ה-WBA והעדיף לפגוש במתאגרף גרמני, אלכס שולץ, לקרב הגנה על תואר אלוף העולם של ה-IBF. אף שפורמן ספג בקרב מהלומות רבות וסיים אותו עם נפיחות רבה באחת מעיניו, הניצחון הוענק לו בנקודות, בהחלטת רוב השופטים. ארגון ה-IBF הורה מיד לערוך קרב חוזר בין השניים, אולם פורמן סירב לתנאי הקרב ותואר אלוף העולם נלקח ממנו.

פורמן המשיך להתאגרף גם בשנים 1996–1997, ובשנת 1998 החליט ארגון ה-WBC להעניק לו הזדמנות נוספת לקרב נגד שנון בריגס, שהמנצח בו יתמודד על תואר אלוף העולם נגד האלוף לנוקס לואיס. בריגס נחשב למתאגרף כישרוני, אולם לא עקבי. בריגס נסוג מפני אגרופיו של פורמן לאורך כל הקרב ובסיום 12 סיבובים הוא זכה בניצחון בהחלטה מעוררת מחלוקת.

פרישתו מאיגרוף עריכה

לאחר ההפסד לבריגס סיים פורמן את הקריירה שלו כמתאגרף, הוא היה בן 48. הוא עדיין תכנן לקיים קרב אחרון נגד לארי הולמס, באולם האסטרודום ביוסטון. הקרב פורסם כ"מסיבת יום ההולדת", כיוון שמועד הקרב שתוכנן היה סמוך ליום הולדת שני המתאגרפים. לפורמן הובטח תשלום של 10 מיליון דולר תמורת ההשתתפות בקרב ואילו להולמס הובטחו 4 מיליון דולר, אולם המשא ומתן לקראת הקרב נכשל והקרב בוטל. פורמן הפך לפרשן איגרוף ברשת HBO.

בחודש פברואר 2004 הכריז פורמן כי הוא מתאמן לקראת חזרה נוספת לזירה, בגיל 50, כדי להוכיח כי גם גיל 50 אינו בגדר "גזר דין מוות". אולם תוכניות אלה לא התממשו. פורמן ניתק קשריו אותה עת עם רשת HBO ועזב את ענף האיגרוף.

היכל התהילה של האיגרוף עריכה

בינואר 2003 נבחר פורמן להיכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף וטקס כניסתו להיכל נערך בחודש יוני אותה שנה. באותה שנה דירג אותו ירחון האיגרוף "רינג" כמתאגרף בעל עוצמת האיגרוף התשיעית בכל הזמנים^[7].

פורמן כאיש עסקים עריכה

ג'ורג' פורמן באירוע חתימה על ספר שכתב בשנת 2007

שני עסקיו הבולטים של פורמן הם בקידום מכירות עבור יצרן מפלטי הרכב האמריקני "מיינקה" (Meineke) ומכשירי צליית מזון (טוסטר) הנושאים את שמו באנגלית: George Foreman Lean Mean Fat Reducing Grilling Machine (מילולית: "מכונת הצלייה מפחיתת השומן האכזרית של ג'ורג' פורמן") הנמכרים ברחבי העולם. פורמן טען בריאיון רדיו בחודש אפריל 2006 כי הרוויח יותר כסף ממכירת מכשירי צלייה מאשר הרוויח בכל ימיו כמתאגרף מקצועני ואף טען כי הוא ידוע יותר בעולם בזכות מכשירי הצלייה שלו מאשר כספורטאי.

ייחודיות הטוסטרים/גרילים הנושאים את שמו היא בבישול ובצלייה של מזון באופן בריאותי הודות לאפשרות להטיית משטחי הצלייה כך שהשומן הניגר מהמזון מטפטף למגשים קטנים ייעודיים. שיטת צלייה ייחודית זו נרשמה כפטנט עולמי.

פורמן לא מוכן לגלות כמה הרוויח מיוזמותיו בקידום מוצרים, אולם לא הכחיש דיווחים לפיהם סך הרווחים שצבר בחייו בעסקים, הוא כ-240 מיליון דולר - פי שלושה מרווחיו כמתאגרף מקצועי. בשנת 1999 התקשר עם חברה מסחרית שקנתה את הזכויות לשימוש בשמו, בדמותו ובכישורי המכירה שלו, לשארית חייו, בסכום של 127.5 מיליון דולר במזומן וכן 10 מיליון דולר במניות. הייתה זו אחת העסקאות הגדולות ביותר לקידום מוצרים שנכרתה עם ספורטאי בארצות הברית. ההסכם המקורי של פורמן עם אותה חברה, שנכרת בשנת 1995, היה כי הוא זכאי ל-60% מרווחי מכירת מכשירי הצלייה. מאותה עת ועד לשנת 1999 הרוויח פורמן, בחודשים שבהם המכירות היו גבוהות, כ-4.5 מיליון דולר בחודש. יתרה מכך, מיום השקת הגריל הראשון ועד היום נמכרו יותר מ-100 מיליון מכשירים ברחבי העולם, והפכו את הגריל למוצר החשמלי הנמכר ביותר בכל הזמנים.

בשנת 2004 החל פורמן מקדם קו מוצרי אופנה בשם "גדול וגבוה" (אנגלית: Big and Tall).

בשנת 1993 הופיע פורמן בסדרת טלוויזיה של רשת ABC בשם "ג'ורג'" ובשנת 2007 הופיע כשופט בתוכנית מציאות של הרשת בשם "ממציא אמריקני".

פורמן פרסם מספר רב של ספרים, חלקם נכתבו בשיתוף פעולה עם סופרים מקצועיים. בחודש מאי 2007 פורסם כי הפך לשותף בקבוצת המרוצים "פנתר" המשתתפת במרוצי אינדיקר (אנגלית: IndyCar Series). בשנת 2009 השתתף פורמן בסרט "לילה מוטרף במוזיאון 2" בתפקיד עצמו.

חיים אישיים עריכה

פורמן נישא 4 פעמים ונולדו לו 12 ילדים, חמשת בניו נקראו על שמו בשם ג'ורג', בספרו האוטוביוגרפי טען שרצה שבניו יהיו מאוחדים ולכן קרא לכולם בשמו עם כינויי חיבה בכדי להבדיל ביניהם, לפורמן גם שבע בנות, שאחת מהן קרויה ג'ורג'טה ונכדים רבים.

ספריו עריכה

George Foreman's Knock-Out-the-Fat Barbecue and Grilling Cookbook. Villard, 1996. ISBN 0679771492
George Foreman's Lean Mean Fat Reducing Grilling Machine Cookbook. Pascoe Publishing, 2000. ISBN 1929862032
By George: The Autobiography of George Foreman. New York: Simon & Schuster, 2000. ISBN 0743201124
George Foreman's Guide to Life: How to Get Up Off the Canvas When Life Knocks You Down. New York: Simon & Schuster, 2002. ISBN 074322499X
George Foreman's Indoor Grilling Made Easy. New York: Simon & Schuster, 2004. ISBN 0743266749
God In My Corner: A Spiritual Memoir. Tennessee: Thomas Nelson Inc., 2007. ISBN 0849903149
Going the Extra Smile: Discovering the Life-Changing Power of a Positive Outlook. Tennessee: Thomas Nelson Inc. 2007. ISBN 1404104194
Fatherhood By George: Hard-Won Advice on Being a Dad. Tennessee: Thomas Nelson Inc., 2008. ISBN 1404104216

לקריאה נוספת עריכה

Ed McCoyed, To Live and Dream: The Incredible Story of George Foreman. New Street Publishing, 1996. ISBN 096541180X
Stephen Brunt, Facing Ali: 15 Fighters / 15 Stories. The Lyons Press, 2004. ISBN 159228406X