ויקיפדיה

ג'ו סטריאני

מוזיקאי אמריקאי

ג'ו סטריאני (באנגלית: Joe "Satch" Satriani; נולד ב-15 ביולי 1956) הוא גיטריסט, רב-נגן ומוביל הרכב רוק אינסטרומנטלי. סטריאני היה מורה לגיטרה בעברו לאמנים כסטיב ואי וקירק האמט ונחשב לווירטואוז בנגינתו, המשלבת בין סגנונות הג'אז פיוז'ן, הרוק והבלוז.

ג'ו סטריאני
Joe Satriani
סטריאני בהופעה חיה בניו יורק, 2010
סטריאני בהופעה חיה בניו יורק, 2010
לידה 15 ביולי 1956 (בן 67)
וסטבורי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Satch עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות וסטברי, ניו יורק
תקופת הפעילות מ-1978
מקום לימודים Carle Place High School, Five Towns College עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק גיטריסט, כותב שירים
סוגה רוק אינסטרומנטלי, פיוז'ן, הארד רוק
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה חשמלית, גיטרה בס,
קלידים, מפוחית פה, בנג'ו
חברת תקליטים Epic
שיתופי פעולה בולטים גיילן הנסון, אלן ויטמן, מייק קנלי, ג'ף קמפיטלי, דייב לארו, מאט ביסונט, סטוארט האם, אריק קודו, גרג ביסונט, סיימון פיליפס
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשנת 1988 הצטרף הגיטריסט לסולן הרולינג סטונז מיק ג'אגר בסיבוב הופעותיו לקידום אלבום הסולו של הזמר, ובשנת 1994 החליף את ריצ'י בלקמור כגיטריסט ראשי בסיבובי ההופעות של דיפ פרפל. בנוסף, עבד בשיתוף עם גיטריסטים רבים אחרים במופעי G3 שנתיים.

לסטריאני 14 אלבומי אולפן, כאשר אלבום הבכורה יצא ב-1986, ואלבומו האחרון יצא ב-24 ביולי 2015. הוא היה מועמד ל-14 פרסי גראמי, ללא אף זכייה[1], אם כי יצירותיו זכו להערכה רבה.

ביוגרפיה עריכה

שנים מוקדמות עריכה

סטריאני, יליד וסטברי שבניו יורק ממוצא איטלקי, החל לנגן בגיטרה בגיל 14 לאחר ששמע על מותו של ג'ימי הנדריקס. בין השנים 1971–1974 לקח סטריאני חלק בהרכב בית ספר התיכון "מפיסטופלס", שביצע גרסאות כיסוי לשיריו של הנדריקס, כמו גם הרולינג סטונז, הדלתות, בלאק סבאת' ורבים אחרים, וכן החל לתת שיעורי נגינה בגיטרה, כשעם תלמידיו נמנה סטיב ואי. תוך כדי, מורה המוזיקה שלו מבית ספר התיכון הכיר לו את תאוריית גובה הציר (Pitch Axis Theory), שיטה לבניית מהלך הרמוני שסטריאני מרבה להשתמש בה מאז ביצירותיו[2].

לאחר שלמד בעצמו את רזי המוזיקה במשך שלוש שנים, החל בשנת 1974 לימודי נגינה אצל גיטריסט הג'אז בילי באואר ופסנתרן הג'אז לני טריסטנו[3]. טריסטנו, שהיה תובעני מאוד בהוראתו, השפיע רבות על נגינתו של סטריאני.

בשנת 1978 עבר סטריאני לברקלי שבקליפורניה, ובמשך עשר השנים הבאות המשיך לתת שיעורי נגינה לאמנים כמו קירק האמט (מטאליקה), דייוויד ברייסון (Counting Crows), קווין קרדוגן (Third Eye Blind), לארי ללונד (פריימוס, פוזסט), אלכס סקולניק (טסטמנט), ריק הונולט (אקסודוס), פיל קטנר (Lääz Rockit) וצ'ארלי הנטר. שנה לאחר מכן הקים סטריאני הרכב מוזיקלי בשם "The Squares" בסן פרנסיסקו, עמו ניגן במשך ארבע שנים במועדונים וכהרכב חימום ללהקות אחרות. לצד סטריאני ניגנו ג'ף קמפיטלי על התופים ואנדי מילטון על גיטרה בס. ג'ף קמפיטלי נשאר עד היום בהרכב של סטריאני, שאירח נגנים כסטוארט האם ומאט ביסונט (בס), "בונגו" בוב סמית' וסיימון פיליפס (תופים) ואנדי ג'ונס ואריק קודו (קלידים).

בשנת 1984 הוציא סטריאני מיני-אלבום שכלל חמישה קטעים אינסטרומנטליים ואשר הבטיח את החתמתו בחברת התקליטים Relativity Records. קטעים אלו מצורפים באלבומו הכפול משנת 1992, Time Machine.

סוף שנות ה-80 עריכה

 

קטע מתוך השיר "Surfing with the Alien"
לעזרה בהפעלת הקבצים

אלבום הבכורה של סטריאני, Not of This Earth ("שלא מהעולם הזה"), יצא בשנת 1986 בהפקתם של סטריאני וג'ון קניברטי תחת חברת התקליטים Relativity Records. האלבום סלל את הדרך לרוק האינסטרומנטלי בימים בהם שלטה מוזיקת פופ. בקטעים באלבום נעשה שימוש בתופים אלקטרוניים. בנוסף, בשיר הנושא את שם האלבום נעשה שימוש בטכניקת מהלך הרמוני, ובשיר "The Headless Horseman" נעשה שימוש בטאפינג רצוף על המיתרים.

כאשר חברו ותלמידו לשעבר סטיב ואי זכה להצלחה לאחר שניגן בשנת 1986 יחד עם דייוויד לי רות', הוא שיבח רבות את נגינתו של סטריאני בראיונות שנערכו עמו.

אלבומו השני של סטריאני, Surfing with the Alien ("לגלוש עם החייזר") זכה לפופולריות רבה ברדיו והיה לאלבום האינסטרומנטלי הראשון שזכה למדרוג כה גבוה ולהופיע ברשימת "40 הגדולים" של מצעד הלהיטים בארצות הברית. האלבום כלל קטעים מהירים ומורכבים כמו "Surfing with the Alien" ו-"Satch Boogie", לצד קטעים בעלי סאונד מוזר כ-"Crushing Day" ו-"Lords of Karma", לעומת קטעים מלודיים כ-"Always With Me, Always With You" ו-"Echo". בנוסף, בקטע "Midnight" סטריאני יישם טכניקת טאפינג מהירה בעזרת אצבעות שתי הידיים על המיתרים ליצירת אפקט סאונד בסגנון לטיני. לציון 20 שנה לצאת האלבום, חברת התקליטים Epic\Legacy הוציאה באוגוסט 2007 מהדורה מחודשת כפולה לאלבום, שכללה עיבוד סאונד מחודש בתוספת הערותיו של סטריאני לגבי השלבים השונים ביצירת הקטעים. המהדורה המיוחדת כוללת גם דיסק DVD של הופעה חיה בפסטיבל הג'אז במונטרה בשנת 1988, שני וידאו קליפים ותוספות אחרות. נכון להיום האלבום הגיע למעמד פלטינום.

 
סטריאני בהופעה בארנהם, 12 ביוני 2008

באותה שנה ערך סטריאני סיבוב הופעות באוסטרליה וניו זילנד עם סולן הרולינג סטונז מיק ג'אגר, כדי לקדם את אלבום הסולו של הזמר. הוא עזר גם בהפקת אלבומה של להקת הדת' מטאל פוזסט, "The Eyes of Horror".

אלבומו השלישי של סטריאני, Flying in a Blue Dream ("עף בתוך חלום כחול"), יצא ב-30 באוקטובר 1989. האלבום נחל הצלחה שהתבלטה במיוחד בטקסס והגיע למקום ה-23 ברשימת המצעדים בארצות הברית. בכך עבר את היקף המכירות של אלבומו הקודם. באלבום זה מנגן סטריאני גם במפוחית פה ובבנג'ו. האלבום מכיל קטעים קצביים כמו "The Mystical Potato Head Groove Thing" ו-"One Big Rush" לצד קטעים מלודיים כשיר הנושא את שם האלבום ו-"I Believe", שהגיע למקום ה-36 ברשימת הסינגלים. קטע הפתיחה הנשמע בשיר הנושא את שם האלבום לא תוכנן מראש. מסתבר שהמגבר של סטריאני קלט תדר רדיו בטעות, והוחלט להקליט את התוצאה לתוך השיר. סטריאני משתמש בקטע הזה להופעותיו עד היום.

קלטת הווידאו "The Satch Tapes" שיצאה בשנת 1993 (ובשנת 2003 כ-DVD) הכילה שני וידאו קליפים מתוך האלבום, "I Believe" ו-"Big Bad Moon", בנוסף לקטע מהופעה ב-MTV שבה ניגן סטריאני בבנג'ו את הקטע "The Feeling" עם ג'ונתן מובר בכלי הקשה. הקטע האינסטרומנטלי "One Big Rush" מופיע בפסקול הסרט "תגיד משהו" בכיכובו של ג'ון קיוזק, והגיע למקום ה-17 ברשימת הסינגלים.

שנות ה-90 עריכה

שלושת אלבומיו הבאים של סטריאני הגיעו למעמד אלבום זהב. אלבומו הרביעי של סטריאני, The Extremist ("הקיצוני"), יצא ב-22 ביולי 1992 בהפקתם של סטריאני, קניברטי ואנדי ג'ונס, תחת חברת התקליטים Epic Records. האלבום מכיל קטעים קצביים כמו שיר הנושא את שם האלבום, "Friends", "Motorcycle Driver" ו-"Summer Song" לצד קטעים מלודיים כ-"Crying" ו-"Rubina's Blue Sky Happiness", שכמו הרצועה השלישית באלבום הבכורה נכתב לאשתו של סטריאני, רובינה. שנה לאחר צאת האלבום יצא אלבום אוסף בשם "The Beautiful Guitar" שמכיל בעיקר קטעים מלודיים ובלדות מאלבומיו הקודמים של סטריאני.

לאחר צאת "The Extremist", התבקש סטריאני בשנת 1993 להחליף את מקומו של הגיטריסט ריצ'י בלקמור בסיבוב הופעות של הלהקה דיפ פרפל ביפן. ההופעות זכו להצלחה כה רבה עד שהוצע לסטריאני להצטרף ללהקה באופן קבוע, אולם הוא סירב משום שכבר היה חתום בחברת התקליטים סוני. באותה שנה, ב-26 באוקטובר 1993 יצא האלבום הכפול Time Machine ("מכונת זמן") בהפקתם של סטריאני, קניברטי וג'ף גריפין, שכלל, בנוסף לקטעי אולפן חדשים, גם הקלטות של הופעות חיות מהשנים 1988 ו-1992. הדיסק הראשון מכיל תערובת סגנונות - קטעי בלוז, רוק מתקדם ומורכב, לצד בלדות וקטעים מלודיים אחרים. בין הקטעים הקצביים והמהירים ניתן למנות את שיר הנושא את שם האלבום, "Speed of Light" ו-"Dweller on the Threshold", קטעי רוק מורכבים כ-"The Mighty Turtle Head", "Dreaming #11" ו-"Woodstock Jam". בין קטעי הבלוז אפשר למצוא את שני חלקי "Banana Mango" ו-"Baroque", ולבסוף הבלדות "All Alone", "Thinking of You" ו-"Saying Goodbye".

הקטע האינסטרומנטלי "Speed of Light" נכתב בעת כתיבת האלבום הקודם, "The Extremist", ומופיע גם בפסקול של סרט הקולנוע "האחים סופר מריו".


 

קטע מתוך השיר "Crystal Planet"
לעזרה בהפעלת הקבצים

באוקטובר 1995 הוציא סטריאני את אלבומו השישי Joe Satriani בהפקתו של גלין ג'ונס, שכמשתמע משם האלבום היה אישי יותר עבור סטריאני, ומכיל קטעים אינסטרומנטליים בעיקר בסגנון בלוז, אך גם קטעים מלודיים נוספים. שנה לאחר מכן הקים סטריאני את הרכב G3, שמטרתו לערוך הופעות קונצרט המשלבות את נגינתם של שני גיטריסטים נוספים לצד סטריאני. סט השירים כלל שניים-שלושה שירים אותו ביצע כל גיטריסט, וכן שלושה קאברים כמחווה לאמנים שונים. לאורך השנים הופיעו בו נגנים רבים. הבולט והעיקרי שבהם היה סטיב ואי, בנוסף לאריק ג'ונסון, אינגווי מלמסטין, ג'ון פטרוצ'י, קני ויין שפרד, אולי ג'ון רות', אדריאן לג, פול גילברט, רוברט פריפ, מייקל שנקר, ואמנים אורחים כאנדי טימונס, טוני מקאלפין, הרמן לי והמתופף מייק פורטנוי[2].

ב-3 במרץ 1998 הוציא סטריאני את אלבומו השביעי Crystal Planet ("כוכב הקריסטל"), בהפקתו של מייק פרייז'ר ותחת חברת התקליטים סוני. מבחינה מוזיקלית, באלבום חזר השימוש במקצבי ג'אז ופיוז'ן בדומה ליצירותיו המוקדמות של סטריאני, כדוגמת אלו שהופיעו באלבומים "Flying in a Blue Dream" ו-"The Extremist", והאלבום הראשון שבו סטריאני מנגן בגיטרה חשמלית בעלת שבעה מיתרים של איבנז (דגם "יוניברס"), בקטע Ceremony.

שנות ה-2000 עריכה

 
סטריאני והרכב הלהקה (תופים: ג'ף קמפיטלי, גיטרה מלווה: גיילן הנסון, גיטרה בס: דייב לארו)

ב-14 במרץ 2000 הוציא סטריאני את אלבומו השמיני, Engines of Creation ("מנועי היצירה") בהפקתו, שהיה בעיקר נסיוני וכלל שילובים של גיטרה חשמלית עם סגנונות אלקטרונים כטכנו, דראם נ' בייס ומוזיקה תעשייתית. כל הקטעים האינסטרומנטליים למעט "Until We Say Goodbye" הוקלטו באופן דיגיטלי בעזרת מחשבים וסינתסייזרים, עם אריק קודו על הקלידים. הקטע "Until We Say Goodbye" היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2001 על ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר. באותה שנה יצא אלבום EP בשם "Additional Creations" שכלל ארבעה שירים: שלושה מתוך אלבום זה שזכו לעיבוד שונה מהמקור, וכן סינגל נוסף חדש.

בדצמבר באותה השנה ערך סטריאני שתי הופעות חיות בפילמור שבסן פרנסיסקו, אותן הוציא בגרסת DVD כפולה. בהופעות אלה ביצע לראשונה שני שירים מהאלבום ללא שימוש בעזרים טכניים (Devil's Slide, Borg Sex), ובנוסף ניגן קטעים אינסטרומנטליים ישנים שזכו לעדנה מחודשת.

אלבומו הבא של סטריאני, Strange Beautiful Music ("מוזיקה מוזרה ויפהפייה"), שיצא ב-25 ביוני 2002 ניחן בסגנון רוק מתקדם יותר, בדומה לאלבום "Crystal Planet", וממשיך בשילוב של שירים קצביים אל מול בלדות, שירים מלודיים וקטעי בלוז. מבין השירים הקצביים ניתן למנות את "Mind Storm", "New Last Jam", "Seven Strings" ושני קטעים בעלי מאפיינים אוריינטליים "Belly Dancer" ו-"Oriental Melody". מבין הבלדות ניתן למנות את "Starry Night", "What Breaks a Heart" ו-"You Saved My Life". באלבום מופיעה גם גרסת כיסוי לשירם של האחים סאנטו וג'וני פארינה, "Sleepwalk". בגרסת האלבום ביפן נוספו שני שירים, "Eight Steps" ו-"Slick", שמאוחר יותר הופיעו גם באלבום האוסף "The Electric Joe Satriani".

 
סטריאני, סטיב ואי וג'ון פטרוצ'י בהופעה משותפת במלבורן, 2006

ב-13 באפריל 2004 הוציא סטריאני את Is There Love in Space? ("האם קיימת אהבה בחלל?"), שממשיך את קודמיו בסגנון רוק מתקדם, עם שילוב בלדות וכמו קודמו הוא בעל מאפיינים אוריינטליים. הקטע האינסטרומנטלי הנושא את שם האלבום מזכיר את שיר הנושא מאלבומו של סטריאני "Surfing with the Alien" במקצב. לאתר המקוון iTunes יצא שיר בונוס בשם "Tumble", ובנוסף נכלל הקטע "Dog with Crown & Earring" בגרסת האלבום ביפן.

Super Colossal יצא ב-14 במרץ 2006 בהפקתם של סטריאני ומייק פרייז'ר, והמשיך את קודמיו עם דגש על קטעים אינסטרומנטליים מורכבים ורוק מתקדם. בהתאם למסורת של קטעים כדוגמת Surfing with the Alien, Borg Sex, The Mystical Potato Head Groove Thing ו-Crystal Planet, גם באלבום זה נמצאים כמה להיטים כדוגמת שיר הנושא את שם האלבום, Just Like Lightnin', Redshift Riders ו-One Robot's Dream. מבין הקטעים המלודיים ניתן למנות את "The Meaning of Love", "Made of Tears" ו-"A Love Eternal".

לאחר צאת האלבום הוציא סטריאני אלבום DVD כפול נוסף בשם "!Satriani Live" שכלל בעיקר יצירות מאלבומו האחרון.

במאי 2007 יצא סטריאני לסיבוב הופעות עם הרכב G3 שכלל את פול גילברט וג'ון פטרוצ'י, והחל גם בסיבוב הופעות ברחבי העולם, שנועד לקדם את אלבומו החדש. לקראת סוף מרץ 2008, הוציא סטריאני באתר הרשמי שלו קטעי Podcast מאלבומו החדש. דבר דומה הוא עשה לקראת צאת אלבומו הקודם.


 

קטע מתוך השיר "Musterion"
לעזרה בהפעלת הקבצים

ב-1 באפריל 2008 יצא אלבומו הבא של סטריאני, Professor Satchafunkilus and the Musterion of Rock ("פרופסור סאצ'פאנקילוס ומסתורין הרוק"), בהפקת סטריאני וקניברטי. שם האלבום מתייחס לשלושה שמות - כינויו של סטריאני (סאץ') וסגנון הפאנק שניכר ברוב האלבום, וכן מילת אטימולוגיה בשפת הקוינה לשם "מסתורין"[4]. האלבום מכיל שירים בעיקר בסגנונות פיוז'ן ורוק, לצד בלדות. הקטע האינסטרומנטלי "Professor Satchafunkilus" הוא שיר קצבי בסגנון פאנק, הקטע "Come on Baby" הוא בלדה נוספת אותה בחר סטריאני להקדיש לאשתו, רובינה.

ב-24 ביוני 2008, הקטע האינסטרומנטלי "Surfing with the Alien" שוחרר למשחק השלישי בסדרת משחקי Guitar Hero.

במופע מקוון שנערך באתר יוטיוב ב-22 בנובמבר 2008, הופיע סטריאני לצד גיטריסט חובב בשם פאנטו. ב-4 בדצמבר 2008 הגיש סטריאני תביעה להפרת זכויות יוצרים נגד להקת קולדפליי בטענה ששירם "Viva la Vida" מכיל תווים עיקריים מהקטע האינסטרומנטלי "If I Could Fly" מאלבומו של סטריאני משנת 2004, "?Is There Love in Space". שירם של קולדפליי זיכה אותם בשני פרסי גראמי לשיר השנה ולאלבום השנה[5]. מאז, נפתר העניין מחוץ לכותלי בית המשפט[6].

ב-2 בפברואר 2010 יצא DVD להופעתו של סטריאני בפריז[7]. במרץ 2010 הוא השתתף יחד עם גיטריסטים אחרים במופע לזכרו של ג'ימי הנדריקס[8]. בנוסף, החל סטריאני לתמוך בתנועה נגד החוק לאכיפת ההגירה הבלתי חוקית במדינת אריזונה, תנועה בראשות סולן להקת רייג' אגיינסט דה משין זאק דה לה רוחה. כתוצאה מכך, סטריאני מסרב להופיע במדינה זו.

ב-5 באוקטובר 2010 יצא אלבומו ה-13 במספר של סטריאני, Black Swans and Wormhole Wizards ("ברבורים שחורים ומכשפי חור תולעת"). ב-9 באפריל 2012 יצא אלבום הופעות חדש של סטריאני בשם Satchurated: Live in Montreal. ב-7 במאי 2013 יצא אלבומו החדש של סטריאני, Unstoppable Momentum ("מומנטום בלתי ניתן לעצירה"). ב-22 באפריל 2014, סטריאני הוציא מארז רטרוספקטיבה לכל תקופת הקריירה שלו, Joe Satriani: The Complete Studio Recordings. ב-19 בפברואר 2020 סטריאני הוציא את השיר Nineteen Eighty.

השתתפות בפרויקטים נוספים עריכה

 
חברי ההרכב Chickenfoot בהופעה חיה בפסטיבל בוספופ, 2009

בשנת 1992 השתתף סטריאני בקונצרט "Guitar Legends" שנערך בסביליה שבספרד, יחד עם אמנים כסטיב ואי, בריאן מיי (לשעבר מלהקת קווין), נונו בטנקורט (אנ') (מלהקת אקסטרים (אנ')), גארי צ'ארון (לשעבר מלהקות אקסטרים וואן היילן) וריק וייקמן (מלהקת יס).

עבודתו של סטריאני כוללת השתתפות באלבומים של אמנים אחרים ביניהם אליס קופר באלבומו "Hey Stoopid", להקת ספיינל טאפ באלבומם "Break Like the Wind", להקת הבלו אויסטר קאלט באלבומם "Imaginos", כמו גם אלבומי הסולו של הבסיסטים סטוארט האם וגרג ביסונט, שניגנו בהרכב של סטריאני. סטריאני ניגן גם כגיטריסט ראשי באלבומה של להקת היארדבירדס "Birdland" והופיע במספר שירים באלבום הסולו של סולן דיפ פרפל איאן גילן, "Gillan's Inn". בשנת 2007 סטריאני לקח חלק בשירה בשיר "Repentance" מהאלבום "Systematic Chaos" של להקת דרים ת'יאטר.

ב-29 במאי 2008 נודע כי סטריאני ייקח חלק בהרכב מוזיקלי חדש יחד עם חברי להקת ואן היילן סמי הייגר ומייקל אנת'וני ומתופף להקת רד הוט צ'ילי פפרז צ'אד סמית. ההרכב ייקרא "צ'יקנפוט", ונכון להיום הלהקה הוציאה שני אלבומים, הראשון ב-5 ביוני 2009[9][10] והשני ב-27 בספטמבר 2011.

טכניקה והשפעה עריכה

  ערכים מורחבים – פריטה על גיטרה, הוראות ביצוע מוזיקליות ופינגר סטייל

סטריאני נודע כגיטריסט מתקדם ביותר ותואר כווירטואוז[11][4]. הוא שולט במגוון רחב של טכניקות נגינה בגיטרה חשמלית כדוגמת לגטו, טאפינג בשתי ידיים, סוויפ פיקינג, ווליום סוול, תאוריית גובה הציר, צליל עילי, ואפקט טרמולו קיצוני. במהלך מעברים מהירים, ג'ו מעדיף שימוש בלגטו, שמאפשר מעבר חלק ושוטף.

מאז 1990 סטריאני משתמש בחותם אישי משלו לגיטרת איבנז (JS Series) וכן במגבר מותאם אישית מסוג "Peavey JSX". בימים אלה עובד סטריאני בשיתוף עם חברת התקליטים Vox Records על מעבדי צלילים חדשים. הראשון שיצא נקרא בשם "Satchurator"[12], והוא מספק את הדיסטורשן המוכר של סטריאני. מיועדים לצאת גם אחרים, ביניהם מעבד דיליי בשם "Time Machine", מעבד ווה-ווה בשם "Big Bad Wah" ומעבד בשם "Ice-9 Overdriver" .

הצלחתו בתחום יוצאת דופן, בז'אנר שאינו זוכה לאהדה רבה. סטריאני היה מועמד 14 פעמים לפרס גראמי, יותר מכל גיטריסט אחר, ללא כל זכייה ומכר למעלה מעשרה מיליון עותקים ברחבי העולם. שמו נכלל במקום ה-96 ברשימת מאה הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים שפרסם המגזין "Guitar World"[13] וכן במקום ה-27 ברשימת מאה הגיטריסטים המהירים ביותר[14].

 
סטריאני בניו יורק, 2010.

כגיטריסט המהווה השראה לרבים אחרים, סטריאני עצמו קיבל השראה מגיטריסטים כדוגמת נגני הג'אז ג'אנגו ריינהארדט, וס מונטגומרי וצ'ארלי כריסטיאן, ונגני הרוק ג'ימי הנדריקס, ריצ'י בלקמור, ג'ימי פייג' וג'ף בק.

נושאים עיקריים שבנגינתו עריכה

סטריאני מביא לא מעט התייחסויות לסיפורי מדע בדיוני ורעיונות בנגינתו. הקטעים האינסטרומנטליים "Surfing with the Alien", "Back to Shalla-Bal" ו-"The Power Cosmic" מתייחסים לדמותו של "הגולש הכסוף" מחברת הקומיקס מארוול קומיקס. הקטע "Ice 9" מתייחס לפרויקט ממשלתי סודי בספרו של קורט וונגוט "עריסת חתול". "Borg Sex" הוא התייחסות לגזע הבורג מסדרת מסע בין כוכבים. באלבומו "Super Colossal", הקטע "Crowd Chant" נועד במקור להיקרא "Party on the Enterprise" ועתיד היה להשתמש בצלילים מספינת החלל "אנטרפרייז", אך סטריאני נמנע משימוש בקטעים אלה כתוצאה מסיבות משפטיות. הקטע "Redshift Riders" מתבסס על הרעיון לפיו בעתיד אנשים יוכלו לנוע בחלל במהירות גבוהה יותר תוך שימוש באפקט הסחה לאדום. באלבומו החדש משנת 2008, שני הקטעים "Asik Veysel" ו-"Andalusia" מתייחסים לזמר הנודד הטורקי אסיק וייזל, שניגן בסאז וחי בתחילת המאה ה-20. שם האלבום משנת 2010, Black Swans and Wormhole Wizards מתייחס לתאוריית הברבור השחור.

עבודה פילנתרופית עריכה

בשנת 2006 החל סטריאני לתמוך בארגון שלא למטרות רווח בשם "Little Kids Rock", שמספק כלי נגינה ושיעורי חינם לילדים בבתי ספר ברחבי ארצות הברית. הוא וסטיב ואי נמנים בין מכובדי הארגון.

חברי הרכב עריכה

חברי הרכב בעבר עריכה

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

מיני אלבומים עריכה

אוספים עריכה

  • 1993 - The Beautiful Guitar
  • 2003 - The Electric Joe Satriani: An Anthology
  • 2010 - The Essential Joe Satriani

הופעות חיות עריכה

  • 1993 - Time Machine
  • 2001 - Joe Satriani Live in San Francisco
  • 2006 - Satriani Live!
  • 2010 - Joe Satriani Live in Paris: I Just Wanna Rock
  • 2012 - Satchurated: Live in Montreal

עם אמנים אחרים עריכה

שנה אמן/להקה אלבום
1986 גרג קין King Biscuit Flower Hour Live
1988 סטוארט האם Radio Free Albemuth
1991 אליס קופר Hey Stoopid
1992 ספיינל טאפ Break Like the Wind
1997 סטיב ואי/אריק ג'ונסון G3: Live in Concert
1997 סטיב ואי/אלכס לייפסן/ג'ו פרי Merry Axemas Volume 1
2003 סטיב ואי/ינגוויי מלמסטין G3: Rockin' in the Free World
2003 היארדבירדס Birdland
2005 סטיב ואי/ג'ון פטרוצ'י G3: Live in Tokyo
2006 איאן גילן Gillan's Inn
2007 ג'ון 5 The Devil Knows My Name
2007 דרים ת'יאטר (שירה בלבד) Systematic Chaos
2009 צ'יקנפוט Chickenfoot
2010 הלהקה של סטיב מילר Bingo
2010 טאריה טורונן What Lies Beneath
2011 צ'יקנפוט Chickenfoot III

קטעים נדירים עריכה

פרסים ומועמדויות עריכה

מועמדויות לפרס גראמי על ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר[1]
שנה טקס מס. אלבום/קטע הערות
1989 31 Surfing with the Alien אלבום זהב ופלטינה
1990 32 The Crush of Love מתוך המיני-אלבום Dreaming #11
1991 33 Flying in a Blue Dream  
1993 35 The Extremist אלבום זהב, מקום 24 בבילבורד האמריקני
1994 36 Speed of Light מתוך האלבום Time Machine
1995 37 All Alone מתוך האלבום Time Machine
1997 39 You're) My World) מתוך האלבום Joe Satriani
1998 40 (Summer Song (live מתוך מופע G3: Live in Concert
1999 41 A Train of Angels מתוך האלבום Crystal Planet
2001 43 Until We Say Goodbye מתוך האלבום Engines of Creation
2002 44 Always With Me, Always With You מתוך האלבום Surfing with the Alien
2003 45 Starry Night מתוך האלבום Strange Beautiful Music
2007 49 Super Colossal  
2008 50 (Always with Me, Always with You (Live מתוך ההופעה החיה באנהיים

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ו סטריאני
 
פורטל

לרשימת נושאים, ז'אנרים ומוזיקאים, ראו פורטל הרוק.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Grammy Awards - Best Rock Instrumental Performance
  2. ^ 1 2 Joe Satriani Biography
  3. ^ Joe Satriani's Biography
  4. ^ 1 2 Joe Satriani - Artist Bio
  5. ^ Guitarist Satriani accuses Coldplay of plagiarism
  6. ^ BBC News, Coldplay copyright case 'settled'
  7. ^ Satriani's Discography - Live from Paris: I Just Wanna Rock
  8. ^ Joe Satriani Road Archives, 2009 - Experience Hendrix
  9. ^ Van Halen, Red Hot Chili Peppers Launch New Project
  10. ^ Chickenfoot Album Release Schedule Announced
  11. ^ The Bald Master
  12. ^ VOX and Joe Satrian Join Forces on Effects Line
  13. ^ Readers Poll Results: The 100 Greatest Guitarists of All Time - #96 Joe Satriani
  14. ^ Poll Results: The 50 Fastest Guitar Players of All Time - #27 Joe Satriani


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ו_סטריאני&oldid=37373107"