ג'יימס מאונט

ג'יימס אטוול מאונט (באנגלית: James Atwell Mount;‏ 24 במרץ 1843 – 16 בינואר 1901) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-24 בשנים 1897–1901. תקופת כהונתו כמושל התרחשה בעת ההתאוששות הכלכלית שלאחר הבהלה של 1893, והתמקדה בעיקר בתקנות התעשייה וההתקדמות בחקלאות. כמושל במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד הוא פיקח על הקמת וגיוס הכוחות מטעם מדינתו והיה בעל תפקיד חשוב בשינוי המדיניות הלאומית להתיר לאפרו-אמריקאים לשרת כקציני צבא.

ג'יימס מאונט
James A. Mount

ג'יימס מאונט
לידה	24 במרץ 1843 מחוז מונטגומרי, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	16 בינואר 1901 (בגיל 57) אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס אטוול מאונט
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אוק היל, קרופורדסוויל, אינדיאנה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אינדיאנה ה־24 11 בינואר 1897 – 14 בינואר 1901 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה ויליאם האגרד → קלוד מתיוס וינפילד דרבין ←
חבר הסנאט של אינדיאנה 1888–1892 (כ־4 שנים)

ראשית חייו

ג'יימס מאונט נולד במחוז מונטגומרי שבאינדיאנה, כאחד מ-12 ילדיהם של אטוול ולוסינדה פולנוויידר מאונט. הוא זכה לחינוך פורמלי מועט במהלך חודשי החורף, כאשר לא התבצעה פעילות חקלאית, ובילה את רוב תקופת נעוריו בעבודה בחווה המשפחתית, ובסיקול שטחי קרקע לטובת שטחי מרעה ושדות.

מלחמת האזרחים

מאונט התגייס לצבא האיחוד ב-22 ביולי 1862 בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית, והוצב בפלוגה D של רגימנט הרגלים ה-72 של אינדיאנה. הרגימנט היה חלק מבריגדת הברק (Lightning Brigade) המפורסמת שעליה פיקד ג'ון ט. ויילדר. מאונט זכה למוניטין בשל כושר מנהיגותו, אומץ ליבו וגבורתו, ופעמיים התנדב להשתתף במתקפות נגד כוחות שהיו עדיפים עליהם בקרב צ'יקמוגה בספטמבר 1863.

הוא המשיך לשרת במהלך המלחמה ושירת בעיקר כסייר וכאיש כוח החלוץ. במהלך הצעדה אל הים הוא היה אחד מהסיירים המובילים של הכוח, והיה חייל צבא האיחדו הראשון שנכנס לג'ורג'יה. הוא המשיך לשרת בצבא במהלך מסע ההרס שלו במדינה, והשתתף בפעולות נרחבות של אדמה חרוכה של המערכה. במהלך שירותו קודם מאונט בשל כושר המנהיגות למופת שלו והוצב כסמל בפלוגה D ב-24 ביולי 1865.

חקלאי

עם תום המלחמה שב מאונט לאינדיאנה, שם הוא עשה שימוש בכסף שהרוויח כחייל כדי לשלם על לימודיו. הוא למד באקדמיה הפרסביטריאנית במחוז בון וזכה שם לחינוך קלאסי. בתקופת לימודיו הוא הכיר את קייט ביירד, שהייתה לאחת מידידותיו הקרובות. לרשותו עמד סכום כסף שהספיק לשנת לימודים אחת בלבד באוניברסיטה, והוא שב לחווה של משפחתו. יחסיו עם קייט נמשכו והם התאהבו ונישאו. לאחר שעבד בחווה כמה שנים, עלה בידו לחסוך מספיק כסף כדי לרכוש את החווה ואת ציודה. עד מהרה נולדו לו ולקייט שלושה ילדים שאותם הם חינכו לסייע בעבודות החווה. הם רכשו קרקעות סמוכות, ובסופו של דבר הם היו בעליהם של שטחי אדמה של יותר מ-500 אקרים (2,000 דונם) ובנו בית גדול וחדש. לאחוזתו קרא מאונט "וילוו ברוק" (Willow Brook, נחל הערבה).

מאונט נודע בקהילה בשל חוכמתו העסקית והוא הצטיין בכושר החיזוי של הזמנים הטובים ביותר למכור את תוצרתו. בזמנו החופשי הוא לימד בבית הספר החקלאי של המחוז וסייע לחוואים אחרים ללמוד על שיטות חקלאות מתקדמות ושיטות להשגת הרווחים הגדולים ביותר ממכירת תוצרתם, בעיקר באמצעות תזמון השיווק וקיום משא ומתן קבוצתי. מאונט סייע מאוד להקמתם של קואופרטיבים חקלאיים והיה לאישיות ידועה באזור.

חבר הסנאט של אינדיאנה

בכמה הזדמנויות התקרב מאונט להתמודדות על משרה ציבורית במסגרת המפלגה הרפובליקנית שאליה הוא השתייך, אך הוא תמיד דחה את ההצעות להתמודדות. ב-1888 הוא היה מועמד לסנאט של אינדיאנה, על אף שלא היה מעוניין בכך. באותה תקופה איבדה המפלגה קולות במגזר החקלאי לטובת המפלגה הפופוליסטית, והחזרתם של חקלאים להצביע עבור הרפובליקנים נראתה הדרך הטובה ביותר להפוך את המגמה. באי רצון קיבל מאונט על עצמו את המועמדות, מתוך ציפייה להפסיד, אך בבחירות הוא ניצח במחוז שבדרך כלל היה בשליטה של המפלגה הדמוקרטית. בסנאט, שהיה בשליטת הדמוקרטים, הוא לא הגיש שום הצעת חוק משל עצמו, אך תמך בכמה צעדים שהוא האמין שיטיבו עם הקהילה החקלאית, כולל הרחבת המימון לתוכניות חקלאיות מדינתיות.

ב-1890 הציגה מפלגתו של מאונט את מועמדותו לקונגרס, זאת בניגוד לרצונו. הוא קיבל את המועמדות שוב באי רצון, בהאמינו שהוא יובס ולא יכהן במשרה. בבחירות הוא נוצח ברוב גורף, סיים את השנתיים האחרונות של תקופת כהונתו בסנאט המדינתי, וב-1892 שב לחוותו. בשנה שלאחר מכן הוכתה האומה כתוצאה מהבהלה של 1893, שהובילה לקריסה של המגזר החקלאי ושל מחירי התוצרת. בכל רחבי המדינה החלו חוואים לאבד את אדמותיהם לבעלי החוב שלהם. בשנה שלאחר מכן, בבחירות אמצע הכהונה של 1894, השיגו הרפובליקנים את השליטה באספה הכללית של אינדיאנה. כחקלאי, הושפע גם מאונט מהמשבר הכלכלי והחליט שהשיבה לפוליטיקה תהיה הפתרון הטוב ביותר למצב.

מושל אינדיאנה

מאונט שאף לזכות במועמדות מפלגתו למשרת מושל אינדיאנה, והצליח בכך, לאחר שהסתייע ברקע החקלאי שלו שהוא האמין שייתן לו את הכיוון הנכון במסע הבחירות. הסוגיה המרכזית במערכת הבחירות הייתה סוגיה לאומית, סוגיית ההנפקה הבלתי מוגבלת של מטבעות הכסף, שהייתה עלולה לגרום לאינפלציה, שהחקלאים האמינו שהיא תפתור את בעיותיהם הפיננסיות. אף על פי שהסוגיה יכלה להיפתר אך ורק ברמה הפדרלית, היא הייתה גם סוגיה מרכזית מאוד במערכת הבחירות המדינתית, ומאונט תמך בגלוי בצעדים אלו. בבחירות הכלליות ניצח מאונט ברוב קולות, לאחר שהביס את מועמד הדמוקרטים בנג'מין שיבלי בהפרש של מעל 26,000 קולות.

ב-1892 היה מאונט לנשיא אגודת הבילוש המדינתית אחר גנבי סוסים. הייתה זו קבוצת מתנדבים שהגנה באופן פרטי על חוואים, וכך הוא הוביל לשינוי מדיניותם של המושלים הקודמים שניסו לדכא את פעילותם של קבוצות כאלו. אף על פי שבאופן פעיל שאף מאונט להיבחר כמושל, עד מהרה הוא החל לסלוד מהתפקיד ושאף לפרוש ממנו. עיקר סלידתו מהתפקיד נבעה מהפעילות המתמדת של דאגה למשרות עבור תומכי המפלגה ומהדרישות של מנהיגי המפלגה. כמה סוגיות פרוגרסיביות שהיו על סדר היום יושמו במהלך תקופת כהונתו, כולל חוקי חינוך חובה, דרישה שכל הילדים מגיל שמונה ועד גיל ארבע עשרה יגיעו ללימודים בבתי הספר. חוקים נגד הגבלים עסקיים, כמה תקנות בנוגע לתעשייה ולבריאות ובטיחות העובדים, ובנוגע לאיכות המזון והתרופות, עברו גם הם במהלך תקופת כהונתו של מאונט.

זמן קצר לאחר השבעתו של מאונט כמושל החלה הכלכלה להתאושש, הכנסות המדינה גדלו והלחץ על הממשל הוקל. שביתת כורי פחם עדיין נמשכה כאשר החל מאונט לכהן בתפקידו, והוא מינה שני פקידי ממשל לפתור את הבעיות כך שהשביתה הסתיימה בהבטחה לרפורמה בתקנות. דאגתו העיקרית של מאונט נותרה המגזר החקלאי. הוא קידם תהליך של מתן סמכויות רבות יותר למחלקת החקלאות של המדינה. בין אלו היו האפשרות לאכוף סגרים על בהמות משק חולות, האפשרות לפקח על מחלות בחוות, וקידום הייצור של יבולי פירות.

במהלך המחצית השנייה של תקופת כהונתו של מאונט פרצה מלחמת ארצות הברית-ספרד, והוא היה אחראי להכנת הכוחות שנשלחו למלחמה מטעם אינדיאנה. המדינה החזיקה רגימנטים שאוישו בחיילים אפרו-אמריקאים עוד מימי מלחמת האזרחיים, ומאונט הפעיל שתיים מהפלוגות שלהם לשירות במלחמה. מחלקת המלחמה של ארצות הברית סירבה לקבל אותם אלא אם כן הפיקוד עליהם יימסר לידי קצינים לבנים, דרישה שהובילה לוויכוח עם מאונט. רוב השחורים באינדיאנה היו אז תומכי המפלגה הרפובליקנית, והמפלגה לא הייתה מעוניינת לגרום להם לניכור על רקע הבחירות שהלכו והתקרבו. מאונט התנגד בתוקף לדרישת מחלקת המלחמה ולמאבקו זה הוא גייס את הסנאטור מטעם אינדיאנה, צ'ארלס וורן פיירבנקס. הן מאונט והן פיירבנקס שוחחו עם הנשיא ויליאם מקינלי ודרשו ממנו לאפשר לפלוגות השחורים לפעול תחת פיקודם של קצינים שחורים. מקינלי הסכים לדרישה, ובכך עשה את הצעדים הראשונים לקראת שוויון ושילוב גזעי בצבא ארצות הברית.

בשנה האחרונה לכהונתו זכה מאונט לתשומת לב ברמה הלאומית כאשר הוא סירב להסגיר את ויליאם טיילור לקנטקי. טיילור היה מועמד מטעם הרפובליקנים למשרת מושל קנטקי בבחירות של 1899, והייתה סברה שהוא היה מעורב ברצח של יריב דמוקרטי לאחר שזה הטיח האשמות בנוגע לזיופי בחירות. מאונט הורה למשטרת המדינה להגן על טיילור שנשאר באינדיאנה עד יומו האחרון.

ב-14 בינואר 1901 סיים מאונט את כהונתו כמושל ושמח לשוב לחוותו. בנאום הפרידה שלו הוא תיאר יום זה כמאושר בחייו. ג'יימס מאונט נפטר יומיים לאחר מכן, ב-16 בינואר 1901, כתוצאה מהתקף לב, עוד כשעסק בהכנות לעזיבת אינדיאנפוליס ולחזרה לביתו. ארונו הוצב במשך שלושה ימים לפני שהועבר לקבורה בבית הקברות אוק היל שבקרופורדסוויל, אינדיאנה.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 210-215.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס מאונט בוויקישיתוף

• ג'יימס מאונט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'יימס מאונט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'יימס מאונט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)