פתיחת התפריט הראשי

ג'יימס (ג'ימי) מלארט (באנגלית: James Mellaart; ‏14 בנובמבר 1925 - 29 ביולי 2012) היה ארכאולוג וסופר בריטי. הוא נודע בזכות גילוי היישוב הנאוליתי צ'טלהויוק בטורקיה של היום; בנוסף לכך התפרסם בפרשת האוצר של דוראק, שבה הואשם בסחר בעתיקות בשוק השחור; וכן בקשר למחלוקות שנגעו להאשמה בפיברוק ממצאים ארכאולוגיים.

ג'יימס מלארט
James Mellaart
The British archaeologist James Mellaart in the middle smoking a cigarette.jpg
מלארט במרכז, מעשן סיגריה
לידה 14 בנובמבר 1925
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביולי 2012 (בגיל 86)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה
מדינה טורקיה, בריטניה
עיסוק אנתרופולוג, ארכאולוג, פרהיסטוריון, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית האקדמיה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות הואשם בהברחת ממצאים ארכאולוגיים ובפברוק ממצאים
תרומות עיקריות
גילוי היישוב צ'טלהויוק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירה אקדמיתעריכה

מלארט נולד בלונדון ב-14 בנובמבר 1925 לאב שהיה מהגר מהולנד, צאצא למשפחה סקוטית. את רוב הקריירה האקדמית שלו הוא בילה בטורקיה. הרצה באוניברסיטה של איסטנבול, והיה עוזרו של מנהל המכון הבריטי לארכאולוגיה באנקרה (BIAA) בירת טורקיה. הוא נשא לאישה את ארלט, ילידת טורקיה, שהייתה מזכירת המכון לארכאולוגיה, וסייעה לו בחפירות. בשנת 1951 החל לנהל חפירות באתרים שונים בטורקיה. בעזרתו זוהו כלי חרס רבים בדמות ספלי שמפניה שנמצאו במערב אנטוליה (אסיה הקטנה) כשייכים לתקופת הברונזה המאוחרת, זיהו שהוביל לגילוי האתר בֵּייגֵ'סוּלטַן (Beycesultan) שבאנטוליה. בסיום מסע החפירות ב-1959, השתתף בפרסום ממצאי המחקר. בשנת 1964 החל להרצות באנקרה על הארכאולוגיה של האזור.

ייחודו כארכאולוגעריכה

מלארט נודע בקרב עמיתיו כבעל חוש מופלא לגילוי ממצאים מעניינים. סיפרו עליו שנהג להתהלך במקום שנחשב כאתר ארכאולוגי פוטנציאלי, קורא את הסימנים החבויים מעיניו של אדם רגיל, ובאינטואיציה בלתי מוסברת נהג להחליט היכן לחפור; וכמעט תמיד פגע במקום המדויק שבו היו הממצאים המעניינים. כך, למשל, היה מצא את התגלית המשמעותית הראשונה שלו, היישוב הנאוליתי האצ'ילאר (Hacilar), בעוקבו אחרי אגדות עם מקומיות[1].

גילוי צ'טלהויוקעריכה

 
החפירות המחודשות באתר צ'טלהויוק, אנטוליה, מרכז טורקיה

מלארט ניהל חפירות באתר צ'טלהויוק בשנת 1961. הצוות שלו גילה למעלה מ-150 חדרים, חלקם מקושטים בציורי קיר, תבליטים מכוירים, ופסלים. מלארט הספיק לחקור רק כ-4% משטח האתר, לפני שגורש מהמדינה בגלל פרשת "האוצר של דוראק".

ברבות השנים התבררה החשיבות הגדולה של גילוי האתר. המקום היה אחד היישובים הנאוליתיים הגדולים והמרשימים ביותר במזרח התיכון, עם רצף יישובי של אלפי שנים (בערך 6200 – 5500 לפנה"ס). גודלו של האתר הביא את מלארט להגדירו כעיר.

על פי השערתו של מלארט, העיר הייתה מקום פולחן עיקרי של האלה האם. הוא זכה לחוסר הסכמה מצד מספר עמיתים, מה שיצר מחלוקת קשה. מלארט אפילו הואשם בהמצאה של חלק מהמיתוסים שפרסם. המחלוקת הביאה את ממשלת טורקיה לסגור את האתר למשך שלושה עשורים. החפירות התחדשו רק בשנות ה-90, בידי הארכאולוג הבריטי איאן הודר (Ian Hodder), אשר חופר באתר עד היום.

חורבות 'העיר' משתרעות על פני שטח של כ-130 אלף מטרים רבועים, ומעריכים שבין 5,000 ל-8,000 תושבים איכלסו אותה בכל שכבה - גדול בהרבה מיישוב טיפוסי לתקופות אלה. צ'טלהיויוק הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2012[2].

פרשת "האוצר של דוראק"עריכה

בשנת1958 דיווח מלארט לנציג המכון הבריטי לארכאולוגיה באנקרה, שנודע לו על אוצר של ממצאים שנלקחו מהאתר דוראק. האוצר כלל, על פי עדותו: פסלון מזהב, חרבות משובצות עיטורי כסף, פיסות מכתר מלכותי מזהב, ועוד. כשהידיעה על כך פורסמה בעיתונות הבריטית[3], השלטונות הטורקיים דרשו לדעת מדוע לא דווח להם על כך, וכן היכן בדיוק הם נמצאו. מלארט סיפר שראה את האוצר בביתה של אישה צעירה ויפהפייה מהעיר איזמיר, אותה פגש במקרה ברכבת בשנת 1958. על פי טענתו, היא התיישבה מולו בקרון הרכבת, עונדת על פרק ידה צמיד מוזהב, שנראה עתיק למדי. לשאלתו ענתה, שיש בביתה עוד תכשיטים רבים כמוהו. הוא שהה בבית האשה מספר ימים, אך היא לא הרשתה לו לצלם את הפריטים, אלא רק לציירם. לשאלת הטורקים מדוע לא סיפר על כך לאיש במשך שש שנים, ענה שהאישה, אנה פפסטראטי שמה, השביעה אותו לשמור על סודיות; הוא אף רמז שלא יכול היה להצדיק בעיני אשתו את העובדה ששהה בבית הצעירה מספר ימים.

בהמשך החקירה התברר, ששם האישה שמסר לשלטונות לא היה ידוע; ושהכתובת שמסר כלל לא הייתה קיימת באיזמיר[4]. העדות היחידה שיכול היה להציג לקיום האוצר היה מכתב כתוב במכונת כתיבה, שהחוקרים קבעו שהודפס בידי אשתו של מלארט. על כן החליטו השלטונות לגרש את המדען בחשד להברחת עתיקות אל מחוץ למדינה. מלארט הורשה לחזור לתקופה קצרה, ולאחר מכן נאסרה כניסתו למדינה כליל. האוצר לא נמצא מאז מעולם.

על פי פרסומים מאוחרים, השלטונות הטורקיים סברו שהאוצר היה בחלקו מזויף ובחלקו אותנטי, מלוקט מאתרים שונים ברחבי המדינה. הם סברו, שהגברת פפסטראטי הייתה פיתוי, כדי למשוך ארכאולוג מכובד למלכודת. הדבר נעשה במטרה להעניק לאוצר הכרה של מכובדות ואותנטיות, וכדי להבריחו אל מחוץ למדינה ולמוכרו לסוחרי עתיקות[1].

בשנת 2005 פרש מלארט מעבודתו המדעית לחיים עם משפחתו בצפון לונדון. בשנת 2012 נפטר.

ספריועריכה

  • Anatolian Chronology in the Early and Middle Bronze Age, Anatolian Studies VII, 1957
  • Early Cultures of the South Anatolian Plateau. The Late Chalcolithic and Early Bronze Ages in the Konya Plain, Anatolian Studies XIII, 1963
  • Çatalhöyük, A Neolithic Town in Anatolia, London, 1967
  • Excavatians at Hacilar, vol. I-II

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Balter, Michael. The Goddess and the Bull: Çatalhöyük: An Archaeological Journey to the Dawn of Civilization. New York: Free Press, 2004 (hardcover, ISBN 0-7432-4360-9); Walnut Creek, CA: Left Coast Press, 2006 (paperback, ISBN 1-59874-069-5).
  • Pearson, Kenneth; Connor, Patricia. The Dorak Affair. London: Michael Joseph. 1967; New York: Atheneum, 1968.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'יימס מלארט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הבלוג של Matt Salusbury, עיתונאי עצמאי; פוסט מ-8 בפברואר 2010
  2. ^ Neolithic Site of Çatalhöyük - UNESCO World Heritage Centre
  3. ^ העיתון שפרסם את הפרשה, Illustrated London News, שגילה חיבה לסיפורים מתחום הארכאולגיה, הכתיר אותה בתואר "התגלית החשובה ביותר מאז גילוי הקבר המלכותי באור" (בעיראק של היום).
  4. ^ מלארט טען, שהעיר איזמיר התפתחה במהירות באותה תקופה, ושמות הרחובות באזור השתנו מספר פעמים.