ג'יימס מק'אבוי
ג'יימס אנדרו מקאבוי (באנגלית: James Andrew McAvoy; נולד ב-21 באפריל 1979) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע סקוטי. ידוע בעיקר בשל תפקידיו ב"כפרה", "המלך האחרון של סקוטלנד", "מבוקש" והסדרה הבריטית "לגדול בלי בושה", וכן בשל תפקידו כפרופסור אקסבייר הצעיר בסרט אקס-מן: ההתחלה ובסרטי ההמשך אקס-מן: העתיד שהיה, אקס-מן: אפוקליפסה ואקס-מן: הפניקס האפלה.
 | |
| מק'אבוי בקומיק-קון, סן דייגו 2019 | |
| לידה |
21 באפריל 1979 (בן 41) גלאזגו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1995–הווה (כ־26 שנים) |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| עיסוק |
שחקן טלוויזיה, שחקן קולנוע, מדבב, שחקן תיאטרון, שחקן, מנחה טלוויזיה |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
אן-מארי דאף (18 באוקטובר 2006–13 במאי 2016) |
| מספר צאצאים |
1 |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.jamesmcavoy.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מקאבוי זכה בפרס הבאפטא ל"כוכב החדש", ובפרס הבאפטא הסקוטי. בנוסף הוא גם היה מועמד לשני פרסי באפטא, פרס הסרטים הארופאי ופרס גלובוס הזהב.
ביוגרפיהעריכה
מקאבוי נולד בגלאזגו, סקוטלנד שבממלכה המאוחדת, בנם של אליזבת (לבית ג'ונסטון) וג'יימס מקאבוי האב.
קריירהעריכה
הפריצה של מקאבוי הייתה במיני סדרה של סטיבן ספילברג אחים לנשק. ב-2004 הוא החל להופיע בסדרה לגדול בלי בושה ועליה הוא היה מועמד לפרס הקומדיה הבריטית. הוא גם הופיע בשני סרטים, וימבלדון ובתפקיד הראשי בבפנים אני רוקד. לאחר מכן הוא שיחק בגרסה מודרנית למקבת', הפקה של הבי בי סי, בסרט סיפורי נרניה ובסרט פנלופי.
ב-2006 מקאבוי שיחק ב"המלך האחרון של סקוטלנד". הוא גם שיחק בסרט "שאלת הפתיחה" ועליו הוא זכה בפרס הבאפטא ל"כוכב חדש". באותה שנה הוא גם סיים לצלם את פנלופי אך הסרט לא יצא לאקרנים עד 2008.
ב-2007 הוא הופיע בשני סרטים שהמבקרים שיבחו: "להיות ג'יין", סרט רומנטי בדיוני על שנותיה הראשונות של הסופרת ג'יין אוסטן ו"כפרה", עיבוד לספרו זוכה הפרסים של איאן מקיואן. מקאבוי היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על תפקידו בכפרה.
ב-2008, הוא הופיע בסרט "מבוקש". מקאבוי הופיע בסרט "התחנה האחרונה" אשר יצא לאקרנים ב-2009. הסרט מבוסס על ספרו של ג'יי פריני על שנתו האחרונה של הסופר לב טולסטוי. אשתו של מקאבוי, אן-מארי דאף, גם משתתפת בסרט זה.
ב-2017 שיחק בסרט האימה "ספליט" בבימויו של מ. נייט שאמלאן. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בסרט "פצצה אטומית".
ב-2019 שיחק בסרט האימה "מיסטר גלאס" שהוא סרט ההמשך של הסרט "ספליט". הסרט משולב עם המשך העלילה של "בלתי שביר" שיצא בשנת 2000. באותה השנה שיחק גם בסרטים "אקס-מן: הפניקס האפלה" ו"זה: חלק 2" ובתפקיד ראשי בתור לורד עזריאל בסדרת הפנטזיה " חומריו האפלים".
חיים אישייםעריכה
בשנים 2006–2016, היה נשוי לשחקנית האנגלית-אירית אן-מארי דאף. ב-2010 נולד להם בן, לאחר מכן, התגרשו.
החל משנת 2017 נמצא במערכת יחסים עם ליסה ליברטי.
מקאבוי אוהד את קבוצת הכדורגל מעיר הולדתו סלטיק.
פילמוגרפיהעריכה
- לורנה דון (2000) Lorna Doone - סרט טלוויזיה
- אהבה נוסח בוליווד (2002) Bollywood Queen
- צעירים יפים ומבריקים (2003)
- ילדי חולית (2003) Frank Herbert's Children of Dune
- וימבלדון - אהבה בלבן (2004) Wimbeldon
- בפנים אני רוקד (2004) Inside I'm Dancing
- לגדול בלי בושה (2004) Shameless
- סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים (2005)
- מקבת' (2005)
- פנלופה (2006) Penelope
- המלך האחרון של סקוטלנד (2006) The Last King of Scotland
- מתחילים בעשר (2006) Starter for 10
- להיות ג'יין (2007)
- כפרה (2007)
- מבוקש (2008)
- הקנוניה (2010) The Conspirator
- נומיאו ויוליה (2011) Gnomeo and Juliet
- אקס-מן: ההתחלה (2011) X-Men: First Class
- שירות המתנות החשאי של ארתור Arthur Christmas (2011) - דיבוב
- פאנץ' 119 (2013)
- טראנס (2013)
- זוהמה (2013)
- אקס-מן: העתיד שהיה (2014)
- היעלמותה של אלינור ריגבי (2014)
- אקס-מן: אפוקליפסה (2016)
- ספליט (2017)
- פצצה אטומית (2017)
- אהבה עמוקה (2017)
- עולמם הסודי של גמדי הגינה (2018) - דיבוב
- מיסטר גלאס (2019)
- אקס-מן: הפניקס האפלה (2019)
- זה: חלק 2 (2019)
- חומריו האפלים (2019)
קישורים חיצונייםעריכה
ג'יימס מק'אבוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'יימס מק'אבוי, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'יימס מק'אבוי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ג'יימס מק'אבוי, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ג'יימס מק'אבוי, באתר TV.com (באנגלית)
- אבנר שביט, יורשי העצר: ריאיון עם ג'יימס מקאבוי ומייקל פאסבנדר, כוכבי "אקס-מן: ההתחלה", באתר וואלה!, 1 ביוני 2011
- עומר לאור, ציריך, "אקס-מן החדש - האקשן המרשים אי פעם", באתר ynet, 26 במאי 2014
- דודי כספי, לוס אנג'לס, הקאמבק של שאמלאן, באתר ישראל היום, 2 בפברואר 2017
