ג'יין פונדה
ג'יין סימור פונדה (באנגלית: Jane Seymour Fonda; נולדה ב-21 בדצמבר 1937) היא שחקנית קולנוע ואקטיביסטית אמריקאית. זוכת שני פרסי אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידיה בסרטים "נערת הטלפון והבלש" (1971) ו"השיבה הביתה" (1978), הידועה גם בשל פעילותה הפוליטית ובשל חייה האישיים הסוערים.
פונדה בפסטיבל קאן, 2015 | |
לידה |
21 בדצמבר 1937 (בת 86) ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | Jane Seymour Fonda |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1959 |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג |
|
צאצאים | Mary Williams, טרוי גריטי, Vanessa Vadim |
מספר צאצאים | 3 |
פרסים והוקרה |
|
https://www.janefonda.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
רקע משפחתי
עריכהפונדה נולדה בניו יורק, לשחקן הנרי פונדה ולאשת החברה פרנסס פורד סימור. משפחתם נוצרית וממוצא אירופאי. סימור הייתה השנייה מבין חמש נשותיו של פונדה, שהיה בעלה השני. בשנת 1950, כאשר הייתה פונדה בת 12, התאבדה סימור בשל בעיות נפשיות.
פונדה גדלה בחוף המערבי של ארצות הברית, במשך עשר השנים הראשונות לחייה. הקריירה של אביה הביאה אותו לניו יורק בהיותה בת עשר, ופונדה ואחיה פיטר, גדלו בבית סבתם בגריניץ' שבקונטיקט.
קריירת המשחק
עריכהפונדה החלה להתעניין במשחק לראשונה כאשר הופיעה עם אביה במחזה "נערת הכפר" שהוצג בתיאטרון בנברסקה למטרות צדקה, בשנת 1954. היא למדה במכללה היוקרתית לנשים מכללת ואסר, אך בשל חוסר שביעות רצון מלימודיה, נסעה ללמוד אמנות בפריז. כאשר שבה לניו יורק החלה בקריירה של דוגמנית, ואף הופיעה פעמיים על שער המגזין ווג. בשנת 1958 הציג אותה אביה למורה הדרמה המפורסם לי סטרסברג, ובעקבות הפגישה החלה פונדה בלימודים ב"סטודיו השחקנים" המפורסם שהקים שטרסברג, וגילתה כי ייעודה הוא המשחק.
שנות השישים
עריכהפונדה הופיעה הופעות בכורה בתיאטרון ובקולנוע בשנת 1960 ובמהלך שנות ה-60 שיחקה כשני סרטים לשנה, החל מן הסרט "סיפור בדים" שצולם בשנת 1960 בבימויו של ג'ושוע לוגאן, שבו גילמה תפקיד שאותו שיחקה על הבמה, של מעודדת המנסה לכבוש את ליבו של כדורסלן (שאותו גילם אנטוני פרקינס). בשנת 1962 זכתה בפרס גלובוס הזהב כאשר שיחקה פרוצה בסרט "Walk on the Wild Side”, והוכתרה לשחקנית המבטיחה של השנה.
פריצתה של פונדה באה לאחר ששיחקה במערבון ההומוריסטי "קט בלו", בשנת 1965. תפקידה כמורה שהפכה לפורעת חוק הפך אותה לכוכבת הוליוודית מן השורה, והיא בת 28. אחרי תפקיד זה הופיעה בסדרה של קומדיות, כ"יחפים בפארק" (1967) שבו שיחקה לצד רוברט רדפורד.
בשנת 1968 הופיעה בסרטו של הבמאי רוז'ה ואדים, "ברברלה". הייתה זו קומדיית מדע בדיוני ארוטית, המתחילה בסצנה ארוכה של פונדה המבצעת סטריפטיז בתנאים של חוסר משקל כביכול. ואדים, שהיה בעל מוניטין של פס ייצור לסמלי מין, והצליח למצב נשים כבריז'יט בארדו למעמד של סמלי מין עולמיים (ואף הקפיד להינשא להן לתקופה מסוימת) נישא לפונדה, ו"ברברלה" הפך את פונדה לסמל מין עולמי.
הופעתה בשנת 1969 בסרטו של הבמאי סידני פולאק "הם יורים גם בסוסים", הייתה שונה לחלוטין מהופעתה ב"ברברלה". הסרט היה דרמה נוקבת, רוויה בביקורת חברתית, על רקע השפל הגדול בשנות ה-30, ודרש מפונדה משחק דרמטי ואמין. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה לראשונה את המועמדות לפרס האוסקר. בסוף שנות השישים הייתה פונדה במעמד-על בקולנוע האמריקני, והייתה בררנית בתפקידיה. בין היתר דחתה תפקידים, אשר הפכו לתפקידים שבנו קריירה של שחקניות אחרות, כגון תפקידה של פיי דאנאוויי ב"בוני וקלייד" ותפקידה של מיה פארו ב"תינוקה של רוזמרי".
שנות ה-70
עריכהבשנת 1971 זכתה פונדה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על משחקה לצד דונלד סאת'רלנד בסרט "נערת הטלפון והבלש", שבו שיחקה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח. סאתרלנד היה לתקופה קצרה בן זוגה של פונדה. יש הרואים בהופעתה בסרט זה את אחת הטובות בקריירה שלה. בין השנים 1971 עד 1977 לא זכתה להצלחה קולנועית. נראה כי היא "סומנה" על ידי האולפנים כסיכון קופתי בשל הכעס שעוררו דעותיה והתנהגותה במהלך ההתנגדות למלחמת וייטנאם. פונדה עצמה סבורה כי המדובר בעניין מורכב מזה, וכי בתקופה זו הפנתה את תשומת לבה לפעילות פוליטית, על חשבון הקריירה הקולנועית שלה. בשנת 1977 הופיעה בסרט "דיק וג'יין עושים את זה" לצד ג'ורג' סיגל (הסרט צולם מחדש בשנת 2005 בכיכובו של ג'ים קארי ולצידו טיאה ליאוני). קומדיית בלש זו הייתה הצלחה קופתית שהחזירה את הקריירה של פונדה למסלולה.
לאחר שיקום הקריירה שלה הופיעה פונדה בסדרת סרטים בעלי דגש פוליטי. בשנת 1977 הופיעה בסרט "ג'וליה" שבו שיחקה את הסופרת והפעילה הפוליטית ליליאן הלמן. בשנת 1978 הופיעה לצידו של ג'ק למון בסרט "הסינדרום הסיני" שהתריע בפני תקלות בכורים גרעיניים. בשנה זו זכתה שוב בפרס האוסקר בשל תפקידה כאישה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה, בסרט "השיבה הביתה". באותה שנה שיחקה לצד ג'יימס קאן בסרט "בא פרש פראי וחופשי" שם גילמה את דמותה של בוקרת נאמנה לאדמתה שמנסה למנוע את מכירת החווה לברון הבקר המקומי, שיודע על הימצאותו של נפט. את העשור סיימה בהופעתה לצידו של רוברט רדפורד בסרט "הפרש החשמלי" (1979), שהיה אף הוא סרט רווי ביקורת חברתית, העוסק במסחור החברה האמריקנית ושקיעת המערב.
שנות ה-80
עריכהבשנת 1980 שיחקה פונדה אישה גרושה החוזרת לשוק העבודה בקומדיה המצליחה "9 עד 5" לצד לילי טומלין ודולי פרטון. הקומדיה הייתה להצלחה מסחרית, וייצבה את מצבה הכלכלי של פונדה.
בשנת 1981 הופיעה לצידו של אביה, בסרט "האגם המוזהב" (1981). יחסי האב וביתו היו תמיד מתוחים, והדבר היה ידוע לקהל, שנהר לצפות בדרמה המשפחתית. הנרי פונדה קיבל את פרס האוסקר הראשון שלו על משחקו בסרט, וג'יין פונדה קיבלה אותו בשמו, שכן היה כבר על ערש דווי. האב מת מספר חודשים לאחר מכן. היה זה הסרט החשוב האחרון שבו הופיעה פונדה. היא המשיכה להופיע, לאורך כל שנות ה-80, אך לא זכתה להצלחה ולחשיבות שאליהן הגיעה בעבר.
קלטות הכושר
עריכהבמשך שנים רבות הייתה פונדה חובבת בלט נלהבת. לאחר ששברה את רגלה במהלך צילומי "הסינדרום הסיני", לא יכלה עוד לרקוד. על מנת לפצות על כך החלה להשתתף בשיעורי מחול אירובי ואימוני כושר. הדבר הפך לקריירה שנייה, ומשלימה לקריירה הקולנועית שלה.
בשנת 1982 הוציאה פונדה לשוק את קלטת הכושר הראשונה שלה. הקלטת הייתה ללהיט, ומכרה 17 מיליון עותקים. במהלך השנים פרסמה פונדה 23 קלטות, חמישה ספרים ושלוש עשרה קלטות שמע, העוסקים בכושר ובמחול אירובי. הקלטת האחרונה מאלו פורסמה בשנת 1995.
יש המבקרים את פונדה על כך שאף על פי שהטיפה לשיפור המראה באמצעות אימוני כושר, מצאה לנכון לעבור ניתוחים פלסטיים על מנת לשמור על מראה צעיר.
פרישה וחזרה
עריכהבשנת 1991 הכריזה פונדה על פרישתה מן הקולנוע. במאי 2005 שבה להופיע לאחר היעדרות של ארבע עשרה שנים, בקומדיה "חותנת בהפרעה", שבה שיחקה את חמותה המרשעת של ג'ניפר לופז. מאוחר יותר נרמז כי בכוונתה להופיע בהמשך ל"9 עד 5". הקריירה הקולנועית של פונדה הניבה שבע מועמדויות לפרס האוסקר, ושני פרסי אוסקר. בשנת 2015 גילמה את ברנדה מורל בדרמה זוכת הפרסים "נעורים" של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו.
בשנת 2020 זכתה בפרס גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל על מפעל חיים.
פעילות פוליטית
עריכהבמהלך שנות ה-60 הייתה פונדה מעורבת בפעילות פוליטית למען התנועה לזכויות האזרח וכנגד מלחמת וייטנאם. פונדה הייתה נשואה במשך שנים לסנאטור מדינת קליפורניה מהמפלגה הדמוקרטית, והפעיל הפוליטי הליברלי טום היידן. לאחר גירושיה מהיידן נישאה לאיל התקשורת טד טרנר, מקים רשת הטלוויזיה CNN. לאחר גירושיה ממנו הצהירה כי "השתחררה משלטון פטריארכלי". בשנת 2001 הצהירה כי היא "נוצרייה שנולדה מחדש".
פעילות מוקדמת
עריכהבשנת 1969 הביעה תמיכה באירוע שבו השתלטו אנשים ממוצא אינדיאני על כלא אלקטרז כדי למשוך תשומת לב לדרישותיהם. היא הביעה תמיכה בפעיל יואי ניוטון ובתנועת הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70 וקראה ל"מהפכה". בתקופה זו הביעה גם תמיכה ברעיונות התנועה הפמיניסטית כחלק מתמיכתה בתנועת זכויות האזרח באמריקה.
ההתנגדות למלחמת וייטנאם
עריכהבאפריל 1970 ייסדה, לצד דונלד סאת'רלנד ופרד גרדנר, להקת תיאטרון נודדת בשם "שחררו את הצבא", שנדדה בין ערים הסמוכות למחנות צבא בארצות הברית, וניסתה ליצור דיאלוג עם החיילים העומדים להישלח למלחמה בווייטנאם. פעילותה של הלהקה הוסרטה, בסרט בשם "F.T.A" (ראשי תיבות של “Free the Army" אך גם של הביטוי הוולגרי הנפוץ “Fuck the Army").
באותה השנה, 1970, נאמה פונדה בעצרת כנגד המלחמה, שאורגנה על ידי ארגון החיילים המשוחררים נגד המלחמה. במסגרת פעילותה הגיעה פונדה לקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות, ואספה כספים עבור ארגון זה.
במרץ 1971 נפגשה פונדה בפריז עם נציג "התנועה לשחרור וייטנאם" אשר באותה העת לחמה באמריקנים בווייטנאם, נגוין תי בין. על פי תעתיק השיחה אמרה פונדה לבין כי יש בידיה ראיות על כך שהנשיא, ריצ'רד ניקסון מסלים את המלחמה בכוונה, וכי הדבר חמור כהפצצתה של הירושימה בפצצת האטום. לאחר מכן נסעה פונדה ללונדון, שם נשאה נאום שבו תקפה את הכוחות האמריקנים בווייטנאם על שימוש בעינויים.
ביולי 1972 ביקרה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם. בנאום בהאנוי חשפה את מדיניותו של הנשיא ניקסון, שלפיה יופצצו סכרים וסוללות עפר בווייטנאם, במטרה להציף שטחים נרחבים ולגרום לאסון טבע. שגריר ארצות הברית לאו"ם באותו הזמן, ג'ורג' בוש האב, קרא לה "שקרנית", אם כי לאחר מכן התברר כי דבריה היו אמת.
ביקורה בווייטנאם התפרסם בשל צילום שבו הופיעה ישובה במושב של תותח נ"מ, שבו השתמשו נגד טייסים אמריקנים. צילום זה הביא לגל של טינה ושנאה כלפי פונדה מצד אזרחים רבים בארצות הברית, והביא לכינויה בשם "האנוי ג'יין". בביקורה בווייטנאם גם הקליטה מספר תשדירי רדיו שבהם ביקשה מצוותי האוויר של צבא ארצות הברית לחזור כשם שבאו, ולא להטיל פצצות על וייטנאם. בביוגרפיה שלה בשנת 2005 סיפרה פונדה כי היא הייתה קורבן למניפולציה, וכי מיד לאחר שצולמה במושב של תותח הנ"מ הבינה את חומרת ההשלכות של הצילום. היא הביעה חרטה על מעשיה גם שש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1988, בנאום פומבי בתוכנית טלוויזיה, שבו כינתה את הצילום על תותח הנ"מ "המעשה הגרוע ביותר שיכולתי לעשות" והצטערה על הסבל שגרמה לחיילים ולמשפחותיהם, אך בנאום זה, ובהתבטאויות נוספות הבהירה כי היא מתנצלת אך על הצורה בה צולמה, ולא על מכלול מעשיה, לרבות הביקור בווייטנאם. רבים בארצות הברית סבורים כי מעולם לא התנצלה כהלכה על מעשיה שנתפסו כמעט כבגידה במולדת.
במהלך הביקור פגשה פונדה שבויי מלחמה אמריקנים, וטענה כי הם לא הורעבו ולא היו קורבן לשטיפת מוח. כאשר הסתבר כי שבויי מלחמה אמריקנים עונו והורעבו בווייטנאם, קראה לשבויים שהעלו טענות אלו "צבועים ושקרנים". בריאיון בשנת 1972 אמרה כי כפי הנראה היו מקרים של עינויים, אך אותם טייסים שהעידו כי זו הייתה מדיניות מכוונת של הווייטנאמים לא דיברו אמת. רבים מן השבויים, לרבות הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מק'קיין התייחסו לדברים אלו בחומרה.
על אף שההתנגדות למלחמה בווייטנאם הפכה בארצות הברית ביולי 1972 כמעט לנחלת הכלל, מעשיה של פונדה נתפסו כבגידה, והיא הושוותה לבוגדים כשושנת טוקיו. עם זאת, טענות כי העבירה מידע מן השבויים לשלטונות צפון וייטנאם הן כנראה אגדה אורבנית. בשל פעולות אלו ניתק השחקן ג'ון ויין כל קשר עמה, למרות ידידותו רבת השנים עם אביה.
בשנת 1972 ארגנה פונדה מסע "שלום בהודו-סין", והמשיכה להנהיג מתנגדים למלחמה עד להסכם שהושג בפריז בשנת 1973, שהביא לדעיכת תנועת ההתנגדות למלחמה.
סיפור ביקורה בווייטנאם עובד לסרט תיעודי שביימה במשותף עם בעלה, טום היידן, ועם הקסל ווקסלר, שיצא בשנת 1974 בשם "הכר את האויב".
במהלך השנים סימל שמה של פונדה תכונות שליליות המיוחסות לצד השמאלי, הליברלי, של המפה הפוליטית האמריקנית. בשנת 2004, בעת המירוץ לנשיאות, כינה הרפובליקן אד גילספי את המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון קרי "דמוקרט מסוג ג'יין פונדה" כשהוא רומז לקשריו עם ארגון ותיקי המלחמה שבו תמכה גם פונדה. מתנגדיו של קרי הפיצו תמונות שבהן צולם עם פונדה בעצרת נגד המלחמה. לקרי עצמו כמו לפונדה היה רזומה של התנגדות למלחמה שנויה במחלוקת כאשר העיד בסנאט על פשעי מלחמה מזעזעים שהגדירם כנורמה של האמריקאים במלחמה.
לאור פעילותה הרבה כנגד מלחמת וייטנאם הפכה פונדה להיות יעד של סוכנויות הביון בפרויקט מינרט.
תמיכתה בפמיניזם
עריכהבמשך שנים הייתה פונדה תומכת מוצהרת בפמיניזם בארצות הברית. היא הביעה התנגדות על בסיס פמיניסטי למשטר הטליבאן באפגניסטן, ולנוהג השחתת איבר המין הנשי בקניה. כן פעלה במקסיקו להביא לחקירת רציחתן של נשים בעיר סיודאד חוארז בשנת 2004.
בשנת 2002 ייסדה באטלנטה את "מרכז ג'יין פונדה לבריאות המתבגרת", שמטרתו לסייע למתבגרות במניעת הריון, ולקדם את הדיון בזכות האישה על גופה.
בשנת 2018 השתתפה בסרט הדוקומנטרי של נטפליקס "פמיניסטיות: מה הן חשבו?".[1]
בספריה ובהתבטאויותיה הפומביות הצהירה כי הפטריארכיה מזיקה לנשים ולגברים כאחד. היא הצהירה כי במשך שנים חששה להזדהות כפמיניסטית, על מנת שלא להיחשב כ"שונאת גברים" אך עתה היא מבינה כי הפמיניזם מקדם את הנשים ואת הגברים.
הסכסוך הערבי-ישראלי
עריכהבדצמבר 2002 היא הפגינה מחוץ לביתו של ראש הממשלה עם תנועת השמאל "נשים בשחור" נגד הכיבוש הישראלי בגדה וברצועת עזה. לאחר מכן, ביקרה רופאים יהודים וערבים, ופציינטים בבית חולים בירושלים, כשלאחר מכן ביקרה ברמאללה כדי לראות מרכז שיקום ומחנה פליטים פלסטיני.[2] שלוש חברות תנועת הימין "נשים בירוק" החלו לקרוא לעברה להיפגש גם עם ההנהגה הפמיניסטית הישראלית.[3]
בספטמבר 2009 פונדה הייתה אחת מתוך אלף וחצי החותמים על עצומה נגד הכוונה להתמקד בתל אביב של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו באותה שנה.[4] העצומה נימקה שההתמקדות בתל אביב היא חלק מ"מכונת התעמולה הישראלית", כי היא הייתה אמורה להיות ממומנת בחלקה על ידי ממשלת ישראל, וכל זאת כדי למשוך את תשומת הלב מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.[5][6][7] ידוענים אחרים שחתמו על העצומה הזו: השחקן האמריקאי דני גלובר, המוזיקאי הבריטי-אמריקאי דייוויד ביירן, העיתונאי האוסטרלי ג'ון פילג'ר (אנ'), הסופרת האמריקאית אליס ווקר, הסופרת הקנדית-יהודייה נעמי קליין, וההיסטוריון האמריקאי-יהודי הווארד זין.[8][9]
התנגדותה למלחמה בעיראק
עריכהבשנת 2003 הייתה פונדה בין אלו שיצאו כנגד מלחמתה של ארצות הברית בעיראק, וטענה כי הדבר יביא להתנגדות כלל עולמית לארצות הברית, ולשנאה שתביא אך לעוד התקפות טרור. ביולי 2005 סיפרה כי נפגשה עם ותיקי מלחמת עיראק אשר ביקשו ממנה לצאת בפומבי כנגד המלחמה.
נצרות
עריכהבשנת 2001 הצהירה פונדה בפומבי כי היא הפכה ל"נוצרייה שנולדה מחדש". היא מגדירה את עצמה כנוצרייה דמוקרטית ומתנגדת לגזענות ולאפליה, האופייניים לדעתה לנוצרים שמרנים מסוימים. הכרזתה זו באה זמן מה לאחר גירושיה מטד טרנר. יש הטוענים כי חזרתה של פונדה לשורות הדת היא שהביאה לגירושין, שכן טרנר נודע בביקורתו על זרמיה השונים של הדת הנוצרית הממוסדת.
אוטוביוגרפיה
עריכהבשנת 2005 פרסמה פונדה את ספרה "חיי עד כה". הספר מתאר את חייה כסדרה של שלוש "מערכות", כל אחת באורך שלושים שנה, ומצהיר כי "המערכה השלישית" תהיה המשמעותית ביותר, ותקבע כיצד תיזכר פונדה בעתיד. הספר זכה לתשבחות בעיתוני ארצות הברית, ופונדה יצאה למסע מחוף לחוף בארצות הברית למכירתו.
חיים אישיים
עריכהבשנת 1965 נישאה פונדה לבמאי הצרפתי הפרובוקטיבי רוז'ה ואדים. ואדים, שהיה ידוע בנישואיו ובמערכות היחסים שלו עם שחקניותיו, שהפך לסמל מין, היה נשוי גם לבריז'יט בארדו וקיים מערכת יחסים עם קתרין דנב. מן הנישואים נולדה לפונדה בתה, ואנסה ואדים, בשנת 1968. על פי האוטוביוגרפיה שלה, כללו נישואיה לוואדים מין בשלישייה, לדרישתו של ואדים. בשנת 1973 באו נישואים אלו לקיצם, ופונדה נישאה לפעיל הפוליטי הליברלי טום היידן. נישואים אלו הביאו לעולם בן, השחקן טרוי גאריטי, ששם משפחתו כשם אמו של היידן. כן גידלה פונדה בת אומנה בשם מרי לואנה ויליאמס, בתם של זוג פעילים בפנתרים השחורים. פונדה והיידן התגרשו בשנת 1990. בשנת 1991 נישאה פונדה לאיל התקשורת טד טרנר. השניים התגרשו ב-2001.
פרט לנישואיה קיימה פונדה מערכות יחסים רציניות עם הבמאי אלכסנדר וייטלאו בשנת 1960 עם השחקן דונלד סאת'רלנד בתחילת שנות ה-70, ועם מעצב השיער בארי מטלון, בתחילת שנות התשעים.
על אף שגדלה כאתאיסטית, מאז תחילות שנות ה-2000 היא מגדירה עצמה כנוצרייה.[10][11]
ב-2 בספטמבר 2022 הודיעה פונדה שחלתה בלימפומה שאינה הודג'קין ושתחל בטיפולי כימותרפיה שימשכו כשישה חודשים.
פילמוגרפיה חלקית
עריכהקולנוע
עריכהשנה | שם הסרט | תפקיד | הערות |
---|---|---|---|
1962 | תקופת הסתגלות | איזבל האברסטיק | קומדיית חג מולד בבימויו של ג'ורג' רוי היל המבוסס על מחזהו של טנסי ויליאמס. |
Walk on the Wild Side | קיטי טריסטרם/קיטי טויסט | מלודרמה שביים אדוארד דמיטריק העוסקת בחוואי לורנס הארווי המוצא, בתקופת השפל הגדול את אהובת נעוריו כשהיא עוסקת בזנות. | |
1963 | בקור רוח של היום | כריסטינה בונר | סרטו של רוברט סטיבנס בהפקתו של ג'ון האוסמן. |
1964 | המעגל | סופי (די ג'ונגה פראו) | סרטו של רוז'ה ואדים, על פי מחזהו של ארתור שניצלר הנושא שם זה. |
1965 | קט בלו | קתרין "קט" בלו | מערבון קומי שזכה להצלחה בקופות, ובו משחקת פונדה לצד לי מרווין בתפקיד מורה ההופכת לפורעת חוק. |
1966 | רדיפה | אנה ריבס | סרטו של ארתור פן הוא מערבון פילוסופי העוסק בפורע חוק (רוברט רדפורד) הנמלט לעיירה קטנה, ומתעמת שם עם שריף אכזר (מרלון ברנדו). התסריט נכתב על ידי ליליאן הלמן אותה תגלם פונדה בסרט "ג'וליה". |
1967 | יחפים בפארק | קורי בראטר | קומדיה על פי מחזהו של ניל סיימון, שבה משחקת פונדה לצד רוברט רדפורד זוג צעירים שאך זה נישאו, השוכרים דירה בקומה גבוהה ללא מעלית, ומצליחים להשיא את אמה של הכלה לשכן המוזר. סרטו של ארתור פן הוא מערבון פילוסופי העוסק בפורע חוק (רוברט רדפורד) הנמלט לעיירה קטנה, ומתעמת שם עם שריף אכזר (מרלון ברנדו). התסריט נכתב על ידי ליליאן הלמן אותה תגלם פונדה בסרט "ג'וליה". |
1968 | ברברלה | ברברלה | סרטו של רוז'ה ואדים הוא קומדיית מדע בדיוני ארוטית, הכוללת סצנת פתיחה ארוכה שבה מבצעת פונדה סטריפטיז בתנאי חוסר משקל. הסרט היה ניסיון מודע של ואדים להפוך את פונדה לסמל מין עולמי, כשם שהפך את בריז'יט בארדו. |
1969 | הם יורים גם בסוסים | גלוריה בייטי | דרמה חברתית נוקבת בבימויו של סידני פולאק העוסקת בתחרות ריקודים שהזוכים בה הם בני הזוג שירקדו יותר זמן מאחרים. השפל הגדול מושך לתחרות זוגות נואשים, שהזכייה בתחרות היא האפשרות היחידה שלהם לשרוד. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה לראשונה במועמדות לפרס האוסקר. |
1971 | נערת הטלפון והבלש | ברי דניאלס | מותחן בבימוי אלן ג'יי פאקולה, שבו משחקת פונדה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח, שאותה חוקר שוטר לשעבר (דונלד סאת'רלנד). על משחקה בסרט זה זכתה פונדה בפרס האוסקר הראשון שלה. |
1972 | הכול בסדר | סוזאן | יצירתו של ז'אן-לוק גודאר היא סיפור קולנועי ניסיוני, בעל נימה מרקסיסטית בולטת, המתאר שביתה במפעל לנקניקים, המסוקרת על ידי עיתונאית אמריקנית. |
1973 | בית הבובות | נורה | עיבוד קולנועי של ג'וזף לוסי למחזהו של הנריק איבסן, שבו שיחקה פונדה. |
1976 | הציפור הכחולה | הלילה | הפקה סובייטית אמריקנית לסיפור הילדים של מוריס מטרלינק, שביים הבמאי הוותיק ג'ורג' קיוקור. הסרט נקטל על ידי הביקורות. |
1977 | ג'וליה | ליליאן הלמן | סיפור ידידותה של הסופרת ליליאן הלמן עם ידידתה ג'וליה, היוצאת כנגד הנאצים ומאבדת את חייה. סרטו של הבמאי פרד זינמן שבו שיחקה פונדה לצד ואנסה רדגרייב, זכה להצלחה רבה, לא מעט בשל הדרך הרומנטית שבה שחזר ברגישות את אווירת שנות ה-30. משחקה של פונדה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר. |
1978 | השיבה הביתה | סאלי הייד | סיפורה של אישה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה. משחקה בסרט הקנה לפונדה את פרס האוסקר. |
1979 | הסינדרום הסיני | קימברלי וולס | דרמה העוסקת בסכנה שיוצרים כורים גרעיניים ובקשר של הממשל להשתיק סכנה זו ולהסתירה מעיני הציבור. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה במועמדות לפרס האוסקר. |
1979 | הפרש החשמלי | האלי | סידני פולאק ביים שיתוף פעולה נוסף של פונדה עם רוברט רדפורד המשחק בוקר שמאס בהשתתפותו במסע פרסום לדגני בוקר, ונמלט אל השממה. |
1980 | 9 עד 5 | ג'וגי ברנלי | קומדיה שבה שיחקה פונדה גרושה החוזרת לשוק העבודה, לצידן של לילי טומלין ודולי פארטון. |
1981 | האגם המוזהב | צ'לסי ת'אייר | דרמה משפחתית, שבה שיתפה פונדה פעולה עם אביה, הנרי פונדה, בסרט האחרון שבו שיחק. פונדה הייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בסרט זה. |
1985 | סיפורה של אגנס | ד"ר מרתה ליווינגסטון | מותחן דתי בו שיחקה כרופאה פסיכיאטרית לצד אן בנקרופט ומג טילי |
1986 | הבוקר שאחרי | אלכס סטרנברגן | מותחן בבימויו של סידני לומט העוסק באישה המכורה לאלכוהול, המתעוררת ומגלה כי במיטה לצידה נמצאת גופה. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר. |
2005 | חותנת בהפרעה | ויולה פילדס | סרט השיבה של פונדה למסך לאחר 15 שנות היעדרות. קומדיה שבה היא משחקת את חמותה המפלצתית של ג'ניפר לופז. |
2007 | החוק על פי ג'ורג'יה | ג'ורג'יה | דרמה קומית בבימויו של גארי מרשל בה מגלמת את סבתה הקשוחה של לינדזי לוהן. |
2011 | Et si on vivait tous ensemble? | ג'יני | סרט בהפקה צרפתית-גרמנית |
על אהבה ואי הבנה | גרייס | ||
2013 | המשרת | ננסי רייגן | סרטו הביוגרפי עטור השבחים של לי דניאלס בו גילמה את אשתו של רונלד רייגן (אלן ריקמן) |
2014 | מכאן אני ממשיך | הילרי אלטמן | סרטו של שון לוי |
כימיה טובה | בתפקיד עצמה | גילמה את עצמה כלקוחה בחנות בגדים. | |
2015 | נעורים | ברנדה מורל | קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט זה. |
אבות ובנים | טדי סטנטון | ||
2017 | איש ואישה בלילה | אדי מור | |
2018 | מועדון הספר הטוב | ויויאן | |
2022 | מזל | דרקונית | דיבוב |
2023 | רובי נגד הזרם | מלכת הלוחמים | דיבוב |
מועדון הספר הטוב: הפרק הבא | ויויאן | ||
ממשיכות הלאה | קלייר | ||
החבורה של בריידי | טריש |
טלוויזיה
עריכהשנה | שם הסדרה | תפקיד | הערות |
---|---|---|---|
1982 | 9 עד 5 | אוניל | תפקיד אורח |
2012–2014 | חדר החדשות | ליאומנה לנסינג | תפקיד חוזר; 10 פרקים |
2014 | משפחת סימפסון | מקסין לומברד | דיבוב; תפקיד אורח |
2015 ואילך | גרייס ופרנקי | גרייס הנסון | בסדרת הטלוויזיה שודרו שש עונות, והעונה השביעית תשודר במהלך 2021 |
2016–2018 | אלנה מאוולור | שוריקי | דיבוב; 11 פרקים |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של ג'יין פונדה (באנגלית)
- ג'יין פונדה, ברשת החברתית פייסבוק
- ג'יין פונדה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ג'יין פונדה, ברשת החברתית אינסטגרם
- ג'יין פונדה, ברשת החברתית Goodreads
- ג'יין פונדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ג'יין פונדה, באתר AllMovie (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר Metacritic (באנגלית)
- ג'יין פונדה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ג'יין פונדה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר ספוטיפיי
- ג'יין פונדה, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר Last.fm (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר AllMusic (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר דיזר
- ג'יין פונדה, באתר Discogs (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר Songkick (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר בילבורד (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר טיידל (באנגלית)
- ג'יין פונדה, באתר אמזון מיוזיק
- צ'רלס מקגראת, הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, ג'ין פונדה נושאת את עצמה ברחמה, באתר הארץ, 6 במרץ 2009
- ג'נט מסלין, הניו יורק טיימס, האגם כבר לא מוזהב, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2011
- דודי כספי, "הוליווד היא סביבה עוינת לנשים מבוגרות", באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2014
- עדי שחם, ג'יין פונדה בת 80 והיא מהפכנית יותר מאי פעם, באתר onlife, 11 בדצמבר 2017
- נופית לוי-איתן, ויברטורים, בוטוקס ואירובי: ג'יין פונדה בת 80 ולא דופקת חשבון באתר את, 20 בדצמבר 2017
- איתי יעקב, ג'יין פונדה חוגגת 80: "בעזרת הניתוחים קניתי לי עשור נוסף", באתר Xnet, 21 בדצמבר 2017
- אורי קליין, גם בגיל 80 ג'יין פונדה ממשיכה לאתגר את הוליווד, באתר הארץ, 26 באפריל 2018
- איילה אור אל, להיט אייטיז, באתר "ידיעות אחרונות", 21 בספטמבר 2018
- דודי כספי, בת 81 ועדיין ג'יין פונדה, באתר ישראל היום, 22 בינואר 2019
- ג'יין פונדה ב-TED, A hilarious celebration of lifelong female friendship
- ג'יין פונדה ב-TED, Life's third act
- ג'יין פונדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ין פונדה (1937-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Robinson, Chauncey K. (17 באוקטובר 2018). "Netflix feminists: Film on 1970s women's movement shows work still to do". www.peoplesworld.org. נבדק ב-15 ביולי 2019.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Fonda joins Jerusalem demo". BBC News Online. December 2, 2002; accessed February 8, 2014.
- ^ "Jane in Jerusalem". Jewish World Review. December 23, 2002; retrieved April 2, 2006.
- ^ "No Celebration of Occupation: 1,500 Artists and Writers Sign Letter Protesting Toronto Film Festival Decision to Spotlight Tel Aviv". Democracy Now!. 14 בספטמבר 2009. נבדק ב-28 בדצמבר 2012.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Brand Israel set to launch in GTA". אורכב מהמקור ב-12 בספטמבר 2009. נבדק ב-14 בספטמבר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) Canadian Jewish News. August 21, 2009; accessed February 8, 2014. - ^ "Canadian director protests TIFF Tel Aviv spotlight". CBC News. August 29, 2009.
- ^ French, Cameron (September 4, 2009). "Artists protest Tel Aviv focus at Toronto film fest". Reuters.
- ^ Knegt, Peter (September 3, 2009). "Fonda, Loach and Klein Among Those Joining Protest Against TIFF". IndieWire.com.
- ^ "An Open Letter to the Toronto International Film Festival". אורכב מהמקור ב-6 בספטמבר 2009. נבדק ב-5 בספטמבר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link). September 2, 2009; accessed February 8, 2014. - ^ "About My Faith". JaneFonda.com. נבדק ב-5 במרץ 2010.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ My life so far. Random House. 2005. ISBN 978-1-588-36478-4. (דף הספר באתר "גוגל ספרים" )
ג'יין פונדה – פרסים | |
---|---|
|