ג'יין פונדה

שחקנית אמריקאית

ג'יין סימור פונדהאנגלית: Jane Seymour Fonda; נולדה ב-21 בדצמבר 1937) היא שחקנית קולנוע ואקטיביסטית אמריקאית. זוכת שני פרסי אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידיה בסרטים "נערת הטלפון והבלש" (1971) ו"השיבה הביתה" (1978), הידועה גם בשל פעילותה הפוליטית ובשל חייה האישיים הסוערים.

ג'יין פונדה
Jane Fonda
פונדה בפסטיבל קאן, 2015
פונדה בפסטיבל קאן, 2015
לידה 21 בדצמבר 1937 (בת 86)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jane Seymour Fonda עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג
צאצאים Mary Williams, טרוי גריטי, Vanessa Vadim עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
https://www.janefonda.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע משפחתי

עריכה

פונדה נולדה בניו יורק, לשחקן הנרי פונדה ולאשת החברה פרנסס פורד סימור. משפחתם נוצרית וממוצא אירופאי. סימור הייתה השנייה מבין חמש נשותיו של פונדה, שהיה בעלה השני. בשנת 1950, כאשר הייתה פונדה בת 12, התאבדה סימור בשל בעיות נפשיות.

פונדה גדלה בחוף המערבי של ארצות הברית, במשך עשר השנים הראשונות לחייה. הקריירה של אביה הביאה אותו לניו יורק בהיותה בת עשר, ופונדה ואחיה פיטר, גדלו בבית סבתם בגריניץ' שבקונטיקט.

קריירת המשחק

עריכה

פונדה החלה להתעניין במשחק לראשונה כאשר הופיעה עם אביה במחזה "נערת הכפר" שהוצג בתיאטרון בנברסקה למטרות צדקה, בשנת 1954. היא למדה במכללה היוקרתית לנשים מכללת ואסר, אך בשל חוסר שביעות רצון מלימודיה, נסעה ללמוד אמנות בפריז. כאשר שבה לניו יורק החלה בקריירה של דוגמנית, ואף הופיעה פעמיים על שער המגזין ווג. בשנת 1958 הציג אותה אביה למורה הדרמה המפורסם לי סטרסברג, ובעקבות הפגישה החלה פונדה בלימודים ב"סטודיו השחקנים" המפורסם שהקים שטרסברג, וגילתה כי ייעודה הוא המשחק.

שנות השישים

עריכה

פונדה הופיעה הופעות בכורה בתיאטרון ובקולנוע בשנת 1960 ובמהלך שנות ה-60 שיחקה כשני סרטים לשנה, החל מן הסרט "סיפור בדים" שצולם בשנת 1960 בבימויו של ג'ושוע לוגאן, שבו גילמה תפקיד שאותו שיחקה על הבמה, של מעודדת המנסה לכבוש את ליבו של כדורסלן (שאותו גילם אנטוני פרקינס). בשנת 1962 זכתה בפרס גלובוס הזהב כאשר שיחקה פרוצה בסרט "Walk on the Wild Side”, והוכתרה לשחקנית המבטיחה של השנה.

פריצתה של פונדה באה לאחר ששיחקה במערבון ההומוריסטי "קט בלו", בשנת 1965. תפקידה כמורה שהפכה לפורעת חוק הפך אותה לכוכבת הוליוודית מן השורה, והיא בת 28. אחרי תפקיד זה הופיעה בסדרה של קומדיות, כ"יחפים בפארק" (1967) שבו שיחקה לצד רוברט רדפורד.

בשנת 1968 הופיעה בסרטו של הבמאי רוז'ה ואדים, "ברברלה". הייתה זו קומדיית מדע בדיוני ארוטית, המתחילה בסצנה ארוכה של פונדה המבצעת סטריפטיז בתנאים של חוסר משקל כביכול. ואדים, שהיה בעל מוניטין של פס ייצור לסמלי מין, והצליח למצב נשים כבריז'יט בארדו למעמד של סמלי מין עולמיים (ואף הקפיד להינשא להן לתקופה מסוימת) נישא לפונדה, ו"ברברלה" הפך את פונדה לסמל מין עולמי.

הופעתה בשנת 1969 בסרטו של הבמאי סידני פולאק "הם יורים גם בסוסים", הייתה שונה לחלוטין מהופעתה ב"ברברלה". הסרט היה דרמה נוקבת, רוויה בביקורת חברתית, על רקע השפל הגדול בשנות ה-30, ודרש מפונדה משחק דרמטי ואמין. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה לראשונה את המועמדות לפרס האוסקר. בסוף שנות השישים הייתה פונדה במעמד-על בקולנוע האמריקני, והייתה בררנית בתפקידיה. בין היתר דחתה תפקידים, אשר הפכו לתפקידים שבנו קריירה של שחקניות אחרות, כגון תפקידה של פיי דאנאוויי ב"בוני וקלייד" ותפקידה של מיה פארו ב"תינוקה של רוזמרי".

שנות ה-70

עריכה
 
ג'יין פונדה מלווה בטד טרנר, 1990

בשנת 1971 זכתה פונדה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על משחקה לצד דונלד סאת'רלנד בסרט "נערת הטלפון והבלש", שבו שיחקה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח. סאתרלנד היה לתקופה קצרה בן זוגה של פונדה. יש הרואים בהופעתה בסרט זה את אחת הטובות בקריירה שלה. בין השנים 1971 עד 1977 לא זכתה להצלחה קולנועית. נראה כי היא "סומנה" על ידי האולפנים כסיכון קופתי בשל הכעס שעוררו דעותיה והתנהגותה במהלך ההתנגדות למלחמת וייטנאם. פונדה עצמה סבורה כי המדובר בעניין מורכב מזה, וכי בתקופה זו הפנתה את תשומת לבה לפעילות פוליטית, על חשבון הקריירה הקולנועית שלה. בשנת 1977 הופיעה בסרט "דיק וג'יין עושים את זה" לצד ג'ורג' סיגל (הסרט צולם מחדש בשנת 2005 בכיכובו של ג'ים קארי ולצידו טיאה ליאוני). קומדיית בלש זו הייתה הצלחה קופתית שהחזירה את הקריירה של פונדה למסלולה.

לאחר שיקום הקריירה שלה הופיעה פונדה בסדרת סרטים בעלי דגש פוליטי. בשנת 1977 הופיעה בסרט "ג'וליה" שבו שיחקה את הסופרת והפעילה הפוליטית ליליאן הלמן. בשנת 1978 הופיעה לצידו של ג'ק למון בסרט "הסינדרום הסיני" שהתריע בפני תקלות בכורים גרעיניים. בשנה זו זכתה שוב בפרס האוסקר בשל תפקידה כאישה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה, בסרט "השיבה הביתה". באותה שנה שיחקה לצד ג'יימס קאן בסרט "בא פרש פראי וחופשי" שם גילמה את דמותה של בוקרת נאמנה לאדמתה שמנסה למנוע את מכירת החווה לברון הבקר המקומי, שיודע על הימצאותו של נפט. את העשור סיימה בהופעתה לצידו של רוברט רדפורד בסרט "הפרש החשמלי" (1979), שהיה אף הוא סרט רווי ביקורת חברתית, העוסק במסחור החברה האמריקנית ושקיעת המערב.

שנות ה-80

עריכה

בשנת 1980 שיחקה פונדה אישה גרושה החוזרת לשוק העבודה בקומדיה המצליחה "9 עד 5" לצד לילי טומלין ודולי פרטון. הקומדיה הייתה להצלחה מסחרית, וייצבה את מצבה הכלכלי של פונדה.

בשנת 1981 הופיעה לצידו של אביה, בסרט "האגם המוזהב" (1981). יחסי האב וביתו היו תמיד מתוחים, והדבר היה ידוע לקהל, שנהר לצפות בדרמה המשפחתית. הנרי פונדה קיבל את פרס האוסקר הראשון שלו על משחקו בסרט, וג'יין פונדה קיבלה אותו בשמו, שכן היה כבר על ערש דווי. האב מת מספר חודשים לאחר מכן. היה זה הסרט החשוב האחרון שבו הופיעה פונדה. היא המשיכה להופיע, לאורך כל שנות ה-80, אך לא זכתה להצלחה ולחשיבות שאליהן הגיעה בעבר.

קלטות הכושר

עריכה

במשך שנים רבות הייתה פונדה חובבת בלט נלהבת. לאחר ששברה את רגלה במהלך צילומי "הסינדרום הסיני", לא יכלה עוד לרקוד. על מנת לפצות על כך החלה להשתתף בשיעורי מחול אירובי ואימוני כושר. הדבר הפך לקריירה שנייה, ומשלימה לקריירה הקולנועית שלה.

בשנת 1982 הוציאה פונדה לשוק את קלטת הכושר הראשונה שלה. הקלטת הייתה ללהיט, ומכרה 17 מיליון עותקים. במהלך השנים פרסמה פונדה 23 קלטות, חמישה ספרים ושלוש עשרה קלטות שמע, העוסקים בכושר ובמחול אירובי. הקלטת האחרונה מאלו פורסמה בשנת 1995.

יש המבקרים את פונדה על כך שאף על פי שהטיפה לשיפור המראה באמצעות אימוני כושר, מצאה לנכון לעבור ניתוחים פלסטיים על מנת לשמור על מראה צעיר.

פרישה וחזרה

עריכה

בשנת 1991 הכריזה פונדה על פרישתה מן הקולנוע. במאי 2005 שבה להופיע לאחר היעדרות של ארבע עשרה שנים, בקומדיה "חותנת בהפרעה", שבה שיחקה את חמותה המרשעת של ג'ניפר לופז. מאוחר יותר נרמז כי בכוונתה להופיע בהמשך ל"9 עד 5". הקריירה הקולנועית של פונדה הניבה שבע מועמדויות לפרס האוסקר, ושני פרסי אוסקר. בשנת 2015 גילמה את ברנדה מורל בדרמה זוכת הפרסים "נעורים" של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו.

בשנת 2020 זכתה בפרס גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל על מפעל חיים.

פעילות פוליטית

עריכה

במהלך שנות ה-60 הייתה פונדה מעורבת בפעילות פוליטית למען התנועה לזכויות האזרח וכנגד מלחמת וייטנאם. פונדה הייתה נשואה במשך שנים לסנאטור מדינת קליפורניה מהמפלגה הדמוקרטית, והפעיל הפוליטי הליברלי טום היידן. לאחר גירושיה מהיידן נישאה לאיל התקשורת טד טרנר, מקים רשת הטלוויזיה CNN. לאחר גירושיה ממנו הצהירה כי "השתחררה משלטון פטריארכלי". בשנת 2001 הצהירה כי היא "נוצרייה שנולדה מחדש".

פעילות מוקדמת

עריכה

בשנת 1969 הביעה תמיכה באירוע שבו השתלטו אנשים ממוצא אינדיאני על כלא אלקטרז כדי למשוך תשומת לב לדרישותיהם. היא הביעה תמיכה בפעיל יואי ניוטון ובתנועת הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70 וקראה ל"מהפכה". בתקופה זו הביעה גם תמיכה ברעיונות התנועה הפמיניסטית כחלק מתמיכתה בתנועת זכויות האזרח באמריקה.

ההתנגדות למלחמת וייטנאם

עריכה

באפריל 1970 ייסדה, לצד דונלד סאת'רלנד ופרד גרדנר, להקת תיאטרון נודדת בשם "שחררו את הצבא", שנדדה בין ערים הסמוכות למחנות צבא בארצות הברית, וניסתה ליצור דיאלוג עם החיילים העומדים להישלח למלחמה בווייטנאם. פעילותה של הלהקה הוסרטה, בסרט בשם "F.T.A" (ראשי תיבות של “Free the Army" אך גם של הביטוי הוולגרי הנפוץ “Fuck the Army").

באותה השנה, 1970, נאמה פונדה בעצרת כנגד המלחמה, שאורגנה על ידי ארגון החיילים המשוחררים נגד המלחמה. במסגרת פעילותה הגיעה פונדה לקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות, ואספה כספים עבור ארגון זה.

במרץ 1971 נפגשה פונדה בפריז עם נציג "התנועה לשחרור וייטנאם" אשר באותה העת לחמה באמריקנים בווייטנאם, נגוין תי בין. על פי תעתיק השיחה אמרה פונדה לבין כי יש בידיה ראיות על כך שהנשיא, ריצ'רד ניקסון מסלים את המלחמה בכוונה, וכי הדבר חמור כהפצצתה של הירושימה בפצצת האטום. לאחר מכן נסעה פונדה ללונדון, שם נשאה נאום שבו תקפה את הכוחות האמריקנים בווייטנאם על שימוש בעינויים.

ביולי 1972 ביקרה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם. בנאום בהאנוי חשפה את מדיניותו של הנשיא ניקסון, שלפיה יופצצו סכרים וסוללות עפר בווייטנאם, במטרה להציף שטחים נרחבים ולגרום לאסון טבע. שגריר ארצות הברית לאו"ם באותו הזמן, ג'ורג' בוש האב, קרא לה "שקרנית", אם כי לאחר מכן התברר כי דבריה היו אמת.

ביקורה בווייטנאם התפרסם בשל צילום שבו הופיעה ישובה במושב של תותח נ"מ, שבו השתמשו נגד טייסים אמריקנים. צילום זה הביא לגל של טינה ושנאה כלפי פונדה מצד אזרחים רבים בארצות הברית, והביא לכינויה בשם "האנוי ג'יין". בביקורה בווייטנאם גם הקליטה מספר תשדירי רדיו שבהם ביקשה מצוותי האוויר של צבא ארצות הברית לחזור כשם שבאו, ולא להטיל פצצות על וייטנאם. בביוגרפיה שלה בשנת 2005 סיפרה פונדה כי היא הייתה קורבן למניפולציה, וכי מיד לאחר שצולמה במושב של תותח הנ"מ הבינה את חומרת ההשלכות של הצילום. היא הביעה חרטה על מעשיה גם שש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1988, בנאום פומבי בתוכנית טלוויזיה, שבו כינתה את הצילום על תותח הנ"מ "המעשה הגרוע ביותר שיכולתי לעשות" והצטערה על הסבל שגרמה לחיילים ולמשפחותיהם, אך בנאום זה, ובהתבטאויות נוספות הבהירה כי היא מתנצלת אך על הצורה בה צולמה, ולא על מכלול מעשיה, לרבות הביקור בווייטנאם. רבים בארצות הברית סבורים כי מעולם לא התנצלה כהלכה על מעשיה שנתפסו כמעט כבגידה במולדת.

במהלך הביקור פגשה פונדה שבויי מלחמה אמריקנים, וטענה כי הם לא הורעבו ולא היו קורבן לשטיפת מוח. כאשר הסתבר כי שבויי מלחמה אמריקנים עונו והורעבו בווייטנאם, קראה לשבויים שהעלו טענות אלו "צבועים ושקרנים". בריאיון בשנת 1972 אמרה כי כפי הנראה היו מקרים של עינויים, אך אותם טייסים שהעידו כי זו הייתה מדיניות מכוונת של הווייטנאמים לא דיברו אמת. רבים מן השבויים, לרבות הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מק'קיין התייחסו לדברים אלו בחומרה.

על אף שההתנגדות למלחמה בווייטנאם הפכה בארצות הברית ביולי 1972 כמעט לנחלת הכלל, מעשיה של פונדה נתפסו כבגידה, והיא הושוותה לבוגדים כשושנת טוקיו. עם זאת, טענות כי העבירה מידע מן השבויים לשלטונות צפון וייטנאם הן כנראה אגדה אורבנית. בשל פעולות אלו ניתק השחקן ג'ון ויין כל קשר עמה, למרות ידידותו רבת השנים עם אביה.

בשנת 1972 ארגנה פונדה מסע "שלום בהודו-סין", והמשיכה להנהיג מתנגדים למלחמה עד להסכם שהושג בפריז בשנת 1973, שהביא לדעיכת תנועת ההתנגדות למלחמה.

סיפור ביקורה בווייטנאם עובד לסרט תיעודי שביימה במשותף עם בעלה, טום היידן, ועם הקסל ווקסלר, שיצא בשנת 1974 בשם "הכר את האויב".

במהלך השנים סימל שמה של פונדה תכונות שליליות המיוחסות לצד השמאלי, הליברלי, של המפה הפוליטית האמריקנית. בשנת 2004, בעת המירוץ לנשיאות, כינה הרפובליקן אד גילספי את המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון קרי "דמוקרט מסוג ג'יין פונדה" כשהוא רומז לקשריו עם ארגון ותיקי המלחמה שבו תמכה גם פונדה. מתנגדיו של קרי הפיצו תמונות שבהן צולם עם פונדה בעצרת נגד המלחמה. לקרי עצמו כמו לפונדה היה רזומה של התנגדות למלחמה שנויה במחלוקת כאשר העיד בסנאט על פשעי מלחמה מזעזעים שהגדירם כנורמה של האמריקאים במלחמה.

לאור פעילותה הרבה כנגד מלחמת וייטנאם הפכה פונדה להיות יעד של סוכנויות הביון בפרויקט מינרט.

תמיכתה בפמיניזם

עריכה

במשך שנים הייתה פונדה תומכת מוצהרת בפמיניזם בארצות הברית. היא הביעה התנגדות על בסיס פמיניסטי למשטר הטליבאן באפגניסטן, ולנוהג השחתת איבר המין הנשי בקניה. כן פעלה במקסיקו להביא לחקירת רציחתן של נשים בעיר סיודאד חוארז בשנת 2004.

בשנת 2002 ייסדה באטלנטה את "מרכז ג'יין פונדה לבריאות המתבגרת", שמטרתו לסייע למתבגרות במניעת הריון, ולקדם את הדיון בזכות האישה על גופה.

בשנת 2018 השתתפה בסרט הדוקומנטרי של נטפליקס "פמיניסטיות: מה הן חשבו?".[1]

בספריה ובהתבטאויותיה הפומביות הצהירה כי הפטריארכיה מזיקה לנשים ולגברים כאחד. היא הצהירה כי במשך שנים חששה להזדהות כפמיניסטית, על מנת שלא להיחשב כ"שונאת גברים" אך עתה היא מבינה כי הפמיניזם מקדם את הנשים ואת הגברים.

הסכסוך הערבי-ישראלי

עריכה

בדצמבר 2002 היא הפגינה מחוץ לביתו של ראש הממשלה עם תנועת השמאל "נשים בשחור" נגד הכיבוש הישראלי בגדה וברצועת עזה. לאחר מכן, ביקרה רופאים יהודים וערבים, ופציינטים בבית חולים בירושלים, כשלאחר מכן ביקרה ברמאללה כדי לראות מרכז שיקום ומחנה פליטים פלסטיני.[2] שלוש חברות תנועת הימין "נשים בירוק" החלו לקרוא לעברה להיפגש גם עם ההנהגה הפמיניסטית הישראלית.[3]

בספטמבר 2009 פונדה הייתה אחת מתוך אלף וחצי החותמים על עצומה נגד הכוונה להתמקד בתל אביב של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו באותה שנה.[4] העצומה נימקה שההתמקדות בתל אביב היא חלק מ"מכונת התעמולה הישראלית", כי היא הייתה אמורה להיות ממומנת בחלקה על ידי ממשלת ישראל, וכל זאת כדי למשוך את תשומת הלב מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.[5][6][7] ידוענים אחרים שחתמו על העצומה הזו: השחקן האמריקאי דני גלובר, המוזיקאי הבריטי-אמריקאי דייוויד ביירן, העיתונאי האוסטרלי ג'ון פילג'ר (אנ'), הסופרת האמריקאית אליס ווקר, הסופרת הקנדית-יהודייה נעמי קליין, וההיסטוריון האמריקאי-יהודי הווארד זין.[8][9]

התנגדותה למלחמה בעיראק

עריכה

בשנת 2003 הייתה פונדה בין אלו שיצאו כנגד מלחמתה של ארצות הברית בעיראק, וטענה כי הדבר יביא להתנגדות כלל עולמית לארצות הברית, ולשנאה שתביא אך לעוד התקפות טרור. ביולי 2005 סיפרה כי נפגשה עם ותיקי מלחמת עיראק אשר ביקשו ממנה לצאת בפומבי כנגד המלחמה.

נצרות

עריכה

בשנת 2001 הצהירה פונדה בפומבי כי היא הפכה ל"נוצרייה שנולדה מחדש". היא מגדירה את עצמה כנוצרייה דמוקרטית ומתנגדת לגזענות ולאפליה, האופייניים לדעתה לנוצרים שמרנים מסוימים. הכרזתה זו באה זמן מה לאחר גירושיה מטד טרנר. יש הטוענים כי חזרתה של פונדה לשורות הדת היא שהביאה לגירושין, שכן טרנר נודע בביקורתו על זרמיה השונים של הדת הנוצרית הממוסדת.

אוטוביוגרפיה

עריכה
 
פונדה וטד טרנר

בשנת 2005 פרסמה פונדה את ספרה "חיי עד כה". הספר מתאר את חייה כסדרה של שלוש "מערכות", כל אחת באורך שלושים שנה, ומצהיר כי "המערכה השלישית" תהיה המשמעותית ביותר, ותקבע כיצד תיזכר פונדה בעתיד. הספר זכה לתשבחות בעיתוני ארצות הברית, ופונדה יצאה למסע מחוף לחוף בארצות הברית למכירתו.

חיים אישיים

עריכה

בשנת 1965 נישאה פונדה לבמאי הצרפתי הפרובוקטיבי רוז'ה ואדים. ואדים, שהיה ידוע בנישואיו ובמערכות היחסים שלו עם שחקניותיו, שהפך לסמל מין, היה נשוי גם לבריז'יט בארדו וקיים מערכת יחסים עם קתרין דנב. מן הנישואים נולדה לפונדה בתה, ואנסה ואדים, בשנת 1968. על פי האוטוביוגרפיה שלה, כללו נישואיה לוואדים מין בשלישייה, לדרישתו של ואדים. בשנת 1973 באו נישואים אלו לקיצם, ופונדה נישאה לפעיל הפוליטי הליברלי טום היידן. נישואים אלו הביאו לעולם בן, השחקן טרוי גאריטי, ששם משפחתו כשם אמו של היידן. כן גידלה פונדה בת אומנה בשם מרי לואנה ויליאמס, בתם של זוג פעילים בפנתרים השחורים. פונדה והיידן התגרשו בשנת 1990. בשנת 1991 נישאה פונדה לאיל התקשורת טד טרנר. השניים התגרשו ב-2001.

פרט לנישואיה קיימה פונדה מערכות יחסים רציניות עם הבמאי אלכסנדר וייטלאו בשנת 1960 עם השחקן דונלד סאת'רלנד בתחילת שנות ה-70, ועם מעצב השיער בארי מטלון, בתחילת שנות התשעים.

על אף שגדלה כאתאיסטית, מאז תחילות שנות ה-2000 היא מגדירה עצמה כנוצרייה.[10][11]

ב-2 בספטמבר 2022 הודיעה פונדה שחלתה בלימפומה שאינה הודג'קין ושתחל בטיפולי כימותרפיה שימשכו כשישה חודשים.

פילמוגרפיה חלקית

עריכה

קולנוע

עריכה
שנה שם הסרט תפקיד הערות
1962 תקופת הסתגלות איזבל האברסטיק קומדיית חג מולד בבימויו של ג'ורג' רוי היל המבוסס על מחזהו של טנסי ויליאמס.
Walk on the Wild Side קיטי טריסטרם/קיטי טויסט מלודרמה שביים אדוארד דמיטריק העוסקת בחוואי לורנס הארווי המוצא, בתקופת השפל הגדול את אהובת נעוריו כשהיא עוסקת בזנות.
1963 בקור רוח של היום כריסטינה בונר סרטו של רוברט סטיבנס בהפקתו של ג'ון האוסמן.
1964 המעגל סופי (די ג'ונגה פראו) סרטו של רוז'ה ואדים, על פי מחזהו של ארתור שניצלר הנושא שם זה.
1965 קט בלו קתרין "קט" בלו מערבון קומי שזכה להצלחה בקופות, ובו משחקת פונדה לצד לי מרווין בתפקיד מורה ההופכת לפורעת חוק.
1966 רדיפה אנה ריבס סרטו של ארתור פן הוא מערבון פילוסופי העוסק בפורע חוק (רוברט רדפורד) הנמלט לעיירה קטנה, ומתעמת שם עם שריף אכזר (מרלון ברנדו). התסריט נכתב על ידי ליליאן הלמן אותה תגלם פונדה בסרט "ג'וליה".
1967 יחפים בפארק קורי בראטר קומדיה על פי מחזהו של ניל סיימון, שבה משחקת פונדה לצד רוברט רדפורד זוג צעירים שאך זה נישאו, השוכרים דירה בקומה גבוהה ללא מעלית, ומצליחים להשיא את אמה של הכלה לשכן המוזר. סרטו של ארתור פן הוא מערבון פילוסופי העוסק בפורע חוק (רוברט רדפורד) הנמלט לעיירה קטנה, ומתעמת שם עם שריף אכזר (מרלון ברנדו). התסריט נכתב על ידי ליליאן הלמן אותה תגלם פונדה בסרט "ג'וליה".
1968 ברברלה ברברלה סרטו של רוז'ה ואדים הוא קומדיית מדע בדיוני ארוטית, הכוללת סצנת פתיחה ארוכה שבה מבצעת פונדה סטריפטיז בתנאי חוסר משקל. הסרט היה ניסיון מודע של ואדים להפוך את פונדה לסמל מין עולמי, כשם שהפך את בריז'יט בארדו.
1969 הם יורים גם בסוסים גלוריה בייטי דרמה חברתית נוקבת בבימויו של סידני פולאק העוסקת בתחרות ריקודים שהזוכים בה הם בני הזוג שירקדו יותר זמן מאחרים. השפל הגדול מושך לתחרות זוגות נואשים, שהזכייה בתחרות היא האפשרות היחידה שלהם לשרוד. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה לראשונה במועמדות לפרס האוסקר.
1971 נערת הטלפון והבלש ברי דניאלס מותחן בבימוי אלן ג'יי פאקולה, שבו משחקת פונדה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח, שאותה חוקר שוטר לשעבר (דונלד סאת'רלנד). על משחקה בסרט זה זכתה פונדה בפרס האוסקר הראשון שלה.
1972 הכול בסדר סוזאן יצירתו של ז'אן-לוק גודאר היא סיפור קולנועי ניסיוני, בעל נימה מרקסיסטית בולטת, המתאר שביתה במפעל לנקניקים, המסוקרת על ידי עיתונאית אמריקנית.
1973 בית הבובות נורה עיבוד קולנועי של ג'וזף לוסי למחזהו של הנריק איבסן, שבו שיחקה פונדה.
1976 הציפור הכחולה הלילה הפקה סובייטית אמריקנית לסיפור הילדים של מוריס מטרלינק, שביים הבמאי הוותיק ג'ורג' קיוקור. הסרט נקטל על ידי הביקורות.
1977 ג'וליה ליליאן הלמן סיפור ידידותה של הסופרת ליליאן הלמן עם ידידתה ג'וליה, היוצאת כנגד הנאצים ומאבדת את חייה. סרטו של הבמאי פרד זינמן שבו שיחקה פונדה לצד ואנסה רדגרייב, זכה להצלחה רבה, לא מעט בשל הדרך הרומנטית שבה שחזר ברגישות את אווירת שנות ה-30. משחקה של פונדה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר.
1978 השיבה הביתה סאלי הייד סיפורה של אישה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה. משחקה בסרט הקנה לפונדה את פרס האוסקר.
1979 הסינדרום הסיני קימברלי וולס דרמה העוסקת בסכנה שיוצרים כורים גרעיניים ובקשר של הממשל להשתיק סכנה זו ולהסתירה מעיני הציבור. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה במועמדות לפרס האוסקר.
1979 הפרש החשמלי האלי סידני פולאק ביים שיתוף פעולה נוסף של פונדה עם רוברט רדפורד המשחק בוקר שמאס בהשתתפותו במסע פרסום לדגני בוקר, ונמלט אל השממה.
1980 9 עד 5 ג'וגי ברנלי קומדיה שבה שיחקה פונדה גרושה החוזרת לשוק העבודה, לצידן של לילי טומלין ודולי פארטון.
1981 האגם המוזהב צ'לסי ת'אייר דרמה משפחתית, שבה שיתפה פונדה פעולה עם אביה, הנרי פונדה, בסרט האחרון שבו שיחק. פונדה הייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בסרט זה.
1985 סיפורה של אגנס ד"ר מרתה ליווינגסטון מותחן דתי בו שיחקה כרופאה פסיכיאטרית לצד אן בנקרופט ומג טילי
1986 הבוקר שאחרי אלכס סטרנברגן מותחן בבימויו של סידני לומט העוסק באישה המכורה לאלכוהול, המתעוררת ומגלה כי במיטה לצידה נמצאת גופה. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר.
2005 חותנת בהפרעה ויולה פילדס סרט השיבה של פונדה למסך לאחר 15 שנות היעדרות. קומדיה שבה היא משחקת את חמותה המפלצתית של ג'ניפר לופז.
2007 החוק על פי ג'ורג'יה ג'ורג'יה דרמה קומית בבימויו של גארי מרשל בה מגלמת את סבתה הקשוחה של לינדזי לוהן.
2011 Et si on vivait tous ensemble? ג'יני סרט בהפקה צרפתית-גרמנית
על אהבה ואי הבנה גרייס
2013 המשרת ננסי רייגן סרטו הביוגרפי עטור השבחים של לי דניאלס בו גילמה את אשתו של רונלד רייגן (אלן ריקמן)
2014 מכאן אני ממשיך הילרי אלטמן סרטו של שון לוי
כימיה טובה בתפקיד עצמה גילמה את עצמה כלקוחה בחנות בגדים.
2015 נעורים ברנדה מורל קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט זה.
אבות ובנים טדי סטנטון
2017 איש ואישה בלילה אדי מור
2018 מועדון הספר הטוב ויויאן
2022 מזל דרקונית דיבוב
2023 רובי נגד הזרם מלכת הלוחמים דיבוב
מועדון הספר הטוב: הפרק הבא ויויאן
ממשיכות הלאה קלייר
החבורה של בריידי טריש

טלוויזיה

עריכה
שנה שם הסדרה תפקיד הערות
1982 9 עד 5 אוניל תפקיד אורח
2012–2014 חדר החדשות ליאומנה לנסינג תפקיד חוזר; 10 פרקים
2014 משפחת סימפסון מקסין לומברד דיבוב; תפקיד אורח
2015 ואילך גרייס ופרנקי גרייס הנסון בסדרת הטלוויזיה שודרו שש עונות, והעונה השביעית תשודר במהלך 2021
2016–2018 אלנה מאוולור שוריקי דיבוב; 11 פרקים

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Robinson, Chauncey K. (17 באוקטובר 2018). "Netflix feminists: Film on 1970s women's movement shows work still to do". www.peoplesworld.org. נבדק ב-15 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Fonda joins Jerusalem demo". BBC News Online. December 2, 2002; accessed February 8, 2014.
  3. ^ "Jane in Jerusalem". Jewish World Review. December 23, 2002; retrieved April 2, 2006.
  4. ^ "No Celebration of Occupation: 1,500 Artists and Writers Sign Letter Protesting Toronto Film Festival Decision to Spotlight Tel Aviv". Democracy Now!. 14 בספטמבר 2009. נבדק ב-28 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Brand Israel set to launch in GTA". אורכב מהמקור ב-12 בספטמבר 2009. נבדק ב-14 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) Canadian Jewish News. August 21, 2009; accessed February 8, 2014.
  6. ^ "Canadian director protests TIFF Tel Aviv spotlight". CBC News. August 29, 2009.
  7. ^ French, Cameron (September 4, 2009). "Artists protest Tel Aviv focus at Toronto film fest". Reuters.
  8. ^ Knegt, Peter (September 3, 2009). "Fonda, Loach and Klein Among Those Joining Protest Against TIFF". IndieWire.com.
  9. ^ "An Open Letter to the Toronto International Film Festival". אורכב מהמקור ב-6 בספטמבר 2009. נבדק ב-5 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link). September 2, 2009; accessed February 8, 2014.
  10. ^ "About My Faith". JaneFonda.com. נבדק ב-5 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ My life so far. Random House. 2005. ISBN 978-1-588-36478-4. (דף הספר באתר "גוגל ספרים"  )
ג'יין פונדה – פרסים