פתיחת התפריט הראשי

יוג'ין ויליאם "ג'ין" שואנגלית: Eugene William "Gene" Shue; נולד ב-18 בדצמבר 1931) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1954–1964, ואימן בה בין השנים 1966–1989. לאורך קריירת המשחק השתתף חמש פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA, ורשם ממוצעים כוללים של 14.4 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים למשחק.[1]

ג'ין שו
Gene Shue
Gene Shue.jpg
שו במדי קבוצת אוניברסיטת מרילנד, 1954
לידה 18 בדצמבר 1931 (בן 87)
בולטימור שבמרילנד
עמדה רכז
גובה 1.88 מטר
מכללה אוניברסיטת מרילנד
דראפט בחירה שלישית, 1954
פילדלפיה ווריורס
קבוצות כשחקן
1954
1954–1956
1956–1962
1962–1963
1963–1964
פילדלפיה ווריורס
ניו יורק ניקס
פורט ויין/דטרויט פיסטונס
ניו יורק ניקס
בולטימור בולטס
הישגים כשחקן
חמישיית העונה הראשונה (1960)
חמישיית העונה השנייה (1961)
5 בחירות למשחק האולסטאר (19581962)
קבוצות כמאמן
1966–1973
1973–1977
1978–1980
1980–1986
1987–1989
בולטימור בולטס
פילדלפיה 76'
סן דייגו קליפרס
וושינגטון בולטס
לוס אנג'לס קליפרס
הישגים כמאמן
2 זכיות בתואר מאמן העונה (1969, 1982)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1973–1974
1990–1992
פילדלפיה 76'
פילדלפיה 76'

הוכר בשנות ה-50 כאחד הרכזים הטובים ב-NBA, ומיוחסת לו המצאת תנועת ה"סיבסוב" – תנועה בה השחקן מכדרר לכיוון צד אחד, ואז עושה סיבוב של 360 מעלות לכיוון השני, תוך כדי כדרור.[2][3]

קריירת משחקעריכה

שו נולד בבולטימור שבמרילנד, וגדל בעיר טאוסון הסמוכה. בין השנים 1951–1954 למד באוניברסיטת מרילנד, ובשלוש עונותיו כשחקן קבוצת האוניברסיטה קלע 18.2 נקודות בממוצע למשחק.[4]

בדראפט ה-NBA לשנת 1954 נבחר שו על ידי קבוצת פילדלפיה ווריורס בבחירה השלישית, אחרי פרנק סלבי ובוב פטיט.[5] לאחר שישה משחקים בלבד במדי הווריורס הועבר לניו יורק ניקס, ובשתי עונותיו עם הניקס שימש כמחליפו של הרכז דיק מקגווייר.

לקראת עונת 1956/1957 נשלח שו בטרייד לפורט ויין פיסטונס, בה פרח והציג את עונותיו הטובות בקריירה. לצד ג'ורג' יארדלי, ולאחר מכן לצד ביילי האוול, הוביל שו את הפיסטונס לשלב הפלייאוף בכל 6 עונותיו בקבוצה, תוך שהוא מעמיד ממוצעים של 18.3 נקודות, 5.0 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים למשחק ונבחר 5 פעמים להשתתף במשחק האולסטאר. עונת השיא שלו מבחינה אישית הייתה 1959/1960, בה קלע 22.8 נקודות למשחק (שישי ב-NBA), כולל 87.2% קליעה מקו העונשין (שני ב-NBA לדולף שייס), ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה.[6] בעונה העוקבת קלע 22.6 נקודות למשחק (עשירי ב-NBA), מסר 6.8 אסיסטים למשחק (רביעי ב-NBA) ונבחר לחמישיית העונה השנייה.[7]

בשתי עונותיו האחרונות בליגה, 1963 ו-1964, שיחק עבור ניו יורק ניקס ובולטימור בולטס, אך תפוקתו נחלשה וקבוצותיו לא העפילו לפלייאוף. בשנת 1964 פרש שו ממשחק, בגיל 32. ב-7 מתוך 10 עונותיו ב-NBA העפיל עם קבוצתו לפלייאוף, אך באף אחת מהן לא הגיע לשלב הגמר. בעת פרישתו דורג במקום ה-18 בתולדות ה-NBA בנקודות (עם 10,068) ובמקום ה-11 באסיסטים (עם 2,608).[8][9]

קריירת אימוןעריכה

במהלך עונת 1966/1967, כשנתיים לאחר פרישתו ממשחק, מונה שו למאמנה הראשי של בולטימור בולטס, במקומו של באדי ז'נט. בסיום עונת 1968/1969 זכה שו בפרס מאמן השנה ב-NBA, לאחר שהוביל את קבוצתו למאזן הטוב בתולדותיה, 57–25. בעונת 1970/1971 רשמה הקבוצה את הישגה הגדול ביותר עד אז – העפלה לגמר ה-NBA – בעזרתם של כוכבי הקבוצה ארל מונרו, וס אנסלד וגאס ג'ונסון. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הבולטס למילווקי באקס של כרים עבדול-ג'באר ואוסקר רוברטסון בתוצאה 0–4. לאחר שתי עונות נוספות בהן הודחה בולטימור בשלב הפלייאוף הראשון, עזב שו את הקבוצה.

לקראת עונת 1973/1974 התמנה למאמן פילדלפיה 76', אשר סיימה את העונה הקודמת עם מאזן הניצחונות הגרוע בתולדות הליגה (11.0%). בארבע העונות הבאות הפך שו את הקבוצה לאחת החזקות באזור המזרחי, ואף הוביל אותה להופעה בגמר ה-NBA בפלייאוף 1977, בו הפסידה לפורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 2–4. השחקנים הבולטים של הקבוצה בתקופה זו היו ג'וליוס ארווינג, ג'ורג' מקגיניס, דאג קולינס ולויד פרי. לאחר שישה משחקים בעונת 1977/1978 פוטר שו מאימון הקבוצה והוחלף על ידי בילי קנינגהם, אשר הוביל את פילדלפיה לזכייה באליפות ה-NBA בעונת 1982/1983.

בעונות 1979 ו-1980 אימן את סן דייגו קליפרס, ובשתי העונות העמידה הקבוצה מאזן כולל של 78 ניצחונות ו-86 הפסדים מבלי להעפיל לפלייאוף.[10] בשנת 1960 חזר לאמן את הבולטס, שבהיעדרו זכו באליפות ה-NBA‏ (1978) ועברו לעיר וושינגטון. הוא המשיך להחזיק בתפקיד בשש העונות הבאות, אשר ב-4 מתוכן העפילה הקבוצה לפלייאוף. בעונת 1987/1988 חזר למועדון הקליפרס, ובעונה וחצי בהן אימן את הקבוצה היא רשמה מאזן ניצחונות שלילי 27–93.

לאורך קריירת האימון רשמו קבוצותיו של שו מאזן כולל של 784 ניצחונות ו-861 הפסדים (47.7%) בעונה הסדירה, וכן 30 ניצחונות ו-47 הפסדים (39.0%) בשלב הפלייאוף.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ין שו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה