פתיחת התפריט הראשי

ג'ינגיס חאן

מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית
(הופנה מהדף ג'ינגיס ח'אן)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת, כל פגמי הערך האנגלי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ג'ינגיס חאןמונגולית: Cinggis qagan.svg צ'ינגיס חאן, להאזנה (מידעעזרה); סינית: 成吉思汗‏; 1162 - 18 באוגוסט 1227), היה מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית. האימפריה אותה הקים, ושיורשיו הרחיבו את גבולותיה, הפכה לאחר מותו, לאימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה האנושית. נחשב למייסד ו"אבי האומה" המונגולית.

ג'ינגיס חאן
Cinggis qagan.svg
ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי
ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי
לידה 1162
דלון בולדוג (אנ'), מונגוליה הפרה-אימפריאלית
פטירה 18 באוגוסט 1227 (בגיל 65 בערך)
יינצ'ו-אן (אנ'), שיה המערבית (אנ')
מדינה האימפריה המונגוליתהאימפריה המונגולית  האימפריה המונגולית
עיסוק מנהיג צבאי, צ'יף עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג בורטה
שושלת בוריג'ין
אב יסוגיי
אם הואלון
צאצאים ג'וצ'י
צ'אגאטאי חאן
אוגדיי חאן
טולוי
יורש העצר ג'וצ'י
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסל בדמותו של ג'ינגיס חאן, בארמון הנשיאותי באולן בטור, בירת מונגוליה.

ילדותו וחייועריכה

ג'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בצפון שטח מונגוליה המודרנית בשם טמוג'ין. אביו, יסוגיי, היה ראש בית אב קטן בשם בוריג'ין, שחי סמוך למקורות נהר האונון, ועסק בעיקר בצייד. משפחת בוריג'ין באה מענף נחות של שבט טאיצ'יוד, והשתייכה לקבוצת שבטים דלת חשיבות, שעתידה הייתה לימים להיקרא בשם "מונגולים". לפי "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", חטף יסוגיי את הואלון, אמו של טמוג'ין, בת שבט המרקידים, והפך אותה לאשתו השנייה, זאת משום שלא הייתה לו אפשרות לשלם נדוניה מספיקה עבור כלה, אשר לפי מנהגי הערבות הייתה תנאי לנישואין.

ילדותו של טמוג'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחיה שלו. אביו מת בשל הרעלה של בני שבט טטארי יריב, כנקמה על הריגתו של בן שבט בעבר על ידי יסוגיי.

רצח אחיו בגטרעריכה

בשנים הבאות חיו טמוג'ין ומשפחתו כנוודים חסרי כול והתקיימו בעיקר מפירות ומחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו, על פי המסורת, תפס טמוג'ין דג קטן ואחיו החורג בגטר חטף אותו ממנו. לאחר שאימו הואלון צידדה לצד בגטר, הוא ואחיו הצעיר קאסאר איתרו והרגו אותו באמצעות חץ. אין אמיתות הסיפור מוכחת, וייתכן שמדובר בסיפור בדוי שנועד להוסיף לדימוי האימתָני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות אחרות רצח טמוג'ין את אחיו הגדול למחצה בגטר לאחר מות אביו, כדי למנוע ממנו לבעול את אמו. זאת, מאחר שבגטר, שהיה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, היה זכאי על פי המנהג המונגולי לרשת את אביו, וכן לבעול את כל נשותיו שאינן אימו הביולוגית.

כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה – מעשה זה, שנחשב עבירה חמורה על המנהג המונגולי, אילץ את טמוג'ין ומשפחתו להימלט מיד מהאזור. בשנת 1172 נלכד טמוג'ין בידי בני השבט השליט באזור, שבט הטאיצ'יוד, הוחזק כאסיר ועונה. בניגוד למסורות המונגוליות, המתייחסות לתקופת שעבוד זו כתקופת ביניים קצרה, קיימות מסורות אחרות הגורסות שמשך התקופה היה כעשור. עם זאת, לבסוף הצליח טמוג'ין לברוח בעזרת אביו של צ'ילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורצ'ו, גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.

אירוסיו עם בורטהעריכה

עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוג'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה והוא כבן 16. בשלב זה הפך טמוג'ין למנהיג התא המשפחתי הקטן שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. עם זאת, בשלב זה נחטפה בורטה בידי שבט המרקיט, שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה ממוצא טוראני (טורקי). בתמיכתם של אנשיו, וכן של מנהיג שבט החריידים טוגרול חאן ושל ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוג'ין (שבעתיד יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגוליים המאוחדים) שוחררה בורטה. זמן קצר לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י. דבר זה העלה שאלות על אודות זהות האב. תעלומה זו עתידה לרדוף את טמוג'ין שנים ארוכות ולהוביל לסכסוך בין בניו.

חברותו ויריבותו עם ג'אמוקהעריכה

במהלך השנים, הודות לגאונותו הטקטית ולכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוג'ין וגדל. בתקופה זו הפך ג'אמוקה, חבר ילדותו של טמוג'ין ליריבו, עקב שאיפתם הסותרת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, אשר זכו מזה שנים רבות במעמד נכבד בין השבטים, מוצאו של טמוג'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוג'ין כדי ליצור מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז - התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות אישית לטמוג'ין עצמו.

במשך השנים נמשכו רבים מיושבי הערבות ללכת אחרי טמוג'ין, עד שבשנת 1204 נערך הקרב הגדול בערבה בין מחנות טמוג'ין וג'אמוקה, קרב שנועד לקבוע את זהות מנהיג רוב השבטים המונגוליים. אף שג'אמוקה הצליח לנוס בטרם נפילתו בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחוד מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. בשנת 1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוג'ין על ידי כמה מאנשיו, ואלה בתגובה נהרגו על ידי טמוג'ין באשמת בגידה במנהיגם.

איחוד השבטים המונגוליים וכיבושי האימפריהעריכה

 
דמותו של ג'ינגיס חאן על מטבע מודרני בקזחסטן, אחת האומות שהתגבשו במסגרת האימפריה המונגולית.

ג'אמוקה, חברו-יריבו הוותיק של טמוג'ין, חוסל על ידי טמוג'ין בשבירת גבו – המתה מכובדת במסורת המונגולית. בהמשך ליכד טמוג'ין את שבטי המונגולים ובאסיפה כללית בשנת 1206, בסמוך להר המקודש בורקאן ח'לדון, הכריז בפניהם על ניצחונו ועל איחוד כל השבטים המונגוליים תחת שלטונו. בעקבות ניצחונו והשתלטותו על מונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים; השליט העולמי).

הקמתה של האימפריה המונגוליתעריכה

ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים ג'ינגיס חאן את האימפריה המונגולית, ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול ביותר מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה חלשה על שטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, מהודו, מקוריאה, מאפגניסטן, מאיראן, מעיראק ומרוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.

ג'ינגיס חאן ליכד את שבטי המונגולים סביב חוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור על מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו למענה בחוקה – על נואפים הוטל עונש מוות.

חשיבותו הצבאיתעריכה

 
שריונות לוחמי צבא ג'ינגיס חאן, מוזיאון הטכנולוגיה בסאן חוזה.

ג'ינגיס חאן נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית מהיותו זה שפיתח את תורת האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו; הוא הקים יחידות עילית מובחרות בצבאו, וכן היה הראשון שיסד חיל רפואה ייעודי בצבא המונגולי שליווה את הלוחמים. הוא קידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם האישיים, ולא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כמקובל באותו זמן.

הצלחותיו של ג'ינגיס חאן ושל יורשיו התבססו על תמרון והפחדה. למעשה, הנקודה אליה כיוון ג'ינגיס חאן את התקפותיו האסטרטגיות הייתה לא יותר מאשר הדימוי הפסיכולוגי של כוחותיו בתודעתה של אוכלוסיית היריב. על ידי יישום שיטתי וקפדני של אסטרטגיה זו, כלומר אופרטיבה מגובה בלוחמה פסיכולוגית, הצליחו ג'ינגיס חאן וצאצאיו לכבוש שטחים נרחבים ביותר באירואסיה.

אבני הבניין של הצבא והאסטרטגיה של ג'ינגיס חאן היו הקשתים ועדרים עצומים של סוסים מונגוליים. ביחס של חמישה סוסים לכל לוחם, היה הצבא המונגולי נייד ביותר (עדרי הסוסים סיפקו גם את הבסיס הלוגיסטי לאספקת מזון, בעוד שאת כל המצרכים האחרים הדרושים לחייל במסעו בזזו המונגולים מסביבתם). בהשוואה לצבא המונגולי, כל הצבאות האחרים היו כבדים - וכתוצאה מכך בעלי כושר-ניידות נחות בהרבה. באמצעות ריכוז מאמץ, תמרון, הפתעת האויב והתקפה בלתי-פוסקת, הובאו צבאותיהם של סין, פרס, ארצות ערב וארצות אירופה תחת לחץ עד שבירתם, ואז נרדפו עד שהושמדו כליל.

ג'ינגיס חאן ולוחמיו נודעים באכזריותם עד היום; הם היו לוחמים פראיים שנעו במהירות רבה מעיר לעיר וזרעו הרס ואימה בכל מקום שעברו בו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תיכּנע לו העיר – יותיר את אנשיה בחיים, ואם תילחם בו – יהרוג את כל אנשיה. עם זאת, לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שהמושל שלה - "ח'אן הזהב" וכל החצר שלו ברחו דרומה (פעולה הנחשבת בגידה במונגולים), נכנס החאן עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום לאחר מכן סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות המדממות המוטלות בכל מקום. החאן שב וחזר על ההכרזה הזו בכל עיר שצר עליה. כך למשל הזהיר, לפי כתבים פרסיים, את הערים העתיקות בוכרה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת – יושמד".

קשרי החוץעריכה

ג'ינגיס חאן, ששאף לפתח את ערוצי המסחר של מונגוליה, קשר בתחילה קשרי ידידות עם שושלת ח'ווארזם-שאה, ששלטה בפרס, ושאף לכונן עמה קשרי מסחר ענפים. לשם כך אף הקים לאורך דרך המשי הארוכה בין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, ובהן יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח, להתרענן וליהָנות מהגנה מפני שודדי דרכים; כן ניתנה להם אפשרות להחליף את סוסיהם. אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים, שחשו מאוימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח החאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הח'ווארזמית. בעיר הפרסית נישאפור ציווה להקים פירמידה ענקית המורכבת מראשי תושבי העיר, על מנת להרתיע ערים אחרות.

החברה המונגוליתעריכה

בעקבות פרסום "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" בשנות השמונים, חיבור מהמאה ה-13 על חיי ג'ינגיס חאן, ההיסטוריונים מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה את הכלכלה העולמית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, ובהם חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב, ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן. חוקרים, ובהם ג'ק ודרפורד, מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחד מהגורמים העיקריים לעידן הרנסאנס באירופה.

חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן-בטור אומרים שלקראת סוף חייו ניסה החאן להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר החוקים "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, ובפרט לנשים.

מותועריכה

ככל הנראה מת ג'ינגיס חאן מוות טבעי ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם הרחיבו אותה, אך תחת שלטונם הקיסרות לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין אותו ביקר מרקו פולו; שושלת של צאצאיו שלטה בהודו במאות ה-16 וה-17.

בשיאה הייתה האימפריה המונגולית גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל, שהייתה אז בשליטת האימפריה הממלוכית, אך הממלוכים ומצביאם קוטוז הביסו אותם בקרב עין ג'אלות.

צאצאיועריכה

ג'ינגיס חאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך, ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיום יחסי מין. כפי הנראה החאן לא שעה לעצה; בפברואר 2003 הוערך במחקר "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, אחד מכל 400 אנשים בקירוב הוא צאצאו. חלק מצאצאיו התפשטו למדינות רוסיה ואוקראינה. עד היום מכירים במשפחת קירוב יוצאי רוסיה כצאצאיו הזכורים והמוכרים ביותר של ג'ינגס חאן.

חשיפת דמותו במחקרעריכה

המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב, והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה זה מאות שנים. אפילו כאשר נתגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מקורות העמים שכבש.

מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה המוסמכת המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, מאירים אותו באור אנושי יותר.

על פי אומדנים מקובלים, הרג ג'ינגיס חאן בסך הכל כ-40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הִפריז במתכוון בתיאור היקף מעשי הטבח שלו, על מנת להגדיל את אפקט ההרתעה על אויביו.

ג'ינגיס חאן בתרבות הפופולריתעריכה

דמותו של ג'ינגיס חאן שימשה סופרים רבים, והופיעה בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה, ברומנים ובמשחקי מחשב.

רשימה חלקית:

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה