ג'ירו ד'איטליה

מירוץ אופני כביש, השני בחשיבותו בעולם.

הג'ירו ד'איטליהאיטלקית: Giro d'Italia;‏ מבוטא: ג'ירו דִיטליה), או בקיצור הג'ירו, הוא מרוץ אופני כביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס ויחד עם הוואלטה אספנייה השלושה מהווים את מרוצי הגרנד טורס. הג'ירו נערך באיטליה מדי שנה במהלך חודש מאי. אורך המסלול הוא כ-3,400 – 3,500 קילומטרים וכ-21 קטעים.

ג'ירו ד'איטליה
Giro d'Italia
החולצה הוורודה, המוענקת למוביל במרוץ
החולצה הוורודה, המוענקת למוביל במרוץ
מדינות איטליהאיטליה איטליה
סוג מרוץ קטעים - גרנד טור
אורך המסלול 3,450 ק"מ
חודש מאי
משך שלושה שבועות
עונה נוכחית 2023
היסטוריה
התקיים לראשונה 1909
מרוצים עד כה 106
מנצח ראשון איטליהאיטליה איטליה לואיג'י גאנה
מוביל במספר הניצחונות חמישה ניצחונות
איטליהאיטליה איטליה אלפרדו בינדה
איטליהאיטליה איטליה פאוסטו קופי
בלגיהבלגיה בלגיה אדי מרקס
מוביל מנצחי הקטעים מריו צ'יפוליני (42)
מנצח אחרון סלובניהסלובניה סלובניה פרימוש רוגליץ'
שנת מרוץ אחרונה 2023
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הג'ירו נמשך בדרך כלל 21 יום ונערך עד היום 101 פעמים. ה"ג'ירו" הראשון יצא לדרכו ב-13 במאי 1909, והסתיים ב-30 במאי במילאנו, בניצחונו של לואיג'י גאנה (Luigi Ganna). בשנים 19151918 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם הראשונה והוא חודש ב-1919. גם בשנים 1941 ו-1944 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם השנייה.

מסלולו של הג'ירו משתנה מדי שנה, אולם בעיקרו הוא מסלול היקפי לאורכה ולרוחבה של איטליה. לעיתים הרוכבים עוברים גם במדינות השכנות צרפת, שווייץ, אוסטריה, קרואטיה וסלובניה. הג'ירו מסתיים באופן מסורתי במילאנו. ב-2013 הסתיים המרוץ בברשה, ב-2014 בטריאסטה, ב-2016 בטורינו ב-2017 שוב במילאנו, ב-2018 ברומא וב-2019 בוורונה.

הרוכב המוביל בדירוג הכללי, כלומר זה שהזמן המצטבר שלו הנמוך ביותר, לובש חולצה ורודה המזהה אותו כמוביל המרוץ. פרסים מוענקים למנצחי הקטעים היומיים, כמו גם לרוכב שהצטיין בקטעים ההרריים, הרוכב המצטיין במאוצים ועוד מספר תארים בקטגוריות שונות.

הנהלת המרוץ בודקת רוכבים הנחשדים בשימוש בחומרים אסורים ומדיחה את מי שהחשד לגביו מתאמת. גם מרקו פנטאני, מגדולי רוכבי האופניים בכל הזמנים, נחשד בשימוש בחומר אסור וסולק מהג'ירו. ניצחונו של אלברטו קונטדור ב-2011 נפסל לאחר שבית הדין לערעורים בספורט הרשיע אותו בשימוש בחומר אסור בטור דה פראנס של 2010 (ולכן פסל את התוצאות של הרוכב שהושגו לאחר מועד זה).

הזנקות עריכה

 
משתתפי המירוץ עולים לרחוב אבן גבירול בתל אביב

משנת 2010, כל שנתיים המרוץ מתחיל מחוץ לאיטליה לאחר שבעבר הוזנק פעמים בודדות מחוץ לאיטליה. לרוב נערכת תחרויות בין מדינות וערים שמבקשות לארח את המרוץ לשלושה או ארבעה קטעים ראשונים. הזינוק הראשון מחוץ לאיטליה נערך בסן מרינו, בעיר סן מרינו בשנת 1952, אחרי 47 מהדורות בהן המרוץ החל אך ורק באיטליה. הזינוק השני מחוץ לגבולות איטליה נערך במונקו, 14 שנים מאוחר יותר, במונטה קרלו.

במאי 2017 פורסם כי ג'ירו ד'איטליה 2018 יוזנק מירושלים בירת ישראל "כסמל לאחווה ושלום".[1]

המרוץ הוזנק בירושלים ב-4 במאי 2018, וזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמרוץ הוזנק מחוץ לגבולות אירופה. שלושת הקטעים שנערכו בישראל הם מרוץ נגד השעון בירושלים, קטע מחיפה לתל אביב (דרך עכו וזכרון יעקב) וקטע מבאר שבע לאילת.

זינוקים מחוץ לאיטליה עריכה

שנה עיר
1952 סן מרינו  סן מרינו
1966 מונקו  מונטה קרלו
1973 בלגיה  ורוויוה
1974 קריית הוותיקן  קריית הוותיקן
1996 יוון  אתונה
1998 צרפת  ניס
2002 הולנד  חרונינגן
2006 בלגיה  סרינג
2010 הולנד  אמסטרדם
2012 דנמרק  הרנינג
2014 הממלכה המאוחדת  בלפסט
2016 הולנד  אפלדורן
2018 ישראל  ירושלים
2022 הונגריה  בודפשט

מנצחי התחרות עריכה

 
נאירו קינטנה, לבוש ב"מלייה רוזה" (החולצה הוורודה) במהלך ג'ירו ד'איטליה 2014
שנה רוכב קבוצה
1990 איטליה  ג'אני בוניו
1991 איטליה  פרנקו קוצ'ולי
1992 ספרד  מיגל אינדוראין
1993 ספרד  מיגל אינדוראין
1994 רוסיה  יבגני ברזין
1995 שווייץ  טוני רומינגר
1996 רוסיה  פבל טונקוב
1997 איטליה איוון גוטי
1998 איטליה מרקו פנטאני
1999 איטליה איוון גוטי
2000 איטליה  סטפנו גרצלי
2001 איטליה  ג'ילברטו סימוני
2002 איטליה  פאולו סבולדלי
2003 איטליה  ג'ילברטו סימוני
2004 איטליה  דמיאנו קונגו
2005 איטליה  פאולו סבולדלי
2006 איטליה  איוואן באסו
2007 איטליה  דנילו די-לוקה
2008 ספרד  אלברטו קונטדור
2009 רוסיה  דניס מנצ'וב
2010 איטליה  איוואן באסו
2011 איטליה  מיקלה סקרפוני
2012 קנדה  ריידר הייסדל
2013 איטליה  וינצ'נזו ניבאלי
2014 קולומביה  נאירו קינטנה מוביסטאר
2015 ספרד  אלברטו קונטדור טינקוף
2016 איטליה  וינצ'נזו ניבאלי אסטנה
2017 הולנד  טום דימולן סאנווב
2018 הממלכה המאוחדת  כריסטופר פרום סקיי
2019 אקוודור  ריצ'רד קאראפז מוביסטאר
2020 בריטניה  טאו גייגן הארט אינאוס גרנדיירס
2021 קולומביה  איגן ברנל אינאוס גרנדיירס
2023 סלובניה  פרימוש רוגליץ' יומבו–ויסמה


קטגוריית מלך ההר (החולצה הכחולה, "המלייה אזורה")

 
סטיבן קרוויסווייק (מקדימה), רוכב בחולצה הכחולה של המטפס המצטיין במהלך ג'ירו ד'איטליה 2015.
שנה רוכב קבוצה
1997 קולומביה חוסה גונסאלס קלמה–קוסטה בלנקה
1998 איטליה מרקו פנטאני Mercatone–Uno Bianchi
1999 קולומביה חוסה גונסאלס קלמה–קוסטה בלנקה
2000 איטליה פרנצ'סקו קאזאגרנדה Vini Caldirola–Sidermec
2001 קולומביה פרדי גונסאלס Selle Italia–Pacific
2002 מקסיקו חוליו אלברטו פרס קולומביה–סלה איטליה
2003 קולומביה פרדי גונסאלס קולומביה– סלה איטליה
2004 גרמניה פביאן וגמן Gerolsteiner
2005 ונצואלה חוסה רוחאנו קולומביה–סלה איטליה
2006 ספרד חוסה מנואל גארטה קוויק סטפ
2007 איטליה לאונרדו פייפולי Saunier Duval–Prodir
2008 איטליה אמנואלה סלה CSF
2009 איטליה סטפנו גרצלי אקווה & סאפונה
2010 אוסטרליה מת'יו לויד אומגה–פארמה לוטו
2011 איטליה סטפנו גרצלי אקווה – סאפונה
2012 איטליה מטאו ראבוטיני Farnese Vini–Selle Italia
2013 איטליה סטפנו פיראצי ברדיאני CSF
2014 קולומביה חוליאן ארדונדו טרק
2015 איטליה ג'ובאני ויסקונטי מוביסטאר
2016 ספרד מיקל נייבה קבוצת סקיי
2017 ספרד מיקל לנדה קבוצת סקיי
2018 בריטניה כריס פרום קבוצת סקיי
2019 איטליה ג'וליו צ'יקונה טרק-סגפרדו
2020 פורטוגל  רובן גריירו EF Pro Cycling
2021 צרפת  ז'ופרה בושאר AG2R Citroën
2022 הולנד  קון באומן יומבו–ויסמה
2023 צרפת  טיבו פינו Groupama–FDJ

קטגוריית הנקודות (המלייה צ'יקלמינו, החולצה הסגולה)

 
פרננדו גאבייריה רוכב בחולצה הסגולה במהלך ג'ירו ד'איטליה 2017
שנה רוכב קבוצה
1997 איטליה מריו צ'יפוליני Scrigno–Gaerne
1998 איטליה מריאנו פיקולי Brescialat-Liquigas
1999 צרפת לורן ז'אלאבר ONCE
2000 רוסיה דימיטרי קונישב Fassa Bortolo
2001 איטליה מאסימו סטראצר Mobilvetta Design
2002 איטליה מריו צ'יפוליני אקווה & סאפונה
2003 איטליה ג'ילברטו סימוני Saeco Macchine per Caffè
2004 איטליה אלסנדרו פטאקי פאסה בורטולו
2005 איטליה פאולו בטיני קוויק סטפ
2006 איטליה פאולו בטיני קוויק סטפ
2007 [2] -
2008 ספרד דניאלה בנאטי ליקוויגאס
2009 רוסיה דניס מנצ'וב ראבובאנק
2010 אוסטרליה קאדל אוונס BMC
2011 איטליה מיקלה סקרפוני[3] למפרה–ISD
2012 ספרד ז'ואקים רודריגז קטיושה
2013 בריטניה מרק קוונדיש קוויק סטפ
2014 צרפת נאסר בוהאני FDJ
2015 איטליה ג'אקומו ניצולו טרק-סגפרדו
2016 איטליה ג'אקומו ניצולו טרק-סגפרדו
2017 קולומביה פרננדו גאבייריה קוויק סטפ
2018 איטליה אליה ויוויאני קוויק סטפ
2019 גרמניה פסקל אקרמן בורה–הנסגרוהה
2020 צרפת  ארנו דמאר Groupama-FDJ
2021 סלובקיה  פטר סאגאן בורה–הנסגרוהה
2022 צרפת  ארנו דמאר Groupama–FDJ
2023 איטליה  ג'ונתן מילאן בחריין–ויקטוריוס

קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (המלייה ביאנקה, החולצה הלבנה)

 
ריקרדו ריקו רוכב בחולצה הלבנה במהלך ג'ירו ד'איטליה 2007

הקטגוריה החלה משנת 1976 ועד 1994, שם הופסקה עד שנת 2007 ומאז מתקיימת כרגיל

שנה רוכב קבוצה
2007 לוקסמבורג אנדי שלק קבוצת CSC
2008 איטליה ריקרדו ריקו Saunier Duval–Scott
2009 בלגיה קווין סילדרייס קוויק סטפ
2010 אוסטרליה ריצ'י פורט קבוצת סקסו–בנק
2011 צ'כיה רומן קרויזגר אסטנה
2012 קולומביה ריגוברטו אוראן קבוצת סקיי
2013 קולומביה קרלוס בטנקור AG2R
2014 קולומביה נאירו קינטנה מוביסטאר
2015 איטליה פאביו ארו אסטנה
2016 לוקסמבורג בוב יונגלס קוויק סטפ
2017 לוקסמבורג בוב יונגלס קוויק סטפ
2018 קולומביה מיגל אנחל לופס אסטנה
2019 קולומביה מיגל אנחל לופס אסטנה
2020 בריטניה  טאו גייגן הארט אינאוס גרנדיירס
2021 קולומביה  איגן ברנל אינאוס גרנדיירס
2022 ספרד  חואן פדרו לופס טרק-סגפרדו
2023 פורטוגל  ז'ואאו אלמיידה יו. איי.אי אמירטס

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ירו ד'איטליה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אלי אילדיס, ‏ג'ירו 2018 צפוי להיות מוזנק מירושלים, באתר ערוץ הספורט, 25 במאי 2017
  2. ^ במקור ניצח אלסנדרו פטאקי, אך זה נשלל ממנו מאוחר יותר שנחשד שהשתמש בסאלבוטאמול
  3. ^ ניצח אחרי פסילתו של קונטדור