ג'מייקה

מדינה באיים הקריביים
(הופנה מהדף ג'מייקני)

ג'מייקהאנגלית: Jamaica) היא מדינת אי השוכנת בים הקריבי, בסמוך למרכז אמריקה. מצפון למדינה מעבר לים נמצאת קובה, וממזרח האי היספניולה, שבמערבו האיטי ובמזרחו הרפובליקה הדומיניקנית. המדינה היא מונרכיה חוקתית במעמד ממלכה בחבר העמים הבריטי.

ג'מייקה
Jamaica
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודוראיי פוקלנדפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוגיאנה הצרפתיתאיי ABCקוסטה ריקההונדורסאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי טרקס וקייקוסאיי קיימןברמודהסן-פייר ומיקלוןגרינלנדרוסיהאיסלנדנורווגיהאירלנדהממלכה המאוחדתגרמניהדנמרקבלגיהצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלתוניסיהניז'רשווייץאיטליה
מוטו לאומי מתוך רבים - אומה אחת
המנון לאומי ג'מייקה, המדינה אותה אנו אוהבים
המנון
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
ראש מדינה מלך ג'מייקה
מלך ג'מייקה צ'ארלס השלישי
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת ג'מייקה אנדרו הולנס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית

אנגלית (דה יורה)

פטואה ג'מייקנית (דה פקטו)
עיר בירה קינגסטון 17°59′N 76°48′W / 17.983°N 76.800°W / 17.983; -76.800
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט של ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אמריקה התיכונה
שטח יבשתי[2] 10,991 קמ"ר (167 בעולם)
אחוז שטח המים 1.5%
אזור זמן UTC -5
היסטוריה
הקמה  
- עצמאות[1]
- תאריך
מהממלכה המאוחדת
6 באוגוסט 1962
ישות קודמת הפדרציה של איי הודו המערביתהפדרציה של איי הודו המערבית הפדרציה של איי הודו המערבית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 במאי 2024)
2,824,870 נפש (140 בעולם)
צפיפות 257.02 נפש לקמ"ר (53 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 25.20%
גילאי 15 - 24 17.95%
גילאי 25 - 54 38.06%
גילאי 55 - 64 9.63%
גילאי 65 ומעלה 9.17%
כלכלה
תמ"ג[4] (2022) 17,098 מיליון $ (128 בעולם)
תמ"ג לנפש 6,053$ (120 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)
0.706 (115 בעולם)
מדד ג'יני 45.5 (נכון ל־2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע דולר ג'מייקי‏ (JMD)
בנק מרכזי בנק ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט jm
קידומת בין־לאומית 1-876
www.gov.jm
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקור השם עריכה

אנשי ארוואק שחיו באי קראו לארצם "ש'אי-מאקה" (Xaymaka), שפירושה "ארץ של עצים ומים" בשפתם, ומכאן השם "ג'מייקה".

היסטוריה עריכה

המתיישבים הראשונים באי היו שבטי הארוואק והטאינו, שהתיישבו בו בין שנת 4000 לפנה"ס לשנת 1000 לפנה"ס. אף על פי שיש הטוענים[דרוש מקור] כי השבטים נכחדו עם בואם של האירופים, אחרים טוענים[דרוש מקור] כי הם שרדו למשך זמן קצר. ישנן מעט מאוד עקבות מהתרבות הארווקית, ומועצת המורשת הלאומית הג'מייקנית מנסה לאתר כל עדות מהשבט.

כריסטופר קולומבוס היה האירופאי הראשון שגילה את ג'מייקה, ותבע את האי עבור האימפריה הספרדית לאחר שנחת שם ב-1494 במסעו השני אל יבשת אמריקה. אל האי ג'מייקה הוא הגיע אחרי שנחת בדומיניקה, עבר בהיספניולה ובקובה. נקודת הנחיתה שלו הייתה במפרץ דיסקברי(אנ'). למפרץ סנט אנה(אנ') נתן קולומבוס את השם "סנט גלוריה", וזו הייתה נקודת התצפית הראשונה שלו על האי, אולם הוא עזב את האי וחזר להיספניולה ומשם חזר לספרד. קולומבוס חזר לג'מייקה במהלך מסעו הרביעי ב-1503; העץ של ספינתו נאכל על ידי תולעים וסערה הביאה את הספינה למצב שלא יכלה להפליג יותר, ולכן נאלצו הוא וצוותו לחיות בג'מייקה במשך שנה בזמן שהמתינו לחילוץ. דייגו מנדז וכמה ילידים חתרו בקאנו כדי לקבל עזרה מהיספניולה. מושל האי היספניולה, ניקולס דה אובנדו אי קאסרס, תיעב את קולומבוס ועיכב את המאמצים להציל אותו ואת אנשיו, ולכן הם חולצו רק ב-1504.

ב-1509 הוחל השלטון הספרדי הרשמי על ג'מייקה. באותה שנה, כקילומטר וחצי מערבית למפרץ סנט אנה, הוקמה סביליה לה נובה (סביליה החדשה), המושבה הספרדית הראשונה על האי. סביליה ננטשה בשנת 1544, בשל מספר פשיטות פיראטיות עליה, והמתיישבים עברו לאתר חדש ובריא יותר, אשר קראו לו וילה דה לה וגה, ומאוחר יותר סנט ג'אגו דה לה וגה. זו הייתה עיר הבירה של ג'מייקה. האנגלים שינו את שמה של העיר ל-ספניש טאון כאשר כבשו את האי ב-1655. בעיר נמצאת הקתדרלה העתיקה ביותר בקריביים. בשנת 1518 הוקם נמל הסחר - פורט רויאל.

יורשי קולומבוס תבעו את ג'מייקה, כמו גם איים אחרים, בהסתמך על הקפיטולציות של סנטה-פה(אנ'). ב-1537 הגיעו היורשים, שיוצגו על ידי אלמנתו של אחד מבניו של קלומבוס, להסדר עם בית המלוכה הספרדי, וויתרו על כל תביעותיהם בתמורה לג'מיקה.

הספרדים גורשו מן האי על ידי האנגלים בקרב סנט אן. למרות זאת, האי לא נפל סופית לידי האנגלים עד קרב מגדל האי ב-1655. דון ארנולדו דה יאסי הגן על המגדל מפני האנגלים במשך חמש שנים, עד שברח לקובה.

במהלך מאתיים השנים הראשונות של השלטון הבריטי, הפכה ג'מייקה לאחת מיצואניות הסוכר הגדולות בעולם. היא ייצאה כ-77,000 טון סוכר בין שנת 1820 לשנת 1824, תוך שימוש נרחב בעבדים אפריקאים. לאחר ביטול העבדות, בתחילת המאה ה-19, החלו הבריטים להביא פועלים זולים מסין ומהודו. צאצאיהם של פועלים אלו עדיין חיים בג'מייקה כיום.

בתחילת המאה ה-19, גרמה תלותה הכבדה של הממלכה המאוחדת בעבדותם של האפריקאים השחורים לכך שמספר השחורים באי עבר את מספר הלבנים בו ביחס של 20 ל-1, דבר שהוביל להזדמנויות רבות למהפכות מצד התושבים השחורים. לאחר סדרת מהפכות, בוטלה לחלוטין העבדות ב-1834, תוך מתן שוויון זכויות מלא לשחורים.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה תנועה למען עצמאות לאי. את התנועה הנהיגו ראשי האיגודים המקצועיים נורמן מנלי ואלכסנדר בוסטמנטה. בעקבות מאמציהם הונהגו לראשונה ב-1944 בחירות למועצה מחוקקת שסימלה ממשל עצמי מסוים. ב-1953 יצרה ממשלת בריטניה באי את משרת ראש השרים. הראשון שכיהן בתפקיד זה היה בוסטמנטה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה ג'מייקה חברה בפדרציה של איי הודו המערבית. לקראת סוף שנות ה-50 חל קרע בין בוסטמנטה ומפלגת הלייבור של ג'מייקה בראשותו, שביקשו להיתנתק מן האיחוד ולהגיע לעצמאות מלאה לבין מנלי ומפלגת העם הלאומית בראשותו שביקשו להישאר באיחוד. ב-19 בספטמבר 1961 התקיים משאל עם בנושא ו-54.1% מהבוחרים צידדו בעמדת בוסטמנטה להיפרדות[6]. באוגוסט 1962 קיבלה ג'מייקה את עצמאותה המלאה ובוסטמנטה היה לראש ממשלתה הראשון[1].

פוליטיקה עריכה

 
הנסיך צ'ארלס (יורש העצר בג'מייקה) ורעייתו קאמילה בביקור בג'מייקה, 2008

ג'מייקה היא אחת מממלכות חבר העמים הבריטי. ככזו, המדינה חברה בחבר העמים הבריטי ובראשה עומד המונרך הבריטי אשר מחזיק סמכויות סמליות במסגרת היותה של ג'מייקה מונרכיה חוקתית.

מאז עצמאותה של ג'מייקה ב-1962, התחלף השלטון פעמים אחדות, בבחירות, בין מפלגת הלייבור של ג'מייקה (JLP) התומכת בכלכלת שוק ובמדיניות חוץ בעלת זיקה לארצות הברית לבין מפלגת העם הלאומית (PNP) הסוציאל-דמוקרטית שביקשה לעצב כלכלה סוציאליסטית ומדיניות חוץ עצמאית (בכללה למשל שיתופי פעולה אזוריים עם קובה). מערכות הבחירות בשנות השבעים (1972, 1976, 1980) היו מקוטבות ואלימות במיוחד, כאשר הלבנים (ובכלל זה מהגרים מדרום-מזרח אסיה והמזרח התיכון) בני המעמד הבינוני-גבוה תומכים ב-JLP, והעניים והשחורים צאצאי העבדים תומכים ב-PNP. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ומ-1989 בפרט, חלה התמתנות רבה בקיטוב ובאלימות, יחד עם נסיגתה של PNP מעקרונות סוציאליסטיים רדיקליים והתקרבותה למודלים של כלכלת שוק מרוסנת.

המדינה אינה סובלת ממאבקים אתניים, אך יש בה מתח בגלל הפער הכלכלי הגדל והולך. בג'מייקה החלה התנועה לזכויות האישה הקריבית, ונשים יכולות להגיע בה למעמד בכיר בעסקים ובפוליטיקה. בשנים 20122016 כיהנה בראשות ממשלת ג'מייקה אשה, פורשיה סימפסון-מילר.

הבעיות העיקריות בג'מייקה כיום הן הכלכלה התת-מפותחת, שנחלשה יותר לאחרונה עם ירידת מחירי הבוקסיט (שהוא ענף תעשייתי עיקרי במדינה) בעולם, והפער הכלכלי בין שכבות האוכלוסייה.

שנים מפלגה שלטת
1962–1972 JLP
1972–1980 PNP
1980–1989 JLP
1989–2007 PNP
2007–2011 JLP
2012–2016 PNP
2016– JLP

כלכלה עריכה

 
חוף הים בנגריל, ג'מייקה

יותר משליש האוכלוסייה בג'מייקה עוסק בחקלאות, שהיא הפעילות הכלכלית המסורתית בג'מייקה. קנה סוכר ובננות הם הגידולים החשובים, מאחר שבאיחוד האירופי אלו הגדלים בג'מייקה מועדפים על פני הגדלים מדינות אחרות. גידולים אחרים הם: הדרים, קפה, מריחואנה, תפוחי אדמה ומשק חי.

גם המכרות תורמים לכלכלה, וג'מייקה היא מפיקת בוקסיט, החומר ממנו מייצרים אלומיניום, מהמובילות בעולם. ענפי תעשייה נוספים הם: טקסטיל, ועיבוד מזון.

תיירות היא אחד מענפי הכלכלה המרכזיים במדינה. האקלים הטרופי הממוזג מעט ברוחות האוקיינוס, יחד עם ההיסטוריה של המדינה, הופכים אותה ליעד תיירותי מבוקש. יותר 3 מיליון תיירים המגיעים בכל שנה מסייעים לכיסוי חלק מהגירעון במאזן המסחרי.

גאוגרפיה עריכה

ג'מייקה היא מדינת אי בים הקריבי, כ-150 ק"מ מדרום לקובה. האי מורכב משפלת חוף, שבה מרוכזת רוב האוכלוסייה ומרכסים ציוריים, שהגבוה שבהם הוא רכס ההרים הכחולים.

חופים עריכה

בג'מייקה מגוון רחב של חופים. חלקו הצפון מזרחי של האי מכיל רבע מרצועת החוף המפורסמת של ג'מייקה, וכולל חופים מרהיבים כמו:

  1. חוף מונטיגו ביי (Montego Bay): החוף הוא אחד מחופי ג'מייקה המפורסמים ביותר, ומתאפיין בשקט ומסעדות יוקרתיות. החוף מפורסם גם בשל פעילויות המים הרחבות שהוא מציע, כולל צלילה, וגלישה. החוף ממוקם בקרבת העיר מונטיגו ביי, בחלקו הצפוני המערבי של האי ג'מייקה.
  2. חוף נגריל (Negril): החוף מוכר בעיקר בשל אורכו המרשים של שבעה מיילים (11 ק"מ) ולכן מכונה גם "Seven Mile Beach". החוף מציע שמש נהדרת, חול חם ומים צלולים. בנוסף, ניגריל מכיל גם מקומות מפגש לתיירים ומסעדות חוף מקומיות. ממוקם ליד עיירת נופש קטנה באותו שם הנמצאת בחלקו המערבי ביותר של האי ג'מייקה.
  3. פורט אנטוניו (Port Antonio): פורט אנטוניו היא עיר ויעד חופי במזרח ג'מייקה. באזור העיר חופים פרטיים, מערות טבעיות, ומסלולי טיול ימיים לאיים סמוכים. מזרחית לעיר נמצא אתר הנופש פרנץ' מאן קוב (Frenchman's Cove), והחופים San San Beach, Winnifred Beach ו-Blue Lagoon.
  4. דיסקברי ביי (Discovery Bay): חוף דיסקברי ביי ממוקם בצפון ג'מייקה. על פי מסורת שלא הוכחה באופן חד משמעי, זהו החוף בו כריסטופר קולומבוס עגן בהגיעו לדרום אמריקה.

דמוגרפיה עריכה

 
רחוב במורנט ביי, ג'מייקה

מוצא אתני עריכה

אוכלוסיית ג'מייקה מורכבת בעיקר מאנשים ממוצא אפריקאי המהווים כ-90.9% מהאוכלוסייה הכללית של המדינה. האוכלוסייה הכללית של ג'מייקה מורכבת בנוסף גם מכמה מיעוטים שביחד מהווים 9.1% מהאוכלוסייה. המיעוטים הם: 7.3% מעורבים, 1.3% הודים ג'מייקנים, 0.2% לבנים, 0.2% אסיאתים ו-0.1% לבנונים. שיעור ההגירה לג'מייקה מצוי בעלייה מתמדת והמהגרים מגיעים בדרך כלל מסין, קולומביה, דרום אסיה ומקומות נוספים בקריביים.

שפה עריכה

השפה הרשמית של ג'מייקה היא אנגלית. אך השפה הלא רשמית שמדוברת אצל אחוז גדול יותר באוכלוסייה היא שפת הפטואה. שפות נוספות מדוברות בקרב האוכלוסייה אף על פי שאלו אינן השפות הרשמיות.

הגירה לארצות אחרות עריכה

קרוב לשני מיליון ג'מייקנים היגרו במשך השנים למדינות שונות ובמיוחד לארצות הברית, הממלכה המאוחדת וקנדה וחלקם אפילו לקובה. הערים שהג'מייקנים מהגרים אליהן בארצות הברית הן: ניו יורק, באפלו, מיאמי, אטלנטה, אורלנדו, טמפה, וושינגטון הבירה, פילדלפיה, הרטפורד ולוס אנג'לס. רוב אוכלוסיית המהגרים הג'מייקנית בקנדה מתגוררת בטורונטו, מונטריאול ואוטווה. בממלכה המאוחדת המהגרים מתגוררים בערים גדולות ומצורפים לקהילה הקריבית-בריטית.

תרבות עריכה

מוזיקה עריכה

החל מסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, התפתחו בג'מייקה מספר סגנונות מוזיקליים אשר זכו להצלחה בינלאומית ובראשם הרגאיי והסקא. הרגאיי, שהתפתח מהסקא, הפך במהרה לסגנון מוכר ונפוץ ברחבי העולם, והפך תוך מספר עשורים למזוהה עם אלמנטים תרבותיים רבים מחוץ לג'מייקה, וזכות ההשפעה הרבה שלו והחשיבות התרבותית שלו הוכר בשנת 2018 כמורשת תרבותית בלתי מוחשית על ידי אונסק"ו[7].

הסקא חדר לתרבות המערבית במספר גלים, ובשנות ה-90 נכנס למיינסטרים למספר שנים[8].

ספורט עריכה

 
בולט בתחרות במוסקבה, 2013
  ערך מורחב – ג'מייקה במשחקים האולימפיים

לג'מייקנים יש עניין רב בספורט. סוגי הספורט הפופולריים ביותר בג'מייקה הם: כדורגל, קריקט, אתלטיקה קלה ורכיבה על סוסים. הופעת הבכורה במונדיאל של נבחרת ג'מייקה בכדורגל הייתה במונדיאל 1998, בו לא הצליחה הנבחרת לעבור את הסיבוב הראשון.

האתלטיקה הג'מייקנית היא מהמובילות בעולם ואתלטים ג'מייקנים רבים הגיעו להישגים במשחקים האולימפיים ואליפויות העולם באתלטיקה, בעיקר בתחום הריצות הקצרות. בין האתלטים והאתלטיות המובילים: אסאפה פאוול, יוהאן בלייק, שלי-אן פרייזר-פרייס , אליין תומפסון-הרה, שריקה ג'קסון ויוסיין בולט, המחזיק בשני שיאי עולם: בריצת 100 מטר בזמן של 9.58 שניות ובריצת 200 מטר בזמן של 19.19 שניות. נבחרת השליחים של ג'מייקה מחזיקה בשיא העולם לריצת 4X100 בזמן של 36.84 שניות, שנקבע במשחקים האולימפיים - לונדון 2012.

נבחרת הבובסלאד (מזחלות) של ג'מייקה זכתה להכרה עולמית ולהצלחה מסוימת לאחר הופעה מפתיעה באולימפיאדת החורף 1992.

דתות בג'מייקה עריכה

הפרוטסטנטים מהווים 56% מכלל האוכלוסייה בג'מייקה, והקתולים 5%. 5% נוספים מהווים הדת ראסטפארי שמוצאה בג'מייקה. 34% הן דתות אחרות והעיקריות שבהן הן הכתות: כנסיית האלוהים, אדוונטיסטים של היום השביעי, בפטיזם, פנטקוסטיזם ואנגליקניזם. הדתות האחרות בג'מייקה הן הדת הבהאית, הינדואיזם, בודהיזם והאסלאם. הקהילה היהודית בג'מייקה מונה כ-250 יהודים. נכון ל-2009 מתגוררות באי בנוסף לקהילת יהודים המקומית כ-20 משפחות ישראליות.

יהודים התיישבו בג'מייקה מאז 1537, בחסות משפחת קולומבוס ששלטה על האי באותה תקופה והגנה עליהם מהאינקוויזיציה. בתקופת השלטון האנגלי היגרו יהודים נוספים, והקהילה מנתה אלפי משפחות. הקהילה התדלדלה במהלך השנים.

צבא עריכה

צבא ההגנה לג'מייקה (JDF) הוא צבא קטן אבל כוח צבאי מקצועי של ג'מייקה. הצבא הג'מייקני מבוסס על המודל הבריטי עם ארגון, הכשרה, נשק ויישור קו הדוק עם ממלכות חבר העמים הבריטי. כשנבחרים מועמדים לקצונה הם נשלחים לאחד מבסיסי ההדרכה לקצינים בקנדה או בבריטניה בתלוי לאיזו זרוע הם נבחרו. החיילים המגויסים מקבלים הכשרה בסיסית בבסיס ההדרכה של צבא ג'מייקה, בניוקאסל או באפ פארק-קאמפ, שניהם בסנט אנדרו. בדומה למודל הבריטי, המש"קים מקבלים רמות שונות של הכשרה מקצועית ככל שהם עולים בסולם הדרגות. בתי ספר צבאיים נוספים זמינים עבור אימונים מיוחדים בקנדה, ארצות הברית ובריטניה.

צבא ההגנה לג'מייקה הוא צאצא ישר של גדוד איי הודו המערבית של בריטניה במהלך התקופה קולוניאלית, בו נעשה שימוש נרחב בגדוד איי הודו המערבית בפיקוח על ידי האימפריה הבריטית בין השנים 1795–1926. יחידות אחרות בצבא ההגנה לג'מייקה נכללו במורשת של צבא ג'מייקה המוקדם בתור מושבה. "חיל הרגלים המתנדב של קינגסטון" השתתף במלחמת העולם הראשונה, והתארגן מחדש תחת השם "חיל הרגלים המתנדב של ג'מייקה" במלחמת העולם השנייה. גדוד איי הודו המערבית נוסד מחדש בשנת 1958 כחלק מפדרציה איי הודו המערבית. לאחר פירוק הפדרציה, הוקם "צבא ההגנה לג'מייקה", הכולל בתוכו חיל רגלים, כוחות מילואים, חיל אוויר, משמר חופים וחיל הנדסה.

פשע עריכה

כמה אזורים בג'מייקה הם בעלי רמות גבוהות של פשיעה. ברוב השנים הגיעה ג'מייקה לטבלת המדינות שהכי הרבה נרצחים בהן ביחס למספר התושבים וממוקמת על פי הערכת האו"ם במקום השלישי אחרי קולומביה ודרום אפריקה. ב-2005 היו בג'מייקה 1,674 מקרי רצח שהם 64.10 מקרים ל-100,000 איש. באותה השנה היא הייתה המדינה עם שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 ג'מייקה - עצמאית, הצופה, 6 באוגוסט 1962
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ היסטוריה של הבחירות הכלליות בג'מייקה, ועדת הבחירות המרכזית של ג'מייקה
  7. ^ AFP, הרגאיי נכנס לרשימת המורשת העולמית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2018
  8. ^ SKA, אנציקלופדיה בריטניקה