ג'ניה ברגר
גֶ'ניָה ברגר (5 בספטמבר[1] 1907 או 1910[2] – 7 בספטמבר 2000, ז' באלול תש"ס) הייתה ציירת, מעצבת תלבושות ואמנית קרמיקה ישראלית.
 | |
| ג'ניה ברגר בגלריית עין הוד, 1960 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1907 חרקוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בספטמבר 2000 (בגיל 93) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| לאום |
 ישראלית |
| תקופת הפעילות |
? – 7 בספטמבר 2000 |
| תחום יצירה | ציור, עיצוב תלבושות, פיסול קרמי |
| בן או בת זוג |
יהודה גבאי |
  | |
ביוגרפיהעריכה
פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.
ברגר נולדה ב-1910 בחרקוב שבהאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) ליצחק ברגר (?-1937) ולאה לבית פקר. אביה היה אגרונום במקצועו ובעל מפעל תעשייתי גדול. הוא החזיק במשתלה בחצי האי קרים, שם ערך ניסיונות בגידול גפנים לקראת עלייתו לארץ ישראל. בנוסף היה פעיל בחוגים ציוניים ושימש כציר בכינוסים של הקונגרס הציוני העולמי. [3] ג'ניה בילתה חלקים מתקופות הקיץ בחווה זו, לצד ביקור בחוף הים ביאלטה.[4] על פי עדותה היה הבית "ציוני חופשי", וברגר נחשפה לתרבות אירופית גבוהה, כמו גם למסורת היהודית.[5] על פי עדותה היתה ברגר הולכת להצגה יומית בכל יום ראשון.[6] בין היתר ראתה הצגות של בימאים חדשניים כוסבולוד מיירהולד, יבגני וכטנגוב ואחרים.[7] כבר בנעוריה החלה לעסוק באמנות. בין היתר למדה פיסול בחראקוב אצל ליאונורה בלוך.[8] בעקבות המהפכה הרוסית ירד האב מנכסיו.
בשנת 1925 עזבה המשפחה את חראקוב. ג'ניה, יחד עם האם ואחיה אביגדור ברתל, התיישבו בברלין, גרמניה, בעוד האב עלה לארץ ישראל, כנראה כדי להתבסס בטרם תעלה המשפחה. ג'ניה ניצלה שהות זו כדי ללמוד אמנות אצל הצייר וילי יקל[9] (אנ'). בשנת 1926 עלתה לארץ ישראל עם שאר המשפחה, שהתישבה בתל-אביב.
לאחר עלייתה החלה ברגר בלימודי אדריכלות ב'טכניון מונטפיורי' בתל אביב. לאחר כשנה פרשה מלימודיה והחלה בלימודי אמנות ב'סטודיה לציור שליד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים', בהנחיית יצחק פרנקל.
בסוף שנת 1929 חזרה לברלין, שם החלה ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנויות בברלין אצל קארל הופר (אנ'). בשנת 1933 שבה לארץ ישראל והחלה להתפרנס מציור ועיצוב תפאורות. בשנים 1935–1937 המשיכה את הכשרתה בגראנד שומייר שבפריז. בשנת 1938 נישאה לשחקן יהודה גבאי.
בשנות ה-40 ציירה את התפאורות להצגה שלמה המלך ושלמי הסנדלר, בגרסה הראשונה, של תיאטרון "האהל". היא עיצבה תלבושות ותפאורות עבור יותר ממאה הצגות ב"האהל", ב"הבימה" ובאופרה הישראלית, ביניהן: "בר כוכבא" (1945), "חובנשצ'ינה" (1952), "האחים קרמזוב" (1956).
בשנת 1953 נמנתה עם מייסדי כפר האמנים בעין הוד.
ברגר זכתה בין השאר בפרס ההסתדרות, ובשנת 1971 בפרס משרד החינוך והתרבות על יצירתה. במרץ 1998 כתב עליה נתן זך את השיר "ידידות", לרגל פתיחת תערוכה מעבודות הקרמיקה שלה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.
אחיה הצעיר, אביגדור ברתל (ברגר), כיהן בין השאר כמנהל בתי הזיקוק.
ג'ניה ברגר נפטרה בתל אביב בשנת 2000 ונטמנה בבית העלמין נחלת יצחק ליד בעלה. לזוג לא היו ילדים.
תערוכות יחידעריכה
- 1940 גלריה לאמנות כ"ץ, תל-אביב
- 1957 מוזיאון תל אביב, תל-אביב-יפו
- 1959 הגלריה לאמנות ע"ש צ'מירינסקי, תל-אביב-יפו
- 1962 מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, תל-אביב-יפו
- 1964 מרכז ליטון, לוס אנג'לס, ארצות-הברית
- 1965 הגלריה לאמנות ע"ש צ'מירינסקי, תל-אביב-יפו
- 1969 גלריה יפו העתיקה, תל-אביב-יפו
- 1970 תבליטי קרמיקה ופיסול קרמי, גלריה נורה, ירושלים
- 1970 תבליטי קרמיקה ופיסול קרמי, בית יד לבנים, חולון
- 1972 גלריה יפו העתיקה, תל-אביב-יפו
- 1975 בית יד לבנים, חולון
- 1976 ציורי שמן ופיסלוני קרמיקה, צבי נעם, גלריה לאמנות בבית לייוויק, תל-אביב-יפו
- 1980 גלריה יפו העתיקה, תל-אביב-יפו
- 1982 ג'ניה ברגר 1940–1980, צבי נעם, גלריה לאמנות בבית לייוויק, תל-אביב-יפו
- 1987 ציור ופיסול (עם הופעת אלבום יצירותיה), גלריה שולמית, תל אביב-יפו
- 1990 עבודות חדשות, גלריה נלי אמן, תל אביב-יפו
- 1991 ציור שמן ופיסול קרמי, מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, קיבוץ הזורע
- 1992 ציור שמן ופיסול קרמי, גלריה אפרת, תל-אביב-יפו
- 1993 ציור שמן ופיסול קרמי, גלריה אפרת, תל אביב-יפו
- 1995 עיצובים לתיאטרון, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1997 עבודות חדשות, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
- 1998 ג'ניה ברגר: פיסול קרמי, מוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב-יפו
- 1999 ציורים, מבט גלריה לאמנות עכשווית, תל-אביב-יפו
- 2000 מנחה לשלום: ציורי שמן ופיסול קראמי, גלריה לאמנות חמוד אל-קרא, דליאת אל כרמל
- 2001 ציירת אופרה, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם
עבודות במרחב הציבוריעריכה
- אריחי קרמיקה מזוגגים, סניף הביטוח הלאומי, יפו
- אריחי קרמיקה מזוגגים, המכון המטאורולוגי, בית דגן
- ציפורים ואיילות, תבליט קרמיקה מזוגג, בניין עיריית קריית שמונה
- מכון וינגייט
- קיר המזרח (1959), בית הכנסת המרכזי בצפון תל-אביב, תל אביב-יפו
- מלך ומלכה (1959), גובה 62 ס"מ, ליד ביתן הקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב-יפו
- ושבו בנים לגבולם (1961), תבליט קרמיקה מזוגג, רחוב מבצע סיני, רמת יוסף, בת ים
- אריחי קרמיקה מזוגגים (1966), תבליט קרמיקה מזוגג, הגלריה המרכזית, עין הוד (הקיר נוצר עבור בית החולים לחולי נפש בטירת הכרמל והועבר לעין הוד)
- יונים במעופן (1968), תבליט קרמיקה מזוגג, לשעבר במרכזית הדואר, רחוב לינקולן, תל אביב-יפו (פורק והועבר לאוסף מוזיאון ארץ ישראל)
- ללא כותרת (1968), אריחי קרמיקה מזוגגים, גובה 300 ס"מ, אורך 1000 ס"מ, סניף הדואר, רחוב ויצמן, תל אביב-יפו
- שלט מוזאיקה (1970), כיכר אבא חושי, עין הוד
- תמונות מן המושבה (1980-1970) תבליט קרמיקה מזוגג, רחוב הפנינה פינת היהלום, כפר סבא (לשעבר בניין של משרד התקשורת)
פרסומיםעריכה
איוריםעריכה
- ז' אריאל, 101 מעשיות אגדות וספורים, הוצאת אמנות, תר"ץ [1930]
- אלף בית: מקראה, מולדת, תל אביב, תרצ"ג [1933-1932]
- קיפניס, לוין, מי בן חיל?, הוצאת ספרים א.י.שטיבל, תל אביב, 1940 בקירוב [עם נחום גוטמן]
- טשרנוביץ, ימימה, מוקי, מסדה, תל אביב, תש"ג [1943-1942]
- טשרנוביץ, ימימה, מוקי השובב, מסדה, הרצליה, תש"ח [1949-1948] [פורסם בשתי מהדורות נוספות]
- גבאי, יהודה, סבתה בבושקה, תג, תל אביב, 1996
- הר, סולו, אורח לרגע: שירים, מעיינות, תל אביב, 2000
קטלוגיםעריכה
- ג'ניה ברגר: תמונות ותפאורות תיאטרון, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1957
- ג’ניה ברגר: תערוכת ציורי קרמיקה, גלריה לאמנות ע"ש צ’מרינסקי, 1959
- ג'ניה ברגר, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1962
- ג’ניה ברגר: תבליטי קרמיקה, גלריה נורה, ירושלים, 1970
- ג'ניה ברגר, גלריה יפו העתיקה, תל אביב, 1972
- ג'ניה ברגר, [חמו"ל], תל אביב, 1977
- ג'ניה ברגר, גרפאור, תל אביב, 1987 בקירוב
- זך, נתן (עורך), ג'ניה ברגר: עבודות לתיאטרון, הוצאת שפיר, תל אביב, 1994
- בן מאיר, אורנה (אוצרת), ג'ניה ברגר: ציירת אופרה, אמנות לעם - המדור לאמנות פלאסטית, תל אביב, 1997
- ג'ניה ברגר: פיסול קרמי, [חמו"ל], תל אביב, 1998
- ג'ניה ברגר: ציורים 1994-1999, גלריה מבט, תל אביב, 1999
עיצוב במה ותלבושותעריכה
הרשימה נבנתה על-פי רשימת העבודות שבספר "ג'ניה ברגר: עבודות לתיאטרון" (הוצאת שפיר, 1994), בצירוף מידע שנשאב מעיתונות התקופה.
גלריהעריכה
ג'ניה ברגר בעין הוד, 1960
לוחית זיכרון על ביתם של יהודה גבאי וג'ניה ברגר ברח' דב הוז 23 בתל אביב-יפו
קיר קרמיקה בבית הדואר, רחוב ויצמן, תל אביב-יפו
מלך ומלכה, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב-יפו
קיר קרמיקה, הגלריה המרכזית, עין-הוד
קישורים חיצונייםעריכה
- ג'ניה ברגר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע לאספנים אודות ג'ניה ברגר, באתר עסקי אמנות
- פרטים על ג'ניה ברגר בארכיון נעמי אלסקובסקי, בספרייה הלאומית
- מידע על ג'ניה ברגר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- מבחר עבודות באתר האמנים של עין הוד
- התמונות התנ"כיות של ג'ניה ברגר, חרות, 14 ביוני 1957
- מן החשמלית אל הקרמיקה, דבר, 13 במרץ 1959
- ת. אבידר, ציור, במה וקרמיקה, דבר, 17 במרץ 1959, המשך
- תערוכת ג'ניה ברגר, חרות, 20 ביולי 1962
- חזרה למגדלים על החול, דבר, 19 במרץ 1965
- נפתחה תערוכת ג'ניה ברגר בגלריה ביפו, מעריב, 21 במאי 1968
- נעמי בנצור, תבליטי קרמיקה של ג'ניה ברגר, מעריב, 22 במאי 1970
- זאב רב-נוף, גניה ברגר: העבר חי בהווה, דבר, 28 במאי 1970
- אריה כנרתי, ג'ניה ברגר ועולם הקרמיקה שלה, דבר, 6 באפריל 1972
הערות שולייםעריכה
- ^ כך על פי “Berger, Genia,” in: Frithjof Trapp (ed.), Handbuch des deutschsprachigen Exiltheaters 1933–1945, 2, Munich: K.G. Saur, 1999, p. 71.
- ^ על מצבת קברה נכתבה שנת הלידה 1907, ראו הקבר של ג'ניה ברגר גבאי בבית הקברות נחלת יצחק, באתר BillionGraves. במקורות אחרים מופיעה השנה 1910.
- ^ ראו: י. בעאם, יצחק ברגר ז"ל, הארץ, 3 במאי 1937; וגם: י. בעאם, יצחק ברגר ז"ל, הארץ, 14 באפריל 1947
- ^ ראו: חזרה למגדלים על החול, דבר, 19 במרץ 1965
- ^ ראו: זאב בר נוף, ג'ניה ברגר: העבר חי בהווה, דבר, 28 במאי 1970
- ^ ראו: בן מאיר, אורנה, "ג'ניה ברגר - השפעות והתפתחות", בתוך: ג'ניה ברגר: ציירת אופרה, אמנות לעם, עין הוד, 1997, עמ' 6
- ^ ראו: שבא, שלמה, "ג'ניה ברגר - מסורת וחידוש בתיאטרון", בתוך: זך, נתן (עורך), ג'ניה ברגר: עבודות לתיאטרון, הוצאת שפיר, תל אביב, 1994 (ללא מספרי עמודים).
- ^ ליאונורה בלוך (1943-1881; Eleonora Abramovna Bloch) היתה פסלת שלמדה אצל אוגוסט רודן בפריז. ראו: טלפיר, גבריאל, "ג'ניה ברגר", גזית, כרך כ"ח, חוב' ט-יב, עמ' 73.
- ^ יקל החל בשנת 1925 ללמד בבית הספר הממלכתי לאמנויות של ברלין.