ג'ניס ג'ופלין
ג'ניס לין ג'ופלין (באנגלית: Janis Lyn Joplin; 19 בינואר 1943 – 4 באוקטובר 1970) הייתה זמרת בלוז רוק אמריקנית, מראשונות כוכבות הרוק'נרול. בסוף שנות ה-60, בתחילת הקריירה שלה, היא הייתה הסולנית של להקת הרוק פסיכדלי "Big Brother and the Holding Company", ולאחר מכן היא הצטרפה להרכבים אחרים כגון "The Kozmic Blues Band" ו-"Full Tilt Boogie Band". היא הפכה למוכרת בזכות פסטיבלים כמו פסטיבל וודסטוק. ג'ופלין אומנם הוציאה רק חמישה סינגלים במהלך חייה, אך שיריה הפכו פופולריים במשך השנים.
 | |
| ג'ופלין ב-1970 | |
| לידה |
19 בינואר 1943 פורט ארתור, ארצות הברית  |
|---|---|
| נהרגה |
4 באוקטובר 1970 (בגיל 27) הוליווד, ארצות הברית |
| שם לידה |
Janis Lyn Joplin |
| מקום קבורה |
האוקיינוס השקט |
| מוקד פעילות |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1962–1970 (כ־8 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טקסס באוסטין, Kenmore West Senior High School, אוניברסיטת למר, Thomas Jefferson High School |
| זרם |
תרבות הנגד של שנות ה-60, ילדי הפרחים |
| סוגה | בלוז רוק, רוק, רוק פסיכדלי, אסיד רוק, בלוז, קאנטרי, פולק, ג'אז, מוזיקת נשמה |
| סוג קול |
מצו-סופרן |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה, פסנתר |
| חברת תקליטים |
קולומביה רקורדס, Mainstream Records |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים
עריכה
ג'ניס ג'ופלין נולדה בבית החולים St. Mary בפורט ארתור שבטקסס, ארצות הברית, למשפחה נוצרית. אמה הייתה דורות'י, מרצה במכללה, ואביה היה סת', מהנדס במפעל לשמן. היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון תומאס ג'פרסון בשנת 1960. במהלך לימודיה הייתה שנואה על ידי חלק גדול מתלמידי בית הספר, עקב אמונתה בשוויון זכויות לשחורים ולבנים. למדה באוניברסיטת טקסס באוסטין, אך נשרה בטרם עת.
קריירה
עריכהבמהלך לימודיה החלה ג'ופלין לשיר בלוז ופולק עם חברים.
בשנת 1963 עברה מטקסס לסן פרנסיסקו, ובמשך תקופה מסוימת עבדה לעיתים קרובות כזמרת פולק. בסן פרנסיסקו הלכה וגברה צריכת הסמים שלה, והייתה ידועה כמכורה לסמים ממריצים וצורכת קבועה של הרואין. במהלך כל הקריירה שלה הייתה שתיינית כבדה, וסימן ההיכר שלה היה ליקר מסוג "סאות'רן קומפורט".
להקת Big Brother & The Holding Company
עריכהלאחר שהייה בפורט ארתור לצורך התאוששות, חזרה ג'ופלין לסן פרנסיסקו בשנת 1966, והצטרפה ללהקת "Big Brother & The Holding Company", להקה שהתחילה לצבור מוניטין בקהילת ההיפים המתפתחת של הייט אשבורי. הלהקה חתמה חוזה עם חברת תקליטים קטנה בשם Mainstream Records והוציאה אלבום בשנת 1967. הסינגלים הראשונים שהוציאו נכשלו, והאלבום לא היווה הצלחה עד הוצאת האלבום השני.
הפריצה הגדולה של הלהקה באה עם הופעתם בפסטיבל הפופ של מונטריי, שבו ביצעה הלהקה את שירה של ביג מאמא ת'ורנטון, "Ball and Chain". אלבומם "Cheap Thrills" שיצא ב-1968 בשילוב ההופעה במונטריי, הפך את ג'ופלין לאחת מכוכבות המוזיקה המובילות של סוף שנות ה-60.
קריירת הסולו
עריכהלאחר פרישתה מלהקת Big Brother, הקימה ג'ופלין להקת ליווי חדשה בשם Kozmic Blues Band, והוציאה איתם ב-1969 את אלבומה השלישי "!I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again Mama". בשנה זו גם הופיעה בפסטיבל וודסטוק, ההרכב התקבל באדישות והתפרק במהרה.
בהמשך, הרכיבה ג'ופלין הרכב חדש בשם Full Tilt Boogie Band, שנחשב להרכב הליווי הטוב ביותר איתו עבדה. עם הרכב זה הוציאה את אלבומה הרביעי והאחרון, "Pearl", בשנת 1971. אלבום זה היה האלבום הנמכר ביותר במהלך הקריירה הקצרה שלה, ובין השאר הופיע בו השיר "Me & Bobby McGee", ביצוע של ג'ופלין לשירו של כריס כריסטופרסון שהפך לסינגל המצליח ביותר שלה.
פרסים והוקרה
עריכה- ב-2004 דירג אותה המגזין "רולינג סטון" במקום ה-46 ברשימת האמנים הטובים ביותר בכל הזמנים וב-2008 במקום ה-28 ברשימת הזמרים הטובים ביותר בכל הזמנים.
- שניים משיריה מדורגים במגזין ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים; "Piece of My Heart", ו-"Me and Bobby McGee", שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים של "בילבורד הוט 100" לאחר מותה.
אלבומים
עריכהג'ניס ג'ופלין הספיקה להקליט ארבעה אלבומי אולפן עד מותה, ומשנת 1991 נמכרו 7.8 מיליון עותקים מכלל אלבומיה:
- Big Brother & The Holding Company - אלבום הנקרא על שם הלהקה שאליה הצטרפה ג'ופלין. יצא בשנת 1967 בחברת Mainstream.
- Cheap Thrills - אלבומה השני, אותו הוציאה גם כן עם להקת Big Brother. יצא בשנת 1968 בחברת התקליטים Columbia Records.
- I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again Mama - אלבום זה הוציאה ג'ופלין עם להקת Kozmic Blues Band. יצא בשנת 1969 בחברת התקליטים Columbia Records.
- Pearl - אלבומה האחרון של ג'ופלין, שהוקלט עם ה-Full Tilt Boogie Band. אלבום זה, שיצא בשנת 1971, לא נשלם והוא מכיל קטע אינסטרומנטלי שהיא לא הספיקה לשיר בו. האלבום נקרא "Pearl", כינוי בו כונתה ג'ופלין. גם אלבום זה יצא בחברת Columbia Records.
בנוסף לאלה, יצאו מספר אלבומי הופעות ואלבומי אוסף רבים, כשהאחרון והמקיף שבהם הוא "The Essential Janis Joplin".
חיים אישיים
עריכהמערכות יחסיה עם גברים היו בולטות בעיקר עם קריס קריסטופרסון, פיטר דה-בלנק ועוד. היו לה גם מערכות יחסים שונות עם נשים והייתה ביסקסואלית. היא תמכה בזכויות הלבנים והשחורים ועל כך זכתה לשנאה בקרב חבריה לבית הספר. בנוסף, הייתה מכורה לסמים ובעיקר להרואין. מערכת היחסים הארוכה ביותר שלה הייתה עם היפית ומכורת הרואין נוספת בשם ג'יי וויטאקר.
ב-1968 היא רכשה פורשה שנצבעה בצבעים פסיכדליים לאור התקופה. המכונית נמכרה ב-2015 בעבור 1.76 מיליון דולר. בנוסף אהבה להצטלם כאשר היא ערומה כמעט לגמרי, ואף שברה בקבוק זכוכית על ראשו של ג'ים מוריסון שגם הוא מת כמוה בגיל 27.[1]
מותה
עריכהבמהלך עבודתה על האלבום הרביעי מתה ג'ופלין כתוצאה ממנת יתר של הרואין טהור. היא מתה בחדרה במלונית בלוס אנג'לס ב-4 באוקטובר 1970, בת 27 בלבד (ובכך הצטרפה ל"מועדון 27"). הדברים האחרונים שהספיקה להקליט היו השיר "Mercedes Benz", וברכת יום הולדת לג'ון לנון, שהקליטה ב-1 באוקטובר. מותה של ג'ופלין הכה את עולם המוזיקה בתדהמה, בעודו אבל על בן גילה, ג'ימי הנדריקס, שמת בנסיבות דומות רק כשלושה שבועות קודם לכן.
גופתה של ג'ופלין נשרפה בווסטווד, קליפורניה, ואפרה פוזר באוקיינוס השקט. האלבום שעליו עבדה באותו זמן, "Pearl", יצא כשישה חודשים לאחר מותה וכלל ביצוע מוזיקלי לשירו של ניק גרבניטס, "Buried Alive In the Blues", שג'ופלין לא הספיקה לשיר בו והוא מושמע באלבום כקטע אינסטרומנטלי.
לזכרה
עריכה- בעקבות מותה של ג'ופלין כתב לאונרד כהן את השיר chelsea hotel. בשיר הוא מתאר מפגש אקראי ביניהם המתרחש במלון צ'לסי - מרכז בוהמי, ומתוארים בו יחסי מין ארעיים וחסרי משמעות בין כהן לג'ופלין כדוגמה לדרך ההתייחסות לאהבה הרווחת בין מפורסמים. השיר העברי "פרח משוגע" (מילים: רחל שפירא, לחן: מוני אמריליו) נכתב על אודות ג'ניס ג'ופלין[2][3]
- סרט הקולנוע "רוז" (The Rose), בכיכובה של בט מידלר מבוסס בקווים כלליים על חייה של ג'ופלין
- בישראל הוזכרה בשירו של שלמה ארצי "אני שומע שוב" (שיר חייל), ובשיר "פרח משוגע" אותו כתבו רחל שפירא על ומוני אמריליו בביצועה של חוה אלברשטיין[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ניס ג'ופלין (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ניס ג'ופלין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ניס ג'ופלין, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ניס ג'ופלין, ברשת החברתית טיקטוק
ג'ניס ג'ופלין, סרטונים בערוץ היוטיוב
ג'ניס ג'ופלין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר ספוטיפיי
ג'ניס ג'ופלין, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר דיזר
ג'ניס ג'ופלין, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין, באתר Songkick (באנגלית)- ג'ניס ג'ופלין, באתר DNCI
- ג'ניס ג'ופלין, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
ג'ניס ג'ופלין, באתר בילבורד (באנגלית)- נדב מנוחין, ג'ניס ג'ופלין בהופעה: הזמרת ששכבה עם 25,000 גברים על הבמה, באתר וואלה, 7 ביולי 2012
- גל אפלרויט, עכבר העיר אונליין, פרח משוגע: יום הולדת 70 לג'ניס ג'ופלין, באתר הארץ, 18 בינואר 2013
- עמי פרידמן, הימים האחרונים של ג'ניס ג'ופלין, באתר ynet, 30 בנובמבר 2018
- ג'ניס ג'ופלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ניס ג'ופלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ניס ג'ופלין (1943-1970), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ 5 amazing things you didn't know about Janis Joplin, Happy Mag, 2020-01-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ יואב קוטנר, ג'ניס ג'ופלין - 40 שנה למותה
- ^
פרח משוגע, בביצוע אנסמבל ילדות גדולות, סרטון באתר יוטיוב עם הקדשה של רחל שפירא.
- ^ אמיר שוורץ, יותר משהייתה סמל מוזיקלי נשי בשנות ה-60, ג'ניס ג'ופלין היא החמצה אדירה, באתר ynet, 20 בינואר 2023
