ג'ניפר ג'ונס

ג'ניפר ג'ונס
Jennifer Jones
	ג'ונס מתוך הסרט "גבעת האהבה" (1955)
	ג'ונס מתוך הסרט "גבעת האהבה" (1955)
לידה	2 במרץ 1919; טולסה, אוקלהומה, ארצות הברית
פטירה	17 בדצמבר 2009 (בגיל 90); מאליבו, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
שם לידה	Phylis Lee Isley
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1939–1974 (כ־35 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה (1939); בית הספר לתקשורת של אוניברסיטת נורת'ווסטרן; אוניברסיטת נורת'ווסטרן; Monte Cassino School ;
בן או בת זוג	נורטון סימון (1971–1993); דייוויד או. סלזניק (1949–1965); רוברט ווקר (1939–1945) ;
צאצאים	Robert Walker Jr.
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אוסקר; פרס גלובוס הזהב
	פרופיל ב-IMDb

ג'ניפר ג'ונס (באנגלית: Jennifer Jones‏; 2 במרץ 1919 – 17 בדצמבר 2009) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס האוסקר על "שירתה של ברנדט".

ראשית הדרך

ג'ניפר ג'ונס נולדה בשם פיליס איילי (Isley) בטולסה, אוקלהומה. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, התקבלה ל"אקדמיה לאמנויות הדרמה" בניו יורק בשנת 1938. שם פגשה את חברה לספסל הלימודים, רוברט ווקר, והם התאהבו והתחתנו ב־2 בינואר 1939, כשג'ונס הייתה בת 19 בלבד. בסיום הלימודים הם שבו לטולסה, להשתתפות בתוכנית רדיו שארגן אביה של ג'ונס, ואז פנו להוליווד. היא הופיעה שם בשני תפקידים קטנים בסרטים "New Frontier" מ-1939 (מערבון בכיכובו של ג'ון ויין) וב"Dick Tracy's G-Men" (אחד מן הסרטים המגוללים את עלילותיו של דיק טרייסי). בשני הסרטים הללו היא הופיעה תחת שמה המקורי, פיליס איילי (אם כי אייתה אותו בצורה שונה). לאחר שהשניים נכשלו בניסיון לקבל משרה קבועה באולפני סרטי פרמאונט, הם שבו לניו יורק.

הקריירה

בניו יורק ג'ונס השקיעה את זמנה בתוכנית הרדיו שלה ועבדה בדוגמנות כעבודה חלקית וחיכתה להזדמנויות משחק. בסופו של דבר, נפגשה עם המפיק דייוויד או. סלזניק כחלק מאודישן אליו ניגשה, וסלזניק התרשם כי בג'ונס יש איכויות של כוכבת והחתים אותה לחוזה בן שבע שנים. היא פיתחה בזהירות גינוני כוכבת, וכמו כן שינתה את שמה, לשם קליט יותר, היאה לכוכבת הוליוודית, ג'ניפר ג'ונס. הבמאי קינג וידור התרשם ממנה בעקבות אודישן שעשתה לתפקיד ברנדט סובירו, בסרטו "שירת ברנדט" (1943). היא זכתה בתפקיד, לאחר שגברה על מאות מועמדות. שנה אחר כך, ביום הולדתה ה-25, זכתה בפרס האוסקר לשחקנית ראשית על הופעתה בסרט.

באותו זמן התגרשה מרוברט ווקר (1944), והייתה לפילגשו (ואחר כך אשתו) של הבוס שלה – סלזניק (עד מותו, ב־1965). הוא היה מאהב שתלטני, הנותן הרגשת חנק, וכמו כן נהיה אובססיבי בטיפוח ובעיצוב הקריירה של ג'ונס. הדבר הביא את ג'ונס לבצע מספר רב של ניסיונות התאבדות ולעצבנות הולכת וגוברת. בתקופת עבודתה עם סלזניק, ג'ונס לוהקה לתפקידים יוקרתיים במטרה שתזכה באוסקר נוסף.

קדימון לסרט Love Letters‏, 1945

במהלך שני העשורים הבאים היא הופיעה בקשת רחבה של תפקידים שנבחרו על ידי סלזניק. בין הסרטים הללו נמנים "מאז שהלכת", בו כיכבה גם שירלי טמפל; "מכתבי אהבה", עליו קיבלה מועמדות לאוסקר, כמו גם על סרטו של קינג וידור, "דו-קרב בשמש". עוד הופיעה בסרטו של ארנסט לוביטש, "Cluny Brown", "דיוקנה של ג'ני", סרטיו של ג'ון יוסטון, "היינו זרים" ו"הכה את השטן", סרטו של וינסנט מינלי, "מאדאם בובארי" על פי ספרו הקלאסי של גוסטב פלובר, הדרמה הרומנטית של ויליאם ויילר, "האחות קרי", בו כיכבה לצד לורנס אוליבייה ובעוד סרט של במאי גדול, ויטוריו דה סיקה ב"סיפור של אשת איש אמריקני", בו הופיעה לצד מונטגומרי קליפט ו"הקץ לנשק", על פי ספרו של ארנסט המינגוויי. היא הופיעה גם בסרט "גבעת האהבה", וב-1962 בסרט "ענוג הוא הלילה". סרטה האחרון כשחקנית היה "המגדל הלוהט", סרט האסונות המצליח, עליו קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב.