ג'ראר אלון

ג'ראר אלון (לעיתים מאוית שמו הפרטי כ"ז'ראר"; נולד ב-4 ביוני 1949) הוא אמן ישראלי-צרפתי הפעיל בתחומי הצילום, הקולנוע וההולוגרפיה. נודע בתרומתו לשינויים החשובים שחלו בשדה הצילום הישראלי החל מאמצע שנות ה-70 ועד היום. לאורך הקריירה שלו שילב בין מדיומים חזותיים שונים, בשדה הצילום המסחרי והאמנותי בישראל.

ג'ראר אלון
Gerard Allon

אין תמונה חופשית
לידה	4 ביוני 1949 (בן 74) קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו
מקום לימודים	אוניברסיטת ליל
gerardallon.com

ביוגרפיה

אלון נולד בקזבלנקה לאב ממוצא מרוקאי, מהנדס–קונסטרוקטור, ולאם צרפתייה שנולדה באלג'יריה, עקרת בית. ב-1956 עקרה המשפחה ממרוקו לאלג'יריה והצטרפה למשפחת האם. בעקבות מלחמת העצמאות של אלג'יריה עקרה המשפחה לפריז בשנת 1963, והשתקעה שם. אלון למד ספרות, בלשנות ותיאטרון באוניברסיטת ליל שבצרפת. במקביל, אלון עבד כצלם תיאטרון, כשחקן וכעוזר במאי בקולנוע ובטלוויזיה הצרפתית.

אלון עלה לישראל בינואר 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתחילת 1975, החל את דרכו המקצועית בישראל כצלם הבית של CBS ומונה לצלם הבית של התיאטרון הלאומי "הבימה". בשנת 1978, מונה לצלם הבית של מגזין האופנה "מוניטין". צילומים שביצע במסגרת תפקידים אלה הפכו ליצירות אמנות בפני עצמן.

ב־1982 אלון פרסם את אלבום הצילומים הראשון שלו, שנקרא "הגדה של פסח", וזכה בפרס הצילום הצעיר על שם ז'ראר לוי במוזיאון ישראל. בשנת 1985 אלון נסע למונטריאול שבקנדה על מנת להקים את Trilone Inc, חברה המתמחה בהולוגרפיה, שם תיפקד כאומן חזותי ומנהל מחקר ופיתוח. בין השנים 1985–1987 פיתח מצלמה הולוגרפית אוטומטית לדיוקנאות ורשם עליה פטנט. כמו כן, יצר פרויקטים הולוגרפיים בינלאומיים, בהם הולוגרמה לבית האופנה מריטה ופרנסואה ז'ירבו, שהייתה אז הגדולה בעולם (120×120 ס"מ).

בשנת 1993, עם שובו לישראל, הציג אלון תערוכת מולטימדיה בשם "פרדוקס החלום החומרי", שהתבססה על עבודות הולוגרפיות והקרנות וידאו, באוצרות משותפת עם מאירה יגיד-חיימוביץ' בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו של מוזיאון תל אביב לאמנות. באותה העת מונה חזרה לתפקיד צלם הבית של התיאטרון הלאומי הבימה.

בין השנים 1999–2017, שימש מרצה לצילום ב"בצלאל", במחלקה לתקשורת חזותית. כמו כן, לימד ב"קמרה-אובסקורה" בין השנים 2000–2001 ובמכון הטכנולוגי חולון, בין 2000–2002.

ב-2022 מוצגת תערוכת רטרוספקטיבה על עבודותיו במוזיאון אשדוד לאמנות.

עטיפות תקליטים

בשנות ה-70 שימש אלון כצלם הבית בחברת התקליטים CBS. תפקיד זה איפשר לו לעצב ולצלם את עטיפות תקליטים של זמרים וזמרות ישראלים וליישם טכניקות צילום חדשות של צילום מבוים.

בין עטיפות האלבומים שצילם הייתה עטיפת האלבום "קסם מולדת" של יהורם גאון. בצילום לקח אלון את יהורם גאון לשדה קציר בשעות הבוקר המוקדמות כשהוא מביט אל האופק, ידו על מותנו כשעליו מונח ג'קט ברישול קל - ייצוג הישראלי החדש כפי שאלון ניסה להציג אל מול המציאות שנכנס אליה לאחר מלחמת יום הכיפורים. בהמשך, צילם להקות רוק ישראליות, כגון "להקת תמוז" ו"תיסלם", וזמרים כגון עפרה חזה, מאיר אריאל, אריק איינשטיין, מתי כספי, רמי פורטיס וצביקה פיק.

צילום עטיפת התקליט של להקת תיסלם שיצא לאור ב-1981, בו נראית אישה ערומה הפונה אל חברי הלהקה כשעל ראשה אנטנה וגבה מופנה אל הצופה, עורר מחלוקת בקרב הזרם הפמיניסטי. אלון שאב השראה לעבודה זו מהיצירה "ארוחת בוקר על הדשא" (1863) של אדואר מאנה, בה נראים שני גברים לבושים יושבים על הדשא לפיקניק כשלצידם יושבת אישה עירומה. בשנת 2021, לקראת חידוש האלבום, עלו שאלות בנוגע לעירום האישה והוחלט להלבישה באמצעות פוטושופ כחלק מתנועת ה-Me Too, בניגוד לדעתו המקצועית של אלון.^{[דרוש מקור]}

צילום עטיפת התקליט הראשון של רמי פורטיס שואב השראה מהאמן פרנסיסקו דה גויה, ביצירתו "שלושה במאי 1808", בו מתוארת סצנה של הוצאה להורג.

צילום תיאטרון

בשנת 1974 החל אלון לעבוד כצלם הבית של תיאטרון הלאומי הבימה. לאורך השנים, אלון עבד עם מרבית התיאטראות הישראליים, כגון: תיאטרון הקאמרי, החאן הירושלמי, תיאטרון חיפה ותיאטרון היידישפיל. מבחר רחב מצילומי התיאטרון של אלון נרכשו על ידי הארכיון של אוסף היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד.^{[דרוש מקור]}

אלון יצר מספר עבודות וידאו ארט שלקחו חלק בהצגות תיאטרון ובגלריות, כגון: קדיש לנעמי גינזברג, מותו של סוכן, זוגיות ומאמי.

עבודות אישיות

במקביל לעבודתו המסחרית, יצר אלון עבודות אומנות אישיות. כמהגר, תצלומיו קשורים הדוקות לנושאים של זהות ולחיפוש אחר אינדיבידואליות בכור ההיתוך הישראלי של תרבויות ושפות.^{[דרוש מקור]}

אחד המאפיינים הבולטים בעבודותיו הוא העיסוק וההשפעה על התרבות הישראלית, בשני הערוצים שפעל. על פועלו של ג'ראר כתב האוצר ניסן פרז: "התמחותו של אלון בצילום לתיאטרון, שבו עסק באופן נרחב לאורך הקריירה האמנותית והמסחרית שלו, עשתה אותו רב–אמן בבימוי תמונות. למעשה, מאז ראשית הדרך, רבות מעבודותיו מתאפיינות במיזנסצנות צילומיות מורכבות, המעודכנות בכל החידושים בשדה. חידושיו בכל תחום ותחום, הָחֵל בתצלומיו המסחריים וכלה בפרויקטים מיסטיים אישיים, נסמכים על הבְניה מיודעת של מרכיבי הסצנה, שנהרסים לאחר שהושלם תיעודה הצילומי. מה שנותר הוא אם כן "זיכרון חזותי" המקובע בדימוי הסופי, שנותן חיים וצורה למושגים מופשטים ".

ב-1975 השתתף אלון לראשונה בישראל בתערוכה קבוצתית, "בעדשה של צלמים עולים", שהוצגה בצוותא בתל אביב, והמחישה את נקודת המבט של מספר צלמים-עולים חדשים והמתח בין הזרות למקומיות או הארצישראליות החדשה.

ב־1984 יצר אלון את "בראשית", פרויקט צילומי גדול, אשר הוצג במספר גלריות בעולם.^{[דרוש מקור]} סדרה נוספת שיצר, "סמלים" (postcards from Israel), מבטאת את אתגר ההיטמעות בחברה הישראלית כעולה חדש, מהגר. בסדרה ישנן מספר יצירות המציגות את סמלי הישראליות המובהקים בעיניו של אלון, בליווי טקסטים עם שיבושים ושגיאות כתיב מכוונים, כדי לבטא את חוסר ההשתלבות המלאה.

כמו כן, בשנת 1993 הציג את תערוכת המולטימדיה "פרדוקס החלום החומרי", שהתבססה על עבודות הולוגרפיות והקרנות וידאו, באוצרות משותפת עם מאירה יגיד-חיימוביץ' במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 2004 יצר אלון את הסרט התיעודי "החגורה של נעמי", המספר את סיפורה של בתו נעמי שנולדה עם תסמונת ויליאמס, תסמונת גנטית נדירה ומגבילה, המלווה בעקמת מסכנת חיים, המצריכה ממנה לעטות חגורה אורתופדית במשך 23 שעות ביממה. בסרט מתעד אלון את מסעה של בתו בדרך לניתוח שיסיר ממנה את החגורה. הסרט הוקרן בערוץ 8 (הוט) ובמספר פסטיבלים בינלאומיים.

בשנת 2006 יצר את מיצב הווידאו "רסיסים", אשר הוצג במוזיאון ישראל. ב־2007 אלון כתב, ביים והפיק את הסרט "שברים 2006-1990", שהשתתף בפסטיבל Visions du Réel בשווייץ.^{[דרוש מקור]}

בשנת 2019 יצר אלון סדרת צילומים דיגיטליים, "עננים מארץ הקודש", המאזכרים סגנון תיעודי-אנתרופולוגי – ציורים של ארץ ישראל בראשית המאה ה-19 המזכירים הדפסי תחריט, עשויים בטכניקת צילום דיגיטלית ומשלבים הומור ציני. הצילומים מייצגים בין היתר גם סוגיות פוליטיות ודתיות.

אלון נשוי להנרייט, מאפרת במקצועה. חי ופועל בתל אביב-יפו ולו בן ושתי בנות.

פרסים והישגים

• 1982 פרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2004 פרס חבר השופטים בפסטיבל FIPADoc בביאריץ, צרפת, על סרטו "החגורה של נעמי"

תערוכות ועבודות

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

תערוכות יחיד ופרויקטים מיוחדים

• 1969 - צילומים, גלריה Le Grand Godet, ליל, צרפת
• 1970 - צילומים, גלריה Théâtre du Lambrequin, ליל, צרפת
• 1972 - צילומים, גלריה Théâtre du Lambrequin, ליל, צרפת
• 1982 - הגדה של פסח, התיאטרון הלאומי הבימה, תל אביב
• 1983 - The Ten Plagues, גלריה Lowe -Levinson Art Gallery, מיאמי
• 1984 - Symbol and Metaphor, גלריה LAPA, לוס אנג'לס
• 1984 - Passover, גלריה NEIKRUG, ניו-יורק
• 1985 - הגדה של פסח, מוזיאון חיפה
• 1987 - Holographic advertising display, ההולוגרמה הגדולה בעולם (בעת הזו), פרויקט עבור חברת האופנה Marithé François Girbaud, פריז
• 1989 - Holographic display, פרויקט עבור חברת Aéroports de Paris, פריז
• 1991 - הספינה "אגוז": תקופתה ונסיעתה האחרונה, אנדרטה הולוגרפית, Grand Rabbinat du Québec, קנדה
• 1992 - La Genése, גלריה Bibliothèque Juive, מונטריאול, קנדה
• 1992 - Holographic food display, פרויקט עבור ממשלת ססקצ'ואן, קנדה
• 1993 - La Genése, מיצב הולוגרפי-צילומי, פסטיבל Images du Futur, מונטריאול, קנדה
• 1993 - פרדוקס החלום החומרי, פיתוח קונספט התערוכה ואוצרות: מאירה יגיד חיימוביץ, ג'ראר אלון; מיצבי מולטי מדיה: ג'ראר אלון; מוזיאון תל אביב
• 2021 - עננים מארץ הקודש, פסטיבל בשחור לבן, תיאטרון ירושלים
• 2021 - מיצבי וידאו, פסטיבל בשחור לבן, תיאטרון ירושלים
• 2022 - ג'ראר אלון, רטרוספקטיבה אוצר: ערן ליטוין, מוזיאון לאמנות אשדוד

תערוכות קבוצתיות

• 1975 - בעדשה של צלמים עולים, גלריית צוותא, תל אביב
• 1980 - צילומים, בית האומנים, תל אביב
• 1982 - צילומים, פסטיבל עכו
• 1982 - עשר המכות, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1983 - שורשים, מרכז הקונגרסים הישראלי, תל אביב
• 1983 - צלמים מצלמים מחו"ל, תערוכה נודדת, ישראל
• 1986 - ABSURD -E, גלריה J Yahouda Meir, מונטריאול
• 1988 - GOLEM! Danger, Deliverance and Art, The Jewish Museum, ניו-יורק
• 1989 - לפי הזמנה: צילום מסחרי בישראל היום, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1991 - צילומים, גלריה S Grover, מונטריאול
• 1999 - הבזקי זוהר: צילום אופנה בראי המאה, המוזיאון לצילום ע"ש אלי למברגר, תל-חי
• 2000 - מראה מקום: מאה שנות צילום בארץ ישראל, מוזיאון מאנה-כץ, חיפה
• 2003 - כן תעשה לך: תחיית היהדות באמנות הישראלית, זמן לאמנות – מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב
• 2007 - התחברות, צלמים ישראלים מגיבים, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2011 - רואים רוקנ'רול – המימד הוויזואלי של הרוק הישראלי, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
• 2013 - בעיניים זרות: הגירה, צילום והמאה ה -20, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2014 - שימור הזיכרון האינטלקטואלי דרך הצילום, פסטיבל הצילום הבינלאומי, ראשון לציון
• 2015 - DRIVE -IN, מוזיאון אשדוד לאמנות
• 2018 - קריות שדרות: צלילי מקום, שנות ה -70 – שנות ה -90, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב

סרטים ועבודות וידאו נבחרות

• 1974 -קשת: משפחה חוזרת, פילם 16 מ"מ שחור–לבן, 26 דקות, הטלוויזיה הישראלית
• 1995 -ירושלים ואמניה (Jérusalem et ses artistes) פילם 16 מ"מ שחור–לבן, 26 דקות, הטלוויזיה הצרפתית, ערוץ 5
• 2007 -קדיש לנעמי גינזברג, ,2007, וידאו שחור–לבן, 12:21 דקות
• 2004 - החגורה של נעמי, וידאו צבע, 57:32 דקות, ערוץ ;8 פסטיבלים: JFF, FIPA, Visions du Réel ועוד
• 2006 - רסיסים, מיצב וידאו צבע, 18 דקות, מוזיאון ישראל
• 2007 - שברים 2006—1990, וידאו צבע, 56:06 דקות; פסטיבלים: Réel du ,Visions קרלובי–וארי, ועוד
• 2021 - ללא כותרת, מיצב וידאו, 12 דקות; פסטיבל בשחור–לבן, תיאטרון ירושלים
• 2021 - שמלה שחורה, וידאו שחור–לבן, 20 דקות; פסטיבל בשחור–לבן, תיאטרון ירושלים
• 2022 - יומן לילה, וידאו צבע, 22 דקות; פרויקט ציפור

מולטימדיה לתיאטרון

• 1976 - קדיש לנעמי גינזברג, הקרנת מולטימדיה רב–ערוצית, הבימה; בימוי ההצגה: חנן שניר, בהשתתפות ליא קניג
• 2000 - קדיש לנעמי גינזברג, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: חנן שניר, בהשתתפות גילה אלמגור
• 2000 - מונולוגים מהוואגינה, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: דדי ברון
• 2001 - זוגיות, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: אילן רונן
• 2002 - מאמי, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: הלל מיטלפונקט
• 2003 - מותו של סוכן, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: רוני פינקוביץ
• 2014 - זרעים של שתיקה, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: משה קפטן
• 2018 - אפר ואבק, וידאו צבע, מרכז עינב, תל–אביב; בימוי ההצגה: אבישי בן–גל
• 2019 - לזרוס, וידאו צבע, מרכז עינב, תל–אביב; בימוי ההצגה: אבישי בן–גל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תצלומים מאת ג'ראר אלון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ראר אלון

• ג'ראר אלון, ברשת החברתית פייסבוק
• ג'ראר אלון, ברשת החברתית אינסטגרם
• ג'ראר אלון, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ז'ראר אלון, באתר הבימה
• ג'ראר אלון, באתר הבמה
• ג'ראר אלון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• הגדה של פסח, תשמ"ב, 1982, בארכיון הספרייה הלאומית
• ראיון עם האמן ב"גם כן תרבות" עם גואל פינטו דקה 43:30, 2022
• בן שלו, ג'ראר אלון: "אתה מצלם ואתה יודע שזה פריים שיישאר", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2022
• רעות ברנע, ג׳ראר אלון במוזיאון אשדוד: 50 שנה של תרבות ישראלית, מגזין פורטפוליו, 27 באוקטובר 2022
• Gérard Allon, באתר dafilms
• Gerard Allon : catalog of a collection of photographs by Gerard Allon in the Judaica collection of the Harvard Library