פתיחת התפריט הראשי

ג'רלד מוראנגלית: Gerald Moore)‏ (30 ביולי 1899 - 13 במרץ 1987) היה פסנתרן אנגלי, שנודע ביותר כמלווה לזמרים מפורסמים רבים בביצוע ובהקלטה של לידר.

ג'רלד מור
Gerald Moore
אין תמונה חופשית
לידה 30 ביולי 1899
ווטפורד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במרץ 1987 (בגיל 87)
בקינגהאמשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Watford Grammar School for Boys עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד במסדר האימפריה הבריטית
חבר הקולג' המלכותי למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מור נולד בווטפורד, אבל חלק מהשכלתו המוזיקלית רכש בטורונטו, קנדה. הוא ליווה נגנים ידועי שם, כמו פבלו קזאלס, אבל בעיקר נודע בעבודתו עם זמרים, ביניהם אליזבת שומאן, מגי טייט וקתלין פרייר. מייחסים לו תרומה נכבדה להעלאת קרנו של המלווה מתפקיד כנוע של נותן שירות לזה של שותף שווה ערך למעשה אמנות.

מור גם הרצה וכתב על מוזיקה. הוא פרסם ספר זכרונות, שזכה להתפעלות רבה: Am I Too Loud?: Memoirs of An Accompanist בשנת 1962. הוא פרסם עוד שתי אוטוביוגרפיות: בשנת 1978 Farewell Recital: Further Memoirs ו-Further NMoore (בשנת 1983). עיסוקו בכתיבה נמשך גם לאחר קונצרט הפרידה שלו בשנת 1967, שבו ליווה כמה מן הזמרים ששמו נקשר בשמם במשך שנים רבות: דיטריך פישר-דיסקאו, ויקטוריה דה לוס אנחלס ואליזבת שוורצקופף. מור פרש מהופעות פומביות ב-1967 ומהקלטות ב-1975.

בזכרונותיו כתב מור, ששירותיו לא נדרשו בפסטיבל אלדבורו של בנג'מין בריטן, "כיון שהגאון המכהן שם בכיפה הוא המלווה הדגול בעולם." מור היה שמח איפוא לשמוע, שכאשר מגזין "גראמופון" הזמין בשנת 2006 מלווים נכבדים בני זמננו לנקוב בשם "מקצוען המקצוענים" שלהם, הזוכים במקום ראשון במשותף היו בריטן ומור עצמו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'רלד מור בוויקישיתוף