ג'ש (גוש חלב)

מועצה מקומית נוצרית בישראל

ג'שערבית: الجش אַ-גִ'ש, בסורית: ܓܫ; נודע גם בשם גוש חלב, כשם היישוב היהודי העתיק) היא מועצה מקומית בגליל העליון. היישוב נמצא בגובה בין 700 ל-840 מטר מעל פני הים, מצפון-מערב לצפת, על כביש 89. ג'ש הוא היישוב היחיד בישראל שרוב תושביו הם נוצרים־מרונים, לצד מיעוטים של מוסלמים ונוצרים־מלכיתים.

ג'ש (גוש חלב)
מראה היישוב
שם בערבית الجش
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אליאס אליאס
גובה ממוצע[1] ‎745 מטר
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 3,232 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 246
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎-0.02 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 457 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 189
תחום שיפוט[4] 7,070 דונם
    - דירוג ארצי[2] 171
33°01′22″N 35°26′46″E / 33.0227777780075°N 35.4460129053131°E / 33.0227777780075; 35.4460129053131
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
7 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 88
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3770
    - דירוג ארצי[2] 191
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 7.0%
גילאי 5 - 9 6.8%
גילאי 10 - 14 8.1%
גילאי 15 - 19 7.6%
גילאי 20 - 29 15.6%
גילאי 30 - 44 19.7%
גילאי 45 - 59 19.2%
גילאי 60 - 64 4.2%
גילאי 65 ומעלה 11.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 2
–  יסודיים 1
–  על-יסודיים 1
תלמידים 543
 –  יסודי 366
 –  על-יסודי 177
מספר כיתות 23
ממוצע תלמידים לכיתה 24.3
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל ג'ש (גוש חלב) נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.jish.org.il

היסטוריה

עריכה

בעת העתיקה ג'יש נודעה בשם "גוש חלב", והתקיים בה ישוב יהודי החל מימי הבית השני ועד ראשית התקופה העות'מאנית. במהלך המרד הגדול, גוש חלב שימשה בשנת 67 כמרכז חשוב של המורדים היהודים ברומאים, שהונהגו על ידי בן העיר,יוחנן. גוש חלב היא העיר היהודית האחרונה שנפלה לידי הרומאים בגליל. בכתבי יוסף בן מתתיהו המקום מופיע בשם "גיסקלה" (Giscala), שהיה כנראה הגרסה היוונית לשם העברי.

בתקופה האיסלמית נקרא היישוב ג'וש או ג'יש. מקורות היסטוריים שונים מן המאות ה-10 עד ה-15 מציינים את גוש חלב ככפר יהודי גדול. במאה ה-17 חיו ביישוב דרוזים שעזבו את הכפר בשלב מאוחר יותר.

הכפר יושב בראשית המאה ה-18 על ידי נוצרים מרונים וקתולים, לצד מספר משפחות מוסלמיות.[6] הוא משמר את השם הקדום של הכפר כמו יישובים נוספים בני ימינו באזור, הנושאים את שמותיהם של יישובים יהודיים קדומים כגון מושב מירון על שם מירון הקדומה, מושב סִפְסוּפָה על שם הכפר סִפְסוּפָא המוזכר בתלמוד, קיבוץ ברעם על שם כפר ברעם, קיבוץ סאסא על שם סאסא המוזכרת במשנה ועוד.[7] על-פי יצחק בן-צבי, המרונים היגרו לגוש חלב בעקבות קרב עין דארה בשנת 1711, אז הביסו שבטי קייס את שבטי ימן והניסו רבים מהם מהר הלבנון. בן-צבי תיעד מסורת מקומית, לפיה שתי משפחות בכפר קדמו להגירה המרונית; אחת המשפחות הללו, משפחת האשול, נחשבת לותיקה ביותר בכפר. משפחה זו, לפי אותה המסורת, הנה ממוצא יהודי ונודעה במקור בשם שאול.[8]

בשנת 1837 הרסה רעידת האדמה בצפת את רוב מבני הכפר וכ-200 תושבים נהרגו. לאחר הרעש חודשה ההתיישבות בכפר והוא התרחב לכיוון דרום.

סביב שנת 1870, ביקר בכפר המטייל והחוקר הצרפתי ויקטור גרן וכתב: ”הכפר בשם זה יושב על המדרון המערבי של הגבעה, והוא נחלק לשני רבעים: בצד מערב הרובע המוסלמי, ובו שלוש מאות תושב; ובמזרח, הרובע הנוצרי, שיושבים בו מאתיים יוונים אוניאטים ושבעים מארונים”. הוא ציין כי כמה שנים קודם לכן, עוד ניתן היה לראות את שרידי חומותיה העתיקה של החקרא של גוש חלב, אך עד זמן ביקורו היא נהרסה כמעט כליל, והאבנים שנעקרו ממנה שימשו לבניית הכנסייה היוונית. בנוסף, הוא הבחין בשיפולי הגבעה במערות קבורה רבות.[9]

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בכפר 1,090 תושבים ושטחו השתרע על 12,602 דונמים (מתוכם 148 דונם שטחים ציבוריים ו-24 בבעלות יהודים).[10] עד שנת 1948 הייתה רוב האוכלוסייה מוסלמית, ואלו היוו 55% מאוכלוסיית הכפר. הכפר נכבש על ידי צה"ל ב-29 באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. לאחר מלחמת העצמאות עזבו רוב התושבים המוסלמים את הכפר, ופליטים נוצרים הגיעו אליו מכפרי הסביבה שנהרסו, בהם רוב תושבי הכפר בירעם, מרונים גם הם. כתוצאה מכך עלה אחוז הנוצרים-מרונים בכפר ל-85% מאוכלוסייתו. בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי הכפר, יחד עם יישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.[11] ב-1952 נכשל ניסיון של קק"ל לעודד תושבים מאל ג'יש להגר לארגנטינה ("מבצע יוחנן"). בשנת 1963 הוכר היישוב כמועצה מקומית.

בכפר נמצאו שרידי בית כנסת עתיק ובית קבורה (מאוזוליאום), המהווה חלק מבית הקברות של גוש חלב היהודית הקדומה. יש בכפר קברים המיוחסים לשמעיה ולאבטליון, מחכמי הסנהדרין הגדולה בירושלים.

אוכלוסייה

עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בג'ש 3,232 תושבים (מקום 246 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 86.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,040 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[12]

זהות, שפה ודת

עריכה

רוב תושבי ג'ש הם נוצרים מהעדה המרונית - זרם בנצרות המזרחית הקתולית - שמקורו בלבנון. לפני מלחמת העצמאות היה בגליל העליון כפר נוצרי-מרוני נוסף, הכפר בירעם, אשר תושביו פונו ממנו ולא הורשו לחזור לאחר סיום הלחימה. רוב תושבי הכפר בירעם עברו להתגורר בג'ש, ובני משפחותיהם עדיין מתגוררים במקום.

תושבי ג'ש, רובם ככולם, הם דוברי ערבית כשפת אם, ויודעים גם את השפה העברית, שהיא לשון המדינה; מקצתם דוברים גם ארמית חדשה ("סורית") בבית. על כן, כולם דו-לשוניים או תלת-לשוניים. ההוראה בבתי הספר היא בערבית.

התפלגות אוכלוסיית הכפר לפי דתות:[13]

חלק מתושבי ג'ש המרונים מזהים עצמם כארמים (ולא כערבים), והם הובילו את המאבק להכרה רשמית בזהות הארמית בישראל, עד שהוכרו בכנסת בשנת 2014. הילד יעקב חלול הוא האדם הראשון שנרשם בתעודת הזהות שלו כארמי.[14] במאה העשרים ואחת יש מהם הפועלים להחייאת השפה הארמית ביישוב, ואף הקימו גן ילדים דובר ארמית.[דרוש מקור]

ראשי מועצה בעבר

עריכה
  • זכי ג'ובראן: 19631993
  • אליאס אליאס: 1993–2003
  • הנרי עלם: 2003–2008
  • אליאס אליאס: 2008–הווה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אהרון אבן חן, החרזן מגוש חלב, בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ג'ש בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ גוש חלב, באתר של רשות העתיקות
  7. ^ מקור: צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך - תל אביב, 1977
  8. ^ בן-צבי, יצחק (1966). שאר ישוב (שנייה ed.). ירושלים: יד בן צבי. pp. 103–104.
  9. ^ ויקטור גרן, תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, כרך ז': הגליל (ב), ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 51-52
  10. ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  11. ^ חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", ‏9 באוקטובר 2017
  12. ^ פרופיל ג'ש באתר הלמ"ס
  13. ^ [1] "בכפר גרים שלוש עדות נוצרים מרונים (55%), נוצרים קתולים (10%) ומוסלמים (35%)"
  14. ^ עדי חשמונאי‏, לראשונה בישראל: בן שנתיים נרשם כבן הלאום הארמי, באתר וואלה‏, 21 באוקטובר 2014