גאולה בת-יהודה
גאולה בת-יהודה (שם העט של גאולה רפאל; כ"ו באייר תרע"ז, 18 במאי 1917 - כ"ו בכסלו תשע"ח 13 בדצמבר 2017) הייתה סופרת ישראלית והיסטוריוגרפית של הציונות הדתית.
 | |
| לידה |
18 במאי 1917 כ"ו באייר תרע"ז ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 2017 (בגיל 100) כ"ו בכסלו תשע"ח |
| מדינה |
ישראל, ארצות הברית |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
יצחק רפאל |
| צאצאים |
שילה רפאל |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בניו יורק כבת יחידה לבתיה והרב יהודה לייב פישמן מימון, לאחר שהוריה גורשו שנה קודם לכן מארץ ישראל על ידי השלטון הטורקי, בגין פעילותו הציונית של אביה, ממייסדי "המזרחי". בשנת 1919 שבה המשפחה לארץ והתיישבה בתל אביב ומשנת 1920 בירושלים. כעבור תקופה היו הוריה בין המתיישבים הראשונים בשכונת רוממה, ובעת מאורעות תרפ"ט היו בין שלוש המשפחות הבודדות שלא נטשו את ביתם, למרות החשש מהתנכלות תושבי הכפר הסמוך ליפתא. בת-יהודה סיימה את לימודיה בבית ספר "רוממה" בשנת 1930 ולאחר מכן למדה בבית המדרש למורות "מזרחי", וסיימה לימודיה בהצטיינות. בשנת 1942 סיימה לימודי מוסמך בהיסטוריה כללית, תולדות ישראל וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1936 נישאה ליצחק רפאל (באותה עת יצחק ורפל), חברה לתנועת "בני עקיבא" וללימודיה באוניברסיטה, שלימים היה חבר הוועד הלאומי וממשלת ישראל. בנם היחיד היה הרב שילה רפאל.
בת-יהודה לקחה חלק בפעילות התנדבותית רבת שנים. במלחמת העצמאות השתתפה בחיל המשמר בירושלים. הייתה חברת מרכז "הפועל המזרחי" בישראל ושימשה חברת מזכירות ארצית של ארגון הפועלות של הפועל המזרחי.
נפטרה ביום כ"ו בכסלו ה'תשע"ח נטמנה בבית הקברות בשכונת סנהדריה בירושלים לצד בעלה והוריה.[1].
כתביה עריכה
בהשראתו של אביה, החלה בת-יהודה בכתיבת מאמרים וביקורות ספרים בשבועון הספרותי של איגוד סופרים דתיים. בשנת 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התלוותה לאביה, שהיה אז חבר הנהלת הסוכנות היהודית, בשליחותו באנגליה ופרסמה סדרת מאמרים תחת הכותרת "ממסע בעולם סוער". לאורך השנים התפרסמו מאמריה בעיתונים היומיים "הצופה" ו"הארץ" ובבטאוני "ארשת" ו"עמודים". בשנות הארבעים החלה גם בפרסום חוברות בנושא "רבי יהודה אלחריזי ועמנואל הרומי", "רבי "יחיאל מיכל פינס" ו"רבי נחמן קרוכמל ותפיסתו הלאומית".
בשנות החמישים מונתה בת-יהודה לעורכת מדור הספרות ומדור האישה בשבועון "פנים אל פנים". באותה תקופה, החל ב-1956, החלה לעבוד כעורכת ומתרגמת במוסד הרב קוק, והייתה עורכת משנה של "האנציקלופדיה של הציונות הדתית" בה כתבה ערכים ביוגרפים שונים. בין תרגומיה: "אמונת היהדות" (תשכ"א) ו"תולדות היהודים באיטליה" (תשכ"ב). פרסמה את הספר הביוגרפי על אביה "הרב מימון בדורותיו". וכן ספר ביוגרפיים על הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד המזרחי בשם "איש המאורות", ועל זאב יעבץ - "יודע העיתים".