גאורג, נסיך הסן-דרמשטאדט
גאורג לודוויג, נסיך הסן-דרמשטאדט (בגרמנית: Georg von Hessen-Darmstadt; 1669 – 13 בספטמבר 1705) היה פילדמרשל בצבא האוסטרי. הוא ידוע בקריירה שלו בספרד ההבסבורגית, כמשנה למלך קטלוניה (1698–1701), ראש הצבא האוסטרי במלחמת הירושה הספרדית (1701–1705) ומושל גיברלטר ב-1704. הוא נהרג במהלך המצור על ברצלונה בשנה שלאחר מכן. הוא נודע בספרדית כחורחה דה דרמשטט ובקטלאנית כג'ורדי דרמשטט.
 | |
| לידה |
25 באפריל 1669 דרמשטאדט, רוזנות הסן-דרמשטאדט   |
|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1705 (בגיל 36) ברצלונה, ממלכת ספרד  |
| מקום קבורה |
Church of Our Lady of Grace and Saint Joseph |
| מדינה |
רוזנות הסן-דרמשטאדט |
| דרגה |
גנרל-פלדמרשל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה | |
| עיטורים | |
|
אביר במסדר גיזת הזהב | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
גאורג נולד בדרמשטאדט, הסן, גרמניה בשנת 1669,[1] והיה בנו השלישי של לודוויג השישי, רוזן הסן-דרמשטאדט. לאחר מותו המוקדם של אביו, הוא גודל על ידי אמו אליזבת דורותיאה מסקסוניה-גותה-אלטנבורג. בשנת 1686 הוא ערך "סיור גדול" דרך צרפת ושווייץ.
כבן הצעיר, היה לו סיכוי קטן להפוך לרוזן, ולכן הוא נועד לקריירה צבאית.
קריירה צבאית עריכה
תחילה הוא נלחם נגד העות'מאנים תחת הנסיך אויגן מסבויה. הוא נכח בקרב מוהאץ'. אחר כך הצטרף לוויליאם השלישי מאורנז' במערכה האירית. לאחר שובו המיר את דתו לקתוליות והפך לגנרלפלדוואכטמייסטר (שווה ערך למייג'ור גנרל) בצבא האוסטרי ב-1692, בגיל 23.[1]
אחר כך הוא נלחם נגד הצרפתים במלחמת תשע השנים. בשנת 1695 הוא נשלח על ידי הקיסר לספרד בראש יחידת צבא של 2,000 חיילים גרמנים כדי לסייע בהגנה על קטלוניה מפני כוחות הצבא והצי הצרפתי המעולים.[1]
בשנת 1697 הגן על ברצלונה שהייתה נתונה במצור על ידי דוכס ונדום מצד היבשה ועל ידי האדמירל ד'אסטרה דרך הים.[1] לבסוף נכנעה העיר לאחר מצור של 52 ימים[1] על פי פקודה ממדריד ובניגוד לרצונו של הנסיך גאורג לודוויג.
אחריתו עריכה
לאחר המלחמה זכה לכבוד בספרד ובשנת 1697 קיבל את תואר אביר מסדר גיזת הזהב.[1] לאחר נסיגת הצרפתים, הוא הפך למשנה למלך של קטלוניה, ונרשם ברשומות הספרדיות כחורחה דה דרמשטט. הוא למד קצת קטלאנית ויזם כמה רפורמות, מה שהפך אותו לפופולרי למדי באזור. בשנת 1699 הוא מונה לגנרל חיל הפרשים.[1]
בשנת 1700 נפטר המלך קרלוס השני והוחלף על ידי פליפה החמישי הצרפתי. הנסיך גאורג לודוויג הוחלף בשנת 1701 במשנה למלך פרו-בורבון: לואיס אנטוניו תומאס פרננדז דה פורטוקררו, והוא חזר לאוסטריה. שם הורה לו הקיסר לאופולד לנהל משא ומתן על ברית עם אנגליה ופורטוגל כדי לתמוך בתביעותיו לכס המלכות הספרדי של בנו של לאופולד, הארכידוכס קרל.
לאחר תחילת מלחמת הירושה הספרדית הוא מונה לראש הכוחות האוסטרים התומכים במטרתו של הארכידוכס קרל בספרד. בינואר 1704, האדמירל סר ג'ורג' רוק עם הנסיך גאורג על הסיפון הפליג מליסבון לברצלונה, בתקווה שזה יכריז עבור הארכידוכס קרל שכתוצאה מכך האנשים יתקוממו נגד המשנה למלך הפרו-בורבון החדש פרנסיסקו דה ולסקו. הפעולה נכשלה והצי חזר לליסבון לאחר עימות עם כוחות הצי הצרפתי לכיוון טולון. ב-31 ביולי על פי הצעתו של הנסיך גאורג ובפיקודו, 1,800 נחתים הולנדים ואנגלים הונחתו ליד גיברלטר, כבשו את המבצר יחד עם סר ג'ורג' רוק, אדמירל הצי (1702–1704) והגנו עליו בהצלחה נגד מצור ספרדי-צרפתי, והתקפות חוזרות ונשנות.[1] לאחר הגעת תגבורת ואספקה של בעלות הברית, שאיפשרו לנסיך גאורג לצאת למתקפה, נזנח המצור באפריל 1705. הוא עזב את גיברלטר וקיבל את הפיקוד על כיבוש ברצלונה ונהרג ב-13 בספטמבר, כשהסתער על מצודת מונז'ואיק.[1]
גופתו נחנטה ונקברה ב-Església dels Josepets de Gràcia. ליבו נשלח בשנת 1711 לדרמשטאדט, שם הוא נטמן ב-Stadtkirche. הוא ידוע על ידי הקטאלונים בשם "פרינספ ג'ורדי" (הנסיך גאורג). רחוב בברצלונה נקרא על שמו: "Carrer del Príncep Jordi".
אילן יוחסין עריכה
