פתיחת התפריט הראשי

גאורג סימון אוהם

(הופנה מהדף גאורג אוהם)

גאורג סימון אוהםגרמנית: Georg Simon Ohm, מבוטא אוֹם; ‏16 במרץ 1789 - 6 ביולי 1854), פיזיקאי גרמני מגלה חוק אוהם. לאחר המצאת הסוללה החשמלית על ידי אלסנדרו וולטה ובעזרת מיכשור שפיתח, קבע בספרו "מחקר מתמטי של מעגלים גלווניים" כי כאשר מוזרם זרם חשמלי קבוע בתיל מתכתי, המתח המושרה בין קצותיו נמצא ביחס ישר לאורך התיל וביחס הפוך לשטח החתך שלו, חוק המוכר כיום בתור חוק אוהם ומהווה את אחד מחוקי החשמל הבסיסיים ביותר. על שמו קרויה יחידת המידה להתנגדות חשמלית - אוהם. זוכה מדליית קופלי הבריטית לשנת 1841.

גאורג סימון אוהם
Georg Simon Ohm
Ohm3.gif
לידה 16 במרץ 1789
ארלנגן, נסיכות ביירוית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1854 (בגיל 65)
מינכן, ממלכת בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה
מקום קבורה בית הקברות הדרומי העתיק במינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט קרל כריסטיאן פון לנגסדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מדליית קופלי (1841)
  • מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1853)
  • חבר זר של החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות על שמו קרויה יחידת המידה להתנגדות חשמלית: אוהם.
תרומות עיקריות
גילוי חוק אוהם.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנותיו הראשונותעריכה

גאורג סימון אוהם נולד במשפחה פרוטסטנטית בארלנגן שבבוואריה (אז באימפריה הרומית הקדושה). אביו היה מסגר ואימו הייתה ביתו של חייט בעיר. האב רכש את השכלתו באופן עצמאי ודאג להביאם לרמת השכלה מצוינת באמצעות ידע זה. משבעת ילדי המשפחה הגיעו לבגרות רק שלושה: גאורג, אחיו הצעיר מרטין, לימים מתמטיקאי נודע, ואחותם הצעירה אליזבת ברברה. כשהיה גאורג בן עשר, נפטרה אם המשפחה.

שלושת ילדי המשפחה הגיעו עוד בילדותם להישגים גבוהים במתמטיקה, בפיזיקה, בכימיה ובפילוסופיה. מגיל 11 עד גיל 15 למד בגימנסיה בעירו, שלא היה בה דגש מספיק כל מדעי הטבע, למורת רוחו ובניגוד לחינוכו. בזה יש דמיון בין האחים אוהם לאחים ברנולי.

השנים באוניברסיטהעריכה

מתוך דאגה להשכלה שלו נשלח אוהם לשווייץ שם קיבל ב-1806 משרת מורה למתמטיקה. המתמטיקאי קרל כריסטיאן פון לנגסדורף (המנחה האקדמי שלו) עזב את אוניברסיטת ארלנגן ב-1809 וגם אוהם רצה לעזוב יחד איתו ולעבור לאוניברסיטת היידלברג, אך הוא שמע לבסוף לעצת המנחה שלו ולמד מתמטיקה באופן פרטי תוך שהוא מעיין, בהמלצת לנגסדורף, בעבודותיהם של לאונרד אוילר, פייר סימון לפלס. במרץ 1809 עזב את משרת ההוראה בבית הספר והחל להיות מורה פרטי בנשאטל. לאחר שנתיים של לימוד והוראה פרטית שב אוהם באפריל 1811 לאוניברסיטת ארלנגן.

תקופת ההוראהעריכה

אוהם קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ארלנגן ב־25 באוקטובר 1811 והצטרף לצוות הפקולטה כמרצה מן המניין. הוא עזב לאחר שלושה סמסטרים משום שהוא לא יכול היה להתקיים מן המשכורת הזעומה שקיבל והוא לא ראה לעצמו עתיד מזהיר שם. ממשלת בוואריה הציעה לו משרה מורה למתמטיקה ולפיזיקה בבית ספר ברמה נמוכה בעיר במברג. הוא החל ללמד שם בינואר 1813. כיוון שלא היה מרוצה מעבודה זו כתב ספר לימוד בגאומטריה כדי להוכיח את יכולותיו. בית הספר שבו לימד נסגר בפברואר 1816 והוא נשלח על ידי הממשלה לתגבר לימודי מתמטיקה בבית ספר רב אוכלוסין בבמברג.

לאחר שהשיג משרה זו שלח אוהם את כתב היד השלם של ספר הגאומטריה אל פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, וזה התלהב מהספר והציע לו משרת מורה בגימנסיה בעיר הגדולה קלן. בבית ספר זה היה דגש רב על הוראת מדעים ואוהם נדרש ללמד גם פיזיקה. במעבדה בבית הספר החל לערוך ניסויים בפיזיקה, מה שהיה קל לו כיוון שהיה בן של מסגר והייתה לו שליטה מסוימת במכשירים מכניים.

ב-1827 פרסם את ספרו "מחקר מתמטי של מעגלים גלווניים". בית הספר לא העריך את עבודתו והוא התפטר. ב-1833 פנה אל המכון הפוליטכני של נירנברג, והועסק שם. ב-1852 הפך לפרופסור לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן.

ב-1849 הוציא את ספרו "תרומות לפיזיקה מולקולרית" ובהקדמתו כתב שהוא מקווה להוציא כרך שני ושלישי שלו "ואם אלוהים יתן לי אורך ימים, גם כרך רביעי". היה בעל אמונה דתית חזקה.

נפטר במינכן ב-1854.

חוק אוהםעריכה

החוק פורסם בספרו "מחקר מתמטי של מעגלים גלווניים" והוא קובע שהזרם נמצא ביחס ישר למתח על המוליך. החוק נתגלה למעשה על ידי המדען הבריטי הנרי קוונדיש אך הוא לא פרסם אותו. רק ב-1879 נתגלה שהוא היה המגלה הראשון ולכן החוק קרוי עד היום על שמו של אוהם דווקא. למרות השפעתו העצומה בימינו, בזמנו היא נתקבל בקרירות ודיי בזלזול. הספר עוסק בתאוריה הכללית של אוהם על החשמל ובעיקר בהבדליה מתאוריות החשמל של ז'וזף פורייה ושל קלוד לואי נאוויה. בעבודה זו הונח הבסיס לתורת המעגלים החשמליים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה