גביע ארצות הברית הפתוח

טורניר הגביע הלאומי בכדורגל של ארצות הברית

גביע ארצות הברית הפתוח על שם למאר האנטאנגלית: Lamar Hunt U.S. Open Cup), ובקיצור גביע ארצות הברית הפתוחאנגלית: U.S. Open Cup, ובראשי תיבות: USOC), הוא מפעל הגביע בכדורגל בארצות הברית, הנערך בשיטת נוקאאוט. הגביע נוסד בשנת 1914, והוא מפעל הכדורגל הלאומי הוותיק ביותר בארצות הברית שעדיין קיים.[1] במהדורה ה-107 של הגביע, שתיערך בשנת 2020, ישתתפו 100 מועדונים מארבע הליגות המקצועיות שכפופות לפדרציית הכדורגל של ארצות הברית: MLS,‏ USL צ'מפיונשיפ, USL1‏ ו-NISA, וכמו כן גם מועדונים חובבנים בסיבובים המוקדמים של הגביע לאחר שהעפילו לגביע דרך הליגות שלהם. זוכת הגביע קבלת פרס כספי בסך 300,000 דולר, הסגנית מקבלת 100,000 דולר, והקבוצה שהתקדמה הכי רחוק מכל ליגה תחתונה מקבלת 25,000 דולר.[2] ובנוסף לכך, זוכת הגביע מקבלת מקום בשלב הבתים בליגת האלופות של CONCACAF.[2]

גביע ארצות הברית הפתוח
U.S. Open Cup
U.S. Open Cup logo.svg
ענף כדורגל
תאריך ייסוד 1914
ארגון מפעיל פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
מספר מתמודדים 100 (2020)
מדינות משתתפות ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אלוף/ה נוכחי/ת אטלנטה יונייטד (זכייה 1)
הכי הרבה זכיות בית לחם סטיל
מכבי לוס אנג'לס
(5 זכיות כל אחת)
www.usopencup.com
שלושת הגביעים הרצופים שזכתה סיאטל סאונדרס בשנים 2009, 2010 ו-2011

התחרות נערכה לראשונה בעונת 1913/1914 בשם גביע האתגר הלאומי, כאשר ברוקלין פילד קלאב זכתה בגביע שנתרם על ידי תומאס דיוואר לקידום הכדורגל האמריקאי.[3] שם התחרות שונה לגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 1995, ומאוחר יותר, בשנת 1999 הוא נקרא על שם למאר האנט, שהיה אחד מן הבעלים ב-MLS ותרם רבות לפיתוח וקידום הכדורגל במדינה.[3]

מאז עונת הבכורה של ליגת ה-MLS בשנת 1996, קבוצות הליגה שולטות בתחרות. אף קבוצה מליגה תחתונה לא זכתה בגביע ארצות הברית הפתוח מאז רוצ'סטר ריינוס בשנת 1999, או הגיעה לגמר הגביע מאז צ'ארלסטון באטרי בשנת 2008.[3] זוכת הגביע הנוכחית היא אטלנטה יונייטד, שזכתה בגביע הראשון שלה לאחר שניצחה 2–1 את מינסוטה יונייטד בגמר בשנת 2019.[4]

השיטהעריכה

 
הגביע שהוענק לרוצ'סטר ריינוס בשנת 1999

הטורניר משוחק בשיטת נוקאאוט, ובשנת 2020 ישתתפו 100 מועדונים, מתוכם 62 מועדונים מקצוענים - שני שיאים של כל הזמנים בעידן המודרני.[5] המשתתפים כוללים את המועדונים האמריקאים מכל רחבי מערכת ליגות הכדורגל האמריקאית,כשזמן הכניסה לטורניר נקבע לפי דירוג הליגה. מועדונים אלה כוללים את 23 המועדונים האמריקאים מה-MLS, ומועדונים מה-USL צ'מפיונשיפ ו-USL1 שאינם בבעלות או מופעלים על ידי קבוצת MLS. מועדונים אשר הקשורים בשיתוף פעולה בלבד ל-MLS משתי ליגות אלו רשאים להשתתף בגביע. בנוסף, ישתתפו גם מועדונים מ-NISA, המשמשת כליגה השלישית (ביחד עם USL1). זו הפעם הראשונה ששתי ליגות מקצועיות מאותה רמה מתמודדות שתיהן בטורניר מאז 2017.

מועדונים מ-USL2 ומ-NPSL (שתיהן משמשות כליגה הרביעית) יעפילו לפי מיקומם בטבלה מהעונה הקודמות. מספר הקבוצות נקבע על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית. סיבוב מוקדמות מקומי לטורניר נערך בשנת 2019. הסיבוב כלל 88 קבוצות חובבניות המייצגות 18 מדינות שונות ואת מחוז קולומביה (21 התאחדויות כדורגל מקומיות שונות).[6] 12 קבוצות העפילו מסיבוב זה. ובנוסף, כמו בשנה הקודמת, הזוכה בגביע החובבנים הלאומי, ניוטאון פרייד, העפילה אוטומטית לסיבוב הראשון של גביע ארצות הברית הפתוח.[7]

כל הסיבובים, וגם הגמר, הם משחק יחיד הנמשך 90 דקות, ואם לא נקבעה מנצחת ברורה לאחר 90 דקות משחק, ישנה הארכה של 30 דקות. אם בתום הארכה עדיין אין הכרעה, המנצחת נקבעת בבעיטות עונשין. המנצחת מכל משחק מתקדמת לסיבוב הבא והמפסידה מודחת מהטורניר. הגביע פועל בצורה אזורית ושיבוץ הקבוצות מתנהל על פי התאמה גאוגרפית לפי המיקום.

מהדורת 2020 של גביע ארצות הברית הפתוח תכלול שינוי בהעפלה של הקבוצות המקצועניות. כל הקבוצות מהליגה השנייה והליגה השלישית נכנסות יחד בסיבוב השני, בעוד שקבוצות ה-MLS נכנסות בסיבוב השלישי והרביעי. ארבעת המועדונים שהעפילו לעונת 2020 בליגת האלופות של CONCACAF וארבעת המועדונים האמריקאים בעלי המאזן הטוב ביותר בכל מחוז מעונת 2019 בליגה שלא העפילו לליגת האלופות נכנסים בסיבוב הרביעי, ושאר המועדונים נכנסים בסיבוב השלישי.[2]

גביע ארצות הברית הפתוח יחל במרץ 2020, הפתיחה המוקדמת ביותר שלו מאז 1995. הגמר אמור להתקיים בתחילת אוגוסט או בסוף ספטמבר.[2]

השתתפות קבוצות מילואים/בתעריכה

החל משנת 2016 מועדונים מקצועיים מליגות תחתונות אשר נמצאים בבעלות מועדונים מקצועיים מליגה גבוהה יותר אינם משתתפים יותר בגביע ארצות הברית הפתוח. חוק זה הוציא את מועדוני המילואים/קבוצות הבת של מועדוני MLS אשר המשחקים ב-USL מהגביע בשנת 2016, לאחר מקרים שמועדוני MLS מנעו משחקנים מקבוצות הבת שלהם מה-USL בשנת 2015, במטרה לשמור עליהם כשירים לשחק בקבוצת האם ב-MLS. בכל עונה בגביע ארצות הברית הפתוח, לשחקנים מותר לשחק רק במועדון אחד. [7] מועדונים חובבנים יכולים להשתתף בגביע גם אם הם בבעלות מועדונים מקצוענים. בתחילה, מועדונים ב"שותפות היברידית" - כלומר מועדונים מקצועיים מהליגות התחתונות מהליגה התחתונה שהם מאוישים ומנוהלים על יד אנשי מועדון מליגה גבוהה יותר אך לא בבעלות מועדונים מהליגות הגבוהות יותר - יכלו גם הם להשתתף בגביע, אך השתתפותם נאסרה גם היא בשנת 2016. את השינוי האחרון הזה הציעה יוסטון דינמו, שהיו המועדון הבכיר שעבד עם ריו גראנדה ואלי טורוס במה שהיה ההסכם הראשון מסוג זה ("שותפות היברידית") בכדורגל האמריקאי.[8]

אירוח המשחקיםעריכה

אירוח המשחקים יקבע על ידי בחירה אקראית של ההתאחדות מבין הקבוצות שיגישו בקשה לארח את המשחק. מועדונים שהאצטדיונים שלהם עומדים בתקנים המינימליים של הטורניר מקבלים עדיפות בבחירה.[5]

השתתפות בליגת האלופות של CONCACAFעריכה

משנת 2008 הזוכה בגביע ארצות הברית הפתוח מקבלת כרטיס לליגת האלופות של CONCACAF. בתחילה הזוכה קיבלה מקום בשלב המוקדם (לפני שלב הבתים), ומעונת 2012/2013 של ליגת האלופות זוכת הגביע מקבלת כרטיס לתחרות עצמה בלי לעבור שלב מוקדמות. הקבוצה הראשונה שייצגה את ארצות הברית כמחזיקת הגביע הייתה הזוכה של עונת 2007, ניו אינגלנד רבולושן שהשתתפה בסיבוב המוקדם של עונת 2008/2009 בליגת האלופות של CONCACAF.

היסטוריהעריכה

 
הגביע המקורי שנתרם על ידי תומאס דיוואר בשנת 1912, ונודע בשם "גביע דיוואר". היה בשימוש בין 19141979, ובין 19972006

הגביע נוסד בעונת 1913/1914 בשם גביע האתגר הלאומי. בשנת 1995 שונה השם לגביע ארצות הברית הפתוח, ובשנת 1999, פדרציית הכדורגל של ארצות הברית כיבדה את למאר האנט, אחד הבעלים ב-MLS שתרם רבות לפיתוח הכדורגל במדינה, על ידי שינוי השם הרשמי של הטורניר לגביע ארצות הברית הפתוח על שם למאר האנט.[3]

גביע האתגר הלאומי היה מפעל הגביע הלאומי הראשון האמיתי בארצות הברית, שכן היו כמה גביעים קודמים שהורדו למעמד אזורי בראשית המאה העשרים, בגלל קשיי התיאום והנסיעות שנגרמו מעצם גודלה של ארצות הברית. בתחילה פדרציית הכדורגל של ארצות הברית ניהלה את הטורניר, אך ההתאחדות העבירה את הניהול לידי התאחדות הכדורגל למבוגרים של ארצות הברית בשנת 1985. ההתאחדות חזרה לנהל את הטורניר בשנת 1995.[9]

מכבי לוס אנג'לס מקליפורניה ובית לחם סטיל מפנסילבניה מחזיקות בשיא הזכיות עם חמש זכיות לכל אחת, ואילו ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה וסיאטל סאונדרס מחזיקות בשיא הזכיות הרצופות עם שלוש זכיות לכל אחת. מועדוני ה-NASL הישנה לא השתתפו בגביע.[3]

מאז העונה הראשונה של ה-MLS בשנת 1996, מועדוני ה-MLS זכו בגביע בכל השנים מאז, למעט בשנת 1999, כשרוצ'סטר ריינוס מהליגה השנייה זכתה בגביע והביסה ארבעה מועדוני MLS, ביניהם את הקולורדו ראפידס 2–0 במשחק הגמר. הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע בעידן המקצועני המודרני הייתה ריצ'מונד קיקרס מהליגה השנייה בשנת 1995, שנה לפני העונה הראשונה של ה-MLS. די. סי. יונייטד הייתה קבוצת ה-MLS הראשונה לזכות בגביע כשעשתה זאת בשנת 1996.

הגביעעריכה

לזוכים בטורניר הוענק "גביע דיוואר", שנתרם על ידי סר תומאס דיוואר בשביל קידום הכדורגל בארצות הברית בשנת 1912, עד אשר הוא הופרש עקב מצבו הגרוע בשנת 1979. "גביע דיוואר" הוחזר לשימוש על ידי התאחדות הכדורגל למבוגרים של ארצות הברית (שניהלה את הטורניר במשך כמה שנים) בשנת 1997, ואחר כך נשאר בשימוש שוב עד שנת 2006 בה זכתה שיקגו פייר בגביע.[3] בשנת 2007 הוחלף "גביע דיוואר" בגביע חדש (השלישי במספר) המשמש עד היום, ו"גביע דיוואר" המקורי הופרש ומוצג בהיכל התהילה הלאומי בכדורגל השוכן באצטדיון טויוטה בפריסקו שבטקסס. למרות זאת, שמו של כל מועדון הזוכה בגביע עדיין מתווסף לתחתית "גביע דיוואר" המקורי.[3]

בתום משחק הגמר הגביע מוענק לקבוצה המנצחת, ונשאר בחזקתה במשך שנה. שחקני שתי הקבוצות ששיחקו בגמר מקבלים מדליות.

זכיותעריכה

זכיות לפי מספרעריכה

זכיות מועדונים
5 בית לחם סטיל, מכבי לוס אנג'לס
4 שיקגו פייר, פול ריבר מארקסמן, ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה, פילדלפיה יוקרייניאנס, סיאטל סאונדרס, ספורטינג קנזס סיטי
3 די. סי. יונייטד, ניו יורק פאנסייפריאן-פרידומס, סטיקס, באר ופולר
2 ברוקלין היספנו, ברוקלין איטליאנס, אליזבת, דאלאס, סן פרנסיסקו גריק-אמריקן, הארמרוויל הוריקיינס, לוס אנג'לס גלאקסי, לוס אנג'לס קיקרס, ניו יורק אמריקנס, סנט לואיס קוטיס, סנט לואיס סימפקינס-פורד, שיקגו ספרטה
1 אטלנטה יונייטד, בולטימור, סנט לואיס בן מילרס, ניו יורק ברוקהטן, ברוקלין פילד קלאב, ברוקלין סנט מאריס סלטיק, שיקגו ויקינג, קולומבוס קרו, שיקגו איגלס, ניו יורק איינטרכט, קלוב אספניה, שיקגו פלקונס, פול ריבר רוברס, גלטין, ניו יורק ג'רמן-הונגריאן, יוסטון דינמו, ניו יורק קריט, ניו יורק הוטה בווריאן, מקלוויין קאנבסבאקס, מקסיקו, מורגן סטראסר, ניו בדפורד וויילרס, ניו אינגלנד רבולושן, הכח ניו יורק, ניו יורק הונגריה, ניו יורק נשיונלס, ניו יורק יוקרייניאנס, פטרסון, פוטאקט, פול ריבר פונטה דלגדה, ריצ'מונד קיקרס, ברוקלין רובינס דריי דוק, רוצ'סטר ריינג'ינג ריינוס, סנט לואיס בוש סיניירס, יוריק טראקרס, סן פרנסיסקו איטליאנס אתלטיק קלאב, סן חוזה אוקס, סנט לואיס סקאלין סטיל, סיינט פיטרסברג קיקרס, שושין אינדיאנס

מועדוני MLSעריכה

 
שחקני סיאטל סאונדרס מניפים את הגביע בסיום גמר 2009 בו ניצחו 2–1 את די. סי. יונייטד
מועדון זכיות סגנויות שנות זכייה שנות סגנות
שיקגו פייר 4 2 1998, 2000, 2003, 2006 2004, 2011
סיאטל סאונדרס 4 1 2009, 2010, 2011, 2014 2012
ספורטינג קנזס סיטי 4 0 2004, 2012, 2015, 2017
די. סי. יונייטד 3 2 1996, 2008, 2013 1997, 2009
דאלאס 2 2 1997, 2016 2005, 2007
לוס אנג'לס גלאקסי 2 2 2001, 2005 2002, 2006
קולומבוס קרו 1 2 2002 1998, 2010
ניו אינגלנד רבולושן 1 2 2007 2001, 2016
יוסטון דינמו 1 0 2018
אטלנטה יונייטד 1 0 2019
פילדלפיה יוניון 0 3 2014, 2015, 2018
ניו יורק רד בולס 0 2 2003, 2017
קולורדו ראפידס 0 1 1999
מיאמי פיוז'ן 0 1 2000
ריאל סולט לייק 0 1 2013
מינסוטה יונייטד 0 1 2019

זכיות לפי מדינותעריכה

מדינה זכיות מועדונים
ניו יורק
26
ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה (4), ניו יורק פאנסייפריאן-פרידומס (3), ברוקלין היספנו (2), ברוקלין איטליאנס (2), ניו יורק אמריקנס (2), ניו יורק ברוקהטן, ברוקלין פילד קלאב, ברוקלין סנט מאריס סלטיק, ניו יורק איינטרכט, ניו יורק ג'רמן-הונגריאן, ניו יורק קריט, ניו יורק הוטה בווריאן, הכח ניו יורק, ניו יורק הונגריה, ניו יורק נשיונלס, ניו יורק יוקרייניאנס, ברוקלין רובינס דריי דוק, רוצ'סטר ריינג'ינג ריינוס
קליפורניה
15
מכבי לוס אנג'לס (5), סן פרנסיסקו גריק-אמריקן (2), לוס אנג'לס גלאקסי (2), לוס אנג'לס קיקרס (2), מקלוויין קאנבסבאקס, מקסיקו, סן פרנסיסקו איטליאנס אתלטיק קלאב, סן חוזה אוקס
פנסילבניה
14
בית לחם סטיל (5), פילדלפיה יוקרייניאנס (4), הארמרוויל הוריקיינס (2), גלטין, מורגן סטראסר, יוריק טראקרס
מיזורי
12
סטיקס, באר ופולר (3), סנט לואיס קוטיס (2), סנט לואיס סימפקינס-פורד (2), סנט לואיס בן מילרס, סנט לואיס בוש סיניירס, קנזס סיטי וויזרדס,[א] סנט לואיס סקאלין סטיל
אילינוי
9
שיקגו פייר (4), שיקגו ספרטה (2), שיקגו ויקינג, שיקגו איגלס, שיקגו פלקונס
מסצ'וסטס
9
פול ריבר מארקסמן (4), פול ריבר רוברס, ניו בדפורד וויילרס, ניו אינגלנד רבולושן, פול ריבר פונטה דלגדה, שושין אינדיאנס
וושינגטון
4
סיאטל סאונדרס (4)
וושינגטון די. סי.
4
די. סי. יונייטד (3), קלוב אספניה
קנזס
3
ספורטינג קנזס סיטי[א]
ניו ג'רזי
3
אליזבת (2), פטרסון
טקסס
3
דאלאס (2), יוסטון דינמו
פלורידה
1
סיינט פיטרסברג קיקרס
מרילנד
1
בולטימור
אוהיו
1
קולומבוס קרו
רוד איילנד
1
פוטאקט
וירג'יניה
1
ריצ'מונד קיקרס
ג'ורג'יה
1
אטלנטה יונייטד
  1. ^ 1 2 המועדון נקרא כיום ספורטינג קנזס סיטי, והיה מהעיר קנזס סיטי, שבמיזורי כשזכה בפעם הראשונה בגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 2004. המועדון עבר לאצטדיון בעיר קנזס סיטי שבקנזס בשנת 2007.

זכיות רצופותעריכה

מספר הזכיות הרצופות הגדול ביותר הוא שלוש פעמים, ורק שני מועדונים עשו זאת: ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה (1967, 1968, 1969), וסיאטל סאונדרס (2009, 2010, 2011).

דאבליםעריכה

הדאבל המסורתי הוא זכייה בעת ובעונה אחת בליגה ובגביע, הישג אליו הגיעו חמשת המועדונים הבאים:

שיאי שחקניםעריכה

הכבשים המצטייניםעריכה

הטבלה שלהלן מציגה את השחקנים עם מספר השערים הגבוה ביותר בגביע ארצות הברית הפתוח בתקופה המקצוענית המודרנית (1995–הווה).[10]

דירוג שחקן שערים הערות
1 סבסטיאן לה טו 16 [11]
2 קני קופר 13 [11]
2 חיימה מורנו 13 [12]
2 דייוויד ביולו 13 [13]
2 ג'וני מניונגר 13 [12]

הכובשים המצטיינים לפי עונותעריכה

עונה שחקן מועדון שערים הערות
2010 פאולו ג'וניור
נייט ג'קווה
מיאמי
סיאטל סאונדרס
5 [14]
2011 דייוויד ביולו ריצ'מונד קיקרס 6 [15]
2012 בריאן שרייבר קרוליינה ריילהוקס 5 [16]
2013 דוויין דה רוסאריו
פרדריק פיקיון
די. סי. יונייטד
פורטלנד טימברס
5 [17]
2014 קני קופר סיאטל סאונדרס 6 [18]
2015 דום דוואייר
כריסטיאן נמת
ספורטינג קנזס סיטי 5 [19]
2016 דייוויד אקם
אדווין בורבואה
שיקגו פייר
לה מאקינה
5 [20]
2017 בייה דג'יבי פאל
סטפנו פינהו
בראדלי רייט-פיליפס
סינסינטי
מיאמי
ניו יורק רד בולס
4 [21]
2018 מאורו מנוטאס יוסטון דינמו 6 [22]
2019 דרווין קינטרו מינסוטה יונייטד 6 [23]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Parker, Graham (1 באוקטובר 2013). "The US Open Cup: A quiet century of soccer history". Al Jazeera America. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2014. 
  2. ^ 1 2 3 4 "Restructured Competition Format for 2020 Lamar Hunt U.S. Open Cup Provides Opportunity for More "David vs. Goliath" Matchups in 107th Edition of U.S. Soccer's National Championship" (הודעה לעיתונות). U.S. Soccer. 12 בדצמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2019. 
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "THEN & NOW: 20 THINGS TO KNOW ABOUT THE OPEN CUP". ussoccer.com (U.S. Soccer). March 8 2020. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2020.  Check date values in: |date= (עזרה)
  4. ^ "Atlanta hold on to win first USOC title". MLSSoccer.com (Major League Soccer). 27 באוגוסט 2019. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2019. 
  5. ^ 1 2 "Record-Setting 100 Teams Confirmed for 2020 Lamar Hunt U.S. Open Cup, 107th Edition of U.S. Soccer's National Championship" (הודעה לעיתונות). U.S. Soccer. 8 בינואר 2020. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2020. 
  6. ^ "2020 US Open Cup qualifying: First Round matchups for Open Division Local tournament announced" (הודעה לעיתונות). United States Soccer Federation. 26 באוגוסט 2019. בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2019. 
  7. ^ Arnison, Tom (5 באוגוסט 2019). "Newtown Pride FC win first Amateur Cup title, qualify for 2020 US Open Cup". TheCup.us. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2019. 
  8. ^ "Why isn't RGV FC in the Lamar Hunt U.S. Open Cup?". houstondynamo.com (Houston Dynamo). 30 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2020. 
  9. ^ "USASA". USASA. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2012. 
  10. ^ "2014 US Open Cup Round 5: Sebastien Le Toux’s historic brace leads Philadelphia Union past New York Cosmos, 2–1 (video)", The Cup, June 25, 2014.
  11. ^ 1 2 "US Open Cup: Title more important to Philadelphia Union's Sebastien Le Toux than scoring record", MLS Soccer, September 15, 2014.
  12. ^ 1 2 "Philadelphia Union Reaches Semifinals of U.S. Open Cup", U.S. Soccer, July 8, 2014.
  13. ^ "Philadelphia Union Reaches Semifinals of U.S. Open Cup", U.S. Soccer, July 8, 2014. (The Richmond Kickers claimed in a 2013 press release that Bulow has scored 14 goals. See "Kickers Face United In Open Cup" Archived ספטמבר 16, 2014 at Archive.today)
  14. ^ "2010 Lamar Hunt US Open Cup goalscoring leaders".
  15. ^ "2011 Lamar Hunt US Open Cup goalscoring leaders".
  16. ^ "2012 Lamar Hunt US Open Cup goalscoring leaders".
  17. ^ "2013 Lamar Hunt US Open Cup goalscoring leaders".
  18. ^ "2014 Lamar Hunt US Open Cup goalscoring leaders".
  19. ^ Hakala, Josh. "2015 Lamar Hunt US Open Cup statistical leaders: Goals, assists, points". thecup.us. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2015. 
  20. ^ Hakala, Josh. "2016 Lamar Hunt US Open Cup statistical leaders: Goals, assists, points". thecup.us. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2017. 
  21. ^ Hakala, Josh. "2017 Lamar Hunt US Open Cup statistical leaders | TheCup.us – Full Coverage of US Open Cup Soccer". thecup.us. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2017. 
  22. ^ Sousa, Dan. "2018 US Open Cup: Mauro Manotas of Houston Dynamo voted TheCup.us Player of the Tournament". thecup.us. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2018. 
  23. ^ Hakala, Josh. "2019 US Open Cup statistical leaders". thecup.us. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2019.