גביע דייוויס הוא תחרות לנבחרות לאומיות לגברים בטניס, המתקיימת מדי שנה במדינות השונות ברחבי העולם החל משנת 1900. זוהי תחרות הספורט השנתית בין נבחרות לאומיות הגדולה והוותיקה בעולם. גביע דייוויס מאורגן על ידי פדרציית הטניס הבינלאומית (ITF). התחרות המקבילה לנשים נקראת גביע בילי ג'ין קינג (בעבר גביע הפדרציה).
ראשיתו של גביע דייוויס בהתמודדות בין קבוצות של טניסאים אמריקנים וטניסאים בריטים שהתקיימה בבוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית בשנת 1900. הפרס שהוענק לנבחרת האמריקנית המנצחת היה גביע שנתרם על ידי קפטן נבחרת ארצות הברית דווייט דייוויס, ומאז הוא נושא את שמו.
ב-3 המהדורות הראשונות של התחרות השתתפו רק נבחרות ארצות הברית והאיים הבריטים. צרפת ובלגיה הצטרפו בשנת 1904 ושנה לאחר מכן גם אוסטרליה. במרוצת השנים גדל מספר המשתתפות וב-1981, כאשר מספר הנבחרות היה למעלה מ-50, הונהג המבנה הנוכחי של בית עולמי ובתים אזוריים המחולקים לכמה דרגות, כאשר ביניהן יש עליות וירידות כמו ב"ליגות" במשחקי כדור קבוצתיים. כיום יש 4 דרגות בבתים האזוריים בנוסף לבית העולמי, ומספר המשתתפות הגיע לשיא של 139 מדינות ב-2001.
מראשיתו של גביע דייוויס ב-1900 עד שנת 1971 נהנתה הנבחרת המנצחת מיתרון גדול על יריבותיה: היא עלתה ישירות לגמר בשנה הבאה ולא הייתה צריכה לשחק בשלבים המוקדמים, וגם קיבלה את הזכות לארח את הגמר. לביתיות יש חשיבות גדולה בגביע דייוויס, מכיוון שהמדינה המארחת זכאית לבחור את סוג המשטח שעליו תתקיים ההתמודדות וגם את סוג הכדורים, ונבחרות נוהגות לנצל את הזכות הזו כדי לשחק על משטח שיקנה להן יתרון על הנבחרת האורחת. לכן אין זה מפתיע שבתקופה זו היו מקרים רבים של מדינות שזכו בגביע מספר שנים ברציפות, כאשר הגדילו לעשות ארצות הברית שזכתה 7 פעמים ברציפות מ-1920 עד 1926, ואחריה צרפת שזכתה 6 פעמים רצופות מ-1927 עד 1932. בתקופה זו רק 4 מדינות - ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וצרפת - הצליחו לזכות בגביע.
הסדר זה שונה ב-1972 ומאז צריכה הנבחרת המנצחת לשחק בשלבים המוקדמים, והביתיות מתחלפת לסירוגין בין הנבחרות (מי שאירחה בפעם הקודמת תהיה האורחת בפעם הבאה) או נקבעת בהגרלה. בתקופה זו היו רק 7 מקרים שמדינות הצליחו לזכות בגביע שנתיים ברציפות. האחרונה שעשתה זו הייתה צ'כיה בשנת 2013. בתקופה זו של 43 שנים, 15 מדינות זכו בגביע (5 מהן רק פעם אחת).
כל מפגש בין 2 נבחרות בגביע דייוויס (למעט בבתים האזוריים 3 ו-4 שבהם מתמודדות מספר נבחרות בטורניר אחד) מורכב מ-5 משחקים הנערכים במשך 3 ימים (בדרך כלל בימים שישי, שבת וראשון): 2 משחקי יחידים המתקיימים ביום הראשון, משחק זוגות ביום השני ושני משחקי יחידים נוספים ביום השלישי. נבחרת שמנצחת בשלושה משחקים זוכה במפגש כולו. המתכונת הזו לא השתנתה מאז המפגש הראשון ב-1900.
עד ל-2017, בגביע דייוויס שיחקו בשיטת הטוב מחמש מערכות, אלא אם הושגה הכרעה במפגש ואז היה מותר לקצר את המשחקים "המתים" הנותרים לשיטת הטוב משלוש מערכות. במערכה החמישית לא משחקים שובר שוויון (לפני 1989 לא שיחקו שובר שוויון גם ביתר המערכות).
כל מדינה רשאית לרשום למפגש ארבעה שחקנים ולמנות קפטן. במעמד ההגרלה, הנערכת יום לפני תחילת המשחקים, הקפטן צריך להודיע מי הם שני השחקנים שישתתפו במשחקי היחידים. בהגרלה נקבע למעשה רק סדר המשחקים ביום הראשון, שבו מתמודדים המדורגים 1 נגד המדורגים 2 בנבחרת היריבה.
במשחק הזוגות ביום השני רשאים לשחק כל ארבעת השחקנים של הנבחרת, וניתן לשנות את ההרכב עד שעה לפני מועד המשחק. למשחק הזוגות יש חשיבות גדולה במפגשי גביע דייוויס, בעיקר במצב שבו התוצאה היא 1:1 לאחר היום הראשון.
לפי השיטה שהיית נהוגה עד 2017, ביום השלישי המדורגים 1 של שתי הנבחרות מתמודדים במשחק הראשון, ואחריהם המדורגים 2 משתי הנבחרות, אולם הקפטן רשאי להחליף את השחקנים ששיחקו במשחקי היחידים ביום הראשון ולהציב במקומם שחקנים שלא שיחקו ביחידים. בעבר חילוף כזה היה מותר רק במקרה של פציעה, אף אם המשחק היה "מת" (כלומר משחק שנערך לאחר שאחת הנבחרות השיגה 3 ניצחונות וניצחה במפגש, ולמשחקים הנותרים אין חשיבות), אבל החוקים עודכנו כדי לאפשר לקפטן להחליף את 2 השחקנים ביום השלישי ללא צורך באישור רפואי. אישור כזה עדיין נדרש כדי להחליף שחקנים ביום הראשון.
בגביע דייוויס, בניגוד למשחקי טניס רגילים, מותר לקפטן לשבת ליד השחקנים בהפסקות שבין משחקונים ולהדריך אותם.
החל מעונת 2019, פורמט הגביע שונה. השינוי העיקרי הוא הבית העולמי שמתקיים במקום אחד ובתוך שבוע אחד בלבד, כאשר שמונה עשרה נבחרות מחולקות בשישה בתים של שלוש קבוצות כל אחד, כאשר הזוכים בקבוצות ושני המקומות השניים הטובים ביותר עולים לרבע הגמר. המפגש בין הנבחרות בשלב זה תכלול שני משחקי יחידים ומשחק זוגי אחד בלבד (כלומר הטוב מ-3), במקום סדרת הטוב מ-5, כאשר המשחקים התקצרו מהטוב מ-5 מערכות לטוב מ-3. מכיוון שהבית העולמי יתקיים כעת כטורניר בודד אחד, אירוע זה נקרא כאירוע הגמר של גביע דייוויס. קבוצות האזור התחתון 1 ו-2 יהיו בעצם מפגשים בודדים שיכריעו על העלאה או ירידה של קבוצה מהבית העולמי אל האזוריים.
הדרג העליון של גביע דייוויס, החל משנת 1981, הוא הבית העולמי הכולל 16 מדינות ללא חלוקה גאוגרפית. רק נבחרות הבית העולמי יכולות לזכות בגביע באותה שנה, וכדי לעשות זאת יש צורך לנצח ב-4 מפגשים.
בלוח השנה של הטניס העולמי נקבעים 3 שבועות המוקדשים למשחקי גביע דייוויס. הראשון הוא בדרך כלל בחודש פברואר, השני באפריל והשלישי בספטמבר, ובהם מתקיימים הסיבוב הראשון, רבע הגמר וחצי הגמר. בשבועות אלה לא מתקיימים טורנירים בסבב ה-ATP. משחק הגמר מתקיים לאחר סיום העונה בסוף נובמבר או תחילת דצמבר.
8 המנצחות בסיבוב הראשון מבטיחות את מקומן בבית העולמי בשנה הבאה. 8 המפסידות צריכות להתמודד במפגשי פלייאוף (שמתקיימים במקביל לשלב חצי הגמר) יחד עם 8 נבחרות שעלו מהדרג ה-1 בבתים האזוריים. המנצחות במפגשים האלה משחקות בשנה הבאה בבית העולמי, והמפסידות משחקות בבית 1.
הנבחרות שלא משחקות בבית העולמי מחולקות לפי מיקומן הגאוגרפי ל-3 אזורים: אזור אירופה-אפריקה, אזור אסיה-אוקיאניה ואזור אמריקה (צפון ודרום). בכל אחד מהאזורים הנ"ל יש כיום חלוקה אנכית ל-4 בתים. בכל שנה, הנבחרות שזכו בבית שלהן מטפסות לבית גבוה יותר בשנה הבאה, והמפסידות נושרות לבית נמוך יותר. בבתים 1 ו-2 מתקיימים המשחקים במתכונת המתוארת מעלה, חמישה משחקים ביומיים (עד 2017 הייתה נהוגה השיטה המסורתית של 5 משחקים ב-3 ימים). בבתים 3 ו-4, לעומת זאת, מתקיימים טורנירים בהשתתפות מספר רב של מדינות (מקסימום 8) במקום אחד, וכל מפגש כולל רק 3 משחקים (2 יחידים ו-1 זוגות) בשיטת הטוב מ-3 מערכות ביום אחד.
^רוסיה, שהושעתה מכלל תחרויות הספורט עקב הפלישה לאוקראינה, הורשתה להשתתף בכל זאת, כל עוד לא השתמשו בשם, בדגל או בהמנון של רוסיה והשתתפה בשם "איגוד הטניס הרוסי"
איטליה (זכייה שלישית)
ארצות הברית (32 זכיות)
אוסטרליה
אוסטרלאסיה
צרפת
בריטניה
שוודיה
ספרד
רוסיה
צ'כיה
גרמניה 
קרואטיה
ארגנטינה
סרביה
שווייץ
דרום אפריקה
קנדה
אתר האינטרנט הרשמי של גביע דייוויס
גביע דייוויס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גביע דייוויס, ברשת החברתית אינסטגרם
