גבעת נשר
גבעת נשר היא משכונותיה הוותיקות של נשר. השכונה נבנתה בשנת 1949 כשכונת פועלים על ידי פועלי בית החרושת נשר על גבעה חשופה בהר הכרמל המשקיפה על בית החרושת. השכונה תחומה מצדה המערבי על ידי חלקו התחתון של נחל נשר, מצדה הדרומי בפארק הכרמל ומצדה המזרחי בכביש 7212 ובפארק הכרמל. בשכונה נמצאת האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל. רובה של השכונה בנוי בתים פרטיים אך יש בה רבי קומות אחדים. על גבול השכונה בינה לבין שכונת מרכז נשר נמצא בית הספר בית יהושע. בית ספר יסודי, המשמש גם את ילדי גבעת נשר. מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 - 2,322 תושבים.
גבעת נשר, מבט מפארק הכרמל | |
מידע | |
---|---|
עיר | נשר |
תאריך ייסוד | 1949 |
אוכלוסייה | 2,322 (2010) |
קואורדינטות | 32°45′39″N 35°02′44″E / 32.76075297460925°N 35.04544258117676°E |
![]() ![]() |





הקמת השכונה
עריכההרקע להקמת השכונה
עריכהמראשית ימיה שאפה הסתדרות העובדים ליישב את הפועלים בכפר, מכיוון שזו נחשבה החלוציות המועדפת, אולם קצב העלייה לארץ ישראל גבר על היכולת להקים יישובים כפריים. משנות ה-20 של המאה ה-20, בד בבד עם ראשית הקמתה של התעשייה ובה מפעלים דוגמת מפעל נשר חיפה, מצאו רבים את פרנסתם בעבודה בעיר. התברר להסתדרות שעליה לתת מענה לצורכי השיכון של הפועלים בערים. בשנות ה-20 התגבשה "שכונת העובדים" שהדגישה את החיים השיתופיים עם מסגרות קואופרטיביות בחינוך, במסחר ובשירותים שכונתיים. הקשר אל האדמה ואל החקלאות בא לידי ביטוי במשק עזר שהוקם על שטח מצומצם הצמוד לכל בית מגורים. ביולי 1927 הוקם בהסתדרות "המרכז לשכונות עובדים" שעסק בהקמת שיכון לפועלים בערים. בשנת 1935 הפך גוף זה לחברת "שיכון – החברה לשכונות עובדים בע"מ" כחברה ארצית הסתדרותית, בעלת אמצעים כספיים. לצידה הוקמה חברה לפיקוח על אגודות שיכון שיתופיות ולהדרכת תושביהן בפיתוח משקי העזר ותעשיות העזר בשכונות. מכיוון שההסתדרות לא מימנה את הקמת השכונות, נאלצו הפועלים לממן בעצמם את בניית בתיהם. התפתחו שני דגמים של שיכון: שכונת הפועלים, עם משק עזר קטן בשולי הערים; ומעונות עובדים, בתים משותפים בבנייה רבת־קומות, ללא כל משק עזר, בתוך העיר (בעיקר בתל אביב)[1]
חיפה הייתה העיר היחידה שזכתה בשכונת עובדים. בתחילת שנת 1933 הוקמה קריית חיים, שכונת העובדים שהייתה השכונה העירונית הראשונה בעמק זבולון והבסיס להקמתן של יתר "הקריות", והיום היא חלק מהעיר. חברת "שיכון עובדים" העדיפה לבנות את שכונת הפועלים, וכך קמה קריית הפועלים. הקריה הותאמה לתנאים החברתיים באמצעות מתן תעסוקה, הוזלת השיכון וקליטת עלייה. בראשית דרכה טיפלה חברת "שיכון" במרחב המטרופולין של חיפה בקריית חיים ובקריית עמל. הבסיס התעשייתי של חיפה, שהלך והתרחב בעקבות פיתוח נמל חיפה והתעשיות במפרץ חיפה, יצר ציבור גדול של פועלים שההסתדרות יכלה לפעול בתוכו ולצבור כוח פוליטי. בין יוזמותיה להקמת שיכונים נוספים החלה חברת שיכון לנהל משא ומתן עם ממשלת המנדט על שטח ליד בית החרושת למלט "נשר" כדי לשכן את פועלי המפעל ליד מקום עבודתם.[1]
השנים שלפני ההקמה
עריכהגבעת נשר שוכנת על גבעה אשר משקיפה על שכונת מרכז נשר. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שנים 1939-1936 שימשה הגבעה כמקום ממנו צלפו כנופיות פורעים מבלד א-שייח' לתוך הצריפים ששכנו בתחתית הגבעה. משנתמשכו פעולות הפורעים התגבשה החלטה בקרב התושבים היהודיים של נשר לשים קץ לתקריות. בשנת 1947 עלתה קבוצה של פועלים במעלה הגבעה עם כלי נשק וכלי עבודה והקימה תוך זמן קצר עמדת בטון מבוצרת שחלשה על כל השטח והצליפות פסקו. העמדה הפכה לאחר הקמת המדינה לחלק ממבנה האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל השוכנת בראש גבעת נשר.[2]
בעקבות הקמת בית החרושת למלט נשר, בנו פועלי בית החרושת הראשונים שכונה של צריפים ליד המפעל. כל השנים קיוו הפועלים שהם יקבלו עזרה מבית החרושת לבניית מבנים של קבע למגורים. אבל הבעלים מיכאל פולק לא היה מעוניין בכך. חלק מהפועלים ויתרו וקנו בתים בקריות הסמוכות.
רבים ציפו לבניית שכונה חדשה על הגבעה הדרומית (גבעת נשר של היום). שטח אדמה זה נרכש בשנת 1945 על ידי קרן קיימת לישראל. החלקה הייתה סבך של חורש ים תיכוני.[3] נערכת הרשמה של עובדים, הנהלת בית החרושת הסכימה לתת לכל משתכן הלוואה למימון 25% מהבנייה, וכן השתתפות בהוצאות פיתוח השטח, העובד נדרש לממן 25% והיתרה הלוואה מקופת התגמולים ומשכנתא. ב-27 באוקטובר 1947 סוכם הנושא על דעת ההנהלה והעובדים.[4]
בשנת 1946 עבר המפעל למלט נשר מבעלותו של מיכאל פולק לחברת סולל בונה וד"ר קרל חיים לנדאו מונה למנהל כללי. ד"ר לנדאו הבין את בעיות השיכון והקדיש להן הרבה מזמנו. הוא הסכים לבקשת ועדת השיכון להתקין צינור מים מבריכת נשר והסכים לעזור למשתכנים בהלוואות. בעיניו המפעל היה שותף מלא להקמת השכונה, והוא פעל בהתאם לכך. ב־10 בינואר 1949, כחודש לאחר הנחת אבן הפינה לשכונה, נפטר ד"ר לנדאו והוא בן 47 בלבד. זכרו הונצח ב"בית לנדאו" שנבנה בשכונה ב-1956 המשמש מרכז החיים החברתיים והתרבותיים בשכונה וברחוב "אורח חיים" הקרוי על שמו הסמוך אליו. [5]
ב-14 בדצמבר 1948 הונחה אבן הפינה לשכונת גבעת נשר. בטקס השתתפו חברי הנהלת בית החרושת, העובדים, נציגי חברת "שיכון" ההסתדורתית (שיכון עובדים) והמשתכנים.[6][7] הטקס, שנערך ככל הנראה על כיפת הגבעה, במקום שבו נבנתה עמדה מבטון ואחר כך הוקמה עליה האנדרטה לנופלים, נשאו דברים חברי הנהלת המפעל נשר, העובדים, נציגי חברת השיכון וחברי האגודה. על השלט מאחורי הנואמים נכתב כך: "עוד אבנך ונבנית גבעת ישראל", לפי הפסוק: "עוֹד א בְ נְֵך וְ נִבְ נֵית בְ תּול ת יִשְ רָ אֵ ל" (ירמיהו לא ג). הכתובת מבטאת את המהפך שחל במלחמה, ובו הגבעה שממנה נורתה אש על הצריפים, הופכת לשכונת מגורים לתושבי נשר. הדוברים נשאו דברים בזכות הגשמת החזון של בניית בית לפועלים בקרבת המפעל. הטקס גם ציין את הקמת השכונה החדשה וגם את הנופלים. כל הנוכחים, בהם לובשי מדים, כיבדו את זכר הנופלים במלחמה בעמידת דום.[5]
ב- 15 בדצמבר 1948 דיווח העיתון דבר דיווח בקצרה על הקמת שכונת גבעת נשר ובה מאתיים יחידות דיור על הגבעה מול בית החרושת נשר במורדות הכרמל. זכרם של הנופלים צוין גם בט"ו בשבט תש"ט (פברואר 1949). ההורים השכולים מנשר נטעו בגבעת נשר שלושים עצי זית לזכר בניהם שנפלו במלחמת העצמאות. נטיעת עצי הזית הייתה במסגרת אירוע נטיעות המוני בגבעת נשר שבו השתתפו תלמידי "בתי החינוך" בתי הספר מנשר ותל חנן, הורי התלמידים ורבים מתושבי שתי השכונות.[5]
ההקמה
עריכהמשתכני גבעת נשר היו פועלי בית החרושת בלבד, שגרו בשכונת הצריפים למרגלותיה. עלות הבנייה בגבעה הייתה נמוכה. פיתוח הגבעה כולל סלילת הכבישים, בניית בית התרבות, הצרכניה, בית הספר היסודי ובנין קופת חולים מומן על ידי בית החרושת. מנהל העבודה והמודד הראשי היה משה ברזילי מתושבי שכונת הצריפים. ברזילי תוכנן להיות המודד ומנהל העבודה מאיר שפירא. אבל בגלל המצב הביטחוני בכבישים לא יכול היה שפירא להגיע לשכונה, וברזילי מונה גם למנהל העבודה. בגלל המצב הביטחוני לא ניתן היה לבנות צריף עבודה על הגבעה לשיכון כלי העבודה. הפתרון היה להביא קומפרסור וכלי עבודה על משאית גדולה ולהשאירם בסיום יום העבודה בשכונת נשר למטה.[8]
תכנון התוכנית לשכונה נמסר למרכז השיכון שליד מועצת פועלי חיפה. עבודות הבניה וסלילת הכבישים לחברת סולל בונה.[9]. בשנת 1948 תוכננה גבעת נשר על ידי פרופסור אלכסנדר קליין, אדריכל ומתכנן ערים מנוסה וראש "המכון למחקר בניין עיר ושיכון" בטכניון שפעל כיועץ לתכנון ערים של הקק"ל. גבעת נשר הייתה השכונה הראשונה במרחב נשר שזכתה לתכנון לפני הקמתה. [5]
בחודש אוקטובר 1949 התיישבו 8 המשפחות הראשונות על הגבעה, 6 משפחות מפועלי בית החרושת משפחת אלכסי רשילוב, הנהג, ומשפחת ברזילי המהנדס אשר פיקח על עבודות הבניה מטעם סולל בונה. מלכתחילה נבנו כל הבתים על הצלע המזרחית של הגבעה. הגבעה הייתה חשופה לרוחות וריקה מעצים. לא נבנו בתים בצידה המערבי של הגבעה מפני שבעת תכנון השכונה היא הייתה חשופה ליריות רובים מהכפר בלד א-שייח' אשר שכן מעברו השני של הוואדי (נחל נשר של היום).[10] במקום כבר הייתה קיימת עמדת הבטון המבוצרת. הפועלים התאגדו באגודה שמטרתה הייתה קבלת הלוואות למימון הבתים, מבית החרושת קיבלו צמנט לבניית הבתים, הם בנו את הבתים בעצמם. בתים בודדים קטנים עם חצר גדולה שבה יכלו להקים לעצמם משק עזר. הרחובות הראשונים שנבנו היו הרחובות באזור רחובות "אילנות", ו"החלוצים" של היום. את הבית הראשון, בתחילת רחוב האילנות, בנה יחזקאל אילון בשנת 1948. התאריך נחקק במדרכת בטון בחצר הבית. השכונה כללה את כל מבני הציבור הבסיסיים המרכיבים שכונת פועלים: מרפאה של קופת חולים, בית ספר, צרכניה, בית עם, ובית כנסת. יחד עם הבתים נבנתה בראש הגבעה בריכת מים עגולה אשר שימשה את התושבים לאספקת מים. בריכה זו בשימוש עד היום (2010). בנוסף הוקם בשנת 1953 בית כנסת. בשנים 1958–1959 נבנו בשכונה בתים רבים במסגרת הבנייה לעולים חדשים. היו אלה בתים דו משפחתיים קטנים עם שטח אדמה גדול מסביבם. בתים אלה לא היו קשורים לאגודה.
התושבים שהתאגדו באגודה הקימו גם צרכניה שיתופית בבעלות התושבים. הצרכניה פעלה במסגרת המשביר המרכזי - ברית הקואופרציה הצרכנית. הצרכניה שימשה גם כמקום למסיבות של חברי האגודה עד לבנייתו של בית לנדאו.[11] לאחר סגירת האגודה עברה הצרכניה לבעלות פרטית ופעלה בשכונה עד לסגירתה בשנת 2009.
מבנה טופוגרפי ורחובות
עריכההמבנה הטופוגרפי של השכונה מכתיב את רחובותיה. תחילתה של השכונה בגבעה שהתנשאה מעל שכונת הצריפים של נשר. הרחובות הראשונים מותאמים לקוי הגובה של הגבעה. הקשר בין הרחובות השונים נעשה בגרמי מדרגות היורדים לאורך הגבעה. לצידם נבנו בתים הנסתרים מעין הנוסעים ברחובות השכונה. הבניה המקורית נעשתה רק על הצלע המזרחית של הגבעה. עם הרחבת השכונה נסללו רחובות ונבנו בתים רבי קומות על הצלע המערבית של הגבעה המשקיפה על נחל נשר. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 נבנו בשכונה בתי עולים על צלע הר הכרמל ממזרח לגבעה הכוללת רחובות אופקיים אותם חוצים גרמי מדרגות. שלוחה נוספת נבנתה על ההר ממערב לגבעה.
מבני ציבור
עריכההאנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל
עריכה- האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל - האנדרטה ממוקמת בראש הגבעה, שימשה לפני קום המדינה כעמדת בטון מבוצרת. האנדרטה הוקמה ביוזמתם של חברי ועדת הביטחון של ההגנה שפעלו במקום. התכנון והביצוע הופקדו בידי מהנדס בית החרושת נשר בלה שניטלנדר, פרופ' יוחנן רטנר והאמן מיכאל קארה. האנדרטה נחנכה בשנת 1950 תש"י. האנדרטה היא מבנה מונוליטי בראשו נמצא תבליט של חייל. פיסול בסגנון סוציאליסטי. לצידו של הגוש הבולט אנכית קיר אופקי המשתלב עם הקו של הגבעה עליו מצוינים שמות הנופלים. מסביב לאנדרטה ולרחבה סביבו נמצא גן פסלים מברונזה, אשר פוסלו על ידי הפסלת פרקש עליזה בת גבעת נשר, בשנת 1998. האנדרטה גם מציינת את 39 האנשים אשר נטבחו בטבח בתי הזיקוק אשר התרחש ב-30 בדצמבר 1947. בעקבות טבח זה יצאה מחלקה מהפלמ"ח לתקוף את תושבי בלד א-שיח' במתקפה זו נהרגו "חנן זלינגר", "עמוס גלילי" ו"חיים בן דור" אשר על שמם הונצחו בשמות שכונות בעיר. הם גם מונצחים על גבי האנדרטה. בגן מסביב לאנדרטה נמצא מגרש משחקים.
בית לנדאו
עריכה- בית לנדאו - בשכונה נמצא גם מרכז קהילתי בשם בית לנדאו על שם חיים קרל לנדאו מנהלו של בית החרושת נשר בשנת 1945 לאחר שהמפעל נרכש על ידי שותפות של סולל בונה והחברה המרכזית. המבנה נחנך ב-27 במאי 1957 בנוכחות הנהלת סולל בונה, מועצת פועלי חיפה, אגודת גבעת נשר והנהלת בית החרושת נשר.[12]כיום המבנה הוא חלק מהמתנ"ס של העיר נשר. המבנה היה שייך במקורו לחברי "אגודת גבעת נשר" היה מרכז קהילתי פעיל לכל תושבי העיר שהקימו את השכונה. בשלב מסוים הועבר המבנה לבעלות הסתדרות לאחר שנים רבות של פעילות והזנחת הבניין הוא נסגר בשנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 2006 שכרה העירייה את המבנה מההסתדרות ושיפצה אותו בסכום של 6 מיליון ש"ח. המבנה נפתח לציבור בשנת 2008. לפני פתיחתו התנהל מאבק של תושבי השכונה להסרת האנטנות הסלולריות שהציבה ההסתדרות על המבנה בגלל קרבתן לשני גני ילדים הנמצאים בסמוך למבנה. המאבק כלל שריפת האנטנות והפגנות בכביש 705 כולל חסימה חלקית של הכביש. הפגנות בכביש 752 לאחר שהעירייה נרתמה לנושא הוסרו האנטנות.[13]
בית הכנסת גבעת נשר
עריכה- בית הכנסת - בית הכנסת בשכונה הוקם ב-1953 בשנים הראשונות לאחר הקמתה והוא נמצא ליד הכיכר בראש הגבעה. המבנה הוקם ביוזמתם ובמימונם של תושבי השכונה הראשונים שהפרישו כספים שתוכננו לבניית הבתים שלהם לצורך בניית בית הכנסת. אדריכל בית הנכסת היה טיבור שיין. המבנה במקור היה מצופה טיח. טקס הכנסת ספר התורה התקיים בשנת 1953. בתחילתו התפילה בבית הכנסת הייתה בנוסח אשכנז, בהתאם להרכב האוכלוסייה בשכונה. עם השנים התמעטה האוכלוסייה הדתית בבית הכנסת וכמות המתפללים התמעטה עד שלא היה מספיק אנשים למניין. בסוף שנות ה-90 החלו להגיע לשכונה אוכלוסייה של חוזרים בתשובה אשר התפללו בנוסח ספרד. בתחילה נהגו להתפלל במבנה המוזנח של "בית לנדאו" ואת ספרי התורה שמרו המתפללים בבתים. בשנת 2005 לערך נגנבו ספרים אלה. והקהילה החליטה להצטרף לבית הכנסת הקיים בשכונה. בתפילה הראשונה שהייתה בראש השנה נוסח התפילה היה מעורב בנוסח של אשכנז וספרד גם יחד. בעקבות גידול התהליך של החזרה בתשובה וריבוי המתפללים בנוסח ספרד, עבר בית הכנסת להתפלל באופן קבוע בנוסח זה. קהילת המתפללים היום בבית הכנסת היא מעורבת ומייצגת את חתך כל תושבי השכונה כאשר התפילה היא בנוסח ספרד. בית הכנסת קיבל תנופה והפך למרכז פעיל בשכונה. קירות בית הכנסת החיצוניים צופו בתקופת כהונתו של דוד עמר בציפוי קרמיקה ששינה את אופיו החיצוני של המבנה. המבנה עצמו נשאר ללא שינוי מאז בנייתו. בשנת 2024 שיפצה עירית נשר את המבנה. כל ציפוי הקרמיקה הוסר ומראהו החיצוני של בית הכנסת חזר למצבו המקורי בצבע אפור, ונבנו שירותים ציבוריים תקניים לנשים וגברים במרפסת הכניסה לבית הכנסת.
מרפאת שירותי בריאות כללית
עריכה- מרפאת קופת חולים כללית - הבניין הוקם עם השכונה על ידי "אגודת גבעת נש" ושימש כמבנה מרפאה לתושבי השכונה. בשלב מסוים עבר המבנה לבעלות שירותי בריאות כללית. המרפאה נסגרה ותושבי השכונה נשלחו לקבל שירותים רפואיים במרפאות אחרות בעיר נשר. בתקופת הקורונה נפתחה במרפאה עמדת בדיקות קורונה לכל תושבי מחוז הצפון. פעילות שעוררה כעס רב בקרב תושבי השכונה בגלל העומס שזה יצר על השכונה. לאחר לחצים רבים, הועברה עמדת הבדיקות לאצטדיון נשר בחדרים שהוקצו לשם כך על ידי עיריית נשר. לאחר מכן המבנה שימש כמבנה משרדים של קופת החולים. שהפך בהמשך למרפאה לאוכלוסייה מיוחדת במחוז חיפה.
בית הספר היסודי גנות
עריכה- בית הספר היסודי גנות - את שכונת גבעת נשר שרת בית הספר הממלכתי "גנות" אשר שכן בקצה רחוב ההשכלה בצמוד לפארק הכרמל. בית ספר זה נסגר בשנת 1974 ותלמידי גבעת נשר עברו ללמוד בבית הספר "בית יהושע". למבנה בית הספר נכנסו תלמידי חטיבת הביניים של נשר עד לסגירתו בשנת 1979 עם הקמת קמפוס החינוך. היום מתקיים במבנה "מרכז קליעה ובינוי" על שם דודו שביט, מוותיקי נשר.
מערת קבורה
עריכהבשנת 1957 בעת ביצוע עבודות בכביש התגלה קבר כוכים על פי שברי הזכוכית תוארכה המערה לתקופה הרומית. נערכה במקום חפירת בדיקה מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים שנוהלה על ידי עמנואל ענתי. בחפירה נמצא שהמערה היא שדודה וכי נסדקה בחלקה הדרומי. במערה נמצאו שישה כוכים ששלושה מהם נחפרו, נמצאו בהם 3 ארונות חרס שבורים בחלקם ללא המכסים. נמצאו גם עצמות פזורות ושברי זכוכית. המערה נסתמה על ידי החופרים. בהמשך נערכו חפירות לא מוסדרות על ידי תושבי גבעת נשר ונמצאו: עגילי זהב, טבעת זהב, קערת מתכת, מכתש בזלת ובתוכו אבן טחינה, מכתש שבור מאלבסטר, מנעולי ברונזה, ידיות, מסמרים וקישוטים שונים של ארונות הקבורה, וכן כלי זכוכית שכללו גם 13 בקבוקים רבועים. הממצאים הובאו למשרדי מועצת נשר ולא נקלטו באוצרות המדינה.[14]
ראו גם
עריכהגלריית תמונות
עריכה
|
לקריאה נוספת
עריכה- המלט ויוצריו - נשר ביובלו, מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976
- המלט ויוצריו - הרעיון ומימושו, נשר מפעלי מלט ישראליים והוצאת יבנה, 2002
- משה ברזילי, זכרונותיו של משה ברזילי, הוצאה עצמית, 2004
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר עיריית נשר
- נשר - המרכז לחקר היישוב ומורשתו (אורכב 21.03.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ישראל בן דור, 100 שנים לנשר - משכונת צריפים לעיר מגדלים, אפי מלצר, מאי 2023
- מיכאל יעקובסון במאמר על המבנה סיבוב באנדרטה לחללי נשר. פורסם ב־22 ביוני 2025
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 מאה שנות נשר - משכונת צריפים לעיר פועלים, ד"ר ישראל בן דור, עמוד 199
- ^ אלימלך גורן, חוברת לכבוד יובל ה15 של המועצה המקומית נשר, ערה"ש תשכ"ח, 1967
- ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן עמוד 152
- ^ המלט ויוצריו "נשר" ביובלו עמוד 110
- ^ 1 2 3 4 מאה שנות נשר - משכונת צריפים לעיר פועלים, ד"ר ישראל בן דור, עמוד 200
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי עמוד 53
- ^ המלט ויוצריו "נשר" ביובלו עמוד 114
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי, עמ' 54
- ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן עמ' 153
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי, עמודים 80-81
- ^ פרסום של המשביר המרכזי בע"מ, לוח החודש לצרכנות שוטפת, דבר, 30 בינואר 1955
- ^ נחנך בית התרבות ע"ש ד"ר ר' לנדאו, דבר, 28 במאי 1957
- ^ שיפוץ בית לנדאו והסרת האנטנות
- ^ גבעת נשר: (הרשאה מס' 11/1957 -&), דוח חפירה של עמנואל ענתי