גבעת נשר
גבעת נשר היא משכונותיה הוותיקות של העיר נשר.
 | |
| גבעת נשר מבט מפארק הכרמל | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | נשר |
| תאריך ייסוד | 1949 |
| מספר תושבים | 2,322 (נכון ל-2010) |
| קואורדינטות | 32°45′39″N 35°02′44″E / 32.76075297460925°N 35.04544258117676°E |
|
(למפת חיפה רגילה)   גבעת נשר | |
  | |
השכונה נבנתה בשנת 1949 כשכונת פועלים על ידי פועלי בית החרושת נשר על גבעה חשופה בהר הכרמל המשקיפה על בית החרושת. השכונה תחומה מצדה המערבי על ידי נחל נשר התחתון, מצדה הדרומי בפארק הכרמל ומצדה המזרחי בכביש 7212 ובפארק הכרמל. בשכונה נמצאת האנדרטה לנופלים במלחמות ישראל של בני העיר. רובה של השכונה בנוי בתים פרטיים אך יש בה רבי קומות אחדים. על גבול השכונה בינה לבין שכונת מרכז נשר נמצא בית ספר יסודי בשם "בית יהושע". מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 - 2,322 תושבים.
תוכן עניינים
הקמת השכונהעריכה
השנים שלפני ההקמהעריכה
גבעת נשר שוכנת על גבעה אשר משקיפה על שכונת מרכז נשר. בתקופת מאורעות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שנים 1939-1936 שימשה הגבעה כמקום ממנו צלפו כנופיות פורעים מבלד א-שייח' לתוך הצריפים ששכנו בתחתית הגבעה. משנתמשכו פעולות הפורעים התגבשה החלטה בקרב התושבים היהודיים של נשר לשים קץ לתקריות. קבוצה של פועלים עלתה במעלה הגבעה עם כלי נשק וכלי עבודה והקימה תוך זמן קצר עמדת בטון מבוצרת שחלשה על כל השטח והצליפות פסקו. העמדה הפכה לאחר הקמת המדינה לחלק ממבנה האנדרטה לחללי מלחמות ישראל השוכנת בראש גבעת נשר.[1]
בעקבות הקמת בית החרושת למלט נשר, בנו פועלי בית החרושת הראשונים שכונה של צריפים ליד המפעל. כל השנים קיוו הפועלים שהם יקבלו עזרה מבית החרושת לבניית מבנים של קבע למגורים. אבל הבעלים מיכאל פולק לא היה מעוניין בכך. חלק מהפועלים ויתרו וקנו בתים בקריות הסמוכות.
רבים ציפו לבניית שכונה חדשה על הגבעה הדרומית (גבעת נשר של היום). שטח אדמה זה נרכש בשנת 1945 על ידי קרן קיימת לישראל. החלקה הייתה סבך של חורש ים תיכוני.[2] נערכת הרשמה של עובדים, הנהלת בית החרושת הסכימה לתת לכל משתכן הלוואה למימון 25% מהבנייה, וכן השתתפות בהוצאות פיתוח השטח, העובד נדרש לממן 25% והיתרה הלוואה מקופת התגמולים ומשכנתא. ב-27 באוקטובר 1947 סוכם הנושא על דעת ההנהלה והעובדים.[3] ב-13 בדצמבר 1948 הונחה אבן הפינה לשכונת גבעת נשר. בטקס השתתפו חברי הנהלת בית החרושת, העובדים, נציגי חברת "שיכון" ההסתדורתית (שיכון עובדים) והמשתכנים.[4][5] תכנון התוכנית לשכונה נמסר למרכז השיכון שליד מועצת פועלי חיפה. עבודות הבניה וסלילת הכבישים לחברת סולל בונה.[6]
ההקמהעריכה
משתכני גבעת נשר היו פועלי בית החרושת בלבד, שגרו בשכונת הצריפים למרגלותיה. עלות הבנייה בגבעה הייתה נמוכה. פיתוח הגבעה כולל סלילת הכבישים, בניית בית התרבות, הצרכניה, בית הספר היסודי ובנין קופת חולים מומן על ידי בית החרושת. מנהל העבודה והמודד הראשי היה משה ברזילי מתושבי שכונת הצריפים. ברזילי תוכנן להיות המודד ומנהל העבודה מאיר שפירא. אבל בגלל המצב הביטחוני בכבישים לא יכול היה שפירא להגיע לשכונה, וברזילי מונה גם למנהל העבודה. בגלל המצב הביטחוני לא ניתן היה לבנות צריף עבודה על הגבעה לשיכון כלי העבודה. הפתרון היה להביא קומפרסור וכלי עבודה על משאית גדולה ולהשאירם בסיום יום העבודה בשכונת נשר למטה.[7]
בחודש אוקטובר 1949 התיישבו 8 המשפחות הראשונות על הגבעה, 6 משפחות מפועלי בית החרושת משפחת אלכסי רשילוב, הנהג, ומשפחת ברזילי המהנדס אשר פיקח על עבודות הבניה מטעם סולל בונה. מלכתחילה נבנו כל הבתים על הצלע המזרחית של הגבעה. הגבעה הייתה חשופה לרוחות וריקה מעצים. לא נבנו בתים בצידה המערבי של הגבעה מפני שבעת תכנון השכונה היא הייתה חשופה ליריות רובים מהכפר בלד א-שייח' אשר שכן מעברו השני של הואדי (נחל נשר של היום).[8] במקום כבר הייתה קיימת עמדת הבטון המבוצרת. הפועלים התאגדו באגודה שמטרתה הייתה קבלת הלוואות למימון הבתים, מבית החרושת קיבלו צמנט לבניית הבתים, הם בנו את הבתים בעצמם. בתים בודדים קטנים עם חצר גדולה שבה יכלו להקים לעצמם משק עזר. הרחובות הראשונים שנבנו היו הרחובות באזור רחובות "אילנות", ו"החלוצים" של היום. השכונה כללה את כל מבני הציבור הבסיסיים המרכיבים שכונת פועלים: מרפאה של קופת חולים, בית ספר, צרכניה, בית עם, ובית כנסת. יחד עם הבתים נבנתה בראש הגבעה בריכת מים עגולה אשר שימשה את התושבים לאספקת מים. בריכה זו בשימוש עד היום (2010). בנוסף הוקם בשנת 1953 בית כנסת. בשנים 1958–1959 נבנו בשכונה בתים רבים במסגרת הבנייה לעולים חדשים. היו אלה בתים דו משפחתיים קטנים עם שטח אדמה גדול מסביבם. בתים אלה לא היו קשורים לאגודה.
התושבים שהתאגדו באגודה הקימו גם צרכניה שיתופית בבעלות התושבים. הצרכניה פעלה במסגרת המשביר המרכזי - ברית הקואופרציה הצרכנית. הצרכניה שימשה גם כמקום למסיבות של חברי האגודה עד לבנייתו של בית לנדאו.[9] לאחר סגירת האגודה עברה הצרכניה לבעלות פרטית ופעלה בשכונה עד לסגירתה בשנת 2009.
מבנה טופוגרפי ורחובותעריכה
המבנה הטופוגרפי של השכונה מכתיב את רחובותיה. תחילתה של השכונה בגבעה שהתנשאה מעל שכונת הצריפים של נשר. הרחובות הראשונים מותאמים לקוי הגובה של הגבעה. הקשר בין הרחובות השונים נעשה בגרמי מדרגות היורדים לאורך הגבעה. לצידם נבנו בתים הנסתרים מעין הנוסעים ברחובות השכונה. הבניה המקורית נעשתה רק על הצלע המזרחית של הגבעה. עם הרחבת השכונה נסללו רחובות ונבנו בתים רבי קומות על הצלע המערבית של הגבעה המשקיפה על נחל נשר. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 נבנו בשכונה בתי עולים על צלע הר הכרמל ממזרח לגבעה הכוללת רחובות אופקיים אותם חוצים גרמי מדרגות. שלוחה נוספת נבנתה על ההר ממערב לגבעה.
מבני ציבורעריכה
- ה"אנדרטה לחללי מלחמות ישראל של בני נשר" - האנדרטה ממוקמת בראש הגבעה, שימשה לפני קום המדינה כעמדת בטון מבוצרת. האנדרטה הוקמה ביוזמתם של חברי ועדת הביטחון של ההגנה שפעלו במקום. התכנון והביצוע הופקדו בידי מהנדס בית החרושת נשר בלה שניטלנדר, פרופ' יוחנן רטנר והאמן מיכאל קארה. האנדרטה נחנכה בשנת 1950 תש"י. האנדרטה היא מבנה מונוליטי בראשו נמצא תבליט של חייל. פיסול בסגנון סוציאליסטי. לצידו של הגוש הבולט אנכית קיר אופקי המשתלב עם הקו של הגבעה עליו מצוינים שמות הנופלים. מסביב לאנדרטה ולרחבה סביבו נמצא גן פסלים מברונזה, אשר פוסלו על ידי הפסלת פרקש עליזה בת גבעת נשר, בשנת 1998. האנדרטה גם מציינת את 39 האנשים אשר נטבחו בטבח בתי הזיקוק אשר התרחש ב-30 בדצמבר 1947. בעקבות טבח זה יצאה מחלקה מהפלמ"ח לתקוף את תושבי בלד א-שיח' במתקפה זו נהרגו "חנן זלינגר", "עמוס גלילי" ו"חיים בן דור" אשר על שמם הונצחו בשמות שכונות בעיר. הם גם מונצחים על גבי האנדרטה. בגן מסביב לאנדרטה נמצא מגרש משחקים.
- בית לנדאו - בשכונה נמצא גם מרכז קהילתי בשם בית לנדאו על שם חיים קרל לנדאו מנהלו של בית החרושת נשר בשנת 1945 לאחר שהמפעל נרכש על ידי שותפות שלסולל בונה והחברה המרכזית. המבנה נחנך ביום 27 במאי 1957 בנוכחות הנהלת סולל בונה, מועצת פועלי חיפה, אגודת גבעת נשר והנהלת בית החרושת נשר.[10]כיום המבנה הוא חלק מהמתנ"ס של העיר נשר. במבנה היה שייך במקורו להסתדרות והיה מרכז קהילתי פעיל לכל תושבי העיר. לאחר שנים רבות של פעילות והזנחת הבניין הוא נסגר בשנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 2006 רכשה העירייה את המבנה מההסתדרות ושיפצה אותו בסכום של 6 מיליון ש"ח. המבנה נפתח לציבור בשנת 2008. לפני פתיחתו התנהל מאבק של תושבי השכונה להסרת האנטנות הסלולריות שהציבה ההסתדרות על המבנה בגלל קרבתם לשני גני ילדים הנמצאים בסמוך למבנה. המאבק כלל שריפת האנטנות והפגנות בכביש 705 כולל חסימה חלקית של הכביש. הפגנות בכביש 752 לאחר שהעירייה נרתמה לנושא הוסרו האנטנות.[11]
- בית הכנסת - בית הכנסת בשכונה הוקם בשנים הראשונות לאחר הקמתה והוא נמצא ליד הכיכר בראש הגבעה. המבנה הוקם ביוזמתם ובמימונם של תושבי השכונה הראשונים שהפרישו כספים שתוכננו לבניית הבתים שלהם לצורך בניית בית הכנסת. המבנה במקור היה מצופה טיח. טקס הכנסת ספר התורה התקיים בשנת 1953. בתחילתו התפילה ביית הכנסת הייתה בנוסח אשכנז, בהתאם להרכב האוכלוסייה בשכונה. עם השנים התמעטה האוכלוסייה הדתית בבית הכנסת וכמות המתפללים התמעטה עד שלא היה מספיק אנשים למניין. בסוף שנות ה-90 החלו להגיע לשכונה אוכלוסייה של חוזרים בתשובה אשר התפללו בנוסח ספרד. בתחילה נהגו להתפלל במבנה המוזנח של "בית לנדאו" ואת ספרי התורה שמרו המתפללים בבתים. בשנת 2005 לערך נגנבו ספרים אלה. והקהילה החליטה להצטרף לבית הכנסת הקיים בשכונה. בתפילה הראשונה שהייתה בראש השנה נוסח התפילה היה מעורב בנוסח של אשכנז וספרד גם יחד. בעקבות גידול התהליך של החזרה בתשובה וריבוי המתפללים בנוסח ספרד, עבר בית הכנסת להתפלל באופן קבוע בנוסח זה. קהילת המתפללים היום בבית הכנסת היא מעורבת ומייצגת את חתך כל תושבי השכונה כאשר התפילה היא בנוסח ספרד. בית הכנסת קיבל תנופה והפך למרכז פעיל בשכונה. קירות בית הכנסת החיצוניים צופו בתקופת כהונתו של דוד עמר בציפוי קרמיקה ששינה את אופיו החיצוני של המבנה. המבנה עצמו נשאר ללא שינוי מאז בנייתו.
- מרפאת קופת חולים כללית - הבניין הוקם עם השכונה ומשמש כמבנה מרפאה עד היום לתושבי השכונה.
- בית הספר היסודי גנות - את שכונת גבעת נשר שרת בית הספר הממלכתי "גנות" אשר שכן בקצה רחוב ההשכלה בצמוד לפארק הכרמל. בית ספר זה נסגר בשנת 1974 ותלמידי גבעת נשר עברו ללמוד בבית הספר "בית יהושע". למבנה בית הספר נכנסו תלמידי חטיבת הביניים של נשר עד לסגירתו בשנת 1979 עם הקמת קמפוס החינוך. היום מתקיים במבנה "מרכז קליעה ובינוי" על שם דודו שביט, מוותיקי נשר.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- המלט ויוצריו - נשר ביובלו, מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976
- המלט ויוצריו - הרעיון ומימושו, נשר מפעלי מלט ישראליים והוצאת יבנה, 2002
- משה ברזילי, זכרונותיו של משה ברזילי, הוצאה עצמית, 2004
|
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ אלימלך גורן, חוברת לכבוד יובל ה15 של המועצה המקומית נשר, ערה"ש תשכ"ח, 1967
- ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן עמוד 152
- ^ המלט ויוצריו "נשר" ביובלו עמוד 110
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי עמוד 53
- ^ המלט ויוצריו "נשר" ביובלו עמוד 114
- ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן עמוד 153
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי, עמוד 54
- ^ זכרונותיו של משה ברזילי, עמודים 80-81
- ^ פרסום של המשביר המרכזי בע"מ, לוח החודש לצרכנות שוטפת, דבר, 30 בינואר 1955
- ^ נחנך בית התרבות ע"ש ד"ר ר' לנדאו, דבר, 28 במאי 1957
- ^ שיפוץ בית לנדאו והסרת האנטנות