ויקיפדיה

גברת מיניבר

סרט משנת 1942

גברת מיניבר (באנגלית: Mrs. Miniver) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1942 בבימויו של ויליאם ויילר. הסרט מתרחש בבריטניה במהלך השנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה, והוא סרט פטריוטי המעביר מסר לפיו המלחמה היא טוטלית ואינה מבחינה בין החזית לעורף, כל הבריטים שותפים לה וכולם עלולים להיפגע ממנה. הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (לגריר גרסון), פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (לתרזה רייט) ופרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.

גברת מיניבר
Mrs. Miniver
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ויליאם ויילר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סידני פרנקלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ורג' פרושל, ארתור וימפריס, ג'יימס הילטון, קלודין וסט עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה הארולד פ. קרס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים גריר גרסון, וולטר פידג'ן, תרזה רייט, דיים מיי ויטי, ריצ'רד ניי, הנרי טרוורס
מוזיקה הרברט סטוטארט עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'וזף רוטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מטרו גולדווין מאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה MGM
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 4 ביוני 1942
משך הקרנה 134 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מלחמה, סרט תעמולה, סרט דרמה, סרט רומנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $1,344,000
הכנסות $8,878,000
פרסים 6 פרסי אוסקר, 12 מועמדויות
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
וולטר פידג'ן וגריר גרסון, מר וגברת מיניבר, לצד שקי החול והמקלט בחצר ביתם

רקע עריכה

דמותה של גברת מיניבר מבוססת על דמות ספרותית פרי דמיונה של הסופרת יאן סטרתר (Jan Struther), שיצרה אותה ב-1937 עבור סדרת סיפורים פופולריים שנכתבו עבור "הטיימס" הלונדוני. גברת קיי מיניבר היא עקרת בית המתגוררת עם בעלה, האדריכל קלם (קלמנט) מיניבר ושלושת ילדיהם: טובי (6), ג'ודי (בת כ-12) ווינסנט (וין; בן כ-19) בבית גדול בכפר על גדות התמזה. המשפחה שייכת למעמד של מתעשרים חדשים ועל אף שהיא מיודדת עם רוב תושבי הכפר, בפרט עם הכומר ומנהל תחנת הרכבת המקומית (המשמש גם כמצלצל בפעמון הכנסייה), היא זוכה לבוז מאת האצולה המקומית המיוצגת על ידי ליידי בלדון הישישה.

עלילה עריכה

העלילה משלבת מספר קווי-עלילה מקבילים: תפקוד המשפחה במהלך השנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה, ותרומתם למאמץ המלחמתי; סיפור אהבתם של בנה של גב' מיניבר, וין (ריצ'רד ניי), וקרול בלדון (נכדתה של ליידי בלדון בגילומה זוכה האוסקר של תרזה רייט); ותחרות גידול פרחים בה מתמודד מנהל תחנת הרכבת ג'יימס באלארד (הנרי טרוורס), עם ורד אדום בשם "גברת מיניבר", מול ליידי בלדון.

הסרט נפתח בהצגת חיי המותרות השאננים של בני משפחת מיניבר. בתמונת הפתיחה מודיע מנהל תחנת הרכבת לגברת מיניבר שהחליט לקרוא לוורד האדום שטיפח על שמה, בעת שהיא חוזרת לכפר ממסע קניות בעיר, בו היא רוכשת כובע יקר, בעת שבעלה רוכש מכונית יקרה.

בקיץ 1939 שב בנם של בני הזוג, וין, מלימודיו באוקספורד ומתאהב בקרול בלדון היפה. חודשים ספורים לאחר מכן פורצת מלחמת העולם השנייה ווין מתגייס לחיל האוויר המלכותי. קלם מיניבר (וולטר פידג'ן) משרת בחיל משמר עורפי, בעלה של המשרתת מגויס לגדוד המילואים שלו, והיא עצמה מתגייסת לחיל העזר האווירי לנשים; בהמשך מתגייסת גם המבשלת לבשל לחיילים.

וין מסיים קורס טיס ומוצב בבסיס סמוך לכפר. על אף התנגדותה הראשונית של הליידי בלדון (מיי ויטי), ששולטת בחיי נכדתה ובחיי הכפר, מתחתנים וין וקרול, מתוך הבנה שווין עלול להיהרג במלחמה, כמו בעלה של הליידי, שנהרג בקרב שבועות ספורים לאחר נישואיהם.

בעת שגברת מיניבר נותרת לבדה בבית, שעה שקלם נקרא לסייע עם סירתו ב"מבצע דינמו" לחילוץ הכוחות הבריטיים מדנקרק, היא מוצאת בחצר הבית טייס גרמני שמטוסו התרסק בקרבת הכפר. לאחר מספר רגעי אמפתיה בהם מצולם הטייס כאדם פצוע ואומלל, קם הטייס המורעב ומאיים באקדח על גברת מיניבר לתת לו מזון. לאחר שאכל, מתמוטט הטייס וגברת מיניבר נוטלת את אקדחו ומתקשרת למשטרה. כאשר הטייס מתאושש הוא נושא נאום מלחמתי ומאיים שגרמניה תשמיד את לונדון כפי שעשתה לוורשה ולרוטרדם, בתגובה סוטרת לו גברת מיניבר על פניו.

הכפר סופג הפצצה ובני המשפחה, מאוחדים וברוח טובה, מכונסים במקלט בחצר הבית. על אף שהבית נהרס בחלקו, כמו הכנסייה ורבים מבתי הכפר, ממשיכים חיי החברה להתקיים. כך מתקיימת גם תחרות גידול הפרחים בה מציג מנהל תחנת הרכבת את הוורד "גברת מיניבר" מול הוורד של הליידי בלדון. מעולם לפני כן לא העז איש להציב מול הליידי ורד, והיא, לראשונה, נעתרת ואף מעניקה לו את הפרס הראשון. מיד בתום התחרות נפתחת מתקפה אווירית כבדה. גברת מיניבר וקרול נוסעות במכונית אל הבית, לאחר שהסיעו את וין לבסיסו. במהלך הנסיעה נפגעת המכונית מירי וקרול נהרגת.

הסרט מסתיים בטקס בכנסייה, בה נושא הכומר (הנרי וילקוקסון) נאום לקהילה שאיבדה במתקפה נער מקהלה, את מנהל תחנת הרכבת מיד לאחר זכייתו ואת קרול בלדון הצעירה. בנאומו מדגיש הכומר שהמלחמה אינה מתחוללת רק בחזית, אלא היא טוטלית וכוללת גם אזרחים. על הכל לתת כתף ולהילחם באויב שאינו מבחין בין חיילים במדים לבין נשים וילדים. לאחר הנאום שרים הכל את ההמנון "קדימה, חיילים נוצרים" ("Onward, Christian Soldiers"), כאשר וין במדים ניצב לצידה של ליידי בלדון. מילותיו האחרונות של הנאום הן:

זוהי מלחמתו של העם. זוהי מלחמתנו. אנו הלוחמים. הילחמו, אם כן. הילחמו עם כל מה שיש בנו. ואלוהים יגן על הצודקים.

המקור באנגלית
This is the People's War. It is our war. We are the fighters. Fight it then. Fight it with all that is in us. And may God defend the right.

ההפקה עריכה

הסרט נבחר להפקה על ידי MGM בשנת 1940, באותה עת הייתה ארצות הברית מדינה נייטרלית. התסריט, שלא היה אנטי-גרמני במובהק, שוכתב ליצירה פרו-בריטית ואנטי-גרמנית בולטת במהלך הזמן שחלף, ושקירב את ארצות הברית למלחמה. הסרט צולם לפני המתקפה על פרל הארבור (בדצמבר 1941) ומספר תמונות צולמו מחדש, בדגש אנטי-גרמני חריף יותר בפברואר 1942, בהן הסצנה בה גב' מיניבר סוטרת לטייס הגרמני על פניו במטבח ביתה.

הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה סמוך לכניסת ארצות הברית למלחמה נגד גרמניה, ב-4 ביוני 1942, הוא גרף מכירות כרטיסים בסך $5,358,000 בצפון אמריקה והיה לסרט הרווחי ביותר של MGM עד אז. בבריטניה היה הסרט לשובר הקופות הבלתי מעורער לשנת 1942.

על אף שהסרט צולם בשחור-לבן, צולמה לו גם גרסה בצבע. זו היא גרסה מקוצרת ובה קוצצה הסצנה בה ג'יימס באלארד, מנהל תחנת הרכבת, נהרג. כתוצאה מכך קוצץ גם נאומו של הכומר בסיום. גרסה זו לא זכתה לברכת הצוות המקורי ושקופית המודיעה על כך מופיעה בתחילת הסרט.

השם "גברת מיניבר" מתייחס גם לקיי מינבר, גם לקרול (שהתחתנה עם וין והפכה גם היא לגברת מינבר) וגם לוורד של ג'ורג' באלארד.

שחקנים עיקריים עריכה

פרסים ומועמדויות עריכה

זכיות:

מועמדויות:

הסרט נבחר ב-2009 לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית, אוסף הסרטים שנבחרו לשימור בספריית הקונגרס.

לאחר הסרט עריכה

פרנקלין דלאנו רוזוולט התרשם מנאום הסיום והשתמש בו ממנשרי תעמולה.

ב-1943 עובד הסרט לתסכית רדיו ששודר ב-CBS.

בשנת 1950 הופק הסרט "סיפור מיניבר", המתאר את תולדות המשפחה לאחר המלחמה (פרט לוין מיניבר), עם וולטר פידג'ן וגריר גרסון בתפקידיהם המקוריים.

לאחר סיום הצילומים נשא ריצ'רד ניי את גרייס גרסון. ניי גילם את וין, בנה של גרסון והיה צעיר ממנה ב-11 שנים. הם התגרשו ב-1947.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גברת מיניבר בוויקישיתוף


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גברת_מיניבר&oldid=34007780"