חטיבת כרמלי

חטיבת מילואים של צה"ל
(הופנה מהדף גדוד 21)

חטיבת כרמלי (חטיבה 165, חטיבה מס' 2) היא חטיבת חי"ר במילואים בצה"ל, ואחת משלוש חטיבות יוצאי חטיבת גולני. החטיבה כפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד צפון[1].

חטיבת כרמלי
סמל חטיבת כרמלי
סמל חטיבת כרמלי
סמל חטיבת כרמלי
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"ל
סוג חטיבת חי"ר במילואים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות נובמבר 1947 – הווה (כ־76 שנים)
מקים היחידה משה כרמל
מלחמות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם עוצבת המפץ
יחידות בת
  • גדוד 221
  • גדוד 222
  • גדוד 223
  • גדס"ר 224
מפקדים מפקדי החטיבה
משה כרמל, מייסד החטיבה ומפקדה הראשון.

הקמת החטיבה (תש"ח) עריכה

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה זליצקי (לימים משה כרמל) והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, הכנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים - 21 (שגרעינו בני נשר-יגור, נהריה והקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" - חיל משמר העם של חיפה ועולים חדשים בעיקר שארית הפליטה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף - 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי" ועולים חדשים (שארית פליטה).

עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים[2].

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות עריכה

עיקר פעילותה של החטיבה הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. כמו כן ערכה החטיבה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שיח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947 שבו נהרגו כמה מתושבי הכפר[3]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 48 יצאה שיירה של החטיבה שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון. השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 48 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 48 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים. כך הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כוח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. כמו כן, נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבדות כבדות בניסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.

גדודי כרמלי (תש"ח) עריכה

מספר הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדים ואנשי מפתח
21 גדוד "נפת זבולון" כלל 3 פלוגות, פלוגה 11 חבל נהריה מפקדה: יעקב פונדק, פלוגה 12 - חבל קריות מפקדה חיים בן-דוד. פלוגה 13 - חבל יגור מפקדה חנן זלינגר (על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר), ולאחר נפילתו יוסי האס[4]. דצמבר 1947 אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה והגליל המערבי. פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), שיירת יחיעם, מבצע בן עמי. קרבות רמת יוחנן, מבצע דקל והדיפת הצבא העיראקי ליד ג'נין. בן עמי פכטר, אהרן יריב
22 אנשי חי"ש טכניון ("פלוגת הסטודנטים"), ותיקי חי"ש ומגויסים מהעיר חיפה. דצמבר 1947 אבטחת תנועה בחיפה, פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), מבצע בן עמי. לאחר הקמת צה"ל, קרבות משמר הירדן ומבצע חירם. מרדכי מקלף ואחריו בן ציון ענבר
23 אנשי חי"ם מחיפה (פלוגת "הדרי") וחיילים משוחררים מהצבא הבריטי דצמבר 1947 סיוע לחטיבת "עודד" בקרבות משמר הירדן, מבצע ברוש מקסים כהן, צבי בן ארי
24 גדוד המשמר הנייד של חי"ם חיפה דצמבר 1947 אבטחת הכרמל מקיבוץ יגור ועד עתלית, כיבוש עין חוד. עם הקמת צה"ל הוסב לגדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור ופלוגת משוריינים) שמעון יפתח

גדוד 21 - נפת זבולון עריכה

גדוד 21 ששמו היה "נפת זבולון" הוקם רשמית כגדוד ג´ של חטיבת "לבנוני" ביום 25 בדצמבר 1947 במסדר שנסקר על ידי מפקד הגדוד בן עמי פכטר בגבעת שמיר ליד רמת יוחנן ליד בניין ששימש לפני כן כמרכז אימונים (כיום חוות הצופים). תחום החבל היה מנקודה שבין שער העמקים וג'למי עד מבואות חיפה, ומחרייבה שעל הר הכרמל ועד מבואות עכו. היישובים שנכללו בחבל היו: יגור, כפר חסידים, נשר, רמת יוחנן כפר המכבי, אושה, שמיר (לפני מעברו לגליל), קריית אתא, חרייבה, מחצבות 4.5, צ'ק פוסט, הקריות אפק (לפני כן משמר הים), כפר מסריק ועין המפרץ[5].

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הלגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות משום שישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי המלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.

הגדוד כלל שלוש פלוגות:

בעת הקמתו היו בגדוד 140 לוחמים. רק 40% מהם צוידו בנשק. הנשק עבר בין הלוחמים על פי פעילות הגדוד[6].

בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו 149 לוחמי הגדוד על פי הפירוט הבא[7].

 
אנדרטת הנצחה לגדוד 22 בחיפה, ליד גשר גדוד 22 המקביל לגשר רושמיה
מס' קרב תאריך הקרב מס' לוחמים
שנהרגו בקרב
1 קרב על בלד א-שייח' 01/01/1948 1
2 התקפה על טמרה 19/01/1948 1
3 קרב על יחיעם 20/01/1948 4
4 משוריין הנוטרים ליחיעם 20/01/1948 6
5 שיירת יחיעם 27/03/1948 47[8]
6 קרב רמת יוחנן 14/04/1948-16/04/1948 13
7 קרב שיירת הלגיון במבואות יגור 22/04/1948 1
8 קרב על משטרת אל-באסה 25/04/1948 2
9 הקרב על חיפה 22/04/1948 18
10 קרב על אכזיב 14/05/1948 1
11 קרב על סמריה 14/05/1948 3
12 הקרב על ג'נין 03/06/1948 45
13 קרבות אל-בירווה 24/06/1948 10
14 קרב על עין ע'זאל 08/07/1948 1
15 מבצע דקל- קרב על ספוריה 16/07/1948 1
16 קרב על תרשיחא 19/07/1948 5
17 קרבות מנרה 23/10/1948 7

לאחר מלחמת העצמאות עריכה

אחרי מלחמת העצמאות התארגנה החטיבה מחדש והפכה לחטיבת מילואים צפונית עם בסיס בעמקים. החטיבה תפקדה כחטמ"ר העמקים (או בשמו האחר "חטמ"ר צמח") עד לשנת 1974.

מלחמת ששת הימים עריכה

  ערך מורחב – מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים החזיקה החטיבה מוצבים בגזרת הירדן ונטלה חלק במערכה על כיבוש צפון השומרון מוצבי הסורים בחוף המזרחי של הכנרת ודרום רמת הגולן.

ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה כחלק המאמצים המשניים בתוכנית "מקבת". המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח - מעגן - תל קציר - האון. עוד בטרם החלה ההתקפה נפתחה על הגדוד הפגזה מתאופיק העליונה. בהפגזה איבד הגדוד שני חיילים, ביניהם המג"ד חלמיש, וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק[9]. ב-10 ביוני נעה החטיבה מעין גב צפונה, לאורך חוף הכנרת, תוך שהיא תופסת את כורסי ללא קרב ומגיעה לבקעת הבטיחה.

מלחמת ההתשה עריכה

  ערך מורחב – מלחמת ההתשה בבקעת הירדן

עם סיום המלחמת ששת הימים (ב-19 ביוני 1967) התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ גשר שהיה תחת מרחבה של מפקדת חטיבת המילואים. וכך הצטרפה החטיבה לשיטת המרדפים שפיתח חטיבת הבקעה.

במהלך המלחמה הפכה מפקדת חטיבת המילואים לחטמ"ר 612 - חטמ"ר העמקים, שהגן על מרחב עמק הירדן ועמק בית שאן.

מלחמת יום הכיפורים עריכה

  ערך מורחב – החזית הירדנית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה (אז חטיבה 612) חלק בהגנת העמקים ורמת הגולן. לאחר המלחמה הופרדה החטיבה מחטמ"ר העמקים ונקראה חטיבה 165. עד מלחמת של"ג ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית בגזרת לבנון וצפון רמת הגולן, בסיני ובבקעת הירדן.

מלחמת שלום הגליל עריכה

במלחמת שלום הגליל, תחת פיקוד צבי פולג, נלחמה החטיבה בגזרה המערבית, בציר צור-צידון, צידון, עין אל חילווה וביירות[10]. בתקופת מלחמת של"ג ואחריה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית במרחב ביירות ועל כביש ביירות-דמשק.

בשנת 2005 בעקבות דרישה של הלוחמים הוותיקים ומפקדי החטיבה, הוחזר לחטיבה השם ההיסטורי "חטיבה 2". כיום החטיבה מורכבת ברובה מיוצאי גדוד 13 של חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה ב-2006 החטיבה נטלה חלק בלחימה בגזרות המרכזית והמערבית בדרום לבנון תחת אוגדה 146[11] ובקרב עייתא א-שעב[12].

מלחמת חרבות ברזל עריכה

במלחמת חרבות ברזל החטיבה גויסה עם פרוץ המערכה, תוך חשש מיידי ממימוש תוכנית ההתקפה של חיזבאללה לתוך שטח ישראל. החטיבה נערכה בהגנה במשך כמה חודשים בגבול הצפון תחת אוגדה 146, ובחלק מהזמן קבלה תחת אחריותה חלק מגזרת חטיבה 300. במהלך קרב ההגנה הכווינו גדודי החטיבה תקיפות ארטילריה וחיל האוויר אל עבר יעדי חיזבאללה הסמוכים לגבול. במספר אירועים נפגעו לוחמי החטיבה מירי טילי נ"ט וירי תלול מסלול. במהלך חודש אפריל גוייסה החטיבה תחת אוגדה 99 להחליף את אוגדה 162 בהגנה על מסדרון נצרים, ביצוע פשיטות במרחב ואבטחת עבודות ההקמה של הנמל האמריקאי מדרום לעזה.

מפקדי החטיבה עריכה

שם תקופת כהונה הערות
משה כרמל נובמבר 1947 – 20 במאי 1948 לימים מפקד פיקוד הצפון
מרדכי מקלף 20 במאי 1948 - יולי 1948 לימים הרמטכ"ל ה-3
מקסים כהן יולי 1948 - 20 באוגוסט 1948
צבי גרמן 1 בדצמבר 1948 - 15 בספטמבר 1949
יחזקאל פנט 15 בספטמבר 1949 - 13 בינואר 1950 לימים ראש אג"א
נחמיה ברוש 1 ביוני 1950 - 15 ביוני 1952 לימים דובר צה"ל
אהרון אבנון 1952
צבי גרמן יוני 19521953
חיים בר-לב 25 בפברואר 19531 באפריל 1954 לימים הרמטכ"ל ה-8
משה נצר 10 באוקטובר 1954 - 11 באוקטובר 1955
ישעיהו גביש 15 בנובמבר 195510 ביוני 1956 לימים מפקד פיקוד הדרום
יובל נאמן 10 ביוני 1956 - 1 באוגוסט 1956
צבי זמיר 1 באוגוסט 195615 בנובמבר 1958 לימים מפקד פיקוד הדרום וראש המוסד
דן לנר 19581960
יהונתן דותן 15 בפברואר 1960 - 1 בינואר 1962
רם רון 1 בינואר 1962 - 15 במאי 1963
חיים אבינועם 1 בנובמבר 19631 בספטמבר 1964
יונה אפרת 1 בספטמבר 196424 ביולי 1966 לימים מפקד פיקוד המרכז
יהודה גביש 24 ביולי 196612 במאי 1968 לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
עמנואל שקד 26 במאי 196827 באוגוסט 1969 לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
יעקב אלעזרי 27 באוגוסט 196915 בספטמבר 1971
יוסף קסטל 15 בספטמבר 19713 באוגוסט 1973
אורי שמחוני 3 באוגוסט 1973 - 31 באוגוסט 1973 לימים ראש מחלקת ההדרכה
יחזקאל רביד 31 באוגוסט 197319 ביולי 1974
דוד כהן 19 ביולי 1974 - 17 בינואר 1975
אליעזר רם דצמבר 1974–דצמבר 1976
יצחק זמיר 19761978
עמוס קוצר 19781980
שמואל ארד 19801981 לימים מפקד פיקוד העורף
צבי פולג 19811982 לימים מפקד אוגדת עזה
גבי אופיר 19821984 לימים מפקד פיקוד העורף
עדי אדירי אוגוסט 1984 - אוקטובר 1986
אלישע ילין 19861989
רפי כפרי 19891993
גדי איזנקוט 19931996 לימים הרמטכ"ל ה-21
שמואל זכאי 19961997 לימים מפקד אוגדת עזה
שמואל אביבי 19972000
משה נידם מרץ 2000 – נובמבר 2002
יואלי אור 20022005
אילן אטיאס 20052008
הושע פרידמן בן שלום 20082011 לימים קצין מילואים ראשי
דודי אוברמן 20112014 לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש
פיני יוסף 2014– ספטמבר 2018 לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
ארז אלקבץ ספטמבר 2018–ספטמבר 2020
עדי גנון ספטמבר 2020- ספטמבר 2022 לימים מפקד חטיבת גולני
עמרי רוזנקרנץ ספטמבר 2022- מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

הנצחות החטיבה עריכה

 
הנצחת לוחמים בני נשר מגדוד 21 שנפלו במלחמת העצמאות

החטיבה והגדודים השונים מונצחים בשמות של רחובות, גשרים וכיכרות בישראל.

  1. גשר גדוד 22 בחיפה, לזכרם של לוחמי הגדוד שנפלו בקרב על חיפה
  2. מחלף גדוד 21 בחיפה בין מחלף הקריות לגשר פז על כביש 4. המחלף מנציח את גדוד 21 שגם לחם בחיפה
  3. קטע כביש 4 בכניסה לנהריה מדרום עד צומת נהריה, שמו גדוד 21
  4. רחובות בשם חטיבת כרמלי קיימים בערים: חיפה, כרמיאל, חדרה, אשדוד, אופקים
  5. רחוב על שם גדוד 21 ביישוב בן עמי בגליל מערבי
  6. כיכר גדוד 21, חטיבת כרמלי בכביש 7212, בעיר נשר
  7. רחוב גדוד 22 בעיר עכו
  8. אנדרטת מלחמת העצמאות בעכו ברחוב בן עמי. מנציחה את הנופלים מגדוד 21 וגדוד 22 מחטיבת כרמלי

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חטיבת כרמלי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גל פרל פינקל, הלקח מ־1973 - המלחמה, בהכרח, לא תיראה כמו שאנחנו חושבים, באתר זמן ישראל, 6 באוקטובר 2020.
  2. ^ דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.
  3. ^ לפי בני מוריס נהרגו בכפר יותר מ-60 אנשים, יואב גלבר נוקב במספר הרוגים של בין 15 ל-20 מתושבי בלד א-שייח' וחוואסה, וכותב כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד". שניהם מסכימים כי בהרוגים ובפצועים היו גם כמה נשים וילדים.
  4. ^ יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח - גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
  5. ^ מתניה קפלן, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 חטיבת כרמלי, 1988 עמוד 7
  6. ^ יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 6-5
  7. ^ ניתוח רשימת חללי גדוד תש"ח בחוברת, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 111-107
  8. ^ בדף של [[שיירת יחיעם ]] רשום 46 צריך לאמת
  9. ^ מתתיהו מייזל, המערכה על הגולן: יוני 1967, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001
  10. ^ יצחק מרדכי, ‏אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
  11. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 360.
  12. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 383.