גד רשף (ספטמבר 19467 באוקטובר 1973) היה רב-סרן ישראלי אשר נפל במלחמת יום הכיפורים בעת שפיקד על מעוז ליטוף בתעלת סואץ. על לחימתו הוענק לו עיטור המופת.

גד רשף
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה ספטמבר 1946
הונגריה
נהרג 7 באוקטובר 1973 (בגיל 27)
י"א בתשרי ה'תשל"ד
תעלת סואץ
מקום קבורה בית הקברות הצבאי בהר הרצל
תאריך עלייה 1957
מדינה ישראל
בת זוג חנה רשף
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה רב-סרן  רב-סרן
תפקידים בשירות
מפקד פלוגה, מפקד מעוז ליטוף
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
הנצחה
  • אנדרטה לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל ראשון לציון
  • אנדרטה לחללי גדוד 68 במלחמת יום הכיפורים ירושלים
  • בית יד לבנים ברעננה
  • בית יד לבנים בראשון לציון
  • אנדרטה לנופלים בני קריית מנחם ירושלים
  • אנדרטה לנופלים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית רחובות
  • קיר הנצחה לנופלים ממכון ויצמן רחובות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רשף נולד בספטמבר 1946 בהונגריה כבן יחיד לאנה ופרנץ קרקש, ניצולי שואה. בשנת 1957 עלתה משפחתו לישראל בשל גילויי אנטישמיות, והתמקמה בירושלים. רשף נשלח לפנימייה, ולמד בבית הספר התיכון בבן-שמן.

הוא התגייס לנח"ל המוצנח, והתמנה למפקד מחלקה.

לאחר שחרורו החל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים בהצטיינות את לימודיו לתואר הראשון ולתואר השני. בשנתו הרביעית ללימודים נישא לחנה, ולזוג נולד בן, נועם. הם התגוררו בראשון לציון.

במסגרת שירותיו במילואים קודם לדרגת סרן ומונה למפקד פלוגה. בסוף ספטמבר 1973 גויס למילואים והוצב כמפקד מעוז ליטוף ליד תעלת סואץ. י ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, יום פריצת מלחמת יום הכיפורים, נפגע רשף מכדור מצרי בעת הגנתו על המעוז. הוא המשיך להילחם ולפקד כשהוא פצוע, וחייליו נאלצו להכריח אותו להיכנס לבונקר, כדי שיקבל טיפול רפואי. בשכבו פצוע המשיך לתת הוראות ולעודד את רוח חייליו. בבוקר המחרת הוא פונה לבסיס רפידים, שם נפטר. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

במאי 1975 הוענק לו עיטור המופת על ידי הרמטכ"ל מרדכי גור:

רס"ן גד רשף ז"ל היה מפקד מעוז "ליטוף" שבגזרה הדרומית של תעלת סואץ. מעוז זה הותקף חזיתית על ידי כוח מצרי גדול. רס"ן גד רשף ז"ל ארגן את אנשיו לתקיפה, כשהוא עצמו משמש דוגמה אישית בהילחמו פנים-אל-פנים עם הכוח התוקף, עד שנהדף. בהתקפה זו נפצע קשה, אולם הוא המשיך לעודד את חייליו עד לרגע פינויו. בדרכו לביה"ח - נפטר. במעשיו אלה גילה אומץ לב, תושייה ודוגמה אישית למופת.

הותיר אחריו אישה וילד.

קישורים חיצוניים עריכה