גובה קונצרט
גובה קונצרט (באנגלית: Concert pitch) הוא מושג מוזיקלי, הנוגע ליחס הגובה שקבוצת כלי נגינה מתכווננת על פיו לצורך ביצוע. "גובה קונצרט" עשוי להשתנות מהרכב להרכב, ולאורך ההיסטוריה המוזיקלית חלו בו שינויים ניכרים. המושג משמש גם ביחס לתדר לצליל לה בתזמורת, כלומר, "גובה קונצרט" מציין את ההבדל בין התווים הכתובים בפרטיטורה לצלילים הנשמעים בפועל.
כדי למנוע חשש לאי-הבנה וכפל-משמעות בהתייחס לגבהי צליל בכלים שיש בהם טרנספוזיציה, המונח "גובה קונצרט" מתייחס כאן לכלי נגינה שאין נעשית בו טרנספוזיציה. בספרות המוזיקה משתמשים גם במונח "גובה סטנדרטי בינלאומי". כלים שבהם נעשית טרנספוזיציה מנגנים בסולמות שונים מאלה שבהם מנגנים כלים שאין בהם טרנספוזיציה - לדוגמה, נגינת דו בקלרינט במי♭ או בחצוצרה בסי♭ מפיקה סי♭ של כלי שאין בו טרנספוזיציה. צליל זה ייקרא אפוא "סי♭ קונצרטי".
כוונון בינלאומי מוסכם לגובה קונצרט נקבע ב-1960 כתדר של 440 תנודות בשנייה (הרץ) לצליל לה.[1] כיוון הכלים בתזמורת נעשה לפי לה בתדר זה, שאותו משמיע בדרך כלל אבוב, שיש לו יחסית מעט אוברטונים. בהרכבים של כלים אותנטיים משתמשים על פי רוב בתדר נמוך יותר, שהיה מקובל בתקופות קודמות: הנפוץ ביותר מבין אלה הוא לה=415Hz, כלומר נמוך בחצי טון מן הגובה המודרני. במוזיקת בארוק צרפתי נפוץ הגובה לה=392Hz, כלומר בערך טון אחד נמוך מן הגובה המודרני, ובמוזיקה מן התקופה הקלאסית מנגנים לעיתים קרובות בגובה ביניים כלשהו - בדרך כלל לה=430Hz. במוזיקה מוקדמת יותר יש הבוחרים כלים גבוהים יותר, בסביבות לה=460Hz. בעשורים האחרונים ניכרת מגמה בקרב תזמורות מודרניות, במיוחד בארצות הברית, לנגן על פי לה בגובה 442 או אף 443 הרץ, מה שנותן צבע מבריק יותר ואינו מחייב שינוי בכלי הנגינה הקיימים.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ הערך Concert pitch במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ רשימת תזמורות אירופאיות ותדר הלה המקובל בהן כיום