גונוויל ברומהד
מייג'ור גונוויל ברומהד (באנגלית: Gonville Bromhead; 29 באוגוסט 1845 בוורסאי, צרפת - 9 בפברואר 1891 באללהאבאד, הודו הבריטית) היה איש צבא בריטי שהתפרסם בעיקר עקב שירותו במלחמת הזולו. בקרב רורק'ס דריפט הצליחו 139 לוחמים תחת פיקודו להדוף קרוב ל-4,000 לוחמי זולו. על גבורתו בקרב עוטר ברומהד בצלב ויקטוריה - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.
 | |
| לידה |
29 באוגוסט 1845 ורסאי, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1891 (בגיל 45) אללהאבאד, הודו הבריטית  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1867–1891 (כ־24 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמות קוסה מלחמת הזולו המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית | |
| עיטורים | |
| צלב ויקטוריה | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
ברומהד נולד ב-29 באוגוסט 1845 בעיר ורסאי שבצרפת. הוא היה צעיר הבנים של מייג'ור אדמונד ברומהד ואשתו ג'ודית. למשפחתו היה עבר צבאי מפואר: סבא-רבה שלו לחם במלחמת הצרפתים והאינדיאנים תחת פיקודו של ג'יימס וולף, סביו לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, אביו לחם בקרב ווטרלו ושלושת אחיו הגדולים שירתו בצבא הבריטי.
הוא גדל והתחנך במחוז לינקולנשייר, ובשנת 1867 התגייס כמו כל משפחתו לצבא הבריטי. ב-28 באוקטובר 1871 הועלה לדרגת לוטננט. הוא כונה "גאני" בידי עמיתיו. במשך השנים נהפך ברומהד לכבד שמיעה, אולם לטענת ההיסטוריון איאן נייט, עובדה זו לא הפריעה לו לפקד על אנשיו.[1] הוא נודע כמפקד שקול מנוסה ואחראי.[2] הוא שרת במושבת הכף ולחם במלחמות קוסה. במאי 1878 הוא קיבל פיקוד על פלוגה ב' של הגדוד השני של הרגימנט ה-24.[3]
מלחמת הזולו עריכה
ערך מורחב – מלחמת הזולו
עם פרוץ מלחמת הזולו בשנת 1879 סופחה הפלוגה של ברומהד ל"טור הפלישה מס' 1", כהכנה לקראת הפלישה לממלכת הזולו. עם זאת, הפלוגה שלו הושארה עם תחילת הפלישה במיסיון השוודי "רורק'ס דריפט". בתחילה שהה במיסיון גם "טור הפלישה מס' 2" בפיקודו של לוטננט קולונל אנתוני דורנפורד, אולם זה עזב את המיסיון ב-21 בינואר בהוראתו של המפקד העליון של הפלישה, לורד צ'למספורד.
בשעות הצהריים של ה-22 בינואר הגיעו שני פרשים ודיווחו על קרב איסאנדלוואנה ותוצאותיו המחרידות. יתירה מכך, "קרן"[4] של הזולו בפיקודו של הנסיך דבולמנזי קמפנדה נעה אל רורק'ס דריפט. המפקד הבריטי הבכיר באזור, מייג'ור הנרי ספולדינג עזב את האזור זמן קצר לפני כן, ולפיכך תפס ברומהד יחד עם קצין נוסף בשם ג'ון צ'ארד את הפיקוד על המוצב המאולתר. בתחילה שקל ברומהד להורות על פירוק המוצב ועל נסיגה, אך הוא וצ'ארד הסכימו עד מהרה שלוחמי הזולו קלי הציוד ידביקו עד מהרה את השיירה הבריטית המסורבלת,[5] ועל כן החליטו להילחם.
כבר על תחילת הקרב, כשנראו קרוב ל-4,000 לוחמי זולו נעים אל עבר רורק'ס דריפט, נמלטו חלק מהילידים שלחמו בצבא הבריטי. החיילים הבריטים הזועמים ירו בהם מאחורי גבם, וברומהד וצ'ארד התעלמו מכך. נותרו להם כעת 139 אנשים בלבד. התפתח קרב אכזרי וקשה: הבריטים ירו אש מדויקת אל הזולו שהסתערו בשורות צפופות, אולם הזולו דילגו על גופות חבריהם וניסו לטפס על המתרסים המאולתרים של הבריטים. עם זאת, הם נאלצו לעשות זאת כשיד אחת מטפסת והשנייה אוחזת בנשק, כך שהבריטים דקרו אותם בכידוני הרובה שלהם ללא כל בעיה. במהלך הקרב ברומהד הסתובב בין אנשיו, חילק פקודות, העביר תגבורות מגזרה לגזרה, ובו זמנית נלחם באומץ עם רובה וכידון.[6]
הקרב המשיך לאורך הלילה, אולם לקראת הבוקר דעכה התלהבותם של הזולו, והם נסוגו. בהמשך אף הגיעה התגבורת בפיקודו של לורד צ'למספורד. תוצאות קרב רורק'ס דריפט היו מדהימות: 17 הרוגים בריטים ו-12 פצועים, מול 351 הרוגים של הזולו.
אחריתו עריכה
לאחר התבוסה הקשה של איסאנדלוואנה, היה הניצחון הגדול ברורק'ס דריפט כמו משב רוח רענן בבריטניה. העיתונים לא הפסיקו להרעיף תשבחות על ברומהד וצ'ארד, והם הפכו לגיבורי היום. עם זאת, מכיוון שעד אז שניהם נודעו כקצינים בינוניים ומטה, היו שסברו שמגזימים בתיאורים של גבורתם, וכי הם רק מילאו את חובתם. גרנט ג'וזף וולסלי תיאר את השבחים הללו כ"מפלצתיים". לאחר הקרב הפך ברומהד למסוגר ושקט, וייתכן שסבל מטראומה כלשהי. הוא וצ'ארד הועלו שניהם לדרגת מייג'ור, ועוטרו ב"צלב ויקטוריה" - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי. יחד עמם עוטרו עוד 9 חיילים שלחמו בקרב זה (סה"כ 11, מספר חסר תקדים). הם אף הוזמנו לראיון אישי עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת.[7]
בשנת 1880 הוא נשלח לגיברלטר, שם הוא נשאר עד מרץ 1881. בשנת 1883 נשלח יחד עם הפלוגה שלו להודו הבריטית. הוא לקח חלק במלחמה האנגלו-בורמזית השלישית, וב-9 בפברואר 1891 מת מטיפואיד באללהאבאד.
בסרט "זולו" משנת 1964, ברומהד מגולם בידי מייקל קיין. הוא מתואר שם כאריסטוקרט גנדרן. הוא הדמות הראשית ברומן "Relief" מאת פטר הו דייוויס.
לקריאה נוספת עריכה
- בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים", תל אביב: הוצאת יבנה, 2007.
- איאן נייט, ד"ר אדריאן גרייבס, "המערכה בדרום אפריקה של 1878/1879", הוצאת דבינייר, 2005. (קובץ PDF(הקישור אינו פעיל))
- פול מקנייל, "דוגמה צבאית: מלחמות הזולו", פורסם באתר טקטיקה, 2008. (קובץ PDF)
- John Laband, "Historical Dictionary of the Zulu Wars", Scarecrow Press, 2009
- Ian Knight, "The Zulu War 1879", Osprey, 2003.
- Ian Knight, "Isandlwana 1879: The Great Zulu Victory", Osprey, 2002
- Ian Knight, "Zulu Rising: The Epic Story of Isandlwana and Rorke's Drift", Macmillan, 2010
- Colenso, Frances Ellen, "History of the Zulu War and Its Origin", London: Chapman & Hall, 1880
- Greaves, Adrian, "Isandlwana: How the Zulus humbled the British Empire", South Yorkshire: Pen & Sword Military Ltd, 2011
- Greaves, Adrian, "Rorke's Drift", Cassell Military Paperbacks, 2002
- Thompson, Paul Singer, "Black soldiers of the queen: the Natal native contingent in the Anglo-Zulu War", University of Alabama Press, 2006
- David, Saul, "Zulu the Heroism and Tragedy of the Zulu War of 1879", London: Penguin, 2004
- Morris, Donald R, "The Washing of the Spears, the Rise and Fall of the Zulu Nation", London: Book Club Associates, 1970
- Hamilton Browne, Col G. T., "A Lost Legionary in South Africa", London: Werner Laurie, 1912
קישורים חיצוניים עריכה
- גונוויל ברומהד באתר rorkesdriftvc.com (באנגלית)
- גונוויל ברומהד באתר britishempire (באנגלית)
- גונוויל ברומהד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה