גוסטב הרץ
גוסטב לודוויג הרץ (בגרמנית: Gustav Ludwig Hertz; 22 ביולי 1887 – 30 באוקטובר 1975) היה פיזיקאי גרמני שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1925, יחד עם ג'יימס פרנק, על גילוי החוקים השולטים בפגיעתו של אלקטרון באטום.
לידה |
22 ביולי 1887 המבורג, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
30 באוקטובר 1975 (בגיל 88) ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית |
שם לידה | Gustav Ludwig Hertz |
ענף מדעי | פיזיקה |
מקום מגורים | גרמניה, ברית המועצות |
מקום קבורה | בית הקברות אולסדורף |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | מקס פלאנק, היינריך רובנס |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | Heinz Pose |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | Ellen Dihlmann |
צאצאים | Carl Hellmuth Hertz |
הערות | יהודי |
תרומות עיקריות | |
גילוי החוקים השולטים בפגיעה של אלקטרון באטום, ניסוי פרנק-הרץ. | |
היסטוריה
עריכההרץ נולד בהמבורג שבגרמניה והוא בן אחיו של היינריך רודולף הרץ, אשר על שמו נקראת יחידת התדירות "הרץ" המודדת מחזורים לשנייה. משפחת סבו המירה את דתה בשנת 1834.[1] הרץ השתלם בברלין ועבד במכון הפיזיקלי בעיר. הוא נפצע קשה בשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1925 קיבל את פרס נובל לפיזיקה ביחד עם ג'יימס פרנק על עבודתם שבוצעה ברובה בשנים 1912–1914 וכללה בין היתר את הניסוי הקרוי על שמם - שלב חשוב בהוכחת מודל האטום של בוהר.
בשנת 1945 היגר הרץ לברית המועצות. בשנת 1951 זכה בפרס ברית המועצות. בשנת 1955 חזר הרץ לגרמניה ומונה כפרופסור באוניברסיטת לייפציג המצויה במזרח המדינה, שהיה אז תחת שלטון קומוניסטי.
ניסוי פרנק הרץ
עריכה- ערך מורחב – ניסוי פרנק-הרץ
בשנת 1913 ביצעו ג'יימס פרנק וגוסטב הרץ ניסוי המבוסס על שפופרת קתודית, עליו הם זכו בפרס נובל בפיזיקה בשנת 1925. הם השתמשו בשפופרת קרן קתודית שבתוכה הותקנה רשת, שעליה ניתן להפעיל מתח חשמלי, וכך להאיץ את האלקטרונים הנפלטים מהקתודה. פרנק והרץ, בשלב הראשון, מדדו את זרם האלקטרונים דרך הקתודה כפונקציה של האנרגיה הקינטית שלהם וקיבלו תלות חלקה וקבועה. בשלב השני הם הוסיפו לשפופרת אדים של כספית, וחזרו על הניסוי. במקרה זה הם גילו שהזרם המתקבל דרך הקתודה איננו פונקציה חלקה, כמו שניתן לראות באיור, אלא מראה התנהגות של עליות וירידות.
ההסבר להתנהגות זו נובע מההתנגשויות שבין האלקטרונים לבין אטומי הכספית. כל עוד האנרגיה של האלקטרונים נמוכה, ההתנגשויות ביניהם לבין אטומי הכספית יהיו אלסטיות, כלומר התנגשויות שבהם האלקטרונים לא מאבדים אנרגיה, אלא רק מוסטים ממסלולם, ולכן הזרם על הקתודה לא ישתנה. אולם, כאשר האנרגיה של האלקטרונים מספיק גבוהה, האלקטרונים יכולים לעורר את אטומי הכספית בהתנגשויות פלסטיות, ובשל כך לאבד אנרגיה. כתוצאה מכך, הזרם דרך הקתודה יפחת. אנרגיית הסף לעירור אטומי הכספית מתאימה למעבר רמות האנרגיה בתוך אטום הכספית.
הניסוי סייע לאשש את מודל האטום של בוהר שנוסח זמן קצר קודם לכן. למעשה ניסוי זה היה הניסוי הראשון שלא בא מתחום הספקטרוסקופיה שהראה שלאטומים יש מבנה של רמות אנרגיה.
קישורים חיצוניים
עריכה- גוסטב הרץ, באתר פרס נובל (באנגלית)
- גוסטב הרץ, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- גוסטב הרץ, באתר MacTutor (באנגלית)
- גוסטב הרץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גוסטב הרץ, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- גוסטב הרץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Stefan L. Wolff: Juden wider Willen – Wie es den Nachkommen des Physikers Heinrich Hertz im NS-Wissenschaftsbetrieb erging. Jüdische Allgemeine. 2008-01-04.